מבין תמונות הארכיון מצאתי שני תצלומים שתפסו את תשומת ליבי. בשניהם נראות חבורות נשים המחזיקות שלט שעליו נכתב "המוסד להכשרת מורים וגננות". ההפרדה בין התפקידים למגדר ("מורים" ו"גננות") סיקרנה אותי וחשתי צורך לבדוק את הנושא.
לאחר התייעצות עם מיכל ועם אוצרת הארכיון, לאה וילקוף, בחרתי לשנות את הדגש של היצירה ממגדר ליחס בין ישן לחדש. איתרתי שני תצלומים שמציגים את המכללה האידיאלית לתפיסתי. באחת מהתמונות נראות מדשאות רחבות ידיים ומולן בניין נמוך קומה, צנוע. על המדשאה ישובות סטודנטיות שמחייכות למצלמה. בתמונה השנייה מוצג מפתח רחב יותר של הסמינר, הכולל את המדשאות המנוקדות בסטודנטים, בניין הספרייה ובנייני הכיתות כפי שאנו מכירים אותם כיום.
גיליתי כי בארכיון הסמינר ישנו דגם של תוכניות המבני המתוכנן, ומיד חשתי צורך עז להשתמש בו ביצירה. ירדתי אל הארכיון, הממוקם במרתף קריר. מצאתי את עצמי עומדת אל מול דגם של המגדלים אשר עתידים להחליף את מבני הסמינר הקיימים. צילמתי את התמונות הישנות על רקע הדגם וחזרתי לחדר היצירה במשעול. שם מצאתי את עצמי אובדת עצות מול המציאות שבה אני היא זאת שצריכה להוציא את הרעיון אל הפועל.
תוך כדי מחשבה החלטתי פשוט להתיישב ולעבד את החומרים שקיבלתי על מנת להניע את תהליך היצירה. סרקתי תמונות, הדפסתי, גזרתי והדבקתי ומצאתי את עצמי עומדת מול יצירה שלא הצליחה לבטא את מה שניסיתי להעביר. בבית עיבדתי את היצירה ואת המחשבות שלי ובחרתי לצמצם את היצירה. הורדתי תמונה אחת ועוד אחת ועוד אחת ואת כל ההדבקות והגזירות ומצאתי את עצמי עומדת אל מול היצירה הסופית שלי.
אחת הסיבות בגללן בחרתי ללמוד בסמינר הקיבוצים היא משום שהמקום נעים ונאה בעיניי. הבניינים הנמוכים והמדשאות הרחבות מעניקים לי תחושת שייכות מהרגע הראשון בו רגליי דרכו במקום. ההבנה כי הסמינר עתיד להשתנות ולהפוך לבנייני בטון גורם ללבי להימחץ. היצירה שלי רוצה להביע תקווה שמשהו מרוח המכללה אותה אני מכירה ואוהבת יצליח להישמר גם במבנה החדש.
