- אודות התכנית ומידע למועמדים
- About
- צוות התכנית
- קבצים, טפסים ומידע שימושי
-
המקבץ
- גיליון מס' 11
- גיליון מס' 10
- גיליון מס' 9
- גיליון מס' 8
-
גיליון מס' 7
- פתח דבר
- בעקבות מוזיאון פתח תקווה לאמנות
- אוסף המוזיאון, או: מה קורה כשהמסך יורד?
- התערוכה "ארמון הבדולח והמקדש הארור"
- אלישבע לוי, "וילה #3"
- תכלת רם, "תכסית"
- אלונה רודה, " Safe and sound"
- יעל אפרתי, "קילוואט שעה"
- יריב ספיבק, "מקדש"
- הילה טוני נבוק, "עם הרוח, עם המים"
- סטודנטים יוצרים בעקבות סדנת האמנות עם הילה טוני נבוק
- מיכל בראור, "שלל"
- סטודנטים יוצרים בעקבות סדנת האמנות עם מיכל בראור
- שייח' רוקח עומר פלג
- שבץ-נע אור זיוון
- היאחזות דנה שטנדל
- נרגשה תוחלתם אלמוג גל ודרור ברעם
- בין האתמול למחר בת אל שירום
- חלקים של זמן שני תשובה ונועה רובל
- מרווחי הזמן ליאור טימור
- ספר האורחים של הספרייה שחר כלף
- יום של חול בסמינר איילת אברמסון
- כבלי המזכירות ארד לוין
- Post It חן דרור ומעיין ברקוביץ'
- חינוך: שליחות קטלנית נופר סבן ומיכל לנדאו
- מורה בעל כורחו נתנאל רוזמן
- גיליון מס' 6
- גיליון מס' 5
- גיליון מס' 4
- גיליון מס' 3
- גיליון מס' 2
תכלת רם נולדה בקיבוץ חניתה בשנת 1982, כיום חיה ויוצרת בתל אביב. בוגרת תואר ראשון באמנות בבצלאל ובגורת "המדרשה" – התכנית ללימודי המשך באמנות במכללת בית ברל. רם עוסקת ביצירה על קירות ורצפה ומשלבת בין אלמנטים אורגניים לאלמנטים קונסטרוקטיביסטיים.
היצירה "תכסית" של תכלת רם הינה רישום פיסולי באבקת צמנט שרוססה במים למשך מספר ימים והתקשתה על מרצפות הבטון של חלל התצוגה. היא מתפרשת על שטח גדול בחלל ועם זאת מתכתבת בטבעיות עם שאר היצירות בתערוכה ועם חומרי הגלם של חלל התצוגה. תכלת רם בחרה לקרוא ליצירה "תכסית", מילה המציינת את השטח הבנוי עליו אנו משלמים ארנונה. כמו סקיצה של תכנון בנייה, היצירה נראית כרישום אסטטי בעל צורות גאומטריות נקיות ונעימות לעין. אולם החומר ממנו עשויה היצירה – אבקת צמנט – הינו מחוספס, בניגודיות לרצפת הבטון המוחלקת עליה היצירה נוצרה. אבקת הצמנט היא החומר המשותף לרצפת הבטון ולרישום שהאמנית יצרה,
היצירה מתחברת אל הקרקע ואף צומחת מתוכו כחומר הגולמי המרכיב את השלם. היצירה שואבת השראה מכיכרות במרחבים עירוניים אשר היוו מוקד להתכנסויות של אנשי העיר ופעילות ציבורית-מסחרית. היא נראית כקונסטלציה של כוכבים בצורותיה הגאומטריות ולעיתים תבניתיות. האדם שמסתכל אל הרצפה יכול לאמוד את גודלו אל מול מערכת הכוכבים הניצבת מתחתיו, מה שאינו יכול לעשות כאשר הוא מביט מעלה אל השמיים. בכך מחזירה היצירה לצופה את תחושת קנה המידה אל מול היקום האינסופי.
יצירתה של רם תופסת את מרכז החלל בחדר התצוגה המרכזי. תחילה לא ידענו אם אפשר לגעת ולדרוך על היצירה. אוצרת התערוכה, הילה כהן-שניידרמן, הזמינה אותנו להיכנס לתוך היצירה בזהירות ולשבת בתוכה. כשעשינו זאת נחשף פן נוסף ביצירה.
אמנית אחרת בקבוצה, עדן בנט, הציבה את עבודותיה בתערוכה ("מנגנון יום", "תרנים" ו"מנגנון לילה") תוך התייחסות למרחב המשותף ולעבודות האמנים המציגים, ואף התערבה ביצירות אחרות. אחת מיצירותיה של בנט נראית כשביל המזמין את האנשים להיכנס אל תוך היצירה של רם, אל תוך הכיכר. יצירה אחרת של בנט מוצבת באחד העיגולים ומדמה מעין כוכב לכת המתכתב עם מפת הכוכבים של רם.