מי הוא אלוהים?

אני מלמדת תנ"ך בבית ספר אזורי, כיתה י"א, עיונית. המקרה עליו אספר התרחש במסגרת לימודי עלילות הראשית.

התחלתי לקרוא את פרק א'. בעודי קוראת, אצבע מורמת, ועוד אצבע, בעקשנות רבה. אני מנסה לומר: "אליסה, הורידי ידך. שאלות תשאלנה בסוף הקריאה", אבל אליסה לא מרפה. אני עוצרת בקריאה... קופצת אליסה, חוסר שביעות רצון על פניה, ואומרת: "אני לא מאמינה באלוהים, אני לא מאמינה לכל מה שכתוב כאן! מי זה בכלל אלוהים? אין אלוהים. ואם אני לא מאמינה - איך אני יכולה ללמוד זאת? ובכלל, העולם נברא בגלל המפץ הגדול". אומר רועי: "איך את יכולה לומר זאת? יש אלוהים, והרי את רואה שיש אלוהים. כך כתוב כאן. וכך גם נברא העולם... מה פתאום מפץ גדול?" אומר גיל: "האם את מאמינה באלוהים? מי הוא אלוהים? איפה הוא היום?" והכיתה, חלקם מחזקים את שאלת אליסה וחלקם מחזקים את רועי או את גיל, וחלקם יושבים וחושבים, ושותקים, או מהנהנים בראשיהם, וחלקם מביטים בי לראות כיצד אגיב...

ואני נותנת להם לדבר. ומשתרר שקט... ואז אני אומרת: "חבריה, בואו נכתוב את שאלותיכם על הלוח, כי כל שאלה שווה התייחסות שלכם וגם שלי". אני חושבת לעצמי: כיצד אצליח להתייחס לכולם בכבוד לו הם ראויים, כדי שנמשיך ללמוד יחד מתוך התייחסות לטקסט המקראי ומתוך כבוד לשאלותיהם? אני רוצה לכבד את דעתה של אליסה - אבל רוצה לשוחח איתה ולהביא אותה להבנה שכאשר קוראים מקרא, קוראים אותו כמו שהסופר סיפר את הסיפור.

קיומו של האל במקרא הוא עובדה קיימת וגם אם היא אינה מאמינה באל - היא יכולה לקרוא מקרא ולנסות להבין מה כתוב בו, מה הוא מדבר אליה, ותפקידי לקרוא איתה ולנסות להבין מה הוא אומר לנו כיהודים, כישראלים. אני מבהירה לאליסה שהיא יכולה להמשיך ולשאול כל שאלה המטרידה אותה, ומצד שני אני רוצה שרועי יקשיב לאליסה וגיל לרועי ולאליסה, וכולם לכולם... ושיבינו שלגיטימי שתהיינה כמה תשובות לשאלה, ושלגיטימי שלכל אחד תהיה דעה, ושברור שגם לסופר המקראי יש דעה, אבל אני חוזרת ומדגישה שחשוב לקרוא במקרא ולהבין מה הסופר רוצה לומר לנו, הקוראים. חשוב לי שבכיתה הלומדת יכירו את דעת הסופר, גם אם דעתם שונה, ושצריך לקרוא את הטקסט ולנסות להבין מה אומר הסופר המקראי על אלוהים, על האדם, על העולם... ואיך עושים זאת מתוך הכבוד הראוי לעניין שהם מגלים ולסקרנות שהם מפגינים?

