המאבק להבטחת איכות ההוראה

אני מנהלת את בית הספר שלי זו השנה החמישית. בית הספר כולל ארבעים מורים ועשרה עובדים, 450 תלמידים המגיעים מ- 21 בתי הספר היסודיים באזור. בארבע שנים אחרונות מיצב בי"ס את עצמו ופיתח כלי פדגוגי ייחודי שהביא לעלייה משמעותית באחוזי זכאותם של התלמידים בבגרויות בכ - 25%. עלייה זו קשורה בעבותות לעובדה שביה"ס הינו קטן יחסית , אינטימי ומאפשר מדיניות של דלת פתוחה תוך יצירת אקלים בית ספרי פתוח, תומך ואוהב תוך שמירה על גבולות ברוח כבוד האדם.

איכות המנהיגות החינוכית
על פי השקפתי, בעידן זה יש חשיבות גדולה לאיכות המנהיגות החינוכית של המורים בבית הספר. אני רואה בכל המורים מחנכים ומעצבי אישיותם של התלמידים הבאים בשעריו ומציבה זאת כיעד מרכזי בדרך בה אני בוחרת מורים לבית הספר. אשתקד מצאתי את עצמי במבוי סתום, עת חיפשתי מורים לאנגלית. מספר המורים שהגיעו לראיון עבודה היה מצומצם מאוד. חלקם ללא תעודת הוראה וחסרי ניסיון בהגשה לבגרות וחלקם "נראו" סבירים, אך השיעור לדוגמה שהעבירו לקה בחסר, הן מבחינת הידע המקצועי והן בניהול מערך שיעור ובדרכי הוראה אלטרנטיביות.

במסגרת החיפוש אחר מורה לאנגלית פרסמנו הודעות באינטרנט ואף פנינו למפקחת על מקצוע האנגלית, שטענה כי קיימת מצוקה בנושא זה ואין מורים ראויים למקצוע אנגלית. התסכול הלך וגדל, כי התקווה ל"מורה טוב - מורה לחיים" נמוגה אט אט, וה"קרב" על המורה הטוב הפך להיות דומה ל-"קרב על המילקי" (מהפרסומת), בבחינת "כל הקודם זוכה". הזמן חלף, הגענו לסוף חודש יוני ומורה לאנגלית, אין! אין עוררין כי מצב זה מקשה על בניית מערכת השעות הכללית ועל בניית שעות רוחב ואורך לצוות האנגלית הקיים. קליטת מורה חדש עלולה גם להוות גורם מגביל בבניית מערכת שעות, במידה והוא מועסק בבית ספר נוסף, שבו הוא כבר בעל ותק.

הבהלה לזהב
הזמן דחק, והתחושה כי אצטרך בסופו להתפשר על מורה "בינוני" הדאיגה אותי מאוד ואף עוררה בי מחשבות הפורצות את גבולות בית ספרי ומרחיקות לכת ברמה הלאומית: תתעוררו, אין מורים! כולנו רופאים דיאגנוסטיים טובים ומצוינים בניתוח המציאות הכואבת של החולה בעניין "מעמד המורה", אך ללא טיפול רפואי אנטיביוטי - החולה יישאר במחלתו...

