סטודנטית שנה א' משתפת בחוויה האישית שלה
"כניסתי לעולם ההוראה של החינוך המיוחד הייתה כרוכה בדילמות רבות, רגשות, מחשבות ואף חששות בנוגע להתמודדותי עם סוגיות וקשיים שיוצבו בפני לאורך הדרך. תכנית זו, אשר ליוותה אותי בכניסה לעולמי החדש, סייעה לי רבות על ידי חשיפה, התנסות ודיונים שהעניקו כלים מקצועיים. אין ספק כי הדבר העניק לי בטחון ואמונה בעצמי. הן הסיורים שהתקיימו בסמסטר א' והן ההתנסות המעשית בסמסטר ב', העשירו את הידע שלי ותרמו לתהליך גיבוש זהותי המקצועית.
ראשית, מעצם היותם של הסיורים מאפשרים היכרות עם סוגים שונים של אוכלוסיות מיוחדות, הם מאוד השפיעו על גיבוש זהותי המקצועית. כלל הארגונים, שאירחו אותנו בחפץ לב, הותירו בי חוויה חיובית והגבירו את הרצון להיכנס לעולם זה ולתרום מעצמי. אלו היו הביקורים הראשונים שלי בבתי ספר של החינוך המיוחד, ובזכותם נחשפתי לסוגים שונים של מסגרות חינוכיות מיוחדות. נוכחתי לדעת שקיים מגוון עצום ושונות אדירה בין המוסדות החינוכיים, ושלכל מסגרת "אני מאמין" משלה. אני סבורה כי הכרה זו מאוד חשובה ומשמעותית למורה לעתיד.
ברצוני ליחס חשיבות רבה גם לאופן בו עיבדנו ודנו על הסיורים - לפרזנטציות שנערכו בכיתה מעלות רבות בעיני: ראשית, ההתמודדות עם עבודה בקבוצות גדולות של שבע סטודנטיות הייתה מאתגרת וגרמה לנו להתנסות בעבודת צוות המצריכה שיתוף, פתיחות, הקשבה והכלה. מיומנויות אלו חשובות מאוד עבור סטודנטיות לחינוך מיוחד, שבחייהן המקצועיים יהיו חלק מצוות רחב שכולל אנשי מקצוע רבים העובדים בשיתוף פעולה. כמו כן, מתן האפשרות להציג מול כיתה ולקבל משוב בונה במסגרת סמסטר א' היא זכות גדולה בעיני, מעצם היותה מאפשרת התמודדות ורכישת כלים חיוניים לשיפור כישורי ההוראה. בנוסף, המתכונת של בחירת סוגיה שעלתה בסