אליטיזם או אינטגרציה בחינוך הדתי

מנהל בית ספר בחינוך הדתי מתאר, בדרך ספרותית, את לבטיהם של הורים מהמגזר הדתי לאומי בבחירת מוסד חינוכי לילדיהם

זה עתה חגגו את בת המצווה של בתם, תלמידה מצטיינת בכתה ו' של אחד מבתי הספר הממ"ד בעיר. מיד נפתחים מסעי השכנועים, ביקורים ולחצים: היכן לרשום את הילדה להמשך לימודיה התיכוניים?

האם לבחור במסלול האליטיסטי, לזרום עם "העדר" לאולפנה בעיר, עם חלק מבנות שכבתה, אשר להן ולהוריהן החשיבות העליונה היא המוניטין, "השם הטוב", וסיכויי השידוך בעתיד? האם מקום המשפחה הוא עם המשפחות שחשיבות עליונה להן ללמוד באולפנה עם זאת וזאת הבת של זה וזה, הנכדה המיוחסת של היהלומן, הבנקאי או העו"ד הידוע? או שמא לחזור למסורת אבות ולבחור במסלול מימים ימימה, בבית הספר האינטגרטיבי, בשכונה הצפונית, שם שורה החיוך , החום והאהבה, שם גם הפתיחות והלימוד יחד עם בנות השכונה, ולצידן פנימיסטיות (תלמידות הפנימיה), אקסטרניות, עולות חדשות מחבר העמים, אתיופיה הרחוקה וארה"ב.

- ומה על שידוך? שואלת הרעיה בדאגה.

- שידוך!? אנחנו בכתה ז' בלבד..., עונה האב.

- האם, אישי היקר, אינך בעניינים? האם לא ידוע לך כי השידוך נקבע עפ"י תעודת הלידה במסלול המוכתב מרגע הלידה דרך ביה"ס היסודי ובהמשך לחטיבה, תיכון ועד לחדר השינה?

האב הוא בוגר המערכת הציונות הדתית מצפונה של העיר הגדולה, דרך הישיבה היוקרתית. הוא בן לבית ציוני, חדור הכרה יהודית, אוהבת ושיוויונית. רעייתו באה מהשכונה הדרומית של עיירת מצוקה. גם היא גדלה בבית יהודי דתי וחדור אהבה, הוריה ניצולי שואה, בדרך מארגנטינה אל הגאולה בארץ ישראל המובטחת.

- האם כדאי שבתנו תלמד עם בנות העולות, רוסיות, אתיופיות וכו'? זה ודאי יפגע בכישוריה, התפתחותה ועתידה חלילה..., כך האם.

- רעייתי יקירתי, האם שכחת, עת עלית לארץ כעולה ונשבעת לסייע בקליטת העלייה, לעשות כל מאמץ כדי שקשייך לא יעברו לדור הבא?

- כן, אבל לא על חשבון בתנו הענוגה.

- ומה על האידיאולוגיה של החינוך מבית הורינו, אינטגרציה, שיוויון הזדמנויות, ציונות דתית לאומית ללא סיסמאות. להזכירך, יקירתי, גם אנו בוגרי המערכת, חניכי בני עקיבא ומדריכיו, האם פסה הציונות מארצנו, היכן האידיאולוגיה של החמ"ד (חינוך ממלכתי דתי), היכן משנת הרב קוק? הרב קלישר ומוהליבר ואולי "האדמו"ר החלוץ" – אשר לאורם גדלנו והתחנכנו, האם שכחת?

- אמנם אתה איש חינוך ידוע ומתמצא בכתבים ופילוסופיית החינוך וכתבי הגדולים טוב ממני, אך את הבת שלי לא תשלח לחינוך המעורב בחברת עולים, שכונות וסתם עם ישראל. בתי לא תשלם את מחיר האידיאולוגיה שלך. היא תקבל את החינוך הטוב ביותר.

- ובכל זאת, ניסיון אחרון: ומה על החום, יחס הצוות, המורים המסורים בבית הספר הממלכתי הדתי השכונתי? והמנהל היזם המוכר בעברו?

- בעלי היקר, לא יעזור כלום, ביתנו תלמד באולפנה עם ה"פרידמנים" וה"פרויליכמנים" ולא עם שום קבוצה אחרת, בהיותה תלמידה טובה היא תמצא את מקומה. בוקר, בוקר, אדאג להשכמתה באור ראשון, בשש תצא מביתנו ובשש בערב שוב תשוב הביתה מותשת ועייפה, מתוסכלת ועצובה. במציאת השידוך האידיאלי בבוא היום תמצא מנוחה.

מה לעשות? ידה של האישה, המופקדת על חינוך בתה, גוברת. הבת מצטרפת ל"סנוביאדה" ולומדת את שנתה הראשונה באולפנה הנבחרת. שנה ללא חיוך, ללא חום, עם פעילות בסניף, עם מפגשים קצרים עם חברותיה למחזור המוכשרות לא פחות ממנה, המאושרות מאד בחלקן, שמחות, עליזות מלימודים תורניים, מדעים וחוגים, לא מפסיקות ליהנות בבית ספרן.

בתום השנה, תופס האב את המושכות מחדש. בהחלטה גורפת מחזיר את בתו למקום בחירתה הראשונה, אל ביה"ס בשכונה. כן, עם העולות, עם הפנימיסטיות, עם מיטב הבנות אשר את כפית הזהב הן מכירות רק מהסרטים, ואשר מגיעות להישגיהן האישיים בזכות אופיין הטוב, עבודתן הקשה ומסירות משפחותיהן ומחנכיהן.

מי שחשב כי דרור אלוני הוא ה"חלוץ" להקים בית חינוך אליטיסטי לנוסעי הג'יפים בשפלה טעה. בחינוך הדתי, שיטות ההתפלגות וטיפוח האליטיזם, הממון וה"סלבים", הקדימו בשלושה עשורים. לא אידיאולוגיה, לא ציונות, לא משנת חמ"ד אלא "אני ואפסי עוד" הוא שם המשחק.