הסיפור שלא נגמר - "...ולא נודע כי בא אל קרבו..."
בראשית חודש יולי, בבוקרו של אותו יום מיוחל, הגעתי לבית הספר ולהפתעתי נח לו בשקט בתוך מכשיר הפקס, דף קורות החיים של מורה לאנגלית בשם יוכבד (שם בדוי). מזכירתי, שתחיה, הזדרזה להזמינה לראיון עבודה בנוכחותם של סגניתי והרכזת לאנגלית. משיחה איתה, השכלנו להבין, כי יוכבד הינה מורה בעלת ניסיון של שש שנים בהוראת האנגלית וכי לימדה עד לאותה שנה בעיר אחרת. מעבר דירה לאזורנו, הביא אותה לחפש בית ספר הקרוב למקום מגוריה. הובהר ליוכבד, כי מהמורים המלמדים אצלנו נדרשים: ידע מקצועי, יכולות ומיומנויות הוראה המסבירות את החומר הקשה ביותר בדרך הקלה ביותר, מנהיגות כיתתית, אנושיות ודוגמה אישית בבחינת "נאה דורש נאה מקיים". בנוסף, הובהר ליוכבד, כי בעידן זה המורה חדל להיות מקור ידע בלעדי: הוא מכוון ומנחה את התלמיד למקורות ידע מגוונים, מעודד חשיבה ביקורתית של התלמיד, יוזם למידה בצוות ומאמץ כלים חדשים ללמידה ולהערכת הישגי התלמיד (הערה: על מנת שמורה יתקבל לעבודה בעיר הוא חייב להיות בעל תואר ראשון לפחות, הכולל תעודת הוראה במקצוע ההתמחות). יוכבד זומנה להעביר שיעור לדוגמה באחת מכיתות י'. בשיעור נכחו רכזת המקצוע, סגניתי ואנוכי. יוכבד הכינה לשיעור דף Unseen באנגלית, שנקרא לסירוגין ע"י תלמידי הכיתה, תוך כדי קיום דיון בעל-פה עם שאר תלמידי הכיתה. בתום השיעור זימנתי את רכזת המקצוע והסגנית לישיבה מקדימה אודות אופן העברת השיעור. כולנו היינו מרוצים מדרך העברת השיעור. המורה זומנה והתבקשה למסור לנו רשימת ממליצים מבית הספר הקודם. בשיחת טלפון שקיימתי עם סגנית המנהלת מבית הספר הקודם, נאמר לי כי יוכבד הינה מורה טובה, בעלת גישה חיובית מאוד לתלמידים ומתקשרת טוב עם המורים בצוות המקצועי. יוכבד קיבלה על עצמה ללמד ארבע כיתות: שתי כיתות ט', כיתה י' וכיתה יא'. כמו כן, קיבלה על עצמה לחנך את אחת מכיתות ט' (עקב יציאה לשבתון של אחת מהמחנכות נוצר מחסור, ולמשבצת חסרה זו התבקשה יוכבד להיכנס. הבקשה לוותה בהתלהבות רבה מצידה ומחשש קטן שלי) .

ניצנים (הבעיות) נראו בארץ
הסכם העבודה יצא לפועל. יוכבד קיבלה ממזכירות בית הספר "טופס טיולים" המבקש ממנה להגיע בדחיפות למדור קבלת עובדים חדשים בעירייה וכן להביא עימה את המסמכים הדרושים לפתיחת תיק עבודה. כאן החלו לצוץ ניצני הבעיה. יוכבד לא הגיעה לעירייה בתאריכים שנקבעו לה והסבירה אחר כך כי עקב מעבר דירה, נבצר ממנה להגיע בזמנים שנקבעו. אחרי מספר טלפונים של מזכירתי אליה נענתה והגיעה בסופו של דבר לעירייה כדי להסדיר את העניינים המנהליים. בחודש אוגוסט הזמינה רכזת האנגלית את יוכבד לישיבת עבודה הכוללת, בין היתר, תכנון עבודה שנתי לקראת שנת הלימודים הבאה. לדאבוני, שני מפגשים בוטלו על ידה (שוב מסיבת מעבר דירה). כשניסתה הרכזת לברר טלפונית את פשר ההיעדרות – הטלפון הנייד לא היה זמין (בדיעבד הייתי אומרת – "כרגיל" – לא עונה). רכזת האנגלית פנתה אליי וביקשה להתייעץ מה לעשות בנדון. ביקשתי מהמזכירות להשיג את יוכבד בדחיפות. אחרי מאמצים רבים היא ענתה לטלפון והתבקשה להגיע לבית הספר לישיבת עבודה עם הרכזת. סוף סוף, התקיימה הישיבה המיוחלת. בתום המפגש סיפרה הרכזת כי המפגש היה בסדר וכי יוכבד שטחה בפניה כי עברה משבר אישי והבטיחה שמעתה הדברים ייראו אחרת.

