מפגש עם אמנות אנושית, דב אור-נר / נעה וגנר

היו לי תהיות לקראת המפגש עם דב אור-נר. את ההיכרות הראשונית אתו עשיתי דרך חקירת יצירותיו. יכולתי רק לדמיין מיהו אותו אדם מרתק שיצר אמנות ייחודית שכזאת. המפגש נערך בסמינר הקיבוצים יחד עם עשרים סטודנטים מתוכנית המצטיינים בעיצומה של סדנת אמנות וחינוך. כמוני, גם הסטודנטים האחרים לא ידעו לקראת מה הם באים וכיצד יהיה המפגש עם האמן. 
 
כשדב אור-נר הגיע לכיתה נערכה היכרות בינו לבין הסטודנטים והסטודנטיות. ליוו את אור-נר מירה לפידות ורומה בוטמן, יוצרי סרטים שמלוים את אור-נר כבר כמה שנים. לדבריה של מירה, לפניהם היה מישהו אחר שאסף חומרים על אור-נר, אבל הוא עזב כי "נבהל ממה שמצא". לדבריה, "אנחנו לא נבהלים מהחומרים של אור-נר, ואני שמחה לראות שגם אתם לא". אור-נר הציג את עצמו דרך יצירתו בשנים האחרונות. הוא סיפר על ההשפעה של הצייר הספרדי בן המאה ה 19 פרנסיסקו גויה, שעוסק בזוועות מלחמות נפוליאון. בין האירועים המתועדים ביצירתו של גויה, עריפת הראשים הזכירה לו את האירועים המזוויעים האקטואליים של ארגון הטרור "דאעש". הוא סיפר לנו על עיסוקו בהמחשת מרחק בשנות ה-60 וה- 70, שחוזר ומשתקף בעבודותיו בעשור האחרון. לטענתו, לפעולות אלה לא היתה מטרה חברתית או פוליטית בזמנו. המטרה הייתה לבחון במה המחשת המרחק שונה מאדם לאדם. הסטודנטים סברו כי למהלך כמו שרטוט מפה מכיכר רבין למגדל שלום יש היום משמעות פוליטית מובהקת.

בהמשך המפגש הוקרן סרט המציג את אחת מיצירותיו האחרונות, שבמרכזה דמותו של בד רנרוא. 'בד רנרוא' נוצר כהיפוך אותיות השם דב אור-נר. אור נר לובש את דמותו של אמן צעיר, שבעצמו מגלם דמות עם סממנים היטלריאניים. אור-נר חוזר אל דמויות הקומיקס שצייר בילדותו בפריז, כששמו היה עדיין ברנרד ארנר, והופך את עצמו ליצירת אמנות. הוא מתמסר להנאה שבעצם מעשה האמנות, בתוספת קב של הומור שחור. בעקבות הצפייה בסרט שאל אחד הסטודנטים את אור-נר: 'האם אתה רואה בסרט עצמו יצירה, או שזה סרט על יצירה?'. התשובה הייתה כי בסרט מוצגת היצירה, דמותו של בד רנרוא. אור-נר גילם את הדמות ויוצרי הסרט תיעדו את פעולתו. אור-נר ציין כי יצירה זו מהווה אף היא המחשה של מרחק. בד רנרוא שובר בפטיש את זכוכית הגלריה שמאחוריה נמצאת מפה. אחר כך הוא הולך במורד רחוב בן יהודה בתל אביב עם עדלת סופרמרקט ואוסף חפצים, לפי קו השבר שנוצר.

לאחר ההכרות הראשונית, הציגו הסטודנטים והסטודנטיות את הפרויקטים האמנותיים שהגו, כמחווה ליצירותיו של אור-נר ובהשראתו. הפרויקטים עסקו בנושאים שעלו בעקבות מלחמת 'צוק איתן'. בין הנושאים שעלו היו: תיוג חברתי, עמדות פוליטיות, סולידריות חברתית שנויה במחלוקת, והתבטאויות במדיה התקשורתית והחברתית. הפילוג בחברה הישראלית, הדעות קדומות והסטראוטיפים בלטו בכל אחד מהפרויקטים המוצעים. כל הפרוייקטים השתמשו בשפה שפיתח אור-נר ביצירותיו. יצירותיו אינן שמרניות. הוא אינו יוצר בהכרח תמונה שתקשט את הקיר. זה אדם שהופך את עצמו ליצירה ומעורר את הסביבה להגיב ולהשתתף בה.

במפגש נבחרו חלק מהפרויקטים שניתן לביצוע בו ביום. פרוייקטים אחרים זכו לפיתוח רעיוני, וחלקם אף יצאו לפועל ב'יום רבין' הקרוב במכללה. לאחר סיעור מוחין ושיתוף בניסיונו של אור-נר בהפקת מיזמים, נבחרו הפרויקטים לביצוע. בסדנה בה נכחתי נבחרו שני פרוייקטים: 'סטודנטיות בדרך לשלום' ו'שדרת הזהויות', ואור-נר לקח חלק פעיל בביצועם. חישבו לרגע, מה הייתם מרגישים אילו היתה לכם הזדמנות לשחזר יצירת אמנות משנות השבעים יחד עם האמן שיצר אותה?