- אודות התכנית ומידע למועמדים
- About
- צוות התכנית
- קבצים, טפסים ומידע שימושי
-
המקבץ
- גיליון מס' 11
- גיליון מס' 10
- גיליון מס' 9
- גיליון מס' 8
-
גיליון מס' 7
- פתח דבר
- בעקבות מוזיאון פתח תקווה לאמנות
- אוסף המוזיאון, או: מה קורה כשהמסך יורד?
- התערוכה "ארמון הבדולח והמקדש הארור"
- אלישבע לוי, "וילה #3"
- תכלת רם, "תכסית"
- אלונה רודה, " Safe and sound"
- יעל אפרתי, "קילוואט שעה"
- יריב ספיבק, "מקדש"
- הילה טוני נבוק, "עם הרוח, עם המים"
- סטודנטים יוצרים בעקבות סדנת האמנות עם הילה טוני נבוק
- מיכל בראור, "שלל"
- סטודנטים יוצרים בעקבות סדנת האמנות עם מיכל בראור
- שייח' רוקח עומר פלג
- שבץ-נע אור זיוון
- היאחזות דנה שטנדל
- נרגשה תוחלתם אלמוג גל ודרור ברעם
- בין האתמול למחר בת אל שירום
- חלקים של זמן שני תשובה ונועה רובל
- מרווחי הזמן ליאור טימור
- ספר האורחים של הספרייה שחר כלף
- יום של חול בסמינר איילת אברמסון
- כבלי המזכירות ארד לוין
- Post It חן דרור ומעיין ברקוביץ'
- חינוך: שליחות קטלנית נופר סבן ומיכל לנדאו
- מורה בעל כורחו נתנאל רוזמן
- גיליון מס' 6
- גיליון מס' 5
- גיליון מס' 4
- גיליון מס' 3
- גיליון מס' 2
ראשית צמיחתו של אוסף המוזיאון התרחשה בנסיבות ייחודיות המושתתות על ערכים אידיאולוגיים, עם הקמת בית "יד לבנים" הראשון בארץ בשנת 1951. מפעל הנצחה זה, אשר זכה בפרס ישראל, כלל לצדו גם גלריה לאמנות, במגמה להפוך למרכז תרבות ואמנות פעיל. עם התרחבות האוסף, נחנך בשנת 1964 המשכן החדש לאמנות. יצירות האוסף מתעדות את תולדות האמנות הישראלית החל מעבודות סטודנטים מ"בצלאל" מראשית המאה העשרים, דרך נופי הארץ משנות העשרים של אותה מאה בהן ניכרת ההשפעה האירופאית, קבוצת "אופקים חדשים" משנות החמישים, אסכולת פריס, וכן מגוון איכותי של עבודות מן העשורים האחרונים.
באוסף נכללים גם ציורי שמן, רישומים, הדפסים, פסלים, תבליטים ופסיפסים מעיזבונות תושבי העיר, תרומות ורכישות. סיפורו של האוסף חושף פרקים מרתקים בהתהוות האמנות הישראלית, הנוגעים להנצחה, לגבורה, סיפור האתוס הציוני, זהות המקומית וזרמים שונים בתולדות האמנות. האוסף מאפשר הצצה לייצוג רחב ומעניין של אמני העיר ושל נופיה ביצירות השונות.
עם תחייתו של המוזיאון לאמנות ופתיחתו מחדש בנובמבר 2004 נוספו לאוסף ציורים, תצלומים, הדפסים, פסלים, מייצבים ועבודות וידיאו של אמנים עכשוויים. יצירות האוסף מוצגות בתערוכות מתחלפות בחלל "גלריית האוסף" במוזיאון, והוא מהווה משאב להשאלות למוזיאונים שונים בארץ וברחבי העולם.
אבל מה קורה ליצירות כשהמסך יורד?
במרתף המוזיאון שוכן חלל גדול שמכיל את אוספי המוזיאון: יצירות במגוון גדלים, צורות, טכניקות וסוגים. כל אלה שרויים יחדיו בחלל שאליו לא מגיע אור יום או עינו הבוחנת של הציבור. רשמת האוסף, סיגל קהת קרינסקי, עסוקה יום יום בשימור וקיטלוג העבודות שבאוסף בחום ובאהבה רבה, אך הם זוהי תכליתן של היצירות הללו? האם כשהתערוכה נגמרת והמסך יורד, היצירות ישארו מקוטלגות ומסוגרות במרתפי הארכיון?
העבודות מסודרות בארונות גדולים עם מנגנוני הזזה המאפשרים אחסון מרבי. על קירות רשת תלויים שישה עד שמונה ציורים, אחד מול השני, כמעט צמודים פונים זה לזה. בסיור בחלל עלתה אצלנו המחשבה, איך נראים האוספים של הלובר? של המומה? של מוזיאונים גדולים בהרבה מזה בו ביקרנו? אילו סודות חבויים שם במרתפים, והאם אי פעם נגלה אותם? הסיור המרתק באוסף המוזיאון עורר בנו עצב: לא לשם כך נוצרה האמנות! אמנות צריכה להיות מוצגת לעין כל. על אף כי היא שמורה בתנאים הטובים ביותר בארכיון, זהו אינו יעודה.
מוזיאון פתח תקוה מגדיר עצמו היום כמוזיאון לאמנות עכשווית. האמנות העכשווית יצאה מתחום הציור וכוללת יצירות במדיומים שונים, לרבות מיצב ומיצג ויזואלי בתנועה. כיצד ניתן לשמר יצירות שכאלה באוספי המוזיאון? האם ניתן לשמר צמנט שהתקשה על הרצפה כמו בעבודה של תכלת רם? או כדור בקוטר ארבעה מטרים בעבודה של הילה טוני נבוק?
האם האמנות העכשווית יוצרת המשכיות של האוספים או יצירות שלא ניתן לשחזר?