ראשית שנה כאחריתה
בראשית השנה החלה יוכבד לאחר לישיבת המחנכים שמתקיימת באורח קבוע בכל יום ראשון ב - 8.00 בבוקר. בכל פעם היה לה הסבר, המגובה בהבטחה כי המצב לא יישנה. האיחורים פלשו גם לשיעורים. בזמן הצלצול, עת תלמידים נכנסים לכיתות, היו תלמידי הכיתות בהן לימדה מחכים בחוץ – בטענה כי המורה טרם הגיעה. בהמשך, הפסקנו לשאול את התלמידים – הבנו לבד. רכזת השכבה יידעה אותי בקשר לתפקודה הלקוי של יוכבד בנושא הסדרים, אך בשלב זה העדפתי שלא להתערב ואפשרתי לרכזת השכבה להתנהל מולה, כחלק מתפיסה בית ספרית הדוגלת בהעצמת מורים ובהאצלת סמכויות. בקשתי מהרכזת ללוות ולהנחות באורח פרטני את המורה ולבקש ממנה להתנהל על פי נהלי בית הספר הנדרשים. במהלך זמן זה התקיימו שיחות רבות שתובלו בהרבה כוונות טובות של רכזת השכבה, אך בשלב מסוים, הרימה ידיים. בנקודת זמן זו, בקשתי מסגניתי להיכנס לעובי הקורה. ואכן, התקיימו שיחות רבות גם עם סגניתי, אך הבעיה לא נפתרה. בד בבד עם שיחות הרכזת והסגנית עם יוכבד, הכנסתי בסוד העניין את יועצת ביה"ס, שהתבקשה לשוחח באופן אישי איתה ואולי "לדלות" ולהבין את שורש הבעיה ולנסות לסייע בידה. השיחות אכן התקיימו, אך ללא הועיל . במקביל, אחרי כחודש מראשית השנה, שוחחתי גם אני עם יוכבד והדגשתי בפניה את חשיבות קיומם של הנהלים, המחייבים הן את המורים והן התלמידים. הבהרתי לה, כי דוגמה אישית של כל מורה הינו ערך בסיסי ונכס צאן ברזל של כל מורה ועובד בבית הספר. ניסיתי לפתוח לה צוהר לסגור ליבה, אך כל שנאמר היה כי היא אוהבת את בית הספר וכי תשתדל בהמשך להגיע בזמן. בד בבד, כל הבקשות, של רכזת המקצוע ואחר כך של סגניתי, לקבל ממנה את מערכי השיעורים בכיתות השונות הסתיימו תמיד בהבטחות של "או טו טו זה בדרך". אחרי כחודשיים מראשית השנה החלו להגיע לחדרי, תלמידי הכיתה שיוכבד היא המחנכת שלהם ושטענו כי היא לא מקשיבה להם, לא "שולטת" בהם ולא מציבה להם גבולות ומעבר לכך - הם לא לומדים אנגלית. כמו כן, טענו התלמידים כי שיעורי החינוך מתנהלים סביב סיפוריה האישיים, שלטענתם - אין להם מקום. בהמשך, גם תלמידי כיתות אחרות החלו להיכנס לחדרי. הם הביעו חשש לגבי אופן הכנתם לבגרות באנגלית ובקשו ממני להתערב. לטענתם, המורה מאחרת, מחסירה ימים ולא מלמדת אותם כלל (שמחתי על התרבות הבית ספרית שמאפשרת לתלמידים להיוועץ עם ההנהלה ובכך לממש את מדיניות הדלת הפתוחה הן ברמת המורים והן ברמת התלמידים).

תרבות של "עד ש..."
בזמנים שונים נערכו ביקורים בשיעורים. ראשית על ידי רכזת השכבה, אחר כך על ידי רכזת המקצוע ובסוף – ביקרנו סגניתי ואני. השיעורים התנהלו באווירת אי שקט של התלמידים. ההתנהלות הייתה איטית. התנהלות של "עד ש...": עד שנכנסת , עד שפותחת את היומן, עד שמקריאה שמות... בדיקת שיעורי הבית נערכה כמעט עד תום השיעור – יוכבד בדקה לכל תלמיד ותלמיד את שיעורי הבית תוך השתהות של חמש דקות ליד כל אחד, כך שבזמן הזה תלמידים אחרים קמו, הפריעו, יצאו החוצה - ורק יוכבד לא שמה לב. בתום השיעור, רק מחצית מהתלמידים נותרו בכיתה. גם כשנכנסה רכזת השכבה לבדוק את פשר הרעש – יוכבד לא שמה לב. בבירור איתה טענה כי כך היא נוהגת ללמד ולנהל את השיעורים שלה. איחוריה הרבים וחוסר הקשבתה כלפי תלמידיה גררה את התלמידים להתנהגות מזלזלת, לא מתייחסת ולא קשובה כלפיה. לא חששתי שהתנהגותם המזלזלת של התלמידים תחלחל למורים אחרים, אלא כעסתי וכאבתי שאדם הנושא במשרת מורה , שלדידי, הינה המשרה החשובה והקדושה ביותר בעיצובם ובחינוכם של תלמידים, מזלזלת בכל הערכים עליהם אנו אמונים לחנך את תלמידינו. סמכות מורה בבית הספר היא נר לרגליי. תלמידי בית הספר יודעים כי היחס האישי והחם, המשפחתיות השבטית, ההיענות המיידית לבקשות התלמידים – כל אלה אינם בסתירה לקיומם של גבולות ונהלים המתחייבים ממסגרת חינוכית הדוגלת וטוענת לעיצוב אישיותם, דעתם וחוכמתם של התלמידים הבאים ללמוד ולהתחנך בשערי בית ספרנו. בערב ההורים הראשון שהתקיים בתום רבעון ראשון בקשו ממני בעדינות כמה הורים לבדוק מה קורה בשיעורים של יוכבד. הם הביעו חשש להספק החומר והוסיפו כי הם סומכים על טיפול בית הספר בסוגיה. יש לציין כי התנהגותה השלילית של יוכבד לא השפיעה על המורים בחדר המורים. המורים ידעו על איחוריה ועל אי תפקודה בבית הספר, ופה ושם גיחכו.

