תקשורת עם הורים

ניגשה אלי רחל, תלמידה מכיתת החינוך שלי אותם אני מחנכת זו השנה השנייה. נערה בת חמש עשרה וחצי, חכמה ומבריקה בצורה בלתי רגילה, שקטה מאד, חייכנית, יפה. אמרה לי שהיא רוצה לדבר איתי. התעקשה מאד על שיחה אמיתית ולא שיחת מדרגות חטופה. התעקשה ומצאה זמן. הרגשתי כאילו היא ממש דוחפת אותי לשיחה זו.

"יצאתי כהורה מלווה לטיול עם הכיתה", אומרת אימא של קובי. "מה אגיד לך, כבר ממגרש החנייה מרגישים בהבדל. את יכולה לראות איך הם לבושים – ואיך אנחנו לבושים, איך הם נכנסים לאוטובוס לפי התור – ואיך הילדים שלנו נדחפים, איך הם יושבים במושבים, מדברים בשקט ובנימוס – ואיך החבר'ה שלנו צועקים ומשתוללים. אין מה לעשות, את פשוט רואה את ההבדל! אנחנו שונים, זה לא מתחבר, לא הולך ביחד"

מנהל בית ספר בחינוך הדתי מתאר, בדרך ספרותית, את לבטיהם של הורים מהמגזר הדתי לאומי בבחירת מוסד חינוכי לילדיהם זה עתה חגגו את בת המצווה של בתם, תלמידה מצטיינת בכתה ו' של אחד מבתי הספר הממ"ד בעיר. מיד נפתחים מסעי השכנועים, ביקורים ולחצים: היכן לרשום את הילדה להמשך לימודיה התיכוניים?

אני מורה למתמטיקה ואחת משתי רכזות המתמטיקה בבית ספרנו. זהו בית ספר תיכון עיוני רגיל, ותיק מאוד, במרכז הארץ...