אנורקסיה נרבוזה - גישה פמיניסטית, חברתית ותרבותית, לטיפול באמנויות - דפנה רחביה הנאור

אנורקסיה נרבוזה - ייצוג של דיכוי: גישה פמיניסטית, חברתית-תרבותית לטיפול באמנות

דפנה רחביה - הנאור - מטפלת באמנות ואמנית
dafnarh@gmail.com

תקציר

מאמר זה  מתאר  את החוויה של נשים המרעיבות את עצמן המוגדרות כסובלות מאנורקסיה נרבוזה ,  דרך ניתוח יצירות שנעשו במסגרת טיפול באמנות  והתפרסמו בכתבי- עת שונים. המאמר בוחן פירושים שונים שנתנו על ידי  שלוש מטפלות באמנות, לייצוגים של נשים. באמצעות הפירושים מודגשת השפעת תפיסת  הג'נדר הנשי על  תחום הטיפול באמנות שמושפע  מהשיח החברתי תרבותי. המאמר בוחן איך השימוש בשיח הפסיכולוגי הופך לכלי דיכוי של נשים בחברה ובמיוחד של הסובלות מאנורקסיה נרבוזה. המחברת מעוניינת  להציע  הכרה בחוויה הנשית של הסובלות מהרעבה עצמית בגישה הפמיניסטית.

תחום הטיפול באמנות, בהיותו תחום העוסק בטקסטים חזותיים, יכול לתרום להבנת  האנורקסיה על-פי הגישה הפמיניסטית  ולבחון  את מצב  האישה בשיח החברתי- תרבותי .

אנורקסיה - תולדות השיח הרפואי

אנורקסיה  מופיעה בספרות המקצועית  כבר במאה התשיעית (גרנר וגרפינקל, 1994). החל מסוף המאה ה-18 מתוארים  בספרות  תסמינים של חוסר תיאבון , שהביאו אף למקרי מוות, ושזוהו כמלווים הפרעות נפשיות של נשים שאושפזו בבתי חולים לחולי נפש.  ( ברומברג, 1988).   מאוחר יותר  החלו לקשר  בין היות האנורקסיה הפרעה של נשים עם הפרעת ההיסטריה, הפרעת הנימפומניה או הפרעת ה 'רחם הנודד' (בלינדר וצ'או, 1994). חוסר התיאבון כהפרעה נפרדת נחקר  לראשונה ע"י וויליאם גל, רופא אנגלי בכיר . ב- 1868 השתמש גל לראשונה במונח היסטריה אפפסיה, כשהוא מקשר את הסינדרום של חוסר תיאבון שמצא  בקרב נשים לתופעת ההיסטריה ולהפרעה במערכת העיכול. במקביל,  גם הרופא הצרפתי לאג'ה פירסם  ב- 1873 מאמר בשם 'אנורקסיה היסטריק' ומצא קשר בין חוסר התיאבון להפרעה עצבית.  הוא הבדיל בין אנורקסיה על רקע היסטרי, אנורקסיה כתוצאה מדיכאון ואנורקסיה על רקע של טראומה רגשית  (ברומברג ,1988).  באותה שנה   טבע גל את המונח אנורקסיה נרבוזה.  גל, לאור עדויות  שאסף מהחולות הבחין שלא מדובר בהפרעה אורגנית במערכת העיכול אלא 'סטיה מנטאלית'.

השיח הרפואי עבר מהתמקדות ברחם, כמוקד להפרעת היסטריה , להתמקדות במערכת העצבית של האישה (מלסון,  1998 ; שוואלטר, 1987) והאנורקסיה נקשרה לראשונה להפרעה עיצבית שלוקות בה בעיקר נשים צעירות.

המודל הרפואי הסביר את ההפרעה  הנפשית כפתולוגיה הממוקמת בגופה של האישה עם קשר לגורמים רגשיים ומשפחתיים .  מודל זה רווח גם  היום, אך ללא התייחסות למקומה של האישה בשיח  החברתי והתרבותי. כמו ההיסטריה , הפכה גם האנורקסיה לאובייקט בשיח הרפואי והפסיכואנליטי ,שהמשיכו ושמרו על מוקדי השליטה והכוח אצל הגברים והרפואה .

השיח הרפואי  ממשיך להחזיק בידיו את השליטה על הפתולוגיה ועל גופה ומקומה של האישה בחברה.  שיח זה  קושר בין מיניותה הביולוגית של האישה להגדרת תפקידיה, התנהגותה וזהותה הנשית ולפיכך מגביל את האישה ומצר את אפשרויותיה בעולם החברתי. להיות 'אישה'  איננה  רק הגדרה ביולוגית. זוהי הגדרה חברתית, וזהות האישה נבנית בתוך השיח החברתי המגדיר אותה (מלסון, 1998 ; בורדו, 1993).

השיח  הפסיכולוגי  לאנורקסיה נרבוזה

רוב ההסברים  הפסיכולוגים לאנורקסיה תומכים בעמדה שהנערות סובלות מחוסר ומלקות (בכר, 2001; ברוש, 1973 ), ומצביעים על האימהות כאשמות בתופעת הפרעות האכילה של בנותיהן  (בורדו, 1993 ; מלסון,  1998; רסקאי רבינור, 1994). הטענה המרכזית היא שהאישה, בין אם זו האם ובין אם זו הבת, היא לקויה, חסרה ופגומה וסובלת מחסך ומאגו חלש .

התיאוריה הפסיכואנליטית מעמידה את הגבר במרכז ומצביעה על לקות האישה תוך התמקדות בשלבי ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית של הגבר. על פי תיאוריה זו, הפסיכולוגיה של האישה מבוססת על קנאת הפין והכוח שהוא מעניק לבעליו  (מלסון, 1998). בשלב הפאלי, הבן מתגבר על תסביך האדיפוס ,משלים עם עליונותו הכוחנית של האב ומזדהה איתו.  הבת מאופיינת בחוסרו של הפין  ומשלימה עם היותה חסרה, פגומה או נחותה ומקבלת על עצמה את היותה בת , ומתחילה להזדהות עם האם ותפקידיה  (פרויד, 1931).

גוף האישה מאופיין באופן שלילי במה שהוא חסר. תסביך אדיפוס  סומן כמעצב בביסוס תפישת המגדר (צ'ודרוב, 1989 ; קהן, 1982).  פרויד העמיד את  הפאלוס הגברי כמוקד מארגן וממיין הקובע את מיקומם החברתי, מעמדי, תפקידי, גופני של  האישה ושל הגבר, ולכן היה  גורם  משפיע ביצירת תיוג הפרעות אצל נשים.

