אל תיגע בזמיר / איילת אברמסון ומעיין ברקוביץ

בחרנו בספר שמתרחש בארה"ב בתקופת השפל הגדול, כיוון שחשבנו שמבט מרוחק על גזענות במדינה אחרת יוכל לאפשר הבנה טובה יותר של הגזענות בארץ. גיבורת הספר "אל תיגע בזמיר" מאת נל הרפר לי, היא סקאוט, ילדה בכיתה א' שחיה באלבאמה, בה הונהגה אז עבדות. הספר חושף את מערכות החינוך והמשפט המקומיות, ההפרדה בין שחורים ללבנים, הבדלי המעמדות והעוני בדרום ארה"ב. אלה נגלים לקורא דרך עיניה של ילדה, המודרכת על ידי אביה ואחיה להבין את חוסר הצדק הבין-גזעי.

כמורות לעתיד, עניין אותנו האופן בו גזענות וחוסר שוויון נתפסים אצל ילדים, וכן גישות חינוכיות שונות שמבטאות הדמויות המלוות את סקאוט. זו הייתה הזדמנות להתבונן בדמויות חינוכיות בשנות ה-30 ולראות האם ובמה הן רלוונטיות לחינוך כיום.

בדיון שילבנו תמונות וכתבות שונות הממחישות את אופי התקופה, לצד ציטוטים נבחרים של הדמויות המחנכות בסיפור; למשל, מורה שגינתה את היטלר והאנטישמיות בפני הכיתה, בעודה מעירה הערות גזעניות כלפי שחורים.

במהלך הדיון, הקרנו טריילר של הסרט "העזרה" (במאי: טייט טיילור, ארה"ב 2011), באמצעותו הדגמנו את ראיית הגזענות מנקודת מבט של אדם שאינו חש אותה על בשרו.

רצינו להמחיש את החשיבות של נקודת המבט בסיפורים כאלה. במהלך הדיון הגענו לתובנה שהדרך הטובה ביותר להבין בעיה כמו גזענות היא לראות את הדברים מנקודת מבט של מישהו שעימו אנחנו יכולים להזדהות. עמדנו גם על כך שכנראה ספר אנטי-גזעני כזה לא היה מתפרסם בשנות ה-60 אלמלא נכתב מנקודת מבטה של ילדה לבנה ממעמד גבוה יחסית.

לקראת סוף הדיון העלינו את הטענה כי לרוב אנשים נוטים לצדד בצד החלש בקונפליקט. בספר זה צידדה רוב הקבוצה בכושי שהואשם באונס. מאותה סיבה, גם בסכסוך הישראלי-פלסטיני העולם נוהג לצדד בצד החלש - הפלסטינים. היה מרתק להיווכח שברגע בו קישרנו את הגזענות בארה"ב בשנות ה-30, שרחוקה מאיתנו מאוד, לדבר שאנו חווים אותו יומיום, אף חבר בקבוצה לא נותר אדיש ונראה כי לדיון זה יש להקדיש יותר ממפגש אחד.