- אודות התכנית ומידע למועמדים
- About
- צוות התכנית
- קבצים, טפסים ומידע שימושי
-
המקבץ
- גיליון מס' 11
- גיליון מס' 10
- גיליון מס' 9
- גיליון מס' 8
-
גיליון מס' 7
- פתח דבר
- בעקבות מוזיאון פתח תקווה לאמנות
- אוסף המוזיאון, או: מה קורה כשהמסך יורד?
- התערוכה "ארמון הבדולח והמקדש הארור"
- אלישבע לוי, "וילה #3"
- תכלת רם, "תכסית"
- אלונה רודה, " Safe and sound"
- יעל אפרתי, "קילוואט שעה"
- יריב ספיבק, "מקדש"
- הילה טוני נבוק, "עם הרוח, עם המים"
- סטודנטים יוצרים בעקבות סדנת האמנות עם הילה טוני נבוק
- מיכל בראור, "שלל"
- סטודנטים יוצרים בעקבות סדנת האמנות עם מיכל בראור
- שייח' רוקח עומר פלג
- שבץ-נע אור זיוון
- היאחזות דנה שטנדל
- נרגשה תוחלתם אלמוג גל ודרור ברעם
- בין האתמול למחר בת אל שירום
- חלקים של זמן שני תשובה ונועה רובל
- מרווחי הזמן ליאור טימור
- ספר האורחים של הספרייה שחר כלף
- יום של חול בסמינר איילת אברמסון
- כבלי המזכירות ארד לוין
- Post It חן דרור ומעיין ברקוביץ'
- חינוך: שליחות קטלנית נופר סבן ומיכל לנדאו
- מורה בעל כורחו נתנאל רוזמן
- גיליון מס' 6
- גיליון מס' 5
- גיליון מס' 4
- גיליון מס' 3
- גיליון מס' 2
יעל אפרתי נולדה בתל אביב ובוגרת בצלאל במחלקה לצילום. בשנים האחרונות היא עוסקת בפיסול דוקומנטרי, מושג אותו היא טבעה כדי להגדיר את עבודתה. תהליך היצירה והעבודה שלה מונעים מתוך המציאות ולאו דווקא מנקודת מבטה הפנימית, אשר לדעתה מנסה לנתק את הצופה מהמציאות. היא עושה שימוש רב בתמונות ותצלומים בתהליך היצירה. את תהליך יצירתה היא מתחילה מחוץ לסטודיו, בשיטוט ברחובות תל אביב. לאחר מציאת מושאי השראה היא חוזרת לסטודיו, מצטיידת במצלמתה וחוזרת לאתר על מנת לצלם את אותם אובייקטים אשר תפסו את תשומת ליבה. התמונות אותן היא מצלמת עוברות עריכה ונבנות מחדש תוך שימוש בחומרים. היא עורכת את התמונות (cropping) ומתוכן "מוציאה לאור ולפועל" את חזונה ומפסלת מציאות חדשה.
היצירה "קילוואט שעה" עשויה ממתכת שנצבעה בשחור והיא מתנשאת לגובה של כ-2 מטרים. יש שיגדירו את היצירה כמיצב או כפסל, אך האמנית מתייחסת לסוג עבודתה זה כפיסול תיעודי (ז'אנר משולב). כשהבטנו ביצירה ניכר היה כי היא נוצרה בשלוש-ארבע השנים האחרונות, בתל אביב, כיוון שהיא משדרת מודרניות מסוימת, בייחוד התוספת המעניינת שבה – מנעול האופניים הירוק הקשור למתכת – אשר מזוהה בעיקר עם תושבי תל אביב (המרבים לרכב על אופניים).
מן ההסבר של אוצרת התערוכה למדנו כי האמנית ישבה לילה שלם בניסיון להבין כיצד נופל הצל של מעקה חדר המדרגות בשעות שונות במהלך היום ובאור המסדרון. בנוסף, הבנו שמאחורי הקווים הפשוטים הללו, מסתתרים דברים מורכבים אך גם יום-יומיים ומוכרים לכולם. היצירה גילתה את הפחד מחדר מדרגות שכולנו חווים. הלחץ להספיק להגיע לביתנו כמה שיותר מהר, לעבור את השלב המעיק שבו יכול להיכבות האור ולהותיר אותנו באפילה חסרי אונים ולדלג על השלב שבו אנו מביטים לאחור בחשש לבדוק שמא מישהו עוקב אחרינו ובא לפגוע בנו.
היצירה מצליחה להכניס בצופה חרדה, חוסר אונים ולחץ בו זמנית. בנוסף, היא מסמלת את העובדה שכל אחד מאתנו מחפש את מקום המפלט והרוגע שלו, לעבור את הרגע המעיק ולהגיע לנחלה ולמקום שבו הוא מרגיש הכי שלם. מנעול האופניים הירוק התלוי בקצה המדרגות מסמל את השגרתיות ואולי אף את חוסר האכפתיות שלנו ומחזיר אותנו חזרה למציאות. לצד הרגשות שונים שהיצירה לחלק מהסטודנטים התעוררו גם זיכרונות. לאחד הסטודנטים עלתה בראש תמונה של דודו אשר נפל מגג בניין ונפצע ממעקה חדר המדרגות לאורך שלוש קומות. הפחד והמסתורין שעוררה היצירה תאמה לתחושה שיש בחדר המדרגות כאשר אנו נמצאים בו ולתחושה הכללית שיש בכולנו.
התצלום מתפרסם ברשות מוזיאון פתח תקווה לאמנות