רקע על היועצת
אני יועצת בבית ספר בגוש דן, זוהי שנתי השלישית. אנו שתי יועצות בבית הספר המחולקות ע"פ השכבות. אני אחראית על שכבות ה-ח.
רקע על הבית ספר
בית הספר ממוקם בשכונה הנחשבת לשכונה בעלת פרופיל סוציו-אקונומי בינוני- גבוה. רוב העבודה שלי בבית הספר היא מניעתית כאשר המטרה היא שיפור הרווחה הנפשית של התלמידים. כמו כן, אני עוסקת לא מעט באבחונים וכן בהכוון תלמידים לתיכון. אני מלמדת כישורי חיים בשכבות ג-ו.
האירוע
הדר ודפנה, שתי בנות מכיתה ו', החליטו לפתוח קבוצה בפייסבוק כנגד הילה, חברתן לכיתה. לקבוצת הפייסבוק הצטרפו ילדים רבים מהכיתה וכתבו דברים מעליבים על הילה. עד לפני זמן לא רב, הייתה הילה ביחסי חברות טובים עם הדר, אולם בעקבות סכסוך כלשהו בין השתיים חלה ביניהן התרחקות. הילה שיתפה כמה ילדים בפרטי הסכסוך, וכתוצאה מכך החליטה הדר, יחד עם דפנה, לפתוח נגד הילה קבוצה בפייסבוק. בסופו של עניין דפנה היא זו שפתחה את הקבוצה ולא הדר.
הדר והילה הן שתי ילדות חזקות מאוד מבחינה חברתית בכיתה, והילדים בכיתה מאוד מעריכים את שתיהן. איכשהו הצליחו יוזמות החרם למשוך את הכיתה לקחת צד בריב, ולהיות מעורבים במעשה הנתעב של החרם בפייסבוק. בנוסף, התלמידים העליבו את הילה גם מחוץ לפייסבוק, בפעולות הצופים ובהפסקות בבית הספר. הילה שמרה את סיפור החרם בסוד ולא שיתפה אף אחד. בסופו של דבר החליטה לספר הן למחנכת הכיתה שלה, והן ליועצת בבית הספר למחוננים אליו היא מגיעה אחת לשבוע. שתיהן התקשרו אליי לדווח לי על השיחה.
המחנכת ואני התייעצנו כיצד לפעול, מאחר ויש לי ניסיון דומה משנה שעברה בכיתה אחרת. אמרתי למחנכת שלדעתי יש להיכנס לכיתה למחרת לשיחה קשה ונוזפת בכיתה, ולא לדחות את זה.
בתחילת השיחה, המחנכת הציגה בפני התלמידים סיפור על מקרה דומה וביקשה התייחסויות. לאחר מכן עברנו לשוחח על המציאות בכיתה ואז אחת התלמידות סיפרה שזה קורה גם בכיתה הזו. תלמידים רבים ביקשו להגיב ולהתייחס לנושא. המחנכת ואני הסברנו בצורה מאוד תקיפה וחד משמעית עד כמה המקרה חמור. הסברנו שזוהי עבירה על החוק ושלהורים של הילה יש את הזכות להתלונן במשטרה כנגד מי שפתח את הקבוצה. דיברנו על ההשפעה האדירה של המילה הכתובה וכן דיברנו רבות על המקום של הרוב הדומם שידע על המקרה אך לא פעל להפסקתו.
התלמידים בכיתה הגיבו קשה והשתתפו בשיחה, אך המפתיע הוא שדווקא הבנות שדובר עליהן במרומז, לא הביעו חרטה ואחת מהן אף האשימה את הילה בריב ולא לקחה אחריות על מעשיה.
הילה עצמה הגיבה בשיעור מספר פעמים, בעיקר לדבריה של דפנה, ניסתה לקחת אחריות, ודיברה בפייסנות. המחנכת ואני יצאנו מרוצות מהשיחה, הייתה לנו תחושה שהצלחנו להעביר מסר חזק, הצלחנו לזעזע את התלמידים ולעורר בהם חשיבה על התנהגותם ואולי אפילו להסיק מסקנות להבא.
