Outstanding

בתצלום המוקדם מארכיון מכללת סמינר הקיבוצים נראים ארבעה גברים ושתי נשים המסבים סביב שולחן בחדר ישיבות. ככל הנראה זוהי ישיבת עבודה של הוועד המנהל של הסמינר. התמונה היא בצבעי שחור-לבן, האנשים מבוגרים יחסית. החדר מרוהט בצניעות. לדעתנו, התמונה צולמה בסביבות שנות הששים. גודלו של השקע החשמלי בקיר מימין מעיד על מנגנון הארקה שנפוץ בשנות הששים. הסברה שהאנשים הללו הם אנשי הנהלה, מבוססת על היומן עב-הכרס בו כותב אחד האנשים. העובדה שרק אחד מהם רושם את הדברים גורמת לנו להניח כי הדיון לא עסק בעניינים קונקרטיים אלא אידיאולוגיים. דומה שהממושקף שיושב בראש השולחן הוא האדם הבכיר
בחדר. ישיבה זו לא התקיימה בקמפוס הנוכחי, בו שוכנת המכללה משנת 1961. במקור, על הקיר תלויות שתי תמונות: האחת מציגה את ירושלים והשנייה (כמדומה) את לונדון, או כרך אירופאי אחר.

בתצלום המאוחר מן הארכיון נראית רחבת אולם 70. ברחבה זו, המרכזית במכללה, מתקיימים לאורך השנים ועד היום כנסים, טקסים וחגיגות. גם בתמונה הצבעונית נראית חגיגה משנת 2004. אנשים לבושים בבגדים ססגוניים רוקדים, וסביבם פזורים דוכני מכירה. התמונה צולמה מזוית גבוהה, ככל הנראה מהגשר העילי המקשר בין שני בניינים, ומצליחה לתפוס חלק גדול מההתרחשות.

כשהתמונות מוצבות זו לצד זו הן מהדהדות שני עולמות שמתקיימים בסמינר הקיבוצים על ערכיהם השונים. בשתיהן האדם ניצב במרכז אך באופנים שונים מאוד: התצלום המוקדם צולם בין ארבעה קירות. הרבה מהצורות בתצלום מרובעות (שולחן, כיסא, תמונה) ומשקפות "עולם מרובע". התמונה המאוחרת מתעדת אירוע שהתרחש בחוץ לאור יום.היא ססגונית, ומקרינה תחושה של מרחב, פתיחות וחופש. גילאי המצולמים בשתי התמונות שונים: באחת צעירים רוקדים, ובשנייה מבוגרים יושבים. ההבדלים בהתייחסות התרבותית לחינוך בשתי התקופות ניכרים לעין. התמונה המוקדמת מתאפיינת ברצינות ומידור, ועוסקת בתקשורת מילולית בתוך חדר סגור. לעומתה התמונה המאוחרת מתאפיינת בקלילות, מבטאת תקשורת רב ערוצית בחלל פתוח ונגיש לכל. בתמונה המוקדמת ברור שהצלם נוכח בחדר והמצולמים ערים לכך. זהותם של המצולמים גלויה ואפשר להבחין בדקויות הבעות פניהם. לעומת זאת בתמונה המאוחרת נראים אנשים רבים שלא ניתן לזהותם, היא מצולמת מגובה רב והמצולמים אינם יודעים שמצלמים אותם. בתמונה המוקדמת בולטת התקשורת האנושית: הדמויות מביטות זו בזו, משוחחות ורוקמות חזון משותף. למרות הריקוד המשותף בתמונה המאוחרת, רבים מהאנשים ברחבה נמצאים מחוץ למעגל, כבודדים ומשקיפים.

כשעיינו בתמונות התמונה המאוחרת משכה את ליבנו והסיטואציה בה נראתה לנו אטרקטיבית יותר. במבט שני התעוררה בנו המחשבה שעל אף שהאנשים בתמונה המוקדמת נראים מיושנים וארכאיים, בעצם הם אלה ש"מנהלים את העולם".אנחנו מבקשים לקרוא את התמונה המאוחרת כמימוש  חזונם של האנשים שבתמונה המוקדמת. האם יתכן שהם אלה שיצרו את כל מה שנמצא בתמונה המאוחרת?

בעבודה שלנו ביקשנו לשלב בין שני עולמות שנראים מנוגדים, אבל בעצם מתנהל ביניהם ממשק מעניין. גזרנו את מה שנראה לנו כמו ליבה של התמונה המאוחרת: מרכז הרחבה הצפוף באנשים רוקדים, והצבנו אותו במקום התמונה הלונדונית בתצלום המוקדם. במקום הריבוע הצבעוני שגזרנו מן התמונה המאוחרת, שתלנו בתוכה ריבוע של דימוי זהה בצבעי שחור-לבן, המאפיינים את התמונה המוקדמת. דרך ההכלאה בין העולמות והדמויות ניסינו ליישב את הקונפליקט ולהאיר את הזיקה בין שני התצלומים.האם האנשים בישיבה הגו את החגיגה ברחבת אולם 70 שהתקיימה עשורים מאוחר יותר? האם לזה קיוו?

הביטוי "נכזבה תוחלתו" אומר שתקוותיו היו לשווא. תקוותיהם של אנשי החדר לא היו לשווא לכן בחרנו בביטוי "נרגשה תוחלתם". שאיפותיהם לא נתנו פרי אירופאי ישן, הם נתנו פרי ישראלי חדש, קליל ונעים. פרי של למידה משמעותית ולמידה שונה כאן בסמינר, הרבה מעבר לכל חינוך אירופאי ויותר קרוב לחינוך ישראלי חדש.