האם נכון ללמד כתב רש”י?

ברור היה לי, בעודי מתכננת כיצד אלמד את ספר "דברים" בכיתתי, כי אצטרך להקדיש חלק מהשיעורים לחזרה/שינון/תרגול קריאת כתב רש"י. זה היה לי ברור כי הילדים אמנם מתחילים ללמוד את קריאת כתב רש"י כבר בכיתה ב' אך זוהי בהחלט מיומנות שדורשת חזרה ותרגול בכדי לשלוט בה היטב, בוודאי אם חלק מהילדים משתמשים בה רק שעתיים-שלוש בשבוע, בשיעורי תורה בלבד. זה היה לי ברור כי כך זכרתי מלימודיי, בבית הספר היסודי.

כל שנה מחדש חזרנו ותרגלנו בכיתה מיומנות זו שוב ושוב עד שכולם ידעו זאת היטב. זה היה ברור לי, כי היה זה חלק מתוכנית הלימודים ועלי לבצע כראוי וכנדרש את המשימה של הוראת תכנית הלימודים בכיתתי, על כל מרכיביה.

לעצמי חשבתי, כיצד אעשה זאת? – האם אמקד כמה שיעורים רצופים שיוקדשו רק לעניין זה או שבכל שיעור בו נלמד תוכן של אחד מפירושי רש"י אתייחס גם לצד "הטכני" של הקריאה (אז גם יעבור המסר של חשיבות קריאת כתב רש"י והיות עניין זה חלק בלתי נפרד מהמושג "פירוש רש"י").

זכרונות ילדות
התייחסתי לנושא זה כאל אחד מכמה נושאים שהייתי צריכה לתת דעתי עליהם במסגרת שיעור תורה בכיתה ו'.

בראשי צפו ועלו באותה עת זיכרונות מילדותי. בעודי נרגשת כל-כך כאשר הצלחתי לקרוא משפט שלם בכתב רש"י ללא קושי, רגשות השמחה והגאווה שהנה גם אני שייכת כעת ל"קהילת קוראי רש"י" המכובדת, הנה עשיתי צעד נוסף במסלול להיותי אדם דתי בוגר... זכרתי את דברי מורתי אז, שאמרה כי יקל עלינו ללמוד זאת אם רק נראה שבעצם רוב האותיות הן כמו כתב הדפוס הרגיל - חוץ מהאותיות "א", "ש", "צ" – ואם נדע אותיות אלו אז כבר הכל יהיה קל יותר. זכרתי גם את מראה הסימניה הצבעונית היפה שקיבל כל אחד במתנה כדי שתשמש לו כמפתח ל"כתב הסתרים"... היה לי ברור כי גם אני אזכה את תלמידיי בסימניה כזו שמלווה את הקוראים ומהווה קביים צמודים עד שלומדים להלך בחופשיות בין אותיות רש"י. בנוסף, הכנתי כבר בחופש מרכז למידה כללי על רש"י : חייו, מעשיו, ופירושו. מרכז הלמידה כלל בסופו גם משחקים שונים לתרגול קריאת הכתב. נראה היה לי שזה יוסיף ידע ועניין לכל הלימוד.

כבוגרת, אני רואה את כתב רש"י כחלק מנכסי צאן הברזל של העולם היהודי-דתי. אני גם חשה על בשרי כי זהו "כלי" הכרחי ושימושי מאוד בכל המשך הלימודים בתיכון ובמוסדות אקדמאים אחר-כך.

רקע עלי ועל ביה"ס
הייתי אז רגע לפני כניסתי לעולם ההוראה האמיתי. זה עתה סיימתי שלוש שנות לימוד במכון "כרם" להכשרת מורים במסלולי מקרא וספרות. מכון "כרם" פתוח לקבלת תלמידים מכל הזרמים השונים ביהדות ולומדים בו יחד אנשים דתיים, חופשיים, מסורתיים וכד'. עברתי בדיוק לגור ביישוב מעורב ושמחתי שהתקבלתי לחנך וללמד בבית הספר של היישוב שבו כמובן לומדים יחדיו בנים –בנות, ודתיים-חופשיים. הגעתי מתוך העולם הדתי-אורתודוכסי וכך התנהל גם אורח חיי, אך הייתה לי, אני חושבת, יכולת ראייה רחבה יותר ויכולת קבלה של אנשים/תלמידים מכלל זרמי היהדות על כל המשתמע מכך. הייתי כעת בפתחה של שנת ההוראה הראשונה שלי בתפקיד מחנכת כיתה ו' במשרה מלאה. הייתי חדורת מוטיבציה ומרץ להתחיל ליישם כבר את הידע והערכים שרכשתי בשנות לימודיי. עוד לא הייתי מודעת כנראה לפער הרב בין התיאוריה (בלימודים) למעשה (בשטח).

