בילדותי הייתה לי מורה נפלאה. היא לימדה אותי קרוא וכתוב וממנה למדתי לאהוב מלים כתובות. כשכיליתי את מנת הספרים השבועית ששאלתי מ'ספריית הילדים', היתה באה לפתוח במיוחד עבורי את הספרייה. אותם רגעים משותפים בחדר האפלולי והשקט, הרחק מהמולת הילדים, יקרו לי מאוד. בסקרנות ובחיבה ביקשה לדעת מה חשבתי על הספרים שקראתי, האם אהבתי אותם ולמה. בסבלנות חיכתה שאבחר ספר חדש ובכתב ידה המעוגל היתה רושמת אותו בטור המתארך בכרטיסיית ההשאלה. היא יזמה בחברת הילדים הקיבוצית מסורת בשם 'חג הספר'. בהתקרב המועד נחלקנו לצוותים: כל צוות בחר ספר, המחיז אותו והתכונן במרץ להצגתו. הלב התפוצץ מהתרגשות כשחברי הקיבוץ התכנסו לצפות בהצגות שהכנו. ואחר כך ההקלה, התפוגגות המתח, והחזרה לשגרת הקריאה האינטימית: אני והספר.
המלה העברית 'ספר' קרובה למילה הסווהילית 'ספארי' (אברהם שטאל, מוצא המילים, הוצאת דביר 1999). ואכן, עיקרו של הספר הוא המסע ולא הנייר שעליו הוא מודפס. בשנים האחרונות הספר חורג מגבולות המדיה המודפסת אל זו הדיגיטלית. ברוח זו עיתון המצטיינים מרחיב הפעם את גבולותיו: גיליון זה כולל לראשונה גם קישורים למדיה דיגיטלית.
בגיליון סקירות ספרים שערכו סטודנטיות וסטודנטים בתכנית רג"ב למצטיינים במסגרת 'מועדון הספר' בהנחיית ד"ר דנה פרייבך חפץ. נוספות להן הרצאות קצרות שהוצגו במסגרת כנס משותף של התכנית בסוף חודש מאי 2015. בכנס הציגו חברי סגל תכנית רג"ב את מחקריהם שראו אור לאחרונה ושעתידים להתפרסם בקרוב.
תמיד לקראת שבוע הספר אני נזכרת במורתי, דליה לקח ז"ל, וחשה בקרבתה המיטיבה.