מקרא ומחשבת ישראל

יום אחד הפכתי למורה. יום אחד, כמה שנים אחר כך, הפכתי למורה למחשבת ישראל. לא תכננתי את זה. "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי". פתאום מצאתי עצמי עומד מול הרבה נערים ומדבר, מנסה לדבר, על הדברים הכי מעניינים וחשובים בעולם. בעולם שלי. החלפתי מורה שילדה, לימדתי חצי כיתה כאן, חצי כיתה שם, קצת דילמות מוסריות, קצת רקע על ילדותו של הרמב"ם בקורדובה. לא ממש רציני.

אני מלמדת תנ"ך בבית ספר אזורי, כיתה י"א, עיונית. המקרה עליו אספר התרחש במסגרת לימודי עלילות הראשית. התחלתי לקרוא את פרק א'. בעודי קוראת, אצבע מורמת, ועוד אצבע, בעקשנות רבה. אני מנסה לומר: "אליסה, הורידי ידך. שאלות תשאלנה בסוף הקריאה", אבל אליסה לא מרפה. אני עוצרת בקריאה... קופצת אליסה, חוסר שביעות רצון על פניה, ואומרת: "אני לא מאמינה באלוהים, אני לא מאמינה לכל מה שכתוב כאן!

אב עומד להרוג את בנו, וכשהוא נשאל לפשר מעשיו - הוא עונה שכך הורה לו אלוהים לעשות. ידיעה כזו בעיתון היתה מעוררת, במקרה הטוב, סערה ציבורית, ובמקרה הגרוע - היו מאשפזים את האב בבית-חולים לחולי נפש. השיעור שעליו אספר כאן התקיים במסגרת קורס בספרות על השתקפות המקרא בשירה העברית החדשה.

ברור היה לי, בעודי מתכננת כיצד אלמד את ספר "דברים" בכיתתי, כי אצטרך להקדיש חלק מהשיעורים לחזרה/שינון/תרגול קריאת כתב רש"י. זה היה לי ברור כי הילדים אמנם מתחילים ללמוד את קריאת כתב רש"י כבר בכיתה ב' אך זוהי בהחלט מיומנות שדורשת חזרה ותרגול בכדי לשלוט בה היטב.

קיבלתי את כל התנאים לעשות את הדבר הטוב ביותר שניתן עם תלמידי. מה קיבלתי? קיבלתי שיעור שלם עם תלמידים שמכירים אותי, קיבלתי את תלמידי כיתה ו' (רק בנים) אותה פיצלנו לשני חלקים- רק 12 תלמידים בכל קבוצה! את החופש לעסוק איתם באיזה נושא שאבחר, את האפשרות לצאת איתם לטבע אל מחוץ לכותלי בית ספר...

מקרה זה התרחש בכיתה י"א בביה"ס בו אני מלמדת. הכיתה הטרוגנית, ובה תלמידים טובים מאוד ותלמידים פחות טובים. זו השנה הראשונה בה אני מלמדת את הכיתה בחטיבה העליונה, אך לימדתי את התלמידים בחטיבת הביניים. האווירה בכיתה טובה, ישנה פתיחות ומאוד נעים ללמד בה...

האירוע עליו ברצוני לספר התרחש בבית ספר תיכון ממלכתי בכתה י"א - עולים. בבית הספר נהוג להגיש את כל התלמידים לבחינת הבגרות בתנ"ך בסוף כתה י"א. תלמידי הכתה בה מדובר החלו את לימודי התנ"ך בהתאם לתכנית הלימודים בכתה י'. בשנה הקודמת הם למדו עם מורה אחרת, ולפיכך זו השנה הראשונה (והיחידה) בה לימדתי אותם...

"שיתגרשו וזהו!" הסתכלתי על דניאלה, תלמידת כיתה ט', שבדרך כלל איננה עוקבת אחרי הפרטים ואיננה עסוקה ברישום במחברת - שאין לה. בלבי חשתי - זה רחוק ממנה. הסיטואציה כל כך רחוקה ממנה....

אני מחנכת ומורה לתנ"ך ולתושב"ע בתיכון דתי לבנות בירושלים. בית הספר שבו אני מלמדת נחשב לפתוח, ואוכלוסיית התלמידות והמורים שבו מגוונת ומורכבת...

הוא יושב מולי, נער בן 16, יום רגיל, בבית ספר רגיל, בעיר תל אביבית רגילה, מתנועע בכיסא, לא נוח לו, שקט מאוד, עיניו נעוצות ברצפה. בתוכו הר געש. מה אני רוצה ממנו. אני - המורה לתנ"ך, המחנכת...

רינת הגיעה לבי"ס לאחר ארבע שנים שבהם למדה בתוכנית יוקרתית להכשרת מורים. לבושה בג'ינס ובטי-שרט דהויה, היא נראתה מושכת, מקרינה בריאות, מעין "ילדת טבע". עם שיער שחור, עור כהה וחיוך קורן וכובש, היא שפעה נעורים, אנרגיה והתלהבות.