עולים ויורדים בסולם יעקב

רקע
אני מחנכת ומורה לתנ"ך ולתושב"ע בתיכון דתי לבנות בירושלים. בית הספר שבו אני מלמדת נחשב לפתוח, ואוכלוסיית התלמידות והמורים שבו מגוונת ומורכבת. ישנה תחושה של קבלה והקשבה בין תת-הזרמים של הציונות הדתית. השנה חינכתי כיתה י"א מב"ר (מתקדמים לבגרות רגילה) ולימדתי אותם תושב"ע ותנ"ך. ברצוני לספר על מעשה שהיה בכיתתי, שעורר אצלי שאלות על דרך הוראת התנ"ך שלי בתיכון.

פרשת דינה
תוך כדי לימוד ספר בראשית הגענו לפרשת דינה בשכם.
"א וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב, לִרְאוֹת, בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. ב וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר, הַחִוִּי--נְשִׂיא הָאָרֶץ; וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ. ג וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ, בְּדִינָה בַּת-יַעֲקֹב; וַיֶּאֱהַב, אֶת-הַנַּעֲרָ, וַיְדַבֵּר, עַל-לֵב הַנַּעֲרָ. ד וַיֹּאמֶר שְׁכֶם, אֶל-חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר: קַח-לִי אֶת-הַיַּלְדָּה הַזֹּאת, לְאִשָּׁה. ה וְיַעֲקֹב שָׁמַע, כִּי טִמֵּא אֶת-דִּינָה בִתּוֹ, וּבָנָיו הָיוּ אֶת-מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה; וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב, עַד-בֹּאָם. ו וַיֵּצֵא חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם, אֶל-יַעֲקֹב, לְדַבֵּר, אִתּוֹ. ז וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן-הַשָּׂדֶה, כְּשָׁמְעָם, וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים, וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד: כִּי-נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל, לִשְׁכַּב אֶת-בַּת-יַעֲקֹב, וְכֵן, לֹא יֵעָשֶׂה. ח וַיְדַבֵּר חֲמוֹר, אִתָּם לֵאמֹר: שְׁכֶם בְּנִי, חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם--תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ, לְאִשָּׁה. ט וְהִתְחַתְּנוּ, אֹתָנוּ: בְּנֹתֵיכֶם, תִּתְּנוּ-לָנוּ, וְאֶת-בְּנֹתֵינוּ, תִּקְחוּ לָכֶם. י וְאִתָּנוּ, תֵּשֵׁבוּ; וְהָאָרֶץ, תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם--שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ, וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ. יא וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל-אָבִיהָ וְאֶל-אַחֶיהָ, אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֵיכֶם; וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי, אֶתֵּן. יב הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד, מֹהַר וּמַתָּן, וְאֶתְּנָה, כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי; וּתְנוּ-לִי אֶת-הַנַּעֲרָ, לְאִשָּׁה. יג וַיַּעֲנוּ בְנֵי-יַעֲקֹב אֶת-שְׁכֶם וְאֶת-חֲמוֹר אָבִיו, בְּמִרְמָה--וַיְדַבֵּרוּ: אֲשֶׁר טִמֵּא, אֵת דִּינָה אֲחֹתָם. יד וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם, לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה--לָתֵת אֶת-אֲחֹתֵנוּ, לְאִישׁ אֲשֶׁר-לוֹ עָרְלָה: כִּי-חֶרְפָּה הִוא, לָנוּ. טו אַךְ-בְּזֹאת, נֵאוֹת לָכֶם: אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ, לְהִמֹּל לָכֶם כָּל-זָכָר. טז וְנָתַנּוּ אֶת-בְּנֹתֵינוּ לָכֶם, וְאֶת-בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח-לָנוּ; וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם, וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד. יז וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלֵינוּ, לְהִמּוֹל--וְלָקַחְנוּ אֶת-בִּתֵּנוּ, וְהָלָכְנוּ. יח וַיִּיטְבוּ דִבְרֵיהֶם, בְּעֵינֵי חֲמוֹר, וּבְעֵינֵי, שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר. יט וְלֹא-אֵחַר הַנַּעַר לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר, כִּי חָפֵץ בְּבַת-יַעֲקֹב; וְהוּא נִכְבָּד, מִכֹּל בֵּית אָבִיו. כ וַיָּבֹא חֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ, אֶל-שַׁעַר עִירָם; וַיְדַבְּרוּ אֶל-אַנְשֵׁי עִירָם, לֵאמֹר. כא הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ, וְיֵשְׁבוּ בָאָרֶץ וְיִסְחֲרוּ אֹתָהּ, וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת-יָדַיִם, לִפְנֵיהֶם; אֶת-בְּנֹתָם נִקַּח-לָנוּ לְנָשִׁים, וְאֶת-בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם. כב אַךְ-בְּזֹאת יֵאֹתוּ לָנוּ הָאֲנָשִׁים, לָשֶׁבֶת אִתָּנוּ--לִהְיוֹת, לְעַם אֶחָד: בְּהִמּוֹל לָנוּ כָּל-זָכָר, כַּאֲשֶׁר הֵם נִמֹּלִים. כג מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל-בְּהֶמְתָּם, הֲלוֹא לָנוּ הֵם; אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם, וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ. כד וַיִּשְׁמְעוּ אֶל-חֲמוֹר וְאֶל-שְׁכֶם בְּנוֹ, כָּל-יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ; וַיִּמֹּלוּ, כָּל-זָכָר--כָּל-יֹצְאֵי, שַׁעַר עִירוֹ. כה וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים, וַיִּקְחוּ שְׁנֵי-בְנֵי-יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַל-הָעִיר, בֶּטַח; וַיַּהַרְגוּ, כָּל-זָכָר. כו וְאֶת-חֲמוֹר וְאֶת-שְׁכֶם בְּנוֹ, הָרְגוּ לְפִי-חָרֶב; וַיִּקְחוּ אֶת-דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם, וַיֵּצֵאוּ. כז בְּנֵי יַעֲקֹב, בָּאוּ עַל-הַחֲלָלִים, וַיָּבֹזּוּ, הָעִיר--אֲשֶׁר טִמְּאוּ, אֲחוֹתָם. כח אֶת-צֹאנָם וְאֶת-בְּקָרָם, וְאֶת-חֲמֹרֵיהֶם, וְאֵת אֲשֶׁר-בָּעִיר וְאֶת-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, לָקָחוּ. כט וְאֶת-כָּל-חֵילָם וְאֶת-כָּל-טַפָּם וְאֶת-נְשֵׁיהֶם, שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ; וְאֵת, כָּל-אֲשֶׁר בַּבָּיִת. ל וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי, עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי. לא וַיֹּאמְרוּ: הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ" (בראשית פרק ל"ד). בשיעור שהתקיים בכיתה קראנו את הפרק בלווית הסבר מינימלי של הפשט, ושאלתי שאלות אינפורמטיביות, כמו: מי היה שותף לתכנונים של שמעון ולוי? מה היה תפקידו של יעקב בסיפור? האם הוא התכוון לרמות את אנשי שכם? האם הוא ידע על התכניות של בניו? לאחר מכן פתחתי דיון על התנהגותן של הדמויות: שמעון ולוי - האם נהגו נכון כלפי אנשי שכם? מה היו המניעים שלהם? האם היו אלו מניעים "טהורים"? מה המקרא חושב על התנהגותם? יעקב אבינו - מדוע לא טיפל בבעיה בעצמו? מדוע כעס על בניו, אם ידע מלכתחילה שהם מתכוונים לרמות את אנשי שכם? ניסינו לענות על השאלות מתוך דיוק בפשט הכתוב, ובסיוע פרשנים. ההשתתפות בשיעור וכן העניין וההקשבה שהבנות גילו היו ערים, ובמהלכו הרגשתי שהשיעור היה טוב ומשמעותי עבורן. חשבתי שכך צריכים להיות כל שיעורי התנ"ך שלי: עם מידה כזו של הקשבה, השתתפות ומעורבות. פשוט נהניתי ללמד.

