בית ספר העוגן הוא אחד מבתי הספר הצעירים בעיר. הוא קיים כ-10 שנה, ויש בו צוות מורות שנחלק באופן שווה בין מורות וותיקות למורות צעירות.
אני מורה 8 שנים בבית ספר זה. מתוכן 5 שנים כמחנכת, ובשלוש השנים האחרונות – מורה מקצועית.
השנה, במסגרת תפקידי כמורה מקצועית – אני מלמדת בשתי כיתות ה' מדעים.
ש' הוא תלמיד באחת מכיתות ו'. הוא תלמיד מבריק ומצטיין לא רק במדעים, אלא בשאר המקצועות בביה"ס.
ש' תלמיד תוסס מאוד. הוא מתקשה מ א ו ד לשבת במקום, להקשיב, למלא אחר המטלות הניתנות בשיעורים ואף אינו מעתיק מהלוח בזמן סיכומי הפרקים הנלמדים.
ש' גם לא מכין את המשימות הניתנות לבית.
אחד הדברים שאני מוצאת כקשים ביותר הוא ההתחכמויות שלו והניסיון הבלתי פוסק להצחיק. ש' כל הזמן חושב מה לענות / להגיד לילדים בכיתה, כדי לפגוע או כדי להצחיק. הוא כל הזמן בודק את הגבולות (וברוב המקרים גם עובר אותם).
לדוגמה, בתחילת השנה הנוכחית הגעתי עם צבע שיער כהה יותר לכיתה מזה של שנה שעברה. התחלנו את השיעור והיה שקט בכיתה, וש', ללא כל עכבות – הרים אצבע, כאילו על מנת לשאול שאלה בנושא – ושאל אותי - המורה, למה החלפת צבע לשיער? לא הייתה בדבריו נימה של מחמאה או של התעניינות אמיתית, אלא רצון להצחיק.
כל הכיתה ואני היינו בהלם... לא רק שהוא לא שאל שאלה שקשורה לשיעור – זו גם שאלה אישית ביותר. הרגשתי אפילו פגיעה כי הייתה בשאלה נימה של סרקזם.
ש' קם ממקומו פעמים רבות במהלך השיעור, מפטפט עם חברים, מרים את קולו ולעיתים אף נראה כי אינו מבין על מה הכעס.
בשאר השיעורים ש' גם כן אינו מתפקד כראוי, אם כי בשיעורים עם מחנכת הכיתה התפקוד שלו עולה, ובמתמטיקה הוא כן עובד וגם בחלק משיעורי השפה (הנלמדים עם מחנכת הכיתה).
ציוניו של ש' במדעים נעים בין 95 ל-100.
לטענתו של ש', בעקבות שיחות שעשיתי עימו – החומר אינו משעמם אבל הוא מעדיף ללמוד דרך הקשבה בלבד וללא מילוי החובות הנדרשות ממנו. הוא משלים (לפעמים) את מה שכתבנו בשיעור מחבר מהכיתה אחה"צ. את שיעורי הבית אינו מכין בקביעות.
אביו של ש' מעודכן בנעשה בשיעורים, אולם אינו יודע מה עוד לעשות. הוא ניסה טיפול תרופתי שלא הצליח, והוא משוחח עימו ומנסה מצידו לחזק את מעמד ביה"ס ואת הצורך של ש' בלמידה, אולם ללא הצלחה.
תגובותיי הן בד"כ : שיחות אישיות עם ש', כעס ואזהרות, צעקות (כאשר ש' עובר את הגבול), ואיומים. [למותר לציין כי כלום אינו עובד עליו].
יש לציין כי התנהגותו של ש' מצליחה להוציא אותי מהכלים ואני נדרשת לשליטה חזקה ביותר בתגובותיי על מנת שלא לכעוס עליו יתר על המידה.
הדילמה שלי מתמקדת בכך שלמרות חוסר ההקשבה וההפרעות הבלתי פוסקות של ש' – הוא מצליח, דבר שמרגיז אותי כיוון שאיני יכולה להוכיח את ה'סיסמה' : "אם לא תעבוד לא תצליח".
יש עוד תלמידים מפריעים בכיתה אולם הם גם חלשים ומתפקדים ברמה של 60 ומטה. אצל ש' מה שיוצא דופן ובולט זה שלמרות ההפרעות – הוא מצטיין, ואין לי דרך ל'פגוע' בו בציונים .
ש' מקבל ציונים גבוהים על סמך האינטליגנציה הטבעית שלו ובהחלט רק ממה שהוא שומע ב'אוויר הכיתה' כשהוא אינו מפטפט או מתחכם. הוא קולט מהאוויר ועובדה זו מעלה את השאלה – איך אתה גם מפריע וגם מצטיין ...