"המטלה הזאת קצת כבדה עלי", חשבתי כשעורכת העיתון ביקשה ממני לכתוב לגיליון הזה. לילך הציגה את בקשתה לפני כולנו: כל צוות המרצים בתכנית מצטיינים-- היסטוריונים, פילוסופים, אנשי ספרות ורוח-- ומרצה אחת למתמטיקה. זאת אני.
אבל לי היה תמיד הרבה יותר נוח במחיצת המספרים. האמת? כמה מחבריי הטובים ביותר הם אנשים של מילים. להם הכתיבה – לי החשבון. מצד שני, דווקא אני מכירה את הצורך הזה לצלוח כל קושי; להוכיח, להצליח, לפצח-מערכת-משוואות-בלתי-פתירה-לכאורה; לעמוד מול הדף המשובץ ולנצח את הלוגריתם המסובך. עכשיו, אולי בפעם הראשונה, החלטתי לא לתת למילים לתסכל אותי. "אני לא יודעת לכתוב? לא, לא, זו כבר הודאה באי יכולת...לא בא בחשבון...הכל אפשרי-רוצים-עושים. נכשלים-קמים".
זה, בעצם גם הרעיון בבסיס הקורס שפיתחתי לפני כשלוש שנים. קראתי לו "מתמטיקה, מדע ודעת", אבל כיוונתי דווקא לאלה שעבורם מתמטיקה היתה תמיד "מדע של אחרים". אלה שכל החיים ראו חומה גבוהה מתרוממת בינם לבין עולם המספרים. "זה סינית בשבילי", "אין לי סיכוי לפתור כלום", "אין לי חשיבה מתמטית", "אני רואה את הלוח מלא במשוואות ונהיה לי שחור בעיניים". אני מכירה את המשפטים האלה. עבור רבים הם מגלמים את סיפור חייהם בבית הספר.
הקורס מנסה להציג את המתמטיקה כנגישה, חיונית, עכשווית. כזאת שכל תלמידה מוזמנת אליה. צריך רק להקשיב, ולתת סיכוי. הקורס נלמד זו השנה השלישית. בכל שנה בקיץ, אני מתיישבת לתכנן. מתבוננת בניתוח ה- SWOT ( Strengths, Weaknesses, Opportunities and Threats ) שקיימתי עם תלמידיי בשנה שעברה, מנסה ללמוד מן הניתוח את חוזקותיו וחולשותיו של הקורס אל מול ההזדמנויות והאתגרים העתידיים. סוג של סיעור מוחות אישי... חושבת מה ואיך לשפץ בקורס בשנה זו.
הנה כמה מן האמירות שמצאתי:
בסעיף ההזדמנויות: "הזדמנות להכיר תחומי הוראה נוספים ולהתנסות."
בסעיף החוזקות: "סטודנטים מצוינים מתחומי דעת שונים"
ובטיפול בחולשות הציע מישהו: "חיבור לעולם שלנו".
שלוש התובנות האלה התאימו בדיוק לתפקידו של ניתוח ה- SWOT : מינוף החוזקות למימוש הזדמנויות, והתמודדות עם חולשות כדי לשפר את הטעון תיקון. בשורה התחתונה, הניתוח הזה לימד אותי שיש צורך בשיתוף הסטודנטים בהוראת הקורס. הרי אין מתאימים מהם להציע תכנים חדשים ומעניינים יותר! ועל זה רציתי לספר כאן. על התאמה שביצעתי בתכנון הקורס השנה. חששתי שמא הרעיון לא יתחבב על הסטודנטים החדשים. אולי המודל הזה אינו נכון לקורס שמרבית תלמידיו אינם מתחום המדעים או המתמטיקה?
כשהקורס התחיל הצגתי לתלמידים את מהלכו: בכל שיעור אציג פרק מתמטי כמו תורת המשחקים, תורת הקודים וכיו"ב. פרק זה ילמד בדרך של התנסות עם קישורים ויישומים לחיים. "וגם לכם יהיה חלק", אמרתי להם, "בכל שיעור זוג תלמידים יציג נושא מתמטי בדרך של פעילות מעניינת".
נו טוב. כאן כבר התחילו התגובות המוכרות: רתיעה קלה עד בהלה מוחלטת. אבל תלמידים מצטיינים, כידוע, לא יודו שיש משימה שגדולה עליהם. וכך אנחנו יוצאים לדרך, כל שבוע, ובכל שיעור כולנו זוכים להתרשם מכישוריהם הלוגיים והפדגוגיים של צמד תלמידים שלוקחים על עצמם להעביר נושא. מבחינתי, זאת הנאה צרופה!
הנה כמה דוגמאות לתרגילים ונושאים שהובאו לפנינו בשיעור:
אדם סמית או גו'ן נאש? אבי הכלכלה המודרנית או אבי תורת המשחקים? היד הנעלמה או שווי משקל נאש?
כמה פעולות נדרשות על מנת למלא 4 ליטר בעזרת שני כלי מדידה בני 3 ו-5 ליטר וברז מים, כאשר מים הינם
משאב חינמי? הפתרון לוקח אותנו לדיון על תורת הסיבוכיות ועל מדעי המחשב.
תאוריית האינטליגנציות המרובות של גארדנר בראי לימוד מתמטיקה ומדעים: וכיצד היא מסייעת בפתרון לוח הכפל?
אז קבלו ביטול: אין יותר "לא יודע/ת, לא מוכשר/ת בכתיבה, במתמטיקה או בשניהם". לא בבית ספרנו. נהפוך הוא. ואם אני עמדתי באתגר הכתיבה שלילך הציבה לי – כל אתגר מתמטי קטן על כל אחד מהתלמידים שלנו. או כמו שאומרים בתל-אביבית: "יכול בהחלט" זה ה"קשה לי" החדש.
WATCH US!