צ'רלס דיקנס, בספרו בין שתי ערים (1859) מתאר את נשות צרפת הסורגות בעת המהפכה: "כל הנשים סרגו. הן סרגו דברים חסרי ערך, אבל העבודה החדגונית היוותה תחליף חדגוני לאוכל ולשתיה... לכל מקום שאליו הלכו האצבעות, הלכו העיניים והמחשבות". הסריגה של נשות צרפת לא רק תיעדה את המצוקה והמציאה לה נחמה, היא גם צפנה בתוכה את שמותיהם של מתנגדי המהפכה, וגזרה את מותם הקרב: "הנשים היושבות, סורגות וסורגות... סורגות וסורגות ומונות את הראשים הנכרתים". (בין שתי ערים. תרגום: מרים יחיל וקס. זמורה ביתן 2011, עמ' 193). דיקנס הפקיע את הסריגה מן הדימוי הביתי, התמים והחמים, והציב אותה בהקשר פוליטי, חתרני, אקטיבי.
קוצ׳ינטה Kuchinate הוא קולקטיב של מבקשות מקלט אפריקניות בתל אביב. בבניין תעשייתי בדרום תל אביב הן סורגות סלים, פופים ושטיחים מרהיבים. הנשים מגיעות לשם אחרי חודשים ושנים של נדודים, פיצול משפחות, עינויים, שבי ואונס, ששיאם במחנות בסיני. גם בישראל אינן זוכות למעמד של פליטות וממשיכות לשרוד בתנאים של אי ודאות. ההתמודדות של מבקשות המקלט היא כפולה: לקושי של היות פליטה, נוספים דיכוי וניצול מגדרי ומיני, המופעלים עליהן על ידי החברה הישראלית ומתוך הקהילה האפריקנית. אונס, הריונות, לידות, הפלות, פרנסה שמלווה בטיפול בתינוקות ובילדים, הם מנת חלקן של הפליטות. ארגון קוצ׳ינטה הוקם ומנוהל על ידי הפסיכולוגית והאמנית היהודיה, ד״ר דידי מימון-קהן, והנזירה האריתראית, עזיזה קידאנה. המקום מתפקד כמרחב בטוח אליו מגיעות מבקשות המקלט לאורך כל שעות היום, ומאפשר להן להתפרנס ולהתעצם. סריגת הסלים רותמת את המיומנות הנשית מסורתית ככלי לריפוי, אחווה ופרנסה.
תצלום מתוך עמוד הפייסבוק של קוצ'ינטה https://www.facebook.com/kuchinate
באוקטובר 2016 הגענו, 35 סטודנטים מתכנית רג״ב במכללת סמינר הקיבוצים, לסדנת סריגה בת שלוש שעות עם נשות קוצ׳ינטה. יום קודם לכן צפו הסטודנטים בסרט ״כופר נפש״ על מחנות העינויים בסיני ונפגשו עם במאית הסרט, קרן שעיו. המפגש עם מבקשות המקלט ומייסדות המקום הותירו בנו רושם עז. רכישת המיומנות הידנית של הסריגה היתה שיעור בענווה ומקור לשמחת יצירה.
בהמשך הסדנה נפגשנו עם האמן גיל יפמן בסטודיו שלו שבמתחם התחנה המרכזית החדשה. יפמן הוא אמן ישראלי צעיר המציג בניו יורק, טוקיו ואירופה. יצירותיו נרכשו, בין השאר, על ידי מוזיאון תל אביב וירושלים. בימים אלה הוא משלים תעודת הוראה במכללת סמינר הקיבוצים. יפמן עוסק בסוגיות זהות, חברה ומגדר. יצירותיו מובעות במיצב, וידאו, ציור ופיסול, סריגה ואריגה. הסטודנטים התוודעו לקבוצת יצירות שלו, בהן חוט הצמר מוצג כחוט המחשבה ויוצר סיפור כיסוי. הפער בין המהות הפנימית למאפיינים החיצוניים, השקיפות והדואליות הזו בין פנים לחוץ, מתקשרים אצל יפמן לחוויה העצמית הטרנסג'נדרית.
בהנחיית יפמן סרגנו פסל סביבתי המוצב במכללה לקראת יום זכויות האדם. אל האירוע חברו נשות ארגון קוצ'ינטה עם דוכן למכירת תוצריהן הססגוניים.
גליון זה, המוקדש לאמנות חברתית ופליטות בישראל, יושק בשבוע הפוליטי במכללת סמינר הקיבוצים