דירה מחפשת דייר / יובל דיין

אחד הפרויקטים בסדנה שלא הגיע לכדי מימוש, מציע בסיס שעליו יוכל להיבנות פרויקט עתידי מרתק. העבודה מתבססת על יצירתו של אור-נר "אזור מלחמה" משנת 1987. ביצירה מורכבת מתצלום של שתי דמויות: גבר יהודי בשנות החמישים לחייו, וגבר ערבי בשנות העשרים לחייו. היצירה שואלת שאלה פשוטה: מי מבין השניים ימות ראשון? היא התפרסמה במספר עיתונים, וכללה חלק לסימון התשובה אותו ניתן לגזור ולשלוח בדואר לכתבתו של האמן בקיבוץ חצור.
בעקבות אור-נר יצרו הסטודנטיות אתר אינטרנט שישרת בעלי דירות להשכרה. האתר יחבר בין הדירה לבין הדיירים. דיירים פוטנציאליים יפרסמו פרטים אישיים על עצמם, כגון גיל, מין, עבודה, הכנסה חודשית, החזקת חיית מחמד, מוצא ונטייה מינית. האתר יהיה בנוי כמו אתר "יד 2" ועל פי הפרטים שיפרסמו הדיירים, יוכלו בעלי הדירות לבחור להם דייר.
הסטודנטיות תכננו ליצור שני אנשים מדומים ולשלוח את פרטיהם לבעלי הדירות. אותם אנשים ייצגו ניגודים סטראוטיפיים מובהקים, לדוגמא: הומו מול סטרייט, גבר מול אישה, חרדי מול חילוני, וכדומה. בעלי הדירות יצטרכו להחליט מי הם מעדיפים שיגור בדירה שלהם.
זוהי יצירה שיכולה להעביר מסר חד וברור על הנטייה שלנו לחשיבה סטראוטיפית. אתר האינטרנט הזה ידרוש מהדיירים הפוטנציאליים לרשום על עצמם פרטים לא רלוונטיים לרצונם לשכור את הדירה. זוהי הפרובוקציה אותה מנסה היצירה לעורר. גם בחירה בין שני אנשים שמייצגים סטראוטיפ מסוים היא פרובוקציה. מה הקשר?
אם היינו יכולים לבחור את שכנינו לבניין, על פי אילו קריטריונים היינו בוחרים אותם? אם נהיה כנים, כנראה שלא היינו לוקחים כל אחד. לא בהכרח מתוך תפיסות גזעניות או סטראוטיפיות, אלא מתוך נוחות. נוח לנו להיות עם אנשים שהם כמונו, ומכך תושפע בחירתנו.
ואם לדירה יש רצון משלה, כמו שרצו הסטודנטיות לדמות, אולי היא רוצה דיירים מסוימים ודוחה אחרים? אולי בגלל זה היא נועלת אותנו בחוץ לפעמים, כדי שנפנים מסר או כדי שנשנה משהו?