ברוש ( 1973) הצביעה על לקות הנערה בתפיסה הקוגניטיבית של דימוי  הגוף וכן על לקות  בעצמי, או חסר בעצמי שהתבטאו בהתנהגותה כתגובות לדרישות חיצוניות במערכת קשרי אובייקט. התיאוריה של העצמי ( בכר,2001 ; גודסיט, 1985) מסבירה את הלקות, (deficit of the self),  כנובעת מכישלון  קשרי אובייקט ראשונים וכך גם מסבירה זאת תיאורית  יחסי-  אובייקט. האישה , בין אם היא ה"אם הטובה" או "האם הרעה" הועמדה עתה במרכז התיאוריות הפסיכולוגיות ההתפתחותיות. לנוכח התפקידים המיוחסים לאישה, תופעת האנורקסיה מוסברת על רקע של אי תקינות  ביחסי אם תינוק, הפרעות בהאכלה,  הפרעות בקריאה  והתכווננות לצרכי התינוק שגורמות לחוסר  סיפוק ולאכזבה; או להיפך, חוסר תסכול  ומילוי צרכי התינוק באופן שנחווה כמאגי וגורם להפרעה בספרציה- אינדיבדואציה. כל אלה גורמים בסופו של דבר לפתולוגיה  ולליקוי בעצמי (ברוש, 1973; רסקאי רבינור, 1994) והפנית האצבע המאשימה כלפי האימהות (רסקאי רבינור , 1994).

גישת הטיפול המשפחתי  ( מינושין רוזמן ובקר , 1978) הרחיבה את מוקד האשמה ליחסי הגומלין  במשפחה. המשפחה הואשמה ביצירת הפרעת האנורקסיה עקב לקויים  בתפקודה , העדר גבולות   ברורים ומעורבות יתר בין חברי המשפחה . כל אלה לא אפשרו גדילה והתפתחות לכיוון אינדיבידואציה ועצמאות.

ניתוח ביקורתי  בגישה פמיניסטית

הגישות הפסיכולוגיות שהחלו להתפתח בהשפעת התרבות של המאה  ה- 19  מדגימות איך השיח הרפואי והפסיכואנליטי נתנו את הכוח לגברים ולרפואה ( אשר, 1992; שוואלטר 1987;  ברט, 1997; ג'ויס, 1997).  ניתוח שיח ביקורתי פמיניסטי להסברים הפסיכולוגים הרווחים טוען שהספרות מתעלמת  מההשפעה של תפקידו ומקומו של הגבר  על התפתחות האנורקסיה.  בתיאוריות הפסיכולוגיות  אין התייחסות  לחוסר המעורבות של  הגבר  בהתפתחות הילדה ,ולא מוזכרת  האפשרות של היות האב כוח מסייע  בבניית קשר חיובי בינו לבתו ( רסקאי- רבינור, 1994).  לעומת זאת מודגשת לעיתים קרובות מעורבות היתר של האם  שנתפסת כאשמה בהתפתחותן של בעיות נפשיות אצל הבת עקב תפקודה האימהי הלקוי .

חוקרים רבים מייחסים את הופעת האנורקסיה  לפתולוגיה של האם אפילו כשמדובר במקרים של  גילוי עריות והתעללות (רסקאי רבינור, 1994). הניתוח הפמיניסטי מבקר גם את תפישת הספרציה- אינדבידואציה המושרשת בפסיכולוגיה ההתפתחותית, אשר במרכזה  קשרי האובייקט אם- תינוק (מאהלר, פיין, וברגמן, 1975). תהליך הספרציה - אינדיבידואציה מוסבר כהכרחי להתפתחות תקינה של ה'עצמי' . תפישה זו היא תוצר של חשיבה  מערבית שלפיה  התפתחות תקינה  אפשרית רק באמצעות  מעבר מסימביוזה לעצמאות ואינדיבידואציה. כלומר, יצירת מרחק מהאחר המשמעותי היא הצלחה התפתחותית בבניית  ה'עצמי'  ובמעבר לאדם בוגר.

במרכזה של ראיה זו עומדת תפישה והפנמה של שיח שבמרכזו מודל הגבר המצליח, העצמאי, התחרותי,  בעל השליטה, והבלתי תלוי. (בורק, 1992), בעוד שמודל האישה מאופיין ביחסי תלו ובתפקידים טיפוליים. כישלון בתהליך הספרציה- אינדיבידואציה מיוחס לכישלון האימהי ומכאן נובע האשמתן ביצירת פתולוגיות.

ניתוח שיח בקורתי פמיניסטי בוחן ומבקר את ההתייחסות "הטבעית" לתפקידים הנדרשים מהאישה, ולדימויה כאובייקט יפה ומיני בעיני החברה וההשפעות שיש לכך על הערכתה העצמית, זהותה, דימוי גופה, מהלך חייה ובריאותה הנפשית (הטשינסון, 1994).

הגישות הרפואיות והפסיכולוגיות רואות את הפרעות האכילה כממוקדות בפרט. הן מתמקדות בעצמי  כמוקד האובייקט הנחקר, כלומר, בנפשה, בגופה ובתפישה הקוגניטיבית של האישה ומשפחתה (גרנר וגרפיקל, 1986). הגישה הפמיניסטית רואה את המוקד הנחקר מחוץ לעצמי, מתוך הכרה  בהשפעת המרחב התרבותי- חברתי שאנו חיים בו. כלומר הפמיניזם רואה בשיח  החברתי–תרבותי כמשפיע ומנתב את התפתחותן של הפרעות האכילה והפרעות אחרות  (מלסון, 1998; בורדו, 1995).

מדוע לחקור הפרעות אכילה בגישה  פמיניסטית

הפרעות האכילה אינן פוסחות על גברים ויש בהחלט מקום לבחון את השפעות  השיח  החברתי תרבותי על המגדר הגברי. עם זאת, מכיוון שרוב הסובלים מאנורקסיה הן  נשים,  חשובה  ההסתכלות מהגישה הפמיניסטית שבוחנת את מצב הנשים בחברה.  האנורקסיה, ההרעבה העצמית ,מבטאת את מצב הנשים בחברה ואת הדומיננטיות והשליטה החברתית הקיימת ביחס לדימויה ועיצוב גופה של האישה ( גימלין, 2006 ; מלסון, 1998). השיח הפמיניסטי מכיר בצורך לפתח תיאוריה  ייחודית  לנשים שבאמצעותה ניתן לבחון גורמים המסבירים את מצבן בחברה ואת תיוגן כבעלות הפרעות ופתולוגיות שונות (ברט, 9971 ; ג'ויס,1997; הוגן, 1997).

