אחרי היוודע החורבן שהמיטה מלחמת העולם השנייה, השתררה הסכמה גורפת כנגד הגזענות ובעד זכויות אדם. מדינת ישראל שאך נולדה התחייבה בהכרזת העצמאות שלא להפלות אדם על רקע דת, גזע ומין. והנה, שנים בודדות לאחר שהיו היהודים קורבנות לעוולה, התחוללה במדינת ישראל עוולה היסטורית של יהודים כנגד אחיהם. ישראל קמה כדי ליצור מרחב מחייה בטוח שבו יהודים יממשו את זכויותיהם כבני אדם וכלאום. אולם הבטחה זו הופרה. לא מרחב מוגן, אלא מלכודת אכזרית, צינית ונצלנית חיכתה בישראל ליהודים ילידי תימן, בלקן והמזרח. חטיפת אלפי תינוקות, פעוטות וילדים לאורך שנות החמישים והששים היא כתם שחור בהיסטוריה שלנו, עוול שנגרם לציבור שעבר תלאות רבות, ללא שליטה בשפה ובמנהגים של המדינה החדשה, שרוי במאבק הישרדות והתאקלמות. הפצע עודו חי וכואב גם שנים רבות אחרי העוולה. ויכוחים קשים וסימני שאלה ניטשים סביב התנהלות המדינה בפרשה. גיליון זה איננו מתיימר להציג את כלל הדעות בתחום. זו אינה מטרתו. כאן ביקשנו לחשוף את סיפוריהם של קורבנות העוול, ולהציג את נקודת המבט שלנו על הפרשה, כמחנכות ומחנכים המחפשים תיקון.
נחשפנו לפרשה במלוא היקפה בסדנת אמנות חברתית בהנחיית ד"ר לילך ניישטט בורנשטיין באוקטובר 2017. בסדנה נחשפנו לקשר שבין אמנות לאקטיביזם חברתי ופוליטי. לקראת הסדנה קראנו שירים של המשורר והפעיל החברתי שלומי חתוכה. במהלך הסדנה נפגשנו אתו והתוודענו לתפישת עולמו החברתית והאמנותית. שיריו של חתוכה מציגים ביקורת נוקבת כלפי ההגמוניה הכוחנית, חושפים גזענות ושחיתות חברתית וממסדית. חתוכה מציע נרטיב חלופי לאתוס הציוני, בדמות סיפור החיים שלו ושל משפחתו, ויוצר הזדהות עם החוויות המורכבות שעברו. בהמשך הסדנה פגשנו את יוסי בראומן, שיצר יחד עם אלעד בן אלול את סדרת הרשת "נביאים מבצע עמר"ם", שהצליחה ליצור פריצת דרך בהכרה הציבורית בפרשת ילדי תימן, מזרח והבלקן. שוחחנו עם בראומן על תהליך היצירה של הסדרה ועל דילמות ביצירה אמנותית שמתעדת מאבק אקטיביסטי. כמו כן, למדנו בסדנה על הרקע לפרשה, הארגונים והעמותות הפעילים , ועדות החקירה הממלכתיות לאורך השנים, והפעילות הפוליטית היום. צפינו בעדויות שוברות לב של קרבנות, וגם בעדויות אנשי צוות, שמתארים רצף של אירועים פליליים בעלי משמעות חמורה.
בעקבות הסדנה יזמנו פעולה הכוללת שלושה חלקים: גיליון עיתון המקבץ, מיצב אמנותי ודיון ציבורי בפאנל בו משתתפים אקטיביסטים, אנשי חינוך, עיתונאים, אנשי אקדמיה, פוליטיקאים ובני משפחות. שלחנו מכתב להנהלת מכללת סמינר הקיבוצים (המוצג בהמשך הגיליון), בו פירטנו את הפעולה וביקשנו רשות לביצועה. ההנהלה נרתמה בהתלהבות ליוזמה והעמידה לרשותנו את משאביה. גיליון זה רוצה בראש ובראשונה לעורר מודעות לסיפוריהן של המשפחות ושל החטופים ולסבל שנגרם להם. בנוסף, אנו מבקשים להאיר את הקשר שבין חינוך, אמנות ואקטיביזם, ולעודד דיון ביקורתי, חינוכי, חברתי ופוליטי בישראל היום.
הגיליון כולל עדויות וראיונות, מידע, ביקורת ויצירה. בחרנו עדויות מתוך המאגר של עמותת עמר"ם, המציגות נקודות מבט שונות בפרשה: בני משפחה, ילדים שנחטפו, ניסיונות חטיפה שנכשלו, ועדויות אנשי צוות. לצדן מוצגות כתבות המתארות את תהליך הלמידה בסדנה. בהמשך מובאים ראיונות עם שלומי חתוכה, יו"ר עמותת עמר"ם, ועם ד"ר סיגל עוזרי רוייטברג, חוקרת הפרשה. השילוב בין אמנות, חינוך ופעילות חברתית הוא מופת שאנחנו שואפים ללכת לאורו. תיקון העוול חייב להתחיל בהכרה של הממסד בעובדת קיומו, חשיפת מידע חיוני, העמדה לדין של האשמים, פיצויים לנפגעים ועיגון חוקים מתקנים.
אנחנו, פרחי הוראה בתכנית רג"ב למצוינים במכללת סמינר הקיבוצים, לא מוכנים לשתוק נוכח העוולה הזאת. כבני אדם, אזרחים, מורים והורים, אנחנו מחנכים את עצמנו ואת הדורות הבאים במטרה ליצור עתיד של שלום ושוויון, רגישות, סובלנות והכלה, שגשוג ורווחה לכלל הציבור. מתוך כך אנו מבקשים להעלות לסדר היום שאלות בוערות: מה נדרשת מדינת ישראל לעשות כדי לערוך תיקון, ולו חלקי, לעוולה ההיסטורית? איך ניתן להבטיח שעוולות כנגד אוכלוסיות מוחלשות לא ישנו בישראל של המאה ה21? מה מקומו של החינוך בתיקון העוולה ההיסטורית?