ספיבק (37), במקור מכפר סבא, הוא אמן וידאו ואינסטליישן. בעבודותיו הוא מתחבר לרגעים הקטנים שנרקמים מאחורי הדברים, בצד החבוי.
לאחר שיטוט במוזיאון, כשחשבנו שהספקנו כבר לבחון את כלל היצירות, ראינו בצדי החדר החשוך מעין הר שחור גדול ועליו קובייה קטנה, לבנה ומוארת. הקובייה הלבנה היא כינוי לחלל התצוגה המקובל לאמנות המודרנית, ובכלל זה גם המוזיאון פתח תקווה.
ה"קובייה הלבנה" מייצגת ככל הנראה את המקדש (שמו של המקדש כאמור גם מופיע בשמה של התערוכה). גם לאחר ההסברים של אוצרת התערוכה, הילה, נדמה היה כי מיקומו של מיצב זה אינו שולי רק מבחינה פיזית. היותה של היצירה מחוץ לקונצנזוס של התערוכה, בבחינת ה"אנדר-דוג", היא שמשכה את תשומת ליבינו. לאחר שחקרנו את היצירה נוכחתי לגלות את ייחודה בין שלל המיצגים האחרים. היא מתיימרת לברוח מהמרחב האורבני ומהמרחב הציבורי הפוליטי המודגש בתערוכה.
לכאורה כמעט בכל פרט בחיינו ניתן למצוא פוליטיקה, מגדר וכו'. דווקא הניתוק, בבחינת "חיים קטנים" , מביא את היצירה הזו להתאים לכל אחד ולכל אחת מקום בעולם. היצירה היא מעין נווה של שלווה בתערוכה שעמוסה מבחינה רגשית ואינטלקטואלית, זיקוק רוחני מבורך.
התצלום מתפרסם כאן ברשות מוזיאון פתח תקווה לאמנות