סיבה נוספת לחיפוש כיוונים חדשים בחקר הפרעות האכילה  היא התגברות  שכיחותה הגוברת של  האנורקסיה נרבוזה, הקושי בטיפול בה, והכישלון בטיפול בה . (פיירברן ,2007 (. מכיוון שאבחנות משפיעות על דרכי הטיפול, יש צורך לשנות את הקריטריונים  לאבחון אנורקסיה נרבוזה (פיירבן, 2007). קופר (2005) טענה  כי עדיין אין הוכחות לכך שהטיפול הקוגניטיבי יעיל בטיפול באנורקסיה. לטענתה,  עדיין אין שינוי במימדי התופעה, ואחוזי הריפוי אינם משמעותיים. אין ספק שהתייחסות  זו מעלה את הצורך  לבחון מחדש את ההגדרות הפסיכיאטריות שניתנו להפרעת האנורקסיה.  יש לבחון מחדש את המאפיינים להפרעה ,במיוחד לנוכח המעברים מהפרעת אכילה אחת לשניה (מאנורקסיה לבולימיה), והשכיחות הגבוהה של אבחון  אנורקסיה לא-ספציפית.  כמו כן, יש לבחון כיווני מחקר והסברים שבאים ממחקר שאיננו רפואי פסיכיאטרי, ואשר ממוקד בפרט כמקור המרכזי למחלה.

ההסברים הקיימים כיום רואים בהפרעה מעין "בחירה" של המגדר הנשי. עדיין בוחנים את ההפרעה כממוקמת ב'עצמי',כתוצאה מליקוי וחסך ב'עצמי', ליקוי בתפישה הקוגניטיבית של דימוי הגוף  ובמערכת קשרי האובייקט, וכתופעה גנטית תורשתית. מצד שני, בשנים האחרונות מתפרסמים  מחקרים פמיניסטיים  שבוחנים את השפעת  השיח החברתי- תרבותי שבו אנו חיים היום  ובוחנים את  יחסי הכוחות בין המגדרים ואת מקומה של האישה בשיח.( בורדו,1993; הוסקינס, 2002; מלסון, 1998; פלון קצמן וולי, 1994; סטריגל מור, 1994; רסקאי רבינור, 1994)

טיפול באמנות בגישה חברתית פמיניסטית.

"כדי להבין את תופעת הפרעות האכילה עלינו להבין איך התרבות משפיעה על חיי הנערות" טוענת הוסקינס (2002), "יש לבחון את היחסים בתוך המערכת החברתית, ואת הקשר בין התפתחות הפרעות האכילה ויחסי המגדר" ( עמ. 232).  גם וולדמן ( 1999) מטפלת באמנות  בגישה  פסיכו-סוציאלית  מדגישה,  כי כדי להבין את מצבה הנפשי של מטופלת, יש לבחון את יחסי הכוחות בין המינים, ואת תפקיד המטופלת בתוך הדינאמיקה המשפחתית בהתייחס למצב הסוציו- אקונומי שלה. וולדמן רואה את המעמד החברתי-כלכלי כבעל השפעה על מצבה הרגשי של המטופלת. הדינאמיקה המשפחתית  איננה מנותקת מהסביבה החברתית תרבותית. נהפוך הוא ,יש ביטוי ליחסי הכוחות בין המינים כפי שהם פועלים בשיח החברתי גם בתוך המסגרת המשפחתית.

התראפיה באמנות בהיבט פמיניסטי  רואה את יחסי הכוחות בין המינים  כמרכז השיח החברתי-תרבותי, ומעוניינת לחקור את  הדימוי של האישה בחברה לאור יחסי כוחות אלה.   יחסי המגדר  משפיעים על הגדרת תפקידה, מעמדה, מקומה, דימויה,  ומראיה של האישה. הם בונים את זהותה ומנתבים את התנהגותה, ויותר מכך, משפיעים על זיהוי והגדרת מחלות והפרעות המיוחסות לנשים. (ברט, 1997; הוגן 1997; לופטון 1997).

הוגן, (1997, 2003) , מציעה לבדוק איך ייצוגים  של נשים משפיעים  על המציאות הסובייקטיבית שלהן. ייצוגים חזותיים של נשים בחברה הם חלק מהשיח החברתי, נשלטים  על ידו ומופנמים  כנורמות מקובלות שיוצרות את המציאות אותה אנחנו מקבלים כמובנת  מאליה. התראפיה באמנות בגישה פמיניסטית  מעוניינת לבחון ולחקור את הדימויים, הייצוגים והתפישות של נשים במבנה החברתי-תרבותי כפי שהם עולים ומשתקפים בעבודות האמנות ובדרכי הניתוח, הפירושים וההעברה המתרחשים בטיפול, והשפעתם בקביעת הפתולוגיה ומיקומם של נשים בחברה.

המחקר התיאורטי: ייצוג של נשים הסובלות מאנורקסיה נרבוזה

מחקר תיאורטי זה מבוסס על ניתוח שיח ביקורתי, שבו הטקסטים הכתובים וחזותיים הינם מרכיבים מרכזים בניתוח השיח. באמצעות הטקסטים יוצרים תחומי הדעת הבנות והסברים, ומציגים תופעות שהופכים ליידע הבונה את השיח של התחום.  דימויים חזותיים של נשים הם חלק מהשיח שבונה את תפישת המגדר, תפישה   המשפיעה על יחסי הכוחות בחברה (לזאר, 2005).

האנורקסיה נרבוזה על הגדרתה ודימויה הופכת לחלק מהשיח של מגדר  הנשי ומשפיעה על  תחום  הטיפול באמנות ותפישתו את הפרעת האנורקסיה. הטיפול באמנות הוא כלי שבאמצעותו ניתן לחקור את הדימויים, את דרכי הניתוח ואת הפירושים של המטפלים באמנות אשר עובדים עם נשים שסובלות מאנורקסיה.  (אדוארד, 2008 ; הוגן 1997; לופטון ,1997; רחביה-הנאור 2008).

שאלות  המחקר הן:

- איך התופעה של נשים המרעיבות את עצמן (אנורקסיה נרבוזה) מוסברת  בתחום הדעת של התראפיה באמנות (המאמרים של המטפלים   באמנות) ?

- באיזה אופן תפישת המגדר הנשי וייצוגו משפיעים על ההסבר של תופעת האנורקסיה נרבוזה בתחום של התראפיה באמנות ?

- מה ההסבר לתופעה של האנורקסיה נרבוזה בגישה הפמיניסטית לתראפיה באמנות?