"המורה, מה זה ירד לי מיעקב אבינו!!"
לקראת סוף השיעור התייחסתי לדמותו של יעקב אבינו וניסיתי לנתח את התנהגותו. הצבעתי על כך שפעם אחר פעם נמנע יעקב מעימות ישיר, וגם בסיפור שלנו על אנשי שכם הוא בוחר בדרך עקיפה שאין בה התנגשויות - אך היא מסובכת ופתלתלה יותר. דרך "יעקבית". קישרתי רעיון זה לפרשיות קודמות שלמדנו בכיתה - יעקב ולבן, פגישת עשו ויעקב, וציינתי שגם במקרים אלו חשש יעקב מעימות חזיתי, ובחר בדרך מסובכת יותר. כזו היתה דרכו בכל האירועים המתוארים, מלבד במאבק עם המלאך בנחל יבוק - שנכנע לו לאחר שפגע בירכו, ואף ברכו. אכן, את המאבק הזה ניתן להבין כניסיון של הקב"ה לרמוז ליעקב שהוא אינו צריך לחשוש מעימות חזיתי, כפי שאומר לו המלאך: "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל!". הייתי מרוצה. הרגשתי שהגענו ללימוד שיטתי ויסודי, וגם הצלחנו להפיק ממנו תובנות עמוקות יותר על דרך התנהגותם של אבותינו, מתוך ניסיון להצביע על קו החורז את האירועים השונים. עד... שבסופו של השיעור אמרה אחת הבנות, שהייתה שותפה פעילה בשיעור: "המורה, מה זה 'ירד' לי מיעקב אבינו" (תרגום: "עד עכשיו תפסתי את יעקב אבינו כדמות נשגבה, ועכשיו אני מסתכלת עליו בעין ביקורתית ורואה שהוא בן אדם שעשה טעויות, כמו הרבה אנשים אחרים"). המשפט הזה היכה בי כרעם. הייתי המומה ומאוכזבת. זה מה שהשיעור גרם לתלמידה שלי? לי הייתה הרגשה חזקה שהצלחתי לחבר אותם לתנ"ך באופן משמעותי, והתוצאות הן ביקורת שלילית כלפי אחד מאבות האומה?