ואני אומרת: שאלותיכם חשובות ומעניינות, ובואו ננסה לחשוב על דעותיהם של אליסה, רועי וגיל, ולשוחח על מה שעלה בשיעור. מה משותף לשאלות של כולם? אני שואלת, ותשובותיהם: מי הוא אלוהים? מי הוא אלוהים לפי המתואר על ידי הסופר המקראי? האם אני יכול ללמוד תנ"ך ולקרוא תנ"ך גם אם אני לא מאמין באל? האם יכולים רועי, אליסה וגיל ללמוד יחד על האל ולקרוא מקרא, כשכל אחד חושב ומאמין אחרת? ואנחנו מנהלים דיון על השאלות. הידיים מתרוממות. נווה אומר: "אל שנמצא בכל מקום והוא בורא עולם". ומור אומרת: "מישהו ששומר עלינו". ועומר אומר: "רוח", ושקמה: "דבר שאי אפשר להוכיח אותו וכל אדם מאמין במה שהוא רוצה", וצליל אומרת: "התקווה שלנו", ורועי אומר: "אל אוניברסאלי, הוא נמצא בכל מקום והוא קיים, היה קיים ויהיה קיים תמיד ובכל מקום". ואליהוא: "זהו כוח, זהו הטבע". וגיל אומר: "זוהי אמונה של אנשים אשר נאחזים בדברים כאשר הם עוברים חוויות בחיים שלהם, הם רוצים להאמין במשהו ולכן הם קוראים לו אלוהים"... ואז שקט בכיתה.

אני מבהירה שזהו נושא פילוסופי מרתק. מאחר וקראנו את בראשית א', נתייחס אל הנאמר בבראשית א' 1 על אלוהים. אני שואלת: "מה אומר הסופר על אלוהים? אנא דלו אינפורמציה מתוך הפסוק". התשובות המתקבלות על ידי התלמידים תוך התבססות על הטקסט הן: הוא אל אחד, יחיד, בורא עולם, ישות מופשטת, קיים מחוץ לעולם, כל זאת כמובן מתוך התבססות על הנאמר בפסוק 1: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, ורוח אלוהים מרחפת על פני המים". התשובות הן מתוך עיון בפסוק: " ברא אלוהים": כלומר, הוא אל אחד, אל יחיד, היה קיים לפני הבריאה, קורא העולם, קיים מחוץ לעולם, כי הוא ברא את העולם. "ורוח אלוהים מרחפת": יישות מופשטת.

בשיחה המתנהלת לאחר מכן אני מבהירה שאליסה קוראת מקרא, ושבמקרא כתוב שאל ברא את העולם. אליסה מסכימה והיא אומרת: "כן, כך כתוב כאן, אבל אני לא מאמינה באל". וכאן אני מוסיפה: "אמונתך היא עניין אישי. זוהי תהיה של רבים, ואולי כדאי שנקרא מה חושבים אנשים על נושא זה בהמשכו של השיעור". וכעת לשאלת גיל - השאלה היא מעניינת, שאלה מאוד אישית. אני עונה לו שגם אני חוזרת ושואלת ותוהה לגבי האלוהות, וזה נושא שאשמח לשוחח איתו בהמשך.

מה שברור זה שאלוהים קיים במקרא בהופעות שונות. אני שואלת אותם אם הם רוצים לשמוע מה אנשים חושבים על שאלה זו, ואם אני נענית בחיוב, אני קוראת להם מתוך הספר "במעגל הזן – מסע אל האני" של בן שחר, בהוצאת כתר: "אין לו זקן לבן ואינו חובש מגבעת שחורה, אין בו אספקלריה להתבונן במעשי אנוש ולא פנקס שחור לרשום עוונות. אין לו צורך בקורבנות ואינו זקוק לתפילה, הוא אינו נוקם ואינו נוטר. אני יודע מה הוא אינו, אך מהו כן? הוא אפס קצהו, הוא הכוח האצור בדומם. הוא זרם החיים בצומח ובחי, הוא ההרמוניה שביקום. הוא תמצית החוקיות של כל היש.... הוא אני הוא אתה הוא הכל והכל בו".

בכיתה יש שקט... אני שואלת: "האם השאלות נענו לאור הקריאה"? אליסה, רועי גיל והאחרים מהנהנים בראשם להסכמה.

אני מסכמת: השאלה מי הוא אלוהים היא שאלה מעניינת, תשובות רבות ושונות לה. ואפשר שבמהלך שנת הלימודים השאלה תשוב ותעלה, ואנו - נחזור ונשוחח בה.