שיטת המחקר:  ניתוח שיח ביקורתי פמיניסטי

ניתוח שיח ביקורתי פמיניסטי חוקר  את חוסר השוויון שקיים בחברה, את האופן שנשים מיוצגות בה, וההתנסות  של האישה בעולם, באמצעות ניתוח טקסטים (לזאר, 2005).  הטיפול באמנות הוא תחום דעת המהווה חלק מהשיח הכתוב והחזותי (הטקסט) הרווח ולכן מעניין לבחון איך מטפלים באמנות מסבירים את הייצוגים של  הסובלות מאנורקסיה, ואיך הסבר זה  תורם לתפישת המגדר.

כאמור, מחקר זה הינו מחקר תיאורטי, המתבסס על תאורי מקרה בספרות מקצועית שנכתבו על ידי מטפלות באמנות.

ממצאי המחקר התיאורטי :אנורקסיה נרבוזה – ייצוג של דיכוי

המלכודת הכפולה

לוצאטו ( 1994 א; 1994 ב), מטפלת באמנות בכירה שעובדת באנגליה, מציגה את עמדתה לגבי אנורקסיה נרבוזה באמצעות תיאור סכימה שחוזרת על עצמה שהיא מכנה "המלכודת הכפולה" – סכימה זו מייצגת את העצמי, ומתארת מבנה  של יחסים בין סימבולים המצוירים על הדף שיוצרים ביחד מצב ממלכד. תאור "המלכודת הכפולה" חוזר על עצמו ביצירות רבות, ומתאר, לדברי לוצאטו,  מצב חברתי  או בעיה מרכזית אצל המטופלת הסובלת מאנורקסיה. המרכיבים  שיוצרים את תופעת "המלכודת הכפולה" הם: דימוי של העצמי / הקורבן, דימוי של הכלא ודימוי של הרודפן.

'העצמי' הוא דימוי  שבדרך כלל  מצויר  כאובייקט  "קטן, פגיע ויקר". הוא מוגדר  "כקורבן לא בוגר, שברירי, חסר עמוד שידרה וחסר מין" ( עמ' 63). הכלא הוא המיקום שבו העצמי / הקורבן נמצא בו בדרך כלל . זהו דימוי שלילי של מלכודת מצד אחד, ומצד שני הוא דימוי חיובי שמגן מפני הדימוי הרודפני, "מעין עור שני לעצמי  הקטן שאיננו יודע איפה הגבולות שלו". 'הרודפן'  מוגדר כסימבול מאיים או רודפני בעולם החיצוני. בדרך כלל זהו דימוי אגרסיבי בצורתו, או מאיים בצבעו, או חיה המאיימת לבלוע. הדימוי הרודפני מוכן לקראת תקיפת  'העצמי' במקרה שיצא מכלאו. (עמ' 62-63). הדימוי הרודפני מייצג קשר עם אוביקט רע. אין ביצירה אוביקט טוב שאפשר לסמוך עליו. לוצאטו מסבירה שמצב של חוסר תנועה וחוסר רצון  לשינוי הוא התגובה האנורקטית למצב הקונפליקטואלי  של 'המלכודת הכפולה' המגינה כביכול.                                                                                                                                                

לוצאטו   מנתחת את  היצירות שצוירו  בטיפול  באמנות  בכלים של תיאורית  יחסי- אוביקט. הנערה האנורקטית מתוארת כנמצאת במלכוד ותחת איום: מצד אחד מהרודפן, ומצד שני מהכלא עצמו . לוצאטו  מצטטת את גנטריפ (1982) ורואה את  המלכודת הכפולה כתוצאה של יחסים סדו –מזוכיסטים  בילדות המוקדמת שבמהלכם חלה הפנמה של אובייקט רע . דימוי הרודפן והמילכוד "המגונן" מייצגים את דמות האם, היא האובייקט הרע, ואילו הילדה מיוצגת כבעלת אגו חלש.  המלכודת הכפולה מייצגת הפנמה של קשרי האובייקט של המטופלת ביחס לעצמה וביחס לעולם. מערכת תפקודית זו מסבירה לוצאטו, התפתחה כתוצאה מחווית  סביבה עוינת, ללא הגנה, בהיות המטופלת ילדה קטנה. לטענת לוצאטו בסביבה עוינת הילדה חשה  מבוהלת ומזדהה עם האובייקט הרע, ההזדהות שמגוננת עליה מן הפחד מהיכחדות.  האנורקסיה לדבריה, היא הפרעה עמוקה שמקורה  משילוב שבין האגו החלש של הילדה וחרדת ההכחדות מעוינות  הרודפן, האובייקט הרע. חרדת ההכחדות  חזקה אף מחרדת 'הרודפן' עצמו.

הפירושים הפסיכו-דינאמיים  העולים מניתוח המאמר מצביעים על כך, שהגורמים ביצירת האנורקסיה הם:  האובייקט הרע, אשר מסמל את הקשר לאם, הילדה הסובלת מאגו חלש, ושתיהן גם יחד, האם והילדה מואשמות בלקות ובחסר, המדגישים כישלונות אישיים.

הגישה הפמיניסטית :הדיכוי הכפול של הנערה הסובלת מאנורקסיה

בניתוח ביקורתי לשיח של הטיפול באמנות, אתייחס לדיכוי הכפול של הנערה האנורקטית. הטקסט רבוד בהסברים פסיכו- דינאמיים המונעים מאיתנו להבין את הקשר לאירועים של 'כאן ועכשיו'. לוצאטו מתארת מערך כוחות המייצג את הנערה האנורקטית והעולם סביבה, שבו הנערה חווה  כוחות תוקפניים וחשה מאוימת עד כדי הצטמצמות, צורך בהגנה, התרחקות והסתגרות. עם זאת, לוצאטו, בוחרת לחבר תופעות אלו לקשר הראשוני עם האם ולכישוריה הלקויים ולחולשת האגו של הילדה. בכך מוחקת לוצאטו את קיומו של אובייקט רודפני בחייה העכשוויים של הנערה, החיה במציאות של חברה פטריארכאלית המדגישה באופן מיוחד את מיניות האישה. זהו המצב שעימו מתמודדת הילדה אשר הופכת לנערה. לוצאטו מוחקת את החוויה הסובייקטיבית של איום מהעולם שקיים כאן ועכשיו. היא מתייחסת לאיום פנימי שהופנם בקשרי אובייקט מוקדמים ( בורק, 1992). בנוסף לכך, נמחקת האפשרות להבין את החוויה של האם במסגרת התפקיד החברתי המצופה ממנה, והיא הופכת לנאשמת. מצב זה איננו תורם למערכת יחסי האובייקט (בת אם), ואינו נותן ערך למגדר הנשי. הביקורת לתפקיד ולתפקוד, וההתעלמות מהשיח החברתי שנכפה עליה, אינם מאפשרים לנערה לבנות זהות בעלת ערך עצמי.