בקרת נזקים ומסקנות
אמרתי שצר לי לשמוע שזה מה שהשיעור גרם לה להרגיש, וכי בעיניי יעקב הוא דמות גדולה ומורכבת. הערתי, שיש גם דרכים נוספות להסתכל על דמותו של יעקב ולפרש את התנהגותו, אך הרגשתי שהאפקט של השיעור חזק יותר מכל מה שאמרתי או אומר אחריו. הייתי מבולבלת מאוד. את השיעור שלימדתי בכיתה ביססתי על שיעור ששמעתי מפי הרב יעקב מידן בימי העיון של מכללת הרצוג - "מעשה שכם - הגנות והשבח". היה זה עבורי שיעור מרתק, מעורר מחשבה, ומאיר את עומקו של הפשט באופן ש"הגדיל תורה והאדירה". אחד מאותם השיעורים שגרמו לי לאהוב את התנ"ך. לא הבנתי כיצד הביא אותו השיעור את תלמידתי לתובנות הפוכות כמעט. יתכן וההבדל נעוץ בכך שאני חונכתי במשך שנים לחשוב על אבותינו הקדמונים כעל גדולים וענקים, ומתוך כך יכולתי להכיל ביקורת עליהם ולראות את המורכבות שלהם. מצד שני, במשך שנות לימודיי בבית הספר, ולמרות שבחרתי לחיות בדרך התורה - לא זכורות לי חוויות חיוביות רבות מלימוד התנ"ך; אולי משום שהדמויות אמנם נראו בעיניי נשגבות, אך באותה מידה היו גם מרוחקות ולא מעניינות.

כמורה, אני מחפשת תמיד דרך לימוד ש"מחברת" את הבנות אל התורה. עלי להודות שבכל פעם שאני מלמדת בדרך כזו - השיעור מרתק ורלוונטי עבורן פי כמה. ובכל זאת, היה לי קשה מאד לשמוע את התובנה שאליה הגיעה תלמידתי. שאלתי את עצמי, מהם המחירים של השיטה הזו? האם אני יכולה להרשות לעצמי, כאדם דתי וכמחנכת, לשלם אותם? החלטתי להתייעץ עם כמה אנשים ולשאול אותם לדעתם. פניתי אל הרב יעקב מידן - ראש ישיבת אלון שבות ומורה לתנ"ך; אל הרב אורי שרקי - ראש התכנית הישראלית של מכון מאיר, מורה לתלמוד, מחשבת ישראל ותנ"ך; אל הרב יהודה ברנדס - ראש בית המדרש בבית מורשה, מחנך ומורה לתלמוד ותנ"ך, אשר כתב מאמרים רבים בנושא; אל הגב' מירי שליסל - מנהלת התכנית למחנכות במגדל עוז ואחראית על תכנית "אהבת תורה", אשת חינוך, לשעבר מנהלת בית הספר שבו אני מלמדת.

מסקנתי, בקצרה, היא שיש להמשיך וללמד בשיטה הזו, אך לנסות ולהוסיף גם ניסיון לפרש את סיבת ההתנהגות של הדמות ולא להסתפק בתיאור ההתנהגות (דוגמת התשובה שקיבלתי מהרב אורי שרקי בעניין פשר התנהגותו של יעקב).