בית הספר בכפר אדומים הנו בית ספר ממלכתי-דתי קהילתי. בבית הספר כ- 300 תלמידים והוא ממוקם ביישוב כפר אדומים, שהוא הגדול והוותיק מבין שלשה יישובים מעורבים הסמוכים זה לזה. זהו בית ספר ייחודי באוכלוסייתו, באווירה שבו ובמבנה הלימודים הקיים בו. תלמידי בית הספר הם תושבי שלושת היישובים המעורבים ובבית הספר מתקיימת מסורת של למידה משותפת של תלמידים שונים: מסורתיים, דתיים וחופשיים. זהו מאפיין ייחודי ומרכיב זהות מרכזי הן של בית הספר והן של הישובים השותפים בו. על בסיס עקרון זה מופעלת בבית הספר מאז היווסדו מערכת ייחודית שמרכיב מרכזי בה הוא ה"שיעורים המקבילים" - משרד החינוך מקצה לבית הספר שעות הוראה כמקובל בכל בית ספר ממ"ד בישראל. בית הספר מקיים מערכת של שיעורים מקבילים החל מכיתה ג' – לתפילה, ולשיעורי משנה, גמרא ודינים. במקביל לתפילת שחרית מתקיים מפגש של "שיח שחרית", ובמקביל לשיעורי משנה, גמרא ודינים מתקיימים שיעורים בנושא יהדות, היסטוריה וגיאוגרפיה של ארץ ישראל, מדעים או ספרות והתלמידים החופשיים בהגדרתם, מורשים לבחור ללמוד בהם או בשיעורי היהדות. את שיעורי תורה (בהם נלמד ומתורגל כתב רש"י) לומדים כל הילדים יחד עד כיתה ח', בהתאם לתוכנית הלימודים של בתי הספר הממלכתיים-דתיים.

שיטות הלימוד ותגובות הכיתה
התחילה שנת הלימודים ואת לימוד ספר "דברים" פתחתי בהקדמה על מבנה הספר ומסגרתו ועל היותו נאום הפרידה של משה מהעם. כאשר עסקנו לראשונה בכיתה בפירוש רש"י לאחד הפסוקים הראשונים בפרק א' ביקשתי מתנדב לקרוא את הפירוש. והנה, בכיתה שכל-כך אוהבת לקרוא בקול והילדים אף תמיד מתלוננים כי אני מקפחת אותם בקריאה בקול, לפתע הצביעו בקושי שניים-שלושה ילדים והילד שהחל בקריאה גם קרא באופן די מקוטע. מבירור קצר נתחוור לי כי חצי מהכיתה אינה יכולה לקרוא כראוי כתב רש"י וכי ישנם לפחות חמישה ילדים שאינם יודעים כלל לקרוא זאת. חשבתי לעצמי כי כנראה אצטרך למקד גם כמה שיעורים רצופים סביב עניין זה וגם לתרגל את הקריאה בכל שיעור שנלמד פירוש רש"י. הדבר אומנם יגזול קצת מלימוד התכנים אך יש חשיבות רבה לכך. מלבד זאת, חשבתי לי, זה בוודאי לא יגזול הרבה זמן כי הרי את הבסיס הם כבר רכשו ורענון ותרגול רצוף במשך זמן מה כבר יחזירו אותם לתלם. בנוגע לילדים שבכלל לא ידעו לקרוא כתב רש"י ביקשתי ממורת השילוב שתעבוד איתם בנפרד במקביל לכיתה ותלמד אותם ממש מן היסוד.

