לא מספיק טובה

אני משמשת כיועצת בתיכון יוקרתי לאמנויות ולמדעים. בית ספר ארבע שנתי (כיתות ט'-יב'). התלמידים מגיעים מאזורים שונים בארץ ועוברים סדרת מבחנים וראיונות כחלק מתהליך הקבלה לבית הספר. מערכת השעות של התלמידים הינה תובענית והם נדרשים לשלב בין מקצועות האמנות ללימודים עיוניים כמו בכל בית ספר תיכון אחר. בית הספר מוביל למצוינות ותלמידים רבים חווים לחץ ותחרותיות.

תלמידה בכיתה ט' במגמת אמנות חזותית. הגיעה לבית הספר מאזור מרוחק יחסית מבית הספר. כבר מתחילת השנה חוותה התלמידה קושי במגמה. התלמידה דיברה על כך, שהיא פחות טובה מחבריה למגמה, שככל הנראה קיבלו אותה ב"טעות" לבית הספר. לעיתים קרובות הייתה יוצאת בוכה משיעורי המגמה, לא הגישה עבודות, נמנעה מלהיכנס לשיעורים וכדומה. הדפוס הבולט ביותר היה הימנעות וזאת כדי למנוע מעצמה את ה"כישלון" והביקורת. נפגשתי עם התלמידה לעיתים קרובות, וכן נערכו שיחות עם מורי המגמה באשר לתפקודה וליכולת שלנו לסייע לה להתמודד עם הקשיים. בנוסף, התקיימו מספר מפגשים עם הוריה והועלתה אפשרות של פנייה לטיפול רגשי. התלמידה סירבה.

במחצית השנה זומנו התלמידה והוריה לשיחה והתבשרו על כך כי במידה ולא יחול שיפור ניכר במגמה ייתכן כי לא תוכל להמשיך לימודיה בשנה הבאה. התלמידה הביעה רצון ונכונות להישאר וללמוד בבית ספר. ניסינו לבנות תכנית אשר תסייע לה להתקדם בהתאם ליכולותיה. בכל זאת, הייתה תחושה כי הדברים תקועים ולא חל שינוי בעיקר בגישה של התלמידה. חשוב להדגיש כי נעשה ניסיון לשקף לתלמידה ולהורים לאורך השנה את המצב, והודגשו נקודות החוזק שלה לכך אורך הדרך. נעשה ניסיון להעצים ולחזק אותה ומתוך המקום הזה לאפשר לה לצמוח ולהתפתח. בערך כחודש וחצי לפני סיום שנת הלימודים נראה כי חל שינוי. התלמידה השקיעה יותר, גילתה מוטיבציה ולקחה אחריות. יחד עם זאת, מבחינת מורי המגמה לאמנות לא היה די בכך והוחלט כי לא תמשיך לימודיה בשנה"ל הבאה.

חשתי קונפליקט בין דעתי האישית (להשאירה בבית ספר) לבין דעת ההנהלה שקיבלה החלטה לסיים את לימודיה. חוויתי קושי ליישב את הדיסוננס ומצאתי עצמי עושה רציונאליזציה ומקבלת בהכנעה את הטיעונים שהועלו.