האור הגנוז בקהילת הלומדים / חנוך בן-פזי

אמר רבי אלעזר
"אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון – אדם
צופה בו מסוף העולם ועד סופו. כיון שנסתכל הקדוש
ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם
מקולקלים עמד וגנזו מהם. ולמי גנזו? לצדיקים
לעתיד לבוא".
שאלו חסידים: היכן גנזו ?
השיבו: בתורה.
שאלו: אם כן, כלום לא ימצאו צדיקים משהו מן
האור הגנוז כשהם לומדים תורה?
השיבו: ימצאו וימצאו.
שאלו: אם כן, מה יעשו צדיקים כשימצאו משהו
מן האור הגנוז בתורה?
השיבו: יגלוהו באורח חיים.
(מתוך המוטו לספר 'אור הגנוז' של מרטין בובר)

קהילת הלומדים הנושאת את הכותרת "חינוך יהודי דיאלוגי", מבקשת להפוך את הדיאלוג לכלי מרכזי של המעשה החינוכי. הרצון והמאמץ שלנו הוא ליצור ולקיים מרחב פתוח של שיחה ישרה וכנה, בה תהליכי הלמידה מתרחשים בתווך - בתחום הביניים - שבין החברים והחברות השותפים בקהילת הלומדים. בכדי לייצר מרחב מעין זה, כל אחד ואחת מן השותפים בוחר טקסט חשוב או משמעותי בחייו, והיצירה היא מעשה המרכבה של הכתובים השונים. המפגשים הראשונים של השנה, מסקרנים במיוחד משום שבהם המילים הפרטיות של אחד ואחת מבני ובנות הקבוצה, מונחים על השולחן שסביבו אנו יושבים, וממלאים את החלל המשותף, שבו עתידה להתפתח קהילה של לומדים.

כנראה שאחד המאפיינים החשובים ביותר של מסורת הלמידה היהודית, היא בהבנה שהתורה נלמדת ונקראת בשבעים פנים. כך, שימרה ופיתחה התרבות היהודית מסורות שונות של למידה שיש בהן שמיעה וראייה, דיאלוג ומחלוקת, ריבוי דעות, ובעיקר נכונות לחיות בתוך פרדוקסים וסתירות. בסוד השיח מצויים אלו הנכונים לפתוח את עצמם אל זולתם, להיות קשובים ומדברים כאחת.

כשקרא מרטין בובר לספרו המאגד את סיפורי חסידים בשם "האור הגנוז", הוא חשב על דבריו של רבי אלעזר. המחשבה שהנחתה אותו היתה שיש נקודה פנימית המאירה בחייהם של בני האדם, שאותה יש לחפש וממנה יש ללמוד. בובר חשב כי ללמוד מחייהם של הצדיקים, זהו מעשה של לימוד תורה.

חינוך לכבוד האדם מדריך אותנו לראות בכל אחד ואחת מי שמגלה את האור הגנוז האישי והפרטי, את הרצון והיכולת להיות קשוב להם. חינוך דיאלוגי מבקש ליצור מעשה חינוכי שיש בו חיפוש ובקשה אחר המייחד, השונה, המרגש והמסעיר שאותו מביאים האחרים, ההופכים לחברינו וחברותינו, אל היצירה הקהילתית המשותפת והמגוונת.