לאחר השיעור קראתי להילה וביקשתי להיפגש אתה בחדרי בהמשך היום. הילה הגיעה אליי אחרי ההפסקה בוכה. היא סיפרה כי הדר ודפנה התנפלו עליה בהפסקה והמשיכו להאשים אותה בדברים שקרו בעבר. הילה הביעה פחד ותסכול גדול מהבנות וחששה שמא החרם יימשך. הבטחתי לה שדבר כזה לא יקרה שוב וביקשתי שתשתף אותי בכל דבר שיקרה. בנוסף ביקשתי שתקרא לבנות לשיחה איתי, כל אחת בנפרד.
ראשונה הגיעה דפנה בוכה. כששאלתי אותה איך הרגישה בשיעור, אמרה שהיא מצטערת, אבל לא נראה לה שהילה שינתה את התנהגותה והיא הייתה מצפה שהיא תשנה את התנהגותה בעקבות מה שקרה בפייסבוק.
דבריה הכעיסו אותי מאוד. נזפתי בה בחומרה ואמרתי לה שכנראה, גם לאחר שיעור שלם בנושא, היא אינה מבינה את חומרת מעשיה. ניסיתי להסביר לה שהדרך בה נקטה אינה לגיטימית ושהיא לא זו שאמורה לחנך את הילה, היא יכולה לבחור לא להיות חברה שלה, אבל לא להסית נגדה את כל הכיתה בדרך כה מכוערת ואכזרית.
הפגישה עם הדר הייתה שונה. הדר בכתה והייתה נסערת מאוד. אמרה שהיא מצטערת על הדרך בה נהגה, אך עדיין לא רוצה לשוב ולהיות חברה של הילה לאור מעשיה.
באותו היום, המחנכת שוחחה עם ההורים של הילה, הדר ודפנה ועם הורים נוספים בכיתה. ביום המחרת, קיבלנו מכתב מרגש מאוד מאמה של הילה שהודתה מקרב ליבה על הטיפול המסור של צוות בית הספר באירוע ועל כך שלאחר תקופה ארוכה, השבנו את החיוך לפניה של הילה.
בדיקה עצמית ותובנות
אני נכנסת אחת לשבוע לשיעור כישורי חיים בכיתה זו ומתמודדת עם קשיי משמעת משמעותיים מתחילת השנה. אני חשה שבכיתה חסרים נורמות וחוקים ברורים של התנהגות, קיימת הרבה ציניות וחוסר סובלנות וסבלנות וכן חוסר כבוד כלפי הזולת. כמו כן, באחד השיעורים שלי נעשה חרם כנגדי בכיתה. מה שמלמד אותי שחרם הוא כלי מוכר ולגיטימי מבחינת הילדים, והם עושים בו שימוש תדיר ואכזרי לנידוי של כל מי שלא מתיישר עם דעתם.
דילמת היועצת לדיון עם עמיתים
קראתי חומר בנושא החרם ובפרט על חרם ברשת החברתית. בחומרים מצוין כי לא יעיל לכעוס ולנזוף בתלמידים אלא יש לעשות עבודה רגשית בנושא. רב עבודתנו באירוע כלל שיחות נזיפה והטפת מוסר ולכן אני תוהה האם זה היה יעיל ונכון, בפרט בשיחות האישיות שהיו לי עם הבנות. קשה לי מאוד לקחת את התפקיד למקום של משמעת והטפת מוסר. זה נוגד את ה 'אני מאמין' שלי בתפקיד. מצד שני אני מלמדת בכיתה ולכן יש לי היכרות עם התלמידים ועם האווירה הכיתתית. יש לי תחושה שהם זקוקים מאוד לגבולות ולחוקים ופחות לשיחות אמפתיות.
מאחר ואני מלמדת בכיתה אחת לשבוע אני תוהה כיצד עליי לנהוג בהמשך, בשיעורים שלי, ובכלל בכדי לסייע לתלמידים ולתרום להם ככל שניתן.