בין ספר שופטים לבין מלחמת לבנון השניה

אני מלמדת תנ"ך בחטיבת ביניים שבאזור הקריות מזה שמונה שנים. הסיפור שאספר מתאר קטע משיעור אשר התקיים באחת מכיתות ט', כיתה שהרכב תלמידיה הוא הטרוגני.

על פי תכנית הלימודים הייתי אמורה להתחיל מספר שמואל, אולם מאחר והיה בידי המידע שהכיתה לא למדה בשנה שעברה את תקופת השופטים, החלטתי להתחיל מתקופה זו, על מנת שהתלמידים יבינו את הרקע לצמיחתו ופעילותו של שמואל. כאשר התחלתי ללמד את סיפורי השופטים, בחרתי להתמקד בבירור המושג "עמדת המחבר המקראי", וזאת משלוש סיבות: א. הבנה והפנמת הידיעה שהדברים נכתבו ע"י מחברים שונים, ולפיכך הם מייצגים גם עמדות שונות. ב. הבחנה והשוואה בין מחברים שונים ועמדותיהם לגבי אותו נושא. ג. פיתוח חשיבה ביקורתית אצל התלמידים, שמטרתה לשאול שאלות ולזהות את המסרים הסמויים הקיימים בטקסט.

תכנית השיעור שבניתי כללה את השלבים הבאים: א. סקירה כללית של מאפייני תקופת השופטים. ב. קריאה קולית בכתה של שופטים ג' פס' 7 - 11 וזיהוי הדגם של החטא ועונשו. ג. התלמידים התבקשו לקרוא את שופטים ג' 12 - 31, ולענות על השאלות בדף העבודה.

לאחר שבדקנו יחד את תשובות התלמידים על דף העבודה של שופטים ג' 12 - 31, הצבענו על שתי מסקנות, שהתבססו גם על שופטים ג' 7 – 12: הראשונה, שכאשר העם חוטא - הוא נענש על ידי ה' באמצעות שעבודו בידי עם אחר. והשנייה, שהדפוס החוזר הקיים בפרקים אלו מדגים את עקרון תורת הגמול.

בשלב זה ביקשתי להסב את תשומת ליבם של התלמידים לכך שהמחבר המקראי של אותם פרקים טוען כי קיים קשר ישיר בין התנהגותו של העם לבין האירועים והאסונות הפוקדים אותו. קשר זה מבוסס, כאמור, על עיקרון תורת הגמול, הטוען לשכר ועונש הנקבעים על פי התנהגותו של העם או האדם. לאור האמור, אנו יכולים לטעון כי מדובר בעמדה מגמתית של המחבר המקראי.

מאחר ושררה שתיקה אשר העידה כנראה על אי הבנה של הדברים, שאלתי את תלמידי: האם יכולה להיות דרך אחרת להסביר את המלחמות שפקדו את העם היושב בכנען? לשאלה זו ענו כמה תלמידים כי ניתן היה להסביר את התרחשותן של המלחמות באמצעות גורמים כמו: הרצון האנושי לכבוש, להשתלט על יותר שטחים, להגדיל את מקורות הקיום, לבסס את כוחם וכדומה. אולם רובם של התלמידים התקשה להבין את ההבדל בין שתי הגישות, ובכלל את עניין 'עמדת המחבר המקראי'.

ברגע זה עלה בדעתי להדגים להם את ההבדל בין שתי הגישות באמצעות מלחמת לבנון השנייה, מלחמה שזיכרונותיה עדיין מהדהדים בכולנו, וכך אמרתי: "נניח שבאחד העיתונים היומיים המוכרים הייתה מתפרסמת כתבה, בה היה נטען כי מלחמת לבנון היא תוצאה ישירה של חטאי העם היושב בציון. החברה הישראלית חוטאת בחטאים מוסריים ודתיים, ועל כן היא נענשת על ידי ה' באמצעות החיזבאללה. כיצד הייתם מגיבים לטענה זו?"
חלק גדול מהתלמידים אמר כי לא היה מקבל את הטענה, כיוון שהסיבות לפרוץ המלחמה היו אחרות (חטיפת החיילים הישראליים, הירי היזום על הישובים הישראלים), ולפיכך ברור כי מדובר בדעתו האישית של אותו עיתונאי, אשר אין לה דבר עם המציאות ההיסטורית.

עלי לציין שהרגשתי סיפוק רב לאור ניסיוני המוצלח להבהיר את המושג עמדת המחבר, אך באותו רגע נשמע קול אחר בכיתה. אחת התלמידות אמרה, עלי לציין שבאומץ רב, כיוון שהייתה בדעת מיעוט, כי היא חושבת שנכון לטעון כי התנהגותנו הבלתי מוסרית, העוולות והפגיעה בקבוצות החלשות, הביאו עלינו את המלחמה הזו.

בשלב זה הייתי מופתעת ומאוכזבת. אין לי ספק שגם הבעת פניי הסגירה את רגשותיי. שאלתי את התלמידה, כשחיוך סרקסטי שפוך על פניי: את באמת חושבת שמלחמת לבנון היא אכן תגובה אלוהית לחטאינו? והיא השיבה בביטחון: כן, כך אני חושבת. בשלב זה בחרתי לסיים את הדיון, כיוון שבאותו הרגע הבנתי כי ויכוח על נכונות עמדתה יהיה לא ראוי, ואז סיכמתי על הלוח את שתי הגישות: את גישת המחבר המקראי מחד גיסא ואת הגישה ההיסטורית מאידך גיסא.

חומר למחשבה... א. למרות ניסיונותיי המאוד כנים להציג את הגישות השונות בצורה מאוזנת ולאפשר לתלמידים בחירה חופשית, נפלתי ב"מלכודת האגו" הידועה, שגרמה לי ללגלג על הגישה המסורתית, ובעיקר להביך את אותם התלמידים אשר אולי חשבו אחרת, אך לא ניתנה להם הלגיטימציה לעשות זאת. ב. בדיעבד, אולי הייתי צריכה להשתמש בדוגמא אחרת, על מנת למנוע מצב של מעורבות רגשית מצידי אשר משפיעה על דרך תגובתי. ג. כאשר אני חושבת בצורה רחבה יותר על שתי הגישות, אני מבינה כי לא ניתן להשוות כלל ביניהן, כיוון שנקודת המוצא של כל אחת מהן מעוגנת בהשקפת עולם אחרת.

אין לי כל ספק שהמחבר המקראי הכיר או היה מודע לאותם גורמים ביטחוניים, כלכליים וחברתיים אשר השפיעו על האירועים, אך מבחינתו הם שוליים לדבר המרכזי והוא: שליטתו של האל בעולם ובחיי ישראל. לפיכך, מסר זה הוא שצריך לעמוד במרכז הטקסט המקראי.

כנראה שבגלל עמדותיי האישיות, קשה לי להכיל השקפת עולם זו, והשאלה הנשאלת היא עד כמה אתה יכול כאדם, כמורה וכמחנך להתעלם מעמדותיך, וללמד כאילו היית מאגר ממוחשב של נתונים? הדבר נעשה מטריד במיוחד כאשר תלמידיך דורשים לעיתים, ובצדק, לדעת מה אתה כמורה וכאדם חושב. ככלות הכול, ילדינו מגבשים את זהותם גם מתוך השאלות והתשובות העולות בדיאלוג שלנו איתם.