המקבץ
בבוקר
היא אורגת
ובין עין לעין
מעיפה מבט קצר אל בין
קרעי חייה.
רק לרגע העולם
מתמוטט
ובין הלולאות נסגר
מחדש
נפרם ונארג
מדי יום.
בסלי דמעותיה
מתגלים חורי תקווה
היא מזמזמת
בשפה נשכחת
מכילה את עצמה.
כי מה שנפלט
מיד נמלא במקומו
משהו אחר
וגם הפליט
לא יימצא באין
ולכל המקום שלו
ולעולם הסדר שלו.
יריעת החיים עודנה
נפרשת והולכת -
שתי וערב
של מיתות ולידות
בין סיבי מועקה ואנחות
כאב ועונג
וביניהם כיסי אויר
זעירים, בלתי נראים
והם שלה.
איור: קרן ברוקמן
מתוך הספר: A GUIDE TO RECOVERY FOR SURVIVORS OF TORTURE