התלמידה שרוצה חיים אחרים

אור תלמידה בכיתה י"ב, נערה נאה, חכמה, עדינה, בעלת מוטיבציה להצליח בלימודים. הישגיה הלימודיים טובים מאד. הוריה הם מהעדה הגרוזינית, שהיא כידוע עדה שמרנית מאד. חלומם של הוריה הוא לחתן אותה עם בחור גרוזיני עשיר מבית טוב. חלום זה מכתיב את התנהגותם.

הם לא מרשים לאור לצאת עם חברות, אף לא בשעות היום, אסור לה לבקר חברות. אם היא מוזמנת למסיבת יום הולדת, האם נלווית אליה. הם לא מרשים לה לצאת לבד כלל. במהלך כל החופש הגדול היא ישבה בבית, לא נפגשה עם חברות ולא יצאה לעבוד. פעם בחודש הם הרשו לה לבקר חברה ולהישאר לישון אצלה.

אביה של אור לא עובד, נמצא כל היום בבית. לאם יש מעון לתינוקות בבית, אור מסייעת לה.

בשנה שעברה אור פתחה חשבון פייסבוק בלי לספר להוריה. כשהם גילו זאת הם מאד כעסו עליה ואסרו עליה ללכת לבית הספר. רק אחרי שהמחנכת התקשרה ושאלה מה קורה הם הסכימו שתחזור ללימודים. מאז אין לה גישה למחשב. אם יש לה עבודה להגיש, האב יושב לידה ושומר עליה שרק תכתוב את העבודה ושחלילה לא "תצ'וטט" ותגלוש באינטרנט.

לפני כחודשיים ההורים גילו שהיא מדברת עם בחור בפלאפון. הבחור הוא ידיד שלה והקשר היחיד שיש להם זה השיחות בפלאפון (הם כמעט יצאו מדעתם מרוב כעס והחליטו לקחת לה את הפלאפון. לאחר המקרה האב התעקש לבוא לקחת אותה מבית הספר יום-יום. אין לו רכב ולכן הוא היה הולך אחריה כאילו שהיא ילדה קטנה. היא מאד התביישה מהחברות. הוריה משפילים אותה, פוגעים בה ולא מדברים איתה, היא מעדיפה להיות סגורה בחדרה ולא להיתקל בהם.

באחד האירועים המשפחתיים השנה, ראה אותה בחור גרוזיני בן 27 ואמר שהוא מעוניין להכיר אותה. כל המשפחה: האב, האם, סבא, סבתא, דודים התחילו ללחוץ עליה להכיר אותו. היא לא הסכימה. האם מאיימת עליה שאם לא תסכים להכירו כשתהיה בת 18, ההורים לא יממנו לה לימודים.

כמובן שההורים לא מסכימים שאור תתגייס לצבא. אור שומרת שבת ולכן הצהירה שהיא דתייה וקיבלה פטור משירות צבאי, אך אינה שלמה עם החלטה זו.

ההורים מתכננים לה את העתיד: בקיץ תלמד לפסיכומטרי, בשנה הבאה תתחיל ללמוד באוניברסיטה סוציולוגיה או פסיכולוגיה, תכיר בחור ותתחתן.

אור רואה את החיים של הוריה, האב שתלטן מאד, האם פוחדת ממנו, הוא לא מרשה לה להיפגש עם חברות, ללכת למכון כושר וכו', היא עושה דברים בסתר ואור מחפה עליה.

אור מבינה שגם לה מייעדים חיים כאלה והיא, לעומת זאת, רוצה חיים אחרים.

לאור קשה מאד, היא באה אלי לשיחות בתדירות גבוהה ומשתפת אותי בקשיים שלה, בתחושות שלה ובמחשבותיה לעתיד. המחנכת נפגשה מספר פעמים עם אביה, אני נפגשתי עמו ועם אמה, דיברנו  על כך שצריך לתת בה אמון. לתת לה זכויות. אך התנהגותם לא השתנתה. הם טענו שאין לבית הספר הזכות להתערב בחינוך שלהם, המבוסס על ערכים שונים. גם במפגש עם מנהל בית הספר האב אמר זאת והמנהל קיבל את דעתו.

בעקבות הסנקציות החמורות שהוריה הטילו עליה, יצרתי קשר עם פקידת הסעד ותיארתי בפניה את התנהגות ההורים של אור שהיא, להרגשתי, מהווה אלימות קשה כלפיה, אמנם אין אלימות פיזית, אך גם שלילת זכויות בסיסיות, השפלה או העלבה הם אלימות.

פקידת הסעד נפגשה אתי ועם אור בבית הספר, שמעה את אור והציעה להיפגש עם ההורים ולנסות לשכנע אותם לשנות את יחסם אליה (אין אלימות פיזית, לכן לא ניתן להגיש תלונה, התנהגות ההורים נובעת מהערכים שלהם ולכן יש כביכול הצדקה למעשיהם).

אור לא התלהבה מהרעיון. לדעתה, השיחה לא תעזור והוריה לא ישנו את התנהגותם.

אור תהיה בת 18 בחודש יוני והיא רוצה לעשות שינוי בחייה. ברור לה שלשם כך היא צריכה לקבל החלטות הנוגדות את דעת הוריה, כמו להתגייס לצבא או לחילופין להתנדב לשירות לאומי, לצאת לעבוד ואולי לצאת מהבית. היא מבקשת את  עזרתי: גם תמיכה רגשית וסיוע מקצועי אך גם עזרה מעשית ביצירת קשר עם המוסדות השונים, אין לה מישהו אחר שיסייע לה, כל בני משפחתה תומכים בהוריה. חברותיה צעירות מדי, ולא ניתן להסתמך על תמיכתן לאורך זמן. אני מרגישה שהיא פיתחה בי תלות מסוימת.

הדילמה שלי: האם אני צריכה להתערב, לסייע לה לקבל החלטות, לתמוך בה בניגוד לדעת הוריה? חשוב לי מאד לסייע לה לבנות לעצמה עתיד טוב יותר, אך האם זהו תפקידי כיועצת חינוכית?

ובהתחשב בעובדות:

א. בסוף שנה זו היא מסיימת את הלימודים בבית הספר.
ב. מנהל בית הספר סובר שאין לנו זכות להתערב.