הפירוש שלוצאטו מדגימה גורם לדיכוי כפול של הנערה האנורקטית. היא  מוחקת את חווית הפחד של הנערה מהעולם  של כאן ועכשיו. היא מאשימה את הבת בחולשת אגו, ואת האם היא  מאשימה  בגרימת הפרעת האנורקסיה. יוצא מכך, שהמטפלת באמנות מוסיפה עוד דיכוי, על הדיכוי החברתי שהופנם וקיים כבר. בפרשנות של לוצאטו, העולם הגברי לא נכנס כלל לנוסחה הממלכדת., המלכודת היא בין נשים הפוחדות מאימהותיהן.

דימוי עצמי, ערך עצמי, שליטה

מ. קראול (1980), מטפלת באמנות, מתארת  עבודת מחקר שערכה  עם מטופלות שסובלות מאנורקסיה. קראול ממיינת את היצירות שבחרה להציג  ומסבירה את הפרעת האנורקסיה נרבוזה לפי שלושה  מאפיינים   פסיכו-דינאמיים: דימוי עצמי, ערך עצמי ושליטה. מאפיינים  אלה מתייחסים לעולם הפנימי הקונפליקטואלי של הנערות ומופיעים בייצוגים  המצוירים. הצורך בשליטה הוא המאפיין הבולט ביותר ואליו קשורים יתר המאפיינים.

דימוי עצמי  

דימוי עצמי של ילדה קטנה , מסבירה קראול, מייצג את ניסיונה של הנערה האנורקטית לדחות את תהליך ההתבגרות  ולשלוט בגוף שלא יתפתח ויהפוך לנשי. היא רוצה להישאר הילדה הקטנה והצייתנית  של אמא. גם קראול מאשימה את האם. היא טוענת שמצבה של הנערה הוא תגובה להיות האם  שתלטנית וחודרנית  אותה הילדה מנסה לרצות.

ניתוח בגישה פמיניסטית בטיפול באמנות בוחן את השיח החברתי שהילדה לכודה בו. הילדה שרויה בפחד מפני השינויים ההתפתחותיים ותוצאותיהם. שרויה בפחד, מפני התמודדות עם המבטים, ההערות המיניות, התפקידים  והאפיונים הסטריאוטיפיים שנכפים עליה, כל אלה אינם מקבלים מענה על-פי הפירוש הטיפולי.

ערך עצמי

דימוי  של ערך עצמי נמוך, מסבירה קראול, בא לידי ביטוי  בבחירת ניירות קטנים ובייצוגים עצמיים של ליצנים. דימוי הליצן מסביר את רצונן של הסובלות מאנורקסיה להיות אהובות, לעומת התחושה הפנימית של נלעגות וגיחוך, "קריקטורה שאף אחד אינו מתייחס אליה ברצינות". קראול מסבירה שהנערות הן בעלות ערך עצמי נמוך: הן חשות קטנות ולא חשובות. היא קושרת  את מצבן למערכת היחסים במשפחה בה האם היא שתלטנית וחודרנית והאב נוקשה.  הטיפול באמנות בגישה פמיניסטית  מבקר את הפירוש של קראול. הוא מבקר את העובדה שהיא אינה מקשרת בין החוויה של נלעגות וגיחוך, לבין התחושה של חוסר התאמה פיסית למראה סטנדרטי מקובל, ולתחושת  היותה לא שווה ונחותה עקב ההפנמות שעשתה המתייחסות למגדר  הנשי, מגדר  שמוערך לפי קריטריונים חיצוניים סטנדרטים, ועל-לפי  הענות לתפקידים והתנהגות סטריאוטיפית.

דימוי הליצן מייצג  חוויה של חוסר התאמה, מבוכה  והסתתרות מפני משהו שמעורר אי נוחות . הרצון להתחבא נולד מחשש , בלבול לגבי הזהות המינית וההתנהגות המצופה מהנערה. דמות הליצן והילדות הקטנות מגינים על  הנערות מהתייחסות בעלת אופי מיני. הדימויים מתארים חוויה של דיכוי עצמי כתוצאה מהימנעות להשתייך למיגדר הנשי. מעמד הנתפס כנחות, כנשלט, לא מוערך, וחשוף לפגיעה  בחברה שמקטלגת נשים באופן סטריאוטיפי על פי מיניותם הביולוגית.

שליטה

השליטה של הנערה, אומרת קראול, היא אובססיבית. היא מיוצגת בציור כעבד הכפות, אשר כוח חיצוני שולט בו. לדבריה, צורך זה בשליטה  מסביר את הצורך הפיסיולוגי והנפשי לשלוט באכילה. גם ציורי הרובוטים מייצגים תכני שליטה. הם מצביעים, לדברי קראול, על כך שהנערה מזהה את הגוף כגופה שלה, אך מתייחסת  אליו כאילו איננו שלה. קראול רואה את הצורך בשליטה כחלק מההפרעה, כתגובה ליחסי הנערה עם האם השתלטנית והאב הנוקשה, אשר מביאים אותה לתחושת חוסר אונים וגורמים לעיוות בתפיסת הגוף. קראול, מאשימה את ההורים בגרימת  הפרעת האנורקסיה ואת הילדה היא מוצאת פגומה קוגניטיבית.

בגישה הפמיניסטית לטיפול באמנות, תשומת הלב  מתמקדת  דווקא באפשרות שהעבד מייצג מצב של חוסר כוחות , דיכוי, העדר שליטה על גופו, דמות שלקחו ממנה את האפשרות לחיות כרצונה. פירוש זה  מצביע על האפשרות שזו החוויה של הנערה בעולם החברתי שבו היא חיה. זו החוויה שלה במעבר מילדות לבגרות  בחברה  שכופה עליה לקבל תפקידים, התנהגויות ומראה מסוים כדי להיות מקובלת ואהובה. גם הרובוט מייצג  מחיקה עצמית רגשית, הפיכה לאובייקט שאותו העולם החיצוני מפעיל, מתדלק, ומכוון כאילו היה  מכשיר או מכונה.