נפל הפור
בתום הרבעון השני (דצמבר), הליקויים בהתנהלותה של יוכבד לא פסקו. קיימתי איתה שיחה בנוכחות סגניתי ויועצת ביה"ס. בשיחה הבהרתי לה כי מצב זה לא יכול להימשך וכי עליה לקחת את האחריות למעשיה ולעזוב את ביה"ס מרצון. בשיחות הרבות שהתקיימו עימה, כששמנו את "המראה" מול פניה, נמצא כי קיים פער עצום בין המציאות העובדתית לעיל, לבין פרשנותה את אותה המציאות. לא היה ברור לה עד הסוף מה לא בסדר איתה ועל מה הצעקה. בתום השיחה שהייתה לא פשוטה וטעונה רגשית מצידה, אמרה יוכבד כי היא עוזבת את ביה"ס מרצונה החופשי והיא מבינה כי התנהלות כזו מצידה לא יכולה להימשך. בהמשך, קיבלתי ממנה מכתב המודה לי ולצוות ביה"ס על עבודתנו הקדושה שמהווה עבורה מודל לחיקוי ולעוצמה. קודם לעזיבתה, הכנתי תכנית "מגירה" ואיישתי את הכיתות בהן היא מלמדת: את כיתת החינוך לקחה לבקשתי מורה בכירה מבית הספר. שתי כיתות ט' ניתנו לשני מורים קיימים, את כיתה י' לקח על עצמו מורה לאנגלית אחר וכיתה יא' חולקה בין שתי הקבצות קיימות אחרות. עזיבתה של המורה באמצע השנה לא יצרה הדים או "רעש" כלשהוא, לא בקרב ההורים ולא בקרב התלמידים. חלקם אף הודו על השינוי. ראוי להוסיף, כי אף לא אחד מהתלמידים ו/או מההורים התייחס לנושא פיטורי המורה, כל בקשתם הייתה שנשוחח עמה. אציין, כי צעד נדיר זה של עזיבת מורה במהלך השנה לא היה קל בעיניי, אך הייתי נחושה בדעתי לבצעו.

הרהורים לאחר מעשה - "כעני בפתח..."
מה הייתי עושה לולא הסכימו המורים למלא את מקומה? האם ללא תכנית "מגירה" יכולתי להרשות לעצמי כי תלמידים יהיו ללא מורה? מה יותר גרוע – להשאיר כיתות ללא מורה או להשאיר מורה שאינה מלמדת, ואינה מהווה דוגמה אישית לתלמידים ולמורים? בכל בית ספר קיים מספר קטן של מורים בינוניים. האם המהלך שנעשה עלול בעתיד לתת כוח לתלמידים בבחירת מורים או לגרום לבריחת מורים? מנהלים יקרים! ההיצע דל - מה נעשה בסוף השנה כשנחדש את חיפושינו אחר מורים, האם לקבל מורה בכל מחיר – גם אם ידוע שהוא בינוני עד חלש? הפרופיל האישי והאישיותי הבעייתי של המורה לא נולד, מן הסתם, בתיכון שלנו. מדוע בית הספר הקודם לא טרח לציין זאת בהמלצתו? האם כדאי לנסח למנהלי בתי הספר מסמך, בעל כמה מאפיינים, שיכלול את תיאור תפקודו של המורה במקום עבודתו – עם העתק לגורמים רלוונטיים? מה אנחנו המנהלים יכולים לעשות על מנת שהמורים המגיעים להוראה יהיו מורים ראויים וכשירים?