רב תרבותיות, הטרוגניות ושונות

משפחה שבגלל מנהגים לא נותנת לבת חופש ועצמאות

אני מלמדת תנ"ך בבית ספר אזורי, כיתה י"א, עיונית. המקרה עליו אספר התרחש במסגרת לימודי עלילות הראשית. התחלתי לקרוא את פרק א'. בעודי קוראת, אצבע מורמת, ועוד אצבע, בעקשנות רבה. אני מנסה לומר: "אליסה, הורידי ידך. שאלות תשאלנה בסוף הקריאה", אבל אליסה לא מרפה. אני עוצרת בקריאה... קופצת אליסה, חוסר שביעות רצון על פניה, ואומרת: "אני לא מאמינה באלוהים, אני לא מאמינה לכל מה שכתוב כאן!

מערכת חינוך בית ספרית מאופיינת באחידות: כל התלמידים נכנסים לכיתה באותה שעה ומסיימים באותה השעה. גם אם אתה עייף, גם אם הרמה שלך שונה מזו של יתר התלמידים – אתה יושב בכיתה, אתה חלק מקבוצה. יש מערכת שעות נתונה והמורים הקבועים מלווים אותך לאורך כל השנה. 'שונוּת' הוא מושג שיוצא כנגד ההיגיון המבני של בית הספר.

הפעמון המנגן בישר את סיום השיעור והחלפת מורים. בצעדים קלילים עליתי במדרגות לכיוון הכיתה אותה אני מחנכת זו השנה השלישית. זוהי כיתה ה, בה לומדים ילדים מחוננים בבי"ס רגיל. הילדים, המגיעים לבית הספר מכל קצות המועצה האזורית, לומדים במסלול המחוננים מקצועות העשרה כמו: רובוטיקה, אלקטרוניקה, תרבויות עתיקות, חלל ועוד.

"יצאתי כהורה מלווה לטיול עם הכיתה", אומרת אימא של קובי. "מה אגיד לך, כבר ממגרש החנייה מרגישים בהבדל. את יכולה לראות איך הם לבושים – ואיך אנחנו לבושים, איך הם נכנסים לאוטובוס לפי התור – ואיך הילדים שלנו נדחפים, איך הם יושבים במושבים, מדברים בשקט ובנימוס – ואיך החבר'ה שלנו צועקים ומשתוללים. אין מה לעשות, את פשוט רואה את ההבדל! אנחנו שונים, זה לא מתחבר, לא הולך ביחד"

יום שישי הגיע, עוד מעט קט ותלמידי הישיבה התיכונית יפרשו לפנימייה למנוחה לפני שבת. המורים האחרונים אורזים את ציודם לקראת יציאתם מהכיתה. אני - מנהל התיכון בישיבה - עובד על ה"סגירות" האחרונות של סוף השבוע ועל תכנונים לקראת השבוע הבא. דפיקה בדלת - מורה לתרגול במתמטיקה ולצידו תלמיד כעוס ביותר..

אני מלמדת תנ"ך בחטיבת ביניים שבאזור הקריות מזה שמונה שנים. הסיפור שאספר מתאר קטע משיעור אשר התקיים באחת מכיתות ט', כיתה שהרכב תלמידיה הוא הטרוגני...

בתחנה המרכזית הישנה של תל אביב פועל בית ספר אחד, יחיד במינו, אשר משמש בית לתלמידים בני 46 לאומים שונים. המקרה הבא מדגים את השונות הייחודית לבית הספר, שאיתה אני מתמודדת זו השנה השביעית, מתחילת תפקידי כמנהלת...

מנהל בית ספר בחינוך הדתי מתאר, בדרך ספרותית, את לבטיהם של הורים מהמגזר הדתי לאומי בבחירת מוסד חינוכי לילדיהם זה עתה חגגו את בת המצווה של בתם, תלמידה מצטיינת בכתה ו' של אחד מבתי הספר הממ"ד בעיר. מיד נפתחים מסעי השכנועים, ביקורים ולחצים: היכן לרשום את הילדה להמשך לימודיה התיכוניים?

תיאור המקרה של רותי להבי נכתב על ידי חמוטל פרת ויצא לאור בספר "רואים את הקולות - מורכבות חינוכית ואנושית בבתי הספר מנקודת מבטם של מנהלים" הוצ' אבניים 2012.