הגישה הפמיניסטית: התעלמות מחיקה והדיכוי הכפול  של הנערה הסובלת מאנורקסיה                              

ברצוני להדגיש את קיומו של הדיכוי הכפול שמתרחש בפירושי הטיפול באמנות הפסיכו- דינמי  עקב מחיקה והתעלמות מהשיח החברתי שבו הנערה הסובלת חיה ופועלת.  קראול קושרת את חווית דימוי הגוף "המבוזה", הערך העצמי הנמוך, "הצורך לשלוט בגוף הבלתי נשלט" , ו"הצורך הנואש בזהות עצמית מוערכת" למערכת יחסים עם אם שתלטנית וחודרנית ואב נוקשה. האם אשמה בשתלטנות יתר ביחסיה עם בתה והאב אשם בהתנהגות נוקשה כלפיה.

פירוש חד מימדי זה גורם  גם הוא  להתעלמות, מחיקה ודיכוי של הנערה. צורת חשיבה זאת  בוחנת הן את ההורים והן את הנערה כיחידות המנותקות מעולם השיח החברתי- תרבותי שבו הם חיים ואותו הפנימו. .קראול איננה מזהה את הדימויים בציור  כתיאור מצב של דיכוי חברתי, כתוצאה מהנורמות החברתיות תרבותיות של המגדר הנשי הנכפות על הנערה, אלא רואה בהם מצב פנימי התפתחותי שמשקף את התנגדותה להפוך לאישה ולקבל ללא ביקורת את הנורמות כפי שהן וכפי שהמטפלת עצמה מקבלת אותן. קבלה או אי-קבלה של הנורמות החברתיות של המגדר, קבלתה או אי-קבלתה בחברה הפטריארכאלית, משפיעים על תפישתה העצמית, זהותה ודימויה הגופני,  ועל רמות החרדה שהיא חווה עקב חשש לדחייה חברתית ואפילו מתקיפה מינית. היותה חלק מהשיח החברתי שהפנימה גורם לה לקונפליקט ולהפנמת הדיכוי.

קראול אינה מזהה את קיומה של החוויה המדכאת של הנערה בעולם חברתי בעל ערכים כוחניים פטריארכאליים, שגורם לה לקונפליקט ודיכוי עצמי. היא מאשימה את הילדה בקונפורמיות, בצורך בשליטה, בהערכה עצמית ודימוי עצמי נמוכים. היא מאשימה את ההורים, שאף הם הינם חלק מהשיח שהופנם והפך אותם למעבירי ערכים כוחניים של השיח. לפיכך קראול מתעלמת ומוחקת את החוויה של הנערה בעולם שהיא חיה בו ובכך  יוצרת דיכוי כפול, הן של המצב שבו שהנערה שרויה בו בעולם והן דיכוי החוויה של המטופלת עצמה במסגרת הטיפולית.

המזון כאובייקט העברה

שבריאן (1994 א, 1994 ב')  מטפלת באמנות ואנליטיקאית יונגיאנית תרמה רבות לתיאוריה של הטיפול באמנות. הראיה הטיפולית של שבריאן נשענת  על יחסי העברה בטיפול במובן של טרנזקשנס .  האנורקסיה ,טוענת שבריאן היא הפרעה ביחסי אובייקט מוקדמים כשהמזון שימש כאובייקט העברה והקשר סביב המזון  עמד במרכז מערכת היחסים.  שבריאן מקבלת את ההגדרה שהאנורקטית סובלת מהפרעת אישיות BL . (הפרעה שנוצרת בשלב התפתחותי מוקדם מאוד ויוצרת פיצול ועיוות בתפיסת דימוי הגוף). אובייקט העברה (טרנזקשן), הוא אובייקט שדרכו מתרחש מעבר של רגשות, צרכים, ומאוויים. המזון עבור האנורקטית הינו אובייקט שמחליף אובייקט אחר, האובייקט מכיל חומרים לא מודעים אבל הוא בעל נוכחות פיסית בעולם והוא יכול לשמש אובייקט למשא ומתן. בטיפול באמנות היצירה הופכת  להיות אובייקט העברה  ובאמצעותה יש אפשרות  ליצור  קשר עם המטופל והתכנים הלא מודעים שלו

פייה, ילדה אישה

שבריאן מתארת איך "הציור [1] מתחיל לחשוף את העולם הפנימי. הציור מתאר דמות של מעין פיה רזה שצפה מעל פיתוי (בצורת מזון-הפטרייה) רחוק בשמיים,  רחוק מהמציאות", הדמות אינה  ילדה ואינה אישה. לדבריה הציור דקורטיבי, ותגובת המטופלת היא ש"הציור איננו שום דבר יותר ממה שרואים, דימוי אטרקטיבי מצויר בטושים". שבריאן רואה בכך תגובה הגנתית ומנותקת מרגש . זהו ציור יפה דקורטיבי ואטרקטיבי, שאינו  מביע את רגשותיה של הנערה, ולפיכך עדיין לא מתקיימים יחסי העברה בטיפול , לטענת שבריאן.  יש בציור  ניסיון להציג למטפלת תמונה "שהכל בסדר".

הציור  השני [2] צויר על גב הדף של הציור הראשון, והוא מתאר נערה מכורבלת במעין אליפסה. כאן הדימוי חושף עד כמה היא נסוגה, קטנה ורגרסיבית. בציור זה, אומרת שבריאן, יש קשר והתייחסות  לרגשות, ולכן זו התחלת ההתקשרות למטפלת.

הגישה הפמיניסטית לטיפול באמנות דווקא מעוניינת להתייחס למשיכה (attractivness) אצל נשים. משיכה היא אחד התפקידים הסטריאוטיפים של המגדר הנשי. משיכה מתקשרת למיניות הגוף הנשי, והתייחסות ליופי ודקורטיביות הם חלק בלתי נפרד מכך. הנערה המתוארת בציור חשופה  למעט אזוריה האינטימיים, היא במרכז תשומת הלב, חשופה למבטים. היא דווקא לא מצליחה להימלט מהמציאות, אולי כי זו המציאות העכשווית שלה, האובייקט  הסטריאוטיפי שהיא צריכה להיות.  גם באמירה המרצה ש"הכל בסדר" היא מצליחה להתאים את עצמה לציפיות החברתיות.

בציור השני מתרחשת  לדברי שבריאן העברה של מצב מצוקה שאותו היא מכנה "רגרסיה למצב מוקדם". דווקא ציור זה ממשיך את קודמו. הדמות  מכונסת בתוך צורה סוגרת שמגינה עליה מפני האיום  שבחוץ.  בהתייחס לחברה הגברית השלטת, משיכה מינית יכולה בהחלט להיות מלווה בחרדה מפני תקיפה, ללא ספק יש צורך בבריחה, התרחקות והגנה. הנערה מביאה ביצירתה את השיח התרבותי-חברתי שלתוכו היא מתפתחת, את המשיכה להיות חלק מהסטריאוטיפ והחרדה מלהיות אובייקט מיני יחד עם הפחד להיפגע. החרדה מתפקיד זה של המגנדר כה חזקה שהיא גורמת לדיכוי. זהו דיכוי חברתי ודיכוי עצמי. שבריאן אינה מתייחסת כלל למצוקת המגדר ולחוויית האיום המלווה, אלא רק לקשר עם האם.

