"מעולם לא היו המחנכים המוסריים דרושים כל-כך
ומעולם לא היה הסיכוי למוצאם קלוש כל-כך."
(פרידריך ניטשה, "שופנהאור כמחנך")
החלטתי לנצל את הבמה שניתנה לי כדי לצאת כנגד הטקסט הפוליטי (הזהו מעשה פוליטי?) ובעד הטקסט האתי, בעיקר כשמדובר על חינוך. דבר זה מאפשר לי לקשור בין שלשה יסודות אקטואליים לתכנית המצטיינים: המפגש לאחר "צוק איתן" (גדעון, הנה אני כותב), הגיליון הקודם שהכריז על עצמו כ"טקסט פוליטי" וחינוך למצוינות.
ידידו הגרמני של אלבר קאמי מטיח בו, ערב מלה"ע השנייה, שאיננו אוהב את מולדתו מפני שאיננו רוצה בגדולתה. תשובתו של קאמי היא שאיננו מבקש גדולה למולדתו אם גדולה זו עשויה מדם ושקר. "רוצה אני", כותב קאמי, "לאהוב את מולדתי ולאהוב את הצדק כאחד."(אלבר קאמי, מכתבים לידיד גרמני, תרגמה: עדינה קפלן, ירושלים: הוצאת כרמל 1988, עמ' 15) אני מבקש להציע טענה זו של קאמי כטענה אתית שמסרבת להגביל את עצמה למיטת הסדום של הטקסט הפוליטי. בטקסט הפוליטי נדרשים כן ולא מוחלטים, הטקסט האתי מבקש להציב סימני שאלה, מבקש לתהות. הטקסט הפוליטי מדבר בשם הרעיון, הטקסט האתי מדבר בשם האדם.
נפגשנו אחר מבצע (מלחמת?) "צוק איתן" כדי לעכל ביחד את האירועים. היה זה מפגש ראשון של הסטודנטים החדשים בתכנית המצטיינים עם הסטודנטים האחרים ועם צוות התכנית, ובכל זאת חשבנו שאין להסתפק במפגש היכרות בלבד לנוכח האירועים שהתרגשו עלינו. הזמנו למפגש מרצים מקו העימות כדי שישתפו בתחושות ובתובנות, בבחינת דברים שרואים, מרגישים ומבינים משם לא מבינים מפה. לא יכולנו להזמין דוברים מן הצד השני של קו העימות, וחבל, שהרי דברים שחווים שם נסתרים, במקרים רבים, מעינינו פה (להיכן נעלמו הילדים של עזה?).
הצעתי בדיון לחשוב, בעקבות קאמי, על שתי שאלות: מה פתאום מלחמה? מהי אהבת מולדת? מדוע אנו מתייחסים למלחמה כאפשרות ריאלית (ואף מועדפת לעיתים קרובות)? האם אף לרצח אנו יכולים להתייחס באופן דומה?
מלחמה היא מושג פוליטי מלא הוד, שמסתיר מאחוריו כישלון אנושי ואת המשמעות האתית של רצח. אדם מסוים או קבוצת אנשים מרשים לעצמם להרוג מתוך כוונה אדם מסוים או קבוצת אנשים אחרת מפני שלא הצליחה לחיות עמם בשלום. זוהי המשמעות האתית של המלחמה, לפני שתופי הטם טם מחרישים את קול הפצצות וזעקות הכאב ולפני שהדגלים עוטפים ומסתירים את גופות ההרוגים. העמדת המושג הפוליטי של מלחמה במערומיו האתיים אמורה, לכל הפחות, להטריד אותנו, לגרום לנו, לכל הפחות, לשאול את עצמנו: מה פתאום מלחמה? מדוע אנו לא מתאמצים עבור השלום לפחות כמו שאנו מתאמצים עבור המלחמה? מהי אהבת מולדת? אם המולדת והצדק באים לכדי קונפליקט את מה עלי להעדיף? אם עמדתי הפוליטית והצדק באים לכדי קונפליקט את מה עלי להעדיף?
המושגים האתיים החיוביים של הקרבה אישית (למען הזולת), נמרצות (בהשגת מטרה) ועוצמה (אנושית) מתורגמים בשפה הפוליטית להתקרבנות קולקטיבית (שמתירה פגיעה בזולת), לתוקפנות ואלימות (כביטוי לנמרצות) ולהפעלת כוח (שיסודה בחולשה אנושית ובפחד). האם אהבת מולדת נבחנת במושגים אתיים או במושגים פוליטיים? האם אהבת מולדת פירושה להיאבק על עוצמתה האתית או על כוחה הפוליטי? האם אנו עם קאמי או עם הידיד הגרמני?
ואז הגיח לו "חוק הלאום" כנחש מבין חורבות המלחמה ומכיש את מי שעדיין ישנים כדי ללמדנו: מצוינות היא ערנות אתית.