תיאור המקרה של שמחה לוי נכתב על ידי חמוטל פרת וראה אור בספר "רואים את הקולות - מורכבות אנושית וחינוכית בבתי הספר מנקודת מבטם של מנהלים", בהוצאת מכון אבניים 2012. על שלושה יסודות מתבססת האידאולוגיה החינוכית של ישיבת 'בני עקיבא' בשדה יעקב:

תיאור המקרה מאת אריאל לוי נכתב על ידי שבי גוברין וחמוטל פרת וראה אור בספר "רואים את הקולות - מורכבות אנושית וחינוכית בבתי הספר מנקודת מבטם של מנהלים" בהוצאת מכון אבניים, מכון אבני ראשה ויחידת הבוגרים של מכון מנדל, 2012.

ארבעה ימים לאחר תחילת שנת הלימודים נכנס לחדרי פגוע וכועס סגן המנהל. "שוב זה קרה. ח'אלד הפריע בשיעור, התחצף למורה, וכשנכנסתי לכיתה הוא התחצף גם אליי"...

סיפורו של ד”ר אבי גולן נכתב על ידי חמוטל פרת על פי ראיון ומופיע בספר “רואים את הקולות – מורכבות חינוכית ואנושית בבתי הספר מנקודת מבטם של מנהלים” בהוצאת מכון אבניים, מכון אבני ראשה ויחידת הבוגרים של קרן מנדל, 2012. תיכון ברנקו וויס ע”ש הרצוג הוא בית ספר על-יסודי שש-שנתי, אזורי, של המועצה האזורית גזר. הוא ממוקם ביישוב בית חשמונאי ולומדים בו מעל 1,000 תלמידים, רובם ילדי כ-18 מושבים ויישובים קהילתיים באזור ומיעוטם ילדי קיבוצים. בחטיבת הביניים מעל 550 תלמידים, ובחטיבה העליונה – כ-450 תלמידים

אני מורה חדשה בשנת ההוראה השנייה שלי. בשנה האחרונה חינכתי כיתה ח’ בבית ספר דתי בעיר גדולה. ביה”ס ממוקם במקום שבו האוכלוסייה היא משכבה סוציו-אקונומית נמוכה ומספר התלמידים עם ליקויי למידה למיניהן הוא גדול יחסית...

בימים אלה אני מראיין מועמדים להוראה בכפר הנוער .כבר בשיחת הטלפון המקדימה שבה אנו קובעים את פגישתנו, אני מבהיר למועמד: ‘אתה מגיע לבית ספר שאינך יודע איך אתה יוצא ממנו בסוף יום העבודה. אנחנו עובדים עם נוער קצה...

בר, ילדה בת 7, תלמידת כיתה א' בבי"ס יסודי הממוקם במרכזה של שכונה חדשה בצפון ר"ג שמאופיינת במה שנקרא "אוכלוסייה חזקה". בר לומדת במסגרת החטיבה הצעירה. בחטיבה לומדים ילדי גן חובה ותלמידי כיתות א' יחדיו ב"בתים" משותפים.

הייתי מורה מתחילה, בשנתי הראשונה בבית הספר ובישוב שאליו עברתי. בית הספר הנו בית ספר קהילתי השייך למספר ישובים והוא מחויב לקבל אליו את כל הילדים מהיישובים. כמו כן רבים ממורי צוות בית הספר הינם תושבי ישובים אלו. חינכתי כיתה ו' ולימדתי במשרה מלאה כאשר כמעט את כל השעות לימדתי בכיתת החינוך שלי. הכיתה הייתה כיתה הטרוגנית מאוד הן מבחינת היכולות הלימודיות והן מבחינה התנהגותית. הגעתי עם המון מוטיבציה ותוכניות הישר מלימודי ההוראה, לשטח...

בית הספר התיכון לאמנויות הוא שש-שנתי. לומדים בו כ-540 ילדים מכיתה ז' עד י"ב. בית הספר הוא על-אזורי ומגיעים אליו ילדים מכל רחבי העיר וגם מחוצה לה (כ-40% מהם אינם תושבי העיר). זהו תיכון עיוני רגיל, עם צלצולים, שיעורי בית ומבחנים. בית הספר מתמחה באמנויות. יש בו חמש מגמות אמנות: תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע ואמנות פלסטית (ציור, פיסול ועיצוב). הילדים צריכים לבחור בבית הספר ולהתקבל אליו. הם צריכים לרצות, לעשות מעשה, כדי להגיע.

אני משמשת כיועצת בתיכון יוקרתי לאמנויות ולמדעים. בית ספר ארבע שנתי (כיתות ט'-יב'). התלמידים מגיעים מאזורים שונים בארץ ועוברים סדרת מבחנים וראיונות כחלק מתהליך הקבלה לבית הספר. מערכת השעות של התלמידים הינה תובענית והם נדרשים לשלב בין מקצועות האמנות ללימודים עיוניים כמו בכל בית ספר תיכון אחר. בית הספר מוביל למצוינות ותלמידים רבים חווים לחץ ותחרותיות.