ספרו המפורסם של סאראמאגו עוסק במוסר, ומתאר עולם בו חוקים אלו אינם תקפים.
הסיפור מתחיל באדם אשר מתעוור לפתע בעת נהיגה במכוניתו. מהסיפור אנו למדים כי אין זה עיוורון רגיל: כל הלוקה בו רואה את העולם בלבן. מהר מאוד מסתבר שזוהי מגפה המתפשטת במדינה. כדי לעצור את המגפה מרכזים השלטונות את כל העיוורים ומטילים עליהם הסגר; אך העיוורון ממשיך להתפשט עד שהוא מכה בכל תושבי המדינה. היחידה שנשארת רואה היא אשת רופא העיניים, אליו פנה העיוור הראשון בעת שהתעוור.
במהלך קריאת הסיפור נחשפנו לקשיים עימם מתמודדים העיוורים ולכאוס השורר בעולם בו אף אדם אינו רואה. הספר מתאר מגוון התנהגויות ותגובות במצב קיצוני שכזה: מחד ישנם אנשים נטולי עכבות מוסריות שמנצלים את התוהו שנוצר לטובתם האישית; ומאידך יש כאלה שדואגים לאחרים ושומרים על הומניות גם בסיטואציות קשות ביותר. בראשם עומדת אשת הרופא.
נושאים מרכזיים שעלו במהלך הדיון על הספר היו דמותה של אשת הרופא והלבטים הרבים עימם היא מתמודדת. כמו כן עסקנו באמצעים הספרותיים בעזרתם ממחיש הסופר את הניכור החברתי. במהלך הדיון עלה הקושי שלנו להיפתח בפני הדמויות והסיטואציות בספר. הספר כבד ומועלים בו קטעים קשים ומעיקים שעלולים לגרום לאי- נוחות.
הדיון סוכם בציטוט של הסופר סאראמאגו על ספרו: "מה שאני חושב הוא שההיגיון שלנו הוא עיוור". לדעתנו העיוורון בספר הוא מטאפורה לכך שבעצם אנו עיוורים, ולא תמיד רואים את מי שסביבנו. אולי אם כל אחד מאיתנו יסתכל סביבו במבט קצת יותר רחב, נוכל להיות חברה טובה יותר.