המקבץ
התמונה שבחרתי מתוך ארכיון המכללה צולמה ע”י עידית קינר בשנת 1997, ככתוב מאחורי התצלום. תמונה נראה אולם 70 בסמינר הקיבוצים, המדרגות שמובילות לאותו מרחב, וגם את האיזור מחוץ לבניין ג'. בתמונה רואים סטודנטים יושבים, עומדים, הולכים ומדברים. בחרתי בתמונה כיוון שאין בה רק נקודה שמושכת את העין - היא לא תמונה של אדם ספציפי, אלא תמונה של סיטואציה. לפי מספר הסטודנטים (מעל שלושים וחמישה) היושבים נינוחים בקבוצות, חלקם שותים ואוכלים, מדובר בזמן הפסקה. שתי קבוצות יושבות על המדרגות ומשוחחות. באחת הקבוצות מדובר בשיחה בה כל חברי הקבוצה משתתפים. בקבוצה השניה, שנמצאת במרכז המדרגות, כולם מקשיבים לבחורה אחת מדברת. זוגות של סטודנטים יושבים או עומדים ומנהלים דו שיח. יש סטודנטים שהולכים לבד. סטודנט אחד פשוט עומד לבד, ולא הולך לשום מקום. זה תפס את העין שלי. לעומת שאר הסטודנטים בתמונה נדמה כאילו הוא עומד ללא מטרה. אם התמונה היתה מצולמת בעידן הסמארטפונים, לדעתי אותו סטודנט היה עומד עם הראש למטה ומסתכל בסמארפון שלו.
כשהתחלתי את העבודה, רציתי להבליט את העובדה שמדובר ביום רגיל, ולא יום מיוחד. למרות זאת, התמונה היא חלק מההיסטוריה של הסמינר. רציתי לדעת מה עובר בראש של האנשים בתמונה, על מה הם מדברים. בשלב הראשון, הכנתי גרסאות מוגדלות של חלק מהדמויות בתמונה המקורית. העתקתי את קוי המתאר של הדמויות על נייר שקוף עליו שרטטתי קוי רשת. לאחר מכן, העתקתי את הדמויות על ניירות צבעוניים. לא השתמשתי בכל התמונה, אלא רק באיזור המרכזי. גזרתי את הדמויות בניירות הצבעוניים והדבקתי אותן באותו מיקום בערך של התמונה המקורית. את העבודה הסופית הכנתי על נייר בריסטול עבה ומחוספס. השתמשתי בפסטל שמן לבן בשביל לשרטט קונטור מסביב לדמויות וקווי מתאר ברקע. השתמשתי בפסטל שמן צבעוני בשביל ליצור צל לדמויות. את הרקע צבעתי בצבעי מים מדוללים ודהויים. לאחר מכן עברתי שוב על קווי המתאר ואזורים מסויימים ברקע בשביל לתת להם עומק נוסף. לבסוף הוספתי טקסט המבטא את המחשבות של הדמויות. רציתי להראות שהם חושבים על דברים טריוויאלים כי מדובר ביום רגיל. כתבתי את המחשבות באנגלית על מדבקות לבנות וגזרתי אותן בצורות בסגנון בועות מחשבה. לאותו בחור בתמונה המקורית שעמד ולא עשה כלום, כתבתי בועת מחשבה שהוא שכח להגיש עבודה בזמן - זה נותן סיבה לעובדה שעצר פתאום במקום.
בדרך כלל אני מציירת מהמציאות, ללא כוונות נוספות מעבר להכנת משהו יפה. ביצירה הזאת יצאתי מהגבולות של איזור הנוחות שלי. הכנתי עבודה שהיא פחות ריאלית. בתחילה השתמשתי בצבעים רק בשביל הגיוון, אולם בדיעבד הצבעים מראים שכל אדם הוא שונה. העבודה הסופית עוסקת, אם כן, במחשבות של הדמויות ולא במראה החיצוני שלהן. רציתי להראות שיש סיפור מאחורי כל תמונה. תמונה היא רק צל של רגע שכבר עבר. תמיד אפשר להסתכל בה ולהזכר באותו רגע.
