שעות פרטניות

רפורמת אופק חדש בנושא השעות הפרטניות קסמה לי מהרגע הראשון: סוף סוף יקבלו התלמידים את המענה שהם זקוקים לו כל כך. תקוותי היתה כי השעות הפרטניות יחזקו את הקשר האישי ואת האמון בין המורים לתלמידים ואלה יניעו למידה משמעותית והפחתה בשיעור האלימות ובבעיות התנהגות שונות. חזון אישי זה גרם לי להיות מעורבת ביישום השעות הפרטניות בבית הספר ובהובלת התהליכים הנדרשים. שמחתי על כך שהשינוי שייחלתי לו מגיע 'מלמעלה', וכל שנדרש ממני, כסגנית מנהלת, הוא ליישם אותו בבית הספר.

בית הספר
בית הספר הינו בית ספר ותיק המונה כ- 500 תלמידים ומאופיין באוכלוסייה מגוונת והטרוגנית. בשלוש השנים האחרונות בית הספר נמצא בתנופת צמיחה והתפתחות. יום הלימודים מסתיים בשעה 15:00, בין השאר בשל התחרות עם בתי הספר הדומים לו במרחב השכונתי, שרובם מנהיגים יום לימודים ארוך.

תמונה ראשונה - מורים:
במהלך ישיבת הצוות של יום שלישי פנתה אליי מחנכת כיתה ו': - "נמאס לי מהשעות הפרטניות, אני לא מצליחה ליישם אותן! כשאני רוצה להוציא תלמידים מהכיתה, המורה המלמדת באותו הזמן מסרבת, בטענה שהם יפסידו חומר ויתקשו להשלים. כך יוצא שאין לי אפשרות לקיים את השעה הפרטנית ולמלא את הטופס שביקשת" . שמעתי בקולה את התסכול ואולי גם את המרמור על טפסים נוספים שעליה למלא. חששתי שקולה אינו קול יחיד בצוות. בישיבת הצוות הבאה שוחחנו על השעות הפרטניות וחשיבותן. חלק מהמורים הסכימו שאכן יש בהן תועלת, אך אחרים לא ממש הבינו את הרעיון. כולם הבינו שההחלטה אינה בידינו ושהרפורמה נקבעה ויצאה לדרך. בסופו של הדיון ביקשתי מהמורים המקצועיים ומהמחנכים לאפשר לתלמידים לצאת לשיעורים פרטניים, פרט לאירועים מיוחדים כמו מבחן, שיעור חזרה וכד'.

תמונה שנייה - הורים:
בפגישת בוקר אקראית בחצר בית הספר פנתה אלי אמו של רועי, תלמיד בעל הישגים מצוינים, ילד סקרן שאוהב אתגרים: - "אנחנו שומעים בתקשורת על 'אופק חדש'. שמחתי לשמוע שגם בית הספר שלנו הצטרף לרפורמה, אבל מה מרוויח הבן שלי? הבנתי שהוא לא מקבל שעה פרטנית. האם גם הוא יזכה לכך?"
כמובן שהנהנתי לאישור אך בתוכי דאגתי: כיצד אוכל להבטיח שכל אחד מ-500 תלמידי בית הספר יזכה לשעות פרטניות? כיצד אוכל לעקוב אחר איכות וכמות השעות הפרטניות של כל אחד מהתלמידים? בעקבות האירוע פניתי למנהלת בית הספר והצעתי לערוך מיפוי של תלמידי הכיתות המקבלים שעות פרטניות, על מנת לוודא שכל התלמידים יקבלו לפחות שעה פרטנית שבועית לתקופה. במהלך אותו השבוע פגשה אותי אמו של יוסי, תלמיד בינוני שמשתדל ומשקיע בלימודים, וביקשה שלא אתן להוציא את בנה מהשיעורים לצורך השעה הפרטנית: לדבריה הוא מפסיד חומר ועקב כך מתקשה להכין את שיעורי הבית. הרגשתי תסכול רב. האילוץ של הפסד שיעורים חשובים מותיר לנו מספר זעום של שעות בהן אפשר להוציא ילד לשעה פרטנית, והרי השאיפה היא להגיע למצב בו כמה שיותר תלמידים ייהנו משעות אלו. המשימה נראית כבלתי אפשרית...

תמונה שלישית - תלמידים:
ביום חמישי נכנסתי לחדר אנגלית וראיתי את ג'ודי, המורה לאנגלית, יושבת עם קבוצה של 4 תלמידים. הילדים והמורה נראו מרוצים למדי, הם למדו יפה והיו קשובים. ניגשתי אליהם בשמחה על מנת לברר איך הם מרגישים לגבי השעה הפרטנית ועד כמה היא מסייעת להם ברכישת השפה האנגלית. תשובת התלמידים הפתיעה אותי: הם טענו שהמורה ג'ודי הוציאה אותם לשעה פרטנית וזה "מעולה", אך בכיתה מתקיים עכשיו שיעור מדעים עם המורה ירדנה, אשר הודיעה כי על התלמידים שיוצאים לשעה הפרטנית להשלים בבית את עבודת הכיתה. התלמידים היו 'מצוברחים': הם רוצים אמנם להתקדם ולהצליח באנגלית, אך לא על חשבון זמנם בשעות אחר הצהריים. התאכזבתי מתשובתם. אפילו התלמידים לא ממש מרוצים...

הבנתי שיש צורך בשינוי מערכתי. כאשר מוציאים ילדים לשעה פרטנית, אי אפשר לקיים שיעורים רגילים, ובוודאי לא לדרוש מהתלמידים להשלים בעצמם את החומר הנלמד. התלבטתי - האם ניתן לבקש זאת מהמורים? מה הם ילַמדו בשיעורים הללו?

האתגר: אני מרגישה שהמציאות טופחת על פני: השעות הפרטניות, בהן תליתי את תקוותי, אינן אפקטיביות וישימות כפי שציפיתי. מה עלי לעשות? מהיכן להתחיל? איך לתת מענה לצרכים ולדרישות של התלמידים, ההורים והמורים? האם האתגרים אינם רבים מידי? האם ניתן לבצע את השינוי בדרך אחרת?