Outstanding

בשלט שבכניסה מתגאה בית הספר בכך ששלח ניסוי לחלל. "טכנולוגיה של המאה ה-21, אנשים של המאה התשיעית לפני הספירה", אומר השומר בהתייחסו למדינת ישראל. מיד כשחדלתי לצחוק, זינק לכיוון השולחן להראות לי רשמים שכתב באכפתיות בגב כריכת 'קלסר השומר' שלו: תזונה נכונה, התנהלות פיננסית והתנהגות – אלו הדברים שחסרים לדעתו בבית הספר, "תלמיד יכול להרים כיסא על מורה אבל אם הוא מוציא בגרות - אז הכל בסדר".

באופן כללי בית הספר מזכיר לי כלא. הוא אינו שונה מהרבה בתי ספר אחרים בהם ביקרתי. החלונות בחזית המבנה מעוטרים בסורגי פלדה כחולים והחלונות האחוריים מוגבלים לפתיחה צרה. במסדרון על הקיר תמונה של מטוס קרב: "ציפורים הם הגורם העיקרי לפגיעת מטוסים קרביים ואזרחיים". סכנת הציפורים והדרכים שנינקטות נגדן. חופש אינו מילת המפתח כאן.

לטובה: יש דשא, רחבה פנימית, מגרש ספורט וחשוב ביותר, מעל ללא שמץ של ספק, צוות אנושי ראוי.
בחדר המורים שוחחתי עם מורה שעלתה מברית המועצות לפני יותר מעשרים שנה, רגע לפני יציאתה לגמלאות. "80% מכיתות המופת הם תלמידים עולים או בני עולםי מברית המועצות. בכיתות המופת ישנם תלמידים בעלי התנהגות ראויה והישגים לימודיים גבוהים". בתור תלמידה יהודייה בברית המועצות היה לה חשוב מאוד להצליח בבית ספר ולהתעלות על פני תלמידים אחרים שאינם יהודיים ולו רק כדי שתזכה להזדמנות שווה.

כשעלתה לארץ, למרות המצב הכלכלי הדחוק, הלכה ללמוד באוניברסיטה. "הכל שאלה של סדר עדיפויות, ידעתי שלמרות שאין כסף, אני חייבת ללמוד". בתור סטודנטית הייתה זכאית למלגה צנועה, 500 ₪ בחודש. כאשר בתה הייתה זקוקה לסכום זהה לטובת רישום לבחינה פסיכומטרית, היא לא היססה ונתנה לה.
כיום, הנכדים שלה זוכים לשיעורים פרטיים על מנת להיות תלמידים מצטיינים. "תחרותיות זה משהו שלמדתי מהבית ואני מעבירה את זה הלאה. השאיפה להיות ראשון ולא רק בלימודים, גם בשחייה ובכל דבר".

יש משפחות שאין להן אך יוותרו על דברים אחרים וישקיעו כסף בחינוך. משפחות אחרות יכולות להרשות לעצמן שיעורים פרטיים אך אינן מכירות בחשיבותם, או שלא הצליחו להטמיע חשיבות החינוך בדור הבא.
אם כן הפקטור מספר אחד באי שיוייון הזדמנויות בחינוך לילדים נעוץ בהורים. כמה חשיבות הם מייחסים להצלחה בלימודים, כמה טוב הם מצליחים להעביר את זה הלאה.