שי הוא תלמיד כיתה ז'. ברקע שלו קשיים רגשיים וחברתיים קשים בגינם הגיע לביה"ס כשהיה באמצע כיתה ה' . שי סובל מליקוי גנטי תורשתי הניכר לעין בהופעתו. הוא מגמגם לעיתים קרובות. הופעתו של שי מוזנחת והוא נראה עייף וטרוד כל הזמן. שי נעדר לעיתים קרובות מן הלימודים ובימים בהם מגיע לביה"ס לרוב מגיע באיחור וללא אישורים. הוא אינו פנוי ללמידה. אינו מרוכז במהלך השיעורים ואינו משתף פעולה. לשי יש פערים לימודיים רבים וברוב המקצועות מתקשה מאוד ואינו ברמת הכיתה. הוא אינו מבצע מטלות לימודיות. הישגיו נמוכים באופן יחסי ליכולתו המילולית. ניכר שאין לו מוטיבציה ללמוד. הוא מבקש לצאת פעמים רבות מן הכתה לשירותים כדי לשטוף פנים או לשתות וכן בטענה שאינו מרגיש טוב. שי אינו בקשר עם רוב ילדי הכיתה. הוא לרוב מסתובב לבד בחצר או במסדרונות בטענה שהוא צריך שקט ולעיתים קרובות מבקש את קרבתן של המורות או אנשי צוות אחרים בבית הספר. הוא מתקשה ביצירת קשר בין אישי ובהבנת רמזים חברתיים. לעתים הוא נעמד ליד מורה ונצמד אליה עד אשר מתבקש בפרוש לעזוב. לאחרונה החל להתעניין בדת ומצהיר על כוונותיו לחזור בתשובה.
רקע בריאותי נפשי ומשפחתי
שי סובל ממצבי רוח קיצוניים. לעתים הוא מאושר וב"היי" ולרוב מדוכדך עד קשיי נשימה ומביע תלונות על מחושים וכאבים שונים ונראה עצוב. הוא גם מתלונן רבות על עייפות ועל חוסר תיאבון. שי נמצא במעקב פסיכיאטרי ומטופל תרופתית וכן נמצא בטיפול פסיכולוגי שאינו רצוף בבי"ח תל השומר. הרקע המשפחתי אף הוא מורכב מאוד. אמא חד הורית המגדלת אותו לבדה. המשפחה מוכרת ברווחה אך הקשר אינו רציף. האם סובלת מליקוי גנטי דומה לבנה. ויש בעיות כלכליות. שי מרגיש בודד ואינו זוכה לתמיכה או עזרה אחה"צ. בשנה שעברה הייתה וועדת החלטה של משרד הרווחה שקבעה שלא להוציאו מביתו.
התייחסות היועצת
כיועצת חדשה בביה"ס מיד הבחנתי בשי ובמצבו. הוא החל ללכת בעקבותיי לכל מקום ומבקש את תשומת ליבי. המנהלת ופסיכולוגית ביה"ס המליצו שלא לנהל אתו שיחות כי הסיפור גדול ומורכב ואף הפסיכולוגית בביה"ס אינה לוקחת זאת על עצמה.
עיניו של שי לא הרפו ממני ולא יכולתי שלא לאפשר לו את המקום הזה אצלי. הדילמה בפניה ניצבתי הייתה מורכבת. וכך למרות ההמלצות שקיבלתי התחלתי לשוחח עמו אחת לשבוע. הוא נכנס לליבי והשיחות עמו הפכו תכופות יותר בהתאם למצבו. הייתי מודאגת מאוד וחשתי לא פעם שאינני יכולה ממש לסייע למעט מתן אוזן קשבת, תמיכה ועידוד.
תיאור הפגישה
סיפוריו של שי בפגישותינו היו קשים מנשוא והציבו אותי בפני דילמות לא פשוטות. הוא סיפר על הטרדה מינית בעברו וכן על משפחתו המורכבת. על חייו וקשייו על כך שאינו מסתדר עם אמו. יכולותיו הוורבליות טובות והוא יכול ממש לצייר במילים את מחשבותיו והגיגיו. כל שיחה עמו דרשה ממני לעשות הרבה שעורי בית. ובמקביל לעמוד בקשר רצוף עם כל הגורמים הקשורים אליו ואל משפחתו , כאשר חלקם לרבות אמו של שי מתארים אותו כפנטזיונר. ואז החלו אמירות אובדניות מסוגים שונים בגינן זומנה האם לבית הספר, על מנת לקחת אותו במהלך היום למיון פסיכיאטרי וטיפול.
הדילמה המרכזית היא הם אני היא האדם שיכול וצריך לתת לו מענה. האם להמשיך לתת לו תמיכה ולהיפגש עמו למרות ההמלצות של הגורמים המטפלים בבית הספר? האם אני אמורה להפנות לו עורף ולא להיענות לניסיונות שלו ליצור עמי קשר?