המקבץ
את האדם שבתצלום אינני מכיר. בחרתי באופן אקראי לכאורה מתוך תצלומי הארכיון. בדיעבד נדמה לי כי יש דמיון בין התצלום לאחת מתמונותיו של סבי ז"ל, על שמו אני נקרא. משהו בתווי הפנים שלו, המסגירות תשישות וסיפוק הוביל אותי לנחש את שליחותו בעולם ולדמות לו מראה של מחנך. אולי היה מרצה במכללת סמינר הקיבוצים לפני מספר עשורים.
מה השאיר אחריו לתלמידיו? האם הרעיונות שבקעו ממוחו הקודח וחויית השעורים שהנחה נחרטו בזכרונם ועיצבו את חייהם? אולי השפיעה עליהם אישיותו, תכונותיו ואופיו, כפי שהצטיירו בעיניהם? עד כמה באמת הכירו את מחשבותיו הכמוסות ועולמו? רוצה אני להאמין שאכן היה מורה דגול לתלמידיו, ויש אף כאלו שזוכרים אותו עד היום.
אך המבט המודאג בשילוב השיער שהאפיר גורם לי לחשוב כי ויתר על משהו. כמו כולנו. על מה הוא ויתר? אילו חלומות ניקרו במוחו הקודח? מה היחס ביניהם לבין שמות תואר שהעניקו לו תלמידיו? האם הויתור השתלם? אני רואה בתצלום מורה בעל כורחו. ייתכן שהצליח להגשים את חלומו מילדות. אך ודאי היו לו עוד רצונות נסתרים שלא באו לידי מימוש בחייו.
עבודתי מזמינה מורים ופרחי הוראה לחשוב על מקומם בעולם: האם מתקיימת הפרייה הדדית בין חייהם האישים וחייהם המקצועיים? בעל כורחו נאבק האדם והמורה בין רצונותיו ושאיפותיו הסותרות. בין הרצון להטביע חותם בעולם, לבין הפחד לאבד את הבלתי מושג, האושר, החוויות. אני מקווה לא להיות מורה בעל כורחי. לא להיות אדם בעל כורחי. פשוט להיות.