שבריאן מתייחסת לתהליך הטיפול באמנות בגישה של יחסי- אובייקט, ולוקחת את תפקיד האם בקשר הטיפולי. "כמו מזון כך גם חומרי האמנות הם בעלי נוכחות פיסית. כמו שהאם מציעה מזון לילדה, המטפלת  מספקת  חומרים למטופלת. זוהי עסקת העברה (transaction) קונקרטית  המתרחשת בתראפיה ויוצרת תהודה עם הבעיה". שבריאן יוצרת משוואה בין התרפיסטית לאם’ ובין חומרי האמנות והיצירה למזון. הבעייתיות במשולש  אם-ילד-מזון עולה בטיפול  ביחסי מטפלת-מטופלת-יצירה. שבריאן לוקחת את מקום האם בטיפול מתוך כוונה להביא  לחוויה מתקנת בתהליך ההתפתחות שנפגע כתוצאה מליקוי בקשר בין הילדה לאמה, כשהמזון היה אמצעי מרכזי בקשר שגרם מאוחר יותר לאנורקסיה .

הגישה הפמיניסטית: התעלמות מחיקה ודיכוי של הנערה הסובלת מאנורקסיה

בביקורת בגישה הפמיניסטית לטיפול באמנות הטענה היא, שגם שבריאן ממשיכה את המגמה הקיימת  בתיאוריה של יחסי אובייקט של האשמת האם. היא אף מחלישה ומקטינה את מקומה כשהיא לוקחת את תפקיד האם כתרפיסטית. שבריאן רואה את הפרעת האכילה כתוצאה מכישלון קשרי אובייקט מוקדמים ומתעלמת מהחוויה שמביאה הנערה ביצירתה כאן ועכשיו. היא מתעלמת מהיותה אובייקט מיני, חשופה, ופגיעה. היא מתעלמת מהקונפליקט סביב זהותה ודימוי גופה של הנערה, וכך היא מצטרפת למחיקה ולדיכוי של מצבה  הנפשי הקיים ומשמרת את מצבה כשעיר לעזאזל של החברה הפטריארכאלית.

של מי הדיכוי והמחיקה ?

לסיכום, בניתוח השיח בגישה הפמיניסטית לפירושים של שלוש המטפלות באמנות, נמצא שהדימויים שנשים הסובלות מאנורקסיה יצרו הם מסוגרים, קטנים, תקועים, חשופים פיסית, מופעלים, בעלי זהויות שונות, מצומצמים, רדופים, במצב של איום, דיכוי ומחיקה של אנושיות. בנוסף לכך מראים הממצאים  שהמטפלים באמנות משתמשים בפירושים פסיכולוגים  תוך קבלת התיאוריות הפסיכולוגיות באופן אוטומטי, ללא עוררין וללא ראיה ביקורתית. המטפלים באמנות רואים את הפרעת האנורקסיה כממוקמת בפרט: ליקוי בתפיסה, פגם בעצמי, אגו חלש, כישלון הנערה, אשמת האם, נוקשות האב והמשפחה.  הם  אינם מתייחסים   למלכודת של השיח החברתי הפטריארכאלי שהנערה הפנימה, מחד, ולהתנגדותה למניפולציות הדכאניות שהשיח כופה עליה, מאידך, שהביטוי להם מגולם באנורקסיה נרבוזה. לכן מוחקים המטפלים את החוויה של הנערה/אישה בעולם התרבותי-חברתי ההווה. הדיכוי הכפול נוצר פעם אחת על-ידי החוויה הקיומית הקיימת, המדכאת של המגדר הנשי בתוך השיח הפטריארכאלי השולט. הוא נוצר בפעם השנייה בתהליך הטיפול עצמו, שאינו בוחן את החוויה שלה כחלק מהשיח, ואת המעמד ויחסי הכוחות של הנערה בתוך השיח, ובכך מוחק ומדכא אותה.

מסקנות התרפיה באמנות מהגישה החברתית פמיניסטית לאנורקסיה נרבוזה

ג'ויס (1997) יוצאת בקריאה למטפלים באמנות להשתמש בידע ובמיומנות הטיפולית הייחודית של תחום הדעת כדי להציע לנשים חלופה טיפולית אשר תביא לחידוד המודעות  ביחס לקיום דיכוי  חברתי, פוליטי וכלכלי. לדברי פריקסון  ורוברטס ( 2004) יש להעלות את המודעות להחפצה ((objectification   ולסקסואליזציה של הגוף הנשי, על השיפוטיות המתלווה לכך. הוגן (1997) מציעה לא לבחון  את הפרט  "כאילו הוא בעל ההפרעה", אלא לבחון "איך הפרט הושפע באופן שלילי מהנורמות החברתיות שאינן בהכרח רציונאליות, בונות, או חיוביות".

חשוב לבחון את הפער הקיים בין מה  שהנערה רוצה להיות לבין מה שמצופה ממנה. היא עצמה כבר הפנימה את הציפיות המוכתבות לה והיא שרויה במלכוד בין להיות מקובלת ואהובה לבין להיות דחויה, כלומר לא שווה וחסרת ערך.  השיח החברתי-תרבותי-פטריארכאלי אחראי למיקומו של המגדר הנשי, אחראי לשליטה בו ודחיקתו לשוליים ולדחייה של כל מי שלא משתלב ומפנים את התפישות המקובלות שלו. נשים שאינן מתאימות את זהותן הנפשית, הגופנית והתפקידית לדרישות הסטריאוטיפיות של המגדר סובלות מדיכוי עד כדי מחיקה. הנשים עצמן הפנימו  את הכתבות השיח ומנגנוני השליטה ללא ראיה ביקורתית ומפעילות את הדיכוי על עצמן.  המחיקה והדיכוי הם התוצר של השליטה הכוחנית של השיח הגברי. האנורקסיה היא המראה או ההשתקפות של דיכוי  השיח החברתי-תרבותי.

ביבליוגרפיה

אשר, מ. ג'. (1992) הפסיכולוגיה של גוף האישה. ישראל: הוצאת ספרים 'אח'.

בכר,א. (2001). הפחד לתפוס מקום, אנורקסיה ובולימיה: טיפול לפי גישת הפסיכולוגיה של עצמי. ישראל: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, אוניברסיטה העברית ירושלים.