בינתיים גם קיבלתי מן המדריכה הפדגוגית של בית הספר דוגמא של מבחן ארצי בתורה לכיתה ו' מן השנה הקודמת ואת רשימת פירושי רש"י (הארוכה!) שהילדים צריכים ללמוד. במבחן היה חלק מפורש שבו נדרשו התלמידים להוכיח את מיומנות קריאת כתב-רש"י שלהם. נדפס שם פירוש אחד שכתוב בכתב רש"י והילדים נדרשו להעתיקו בכתב ידם ואחר-כך לענות על מספר שאלות עליו. השנה המשיכה ורק אז נתברר לי גודל הקושי הצפוי לי בניסיון לעמוד כראוי במשימה שהוטלה עלי בלימוד תורה בכיתה ו'. ראשית לא עמדו לרשותי כל שלוש השעות השבועיות המוקדשות לשיעורי תורה, בשל חוסר כללי של ביה"ס בשעות ממשרד החינוך. שנית, זמן רב מהשיעורים הוקדש בכלל לעניין הבנת הנקרא הבסיסי של לשון המקרא. ולענייננו – אם לשון התורה הייתה קשה לילדים הרי קל וחומר כי לשונו של רש"י הייתה קשה להם שבעתיים. לפעמים לפירוש אחד בלבד הוקדשו שלושה שיעורים. ובנוגע לקריאה עצמה לא הרגשתי בשיפור והתקדמות של ממש במיומנות זו. כבר לא ידעתי במה להשקיע יותר בהבנת התוכן או בקריאה עצמה? שניהם היו קשים להם כל-כך! באחד השיעורים כאשר שוב נזפתי בילדים שאינם עושים מאמץ בעניין זה אמרה לי אחת התלמידות: "יש לי את חומש "תורת חיים" שבעצמך סיפרת לנו עליו, אז מה אני צריכה להתאמץ כל-כך ולדעת עכשיו לקרוא את הכתב המסובך הזה?!"

לפתע מצאתי עצמי לרגע ללא תשובה, אולי באמת עכשיו כשהם צריכים להתגבר על קשיי התוכן של הפירוש אפילו כאשר הוא כתוב בכתב רגיל, באמת צריך לעזוב אותם עם זה...?! אולי עוד שנתיים-שלוש כבר יוכלו למיומנות זו בקלות רבה יותר...?! בנוסף, באחד המבחנים שעשיתי להם על קריאת הכתב (אולי עניין הציונים יהווה תמריץ לכך??) – אמר לי תלמיד "אני לא יודע את הכתב הזה, תיתני לי אפס אם את רוצה, זה לא אכפת לי כי לעצמי אני יודע שאני יודע תורה". ומנגד הייתה המדריכה הפדגוגית שעמדה על כך כי מחובתי ללמד את התלמידים מיומנות זו וגם רמזה כי עלי להתקדם קצת יותר מהר בחומר, כי בקצב הזה ספק אם אספיק ללמד את כל הפירושים שברשימה עד המבחן... נוסף על זאת יש לציין, כי היו בכיתה שישה ילדים שידעו את מיומנות קריאת כתב רש"י מצוין והם כמובן התלוננו בכל פעם שחזרנו על כך, על שעמום ובזבוז זמן... (גם הם צודקים, לא?!) בשלב זה הבנתי שדבר כבר אינו ברור לי כל-כך.

האם זה אפשרי בכלל בימינו?
נראה כי העובדה שהשנה הזאת הייתה השנה הראשונה להוראתי, יחד עם החשש מללכת אחרי ההבנה והתחושה שלי ולקבל לבד החלטה מתוך ההכרות המעמיקה עם הכיתה (הכרות שלא הייתה למנהלת ולמדריכה), הביאו אותי לכך שניסיתי ללמד ולקדם, ולשפר, בכל התחומים שפרטתי, במסגרת שעות לא סבירה בכלל ביחס לנדרש - והתוצאה הייתה בהתאם... אז, ראיתי בזה כישלון של עצמי. היום אני מבינה כי העמידו אותי במצב בלתי אפשרי (שוב מנצלים מורה בשנה ראשונה??), אך כל עניין דרך הלימוד של מיומנות קריאת כתב רש"י לילדים בימינו, שהבנת הנקרא והשפה הכתובה והמדוברת שלהם היא ברמה נמוכה כל-כך, מאוד לא ברור לי...