על הדברים / דורון קול

בשנת 1978 ערך האמן דב אור-נר שיחה עם סטודנטיות במכללה על נושא השלום. שלוש שנים עברו מאז הוגשו מסקנותיה הסופיות של וועדת אגרנט, שמצאה את הצבא אשם במחדל. שנתיים מאז שרמטכ"ל המלחמה דוד "דדו" אלעזר מת מהתקף לב עת שחה בבריכה, כפי הנראה משברון לב. שנה אחת בלבד מאז שאנואר סאדאת, נשיא מצרים עת המלחמה, נחת בנמל התעופה בן-גוריון והחל לבנות עם ראש ממשלת ישראל דאז מנחם בגין צעדי אמון, שהובילו בסופו של דבר להסכם השלום הראשון עליו חתומה ישראל.

המלחמה אותה עת עדיין פיעמה בלב האומה בקצבים שונים, דומה לפצע המסרב להגליד. מפגישה ברחוב ספק אנשים ספק אקדחים טעונים אך נצורים, שכן איש לא העז עדיין לדבר כנגד, והחברה נותרה מאוחדת בכאבה. אך הפורקן בוא הגיע שנים לא רבות אחר כך. תחילה בסירובו של אל"מ אלי גבע להשתתף באופן פיקודי במלחמת לבנון הראשונה, מפאת אמונתו כי הלחימה בלבנון אינה תכליתית וכי לא תביא לתוצאות הרצויות. וכלה בהפגנת הארבע-מאות אלף בעקבות הטבח בסברה ושתילה. המרידה בדעת המנהיגות החלה להישמע, הכרסום באחדות הדעים החל לתת אותותיו.

שיחותיו של אור-נר עם הסטודנטיות ב 1978 והדיהּ השוככים של מלחמת 'צוק איתן' באוגוסט 2014, הינם שני קווים התוחמים את נושא גיליון זה של 'המקבץ' – טקסט פוליטי, כפי שעלה בסדנאות חינוך ואמנות במכללת סמינר הקיבוצים במהלך חודש ספטמבר האחרון.

הדיונים בסדנאות כללו שיתוף בחוויות אישיות מהמלחמה, יצירת מחוות עכשוויות לעבודותיו של דב אור-נר, ולימוד שירים ששורשיהם נטועים עמוק באדמת ישראל. אך גם מקומה של אירופה לא נפקד, ודומה כי המרחב הגיאוגרפי ישראל-אירופה הצטמצם עת דנו בשירים לשני חדרי הלב. אלא שעד מהרה הדיון במישור הישראלי-פלסטיני נשזר בקשר גורקי במאבקים האידיאולוגיים הפנים-חברתיים בישראל, קשר המסרב להיפרם ואנו נותרים כבולים בנפתוליו.

בגיליון זה ברצוננו להציף תודעה, מצב, את 'כלוב השלום' שבינינו ובתוכנו. אתגרנו את עצמנו וקהל מזדמן ברחוב לניסויים חברתיים המשיקים ליצירותיו של אור-נר, ובראשם לעשות מעשה, לחוות דעה, לנקוט עמדה. ביצירתו 'בחזרה לטבע' פוזרה מלוא תכולת סדנתו של אור-נר על הדשא המרכזי בקיבוצו, קיבוץ חגור, והאנשים המזדמנים יכלו לפעול ולקחת את הדברים לחזקתם. אנו קוראים לפעולה, לעשייה. אנו אנשי חינוך ובנו הזרע שיש להנביט לחברה מתוקנת ובריאה שתזכור מהיכן הגיעה אך לא תשכח לאן היא שואפת.
 

העובדה שאתם קוראים חוברת זו היא ראשית הפעולה אליה קיווינו.