רחביה-הנאור, ד. (2008) אנורקסיה נרבוזה ייצוג של דיכוי: היבט חברתי, תרבותי, פמיניסטי לטיפול          באמנות. כנס יהת - "האחר בסביבה משתנה" , קיבוץ גינוסר.

Bibliography 

Blinder, J. B. & Chao, H. K. (1994). Eating disorders: A historical Perspective. In L. Alexander-Mott &B. D. Lumsden                         (Eds.) Anorexia nervosa, Bulimia and obesity-Understanding Eating disorders. Texas USA: Taylor & Francis.

Bordo, S. (1993). Unbearable weight: Feminism, western culture, and the body. Berkeley, Los Angeles, London:       University of California Press.

Bruch, H. (1973). Eating disorders : Obesity and anorexia nervosa ,and the person Within.New York: Basic books. 

Brumberg, B. B. ( 1988). Fasting girls: The history of anorexia nervosa. New York: Vintage Books.

Burack, C. (1992). A House Divided: Feminist and Object relation Theory.Women Studies Int. Forum, Vol. 15 No.$ pp.499-506

Burt, H. (1994). Women art therapy and feminist theories of development. In S.Hogan (Ed.) Feminist Approaches to Art Therapy. London, New York: Routledge

Chodorow, J. N. ( 1989). Feminism and Psychoanalytic Theory.New haven &          London: Tale University Press

Cooper, J. M. (2005). Conitive theory in anorexia nervosa an bulimia nervosa:          progress, development and future             directions. Clinical Psychology Review. 25, pp. 511-531. Available FTP: www.siencedirect.com.

Crowl, M. (1980). Art therapy with patients suffering from anorexia nervosa. The Arts in Psychotherapy ,Vol.7            pp.141-151.

Edwards, C. (2008). Bringing “The World” into the room: Art therapy, women and  eating issues. In L.S. Brooke

            ( Ed.) The Creative therapies & eating      disorders. Ill: Charles Thomas Pub.

Fairburn, C. (2007). Thinking afresh about classification of eating disorders. Eaing disorders research society. Anual meeting Oct. 2007 , Pittsburgh PA, USA.

Fallon, P. Katzman, A. M. & Wooley, C. S. ( 1994) Feminist Perspectives on Eating Disordrs. New York, London: The             Guilford Press

Fredrickson, L. B. & Roberts, T-A. (2004(. Objectification theory: Towards understanding women’s lived experience  and mental health risks. In T. Roberts (Ed.)Psychology of women. Baltimore: Lanaham Pub, Inc

Freud, S. & Breuer, J. (1895). Studies on Hysteria (1991 edition), penguin, London

Freud, S. (1931) Female sexuality, in On sexuality ( 1984 edition), pp.367-392. London: penguin.

Garner, M. D. & Garfinkel, E. P. (1985).Hand book of psychotherapy for Anorexia nervosa & Bulimia. New York,       London: The Guilford Press.

Gimlin, D. (2006). The absent body project: Cosmetic surgery as a response tobodily dys-appearance. Sociology. 40,         pp. 699-715

Goodsitt, A. (1985) Eating disorders: a self-psychological perspective. In D. M. garner &      P.E. Garfinkel (Eds.)      Handbook of psychotherapy for eating disorders. New York, London: The Guilford press.

Hogan, S. (1997). Feminist Approach to art therapy. London, New-York: Routledge.

Hogan, S. (2003).Gender issues in art therapy. London, Philadelphia: Jessica Kingsley.

Hoskins, M. ( 2002) Girls’ Identity dilemmas: Spaces defined by definition of worth. Health Care for Women International, 23, pp. 231-247

Hutchinson, G. M. (1994). Imagining Ourselves Whole: A Feminist Approach to Treating Body Image Disorders. In P. Fallon, M.A. Katzman and S. C. Wooley ( Eds.) Feminist Perspectives on Eating Disorders. New York, London: The       Guilford Press.

Joyce, S. (1997) Feminist-perspectives art therapy: an option for women’s mental health     – an Australian perspective.        In S. Hogan ( Ed.) Feminist Approaches to Art             Therapy. London, New York: Routledge.

Kahn, C. (1982).Excavating “Those Dim Minoan Regions”: Maternal subtext in patriarchal literature. Diacritics, vol.    12. No.2 pp.32-41.

Lazar, M. M. ( 2005). Feminist critical discourse analysis: Gender, power and ideology in  discourse. Palgrave          Macmillan.

Lupton, D. (1997).Forward. In S. Hogan (Ed.) Feminist approaches to art therapy. London: Routledge

Luzzatto, P. (1994a) Anorexia nervosa and art therapy: The “double trap” of the anorexic patient. The Arts in Psychotherapy,             21, 39-143.

Luzzato, P. (1994b) Art therapy and anorexia: The mental double trap of anorexia patient : The use of art therapy to facilitate             psychic change. In D. Dokter.(Ed.) Fragile board – Art therapies and clients with eating disorders. London: Jessica             Kingsley.

Mahler, M. Pine, F. & Bergman, A. (1975) The psychological birth of the human infant:       Symbiosis and individuation. New             York: Basic Books

Malson, E. (1998). The thin woman: feminism, post structuralism and the social  psychology of anorexia nervosa.     London, New York: Routledge.          

Minuchin, S., Rosman, B. L. and Baker, L. (1978). Psychosomatic Families: Anorexia Nervosa in context. Cambridge,             Mass: Harvard university press

Ruskay Rabinor, J. (1994). Mothers Daughters, and Eating Disorder: Honoring  the Mother- Daughter relationship. In             P. Fallon, M.A. Katzman and S. C. Wooley ( Eds.) Feminist Perspectives on Eating Disorders. New York,       London: The Guilford Press.

Schaverien, J. (1994a).The picture as a transactional object in the treatment of anorexia. in D. Dokter. (ed.), Fragile  board - Arts therapies and clients with eating disorders. London & Bristol, Pennsylvania. Jessica Kingsley.

Schaverien, J.(1994b). The picture as a transactional object: art psychotherapy in the  treatment of anorexia. British             journal of psychotherapy, 11 (1).

Showalter, E. (1987). The female malady: Women , Madness and English Culture, 1830-     1980, London: Virago   

Skey, F. (1967). Hysteria. London: Longmans, Green, Reader and Dyer.       

Striegel-Moore, R. (1994) A Feminist Agenda for psychological research on Eating  Disorders. In P. Fallon, M.A.      Katzman and S. C. Wooley ( Eds.)FeministPerspectives on Eating Disorders. New York, London: The           Guilford Press.

Waldman, J. (1999). Breaking the Mould: A Woman psychological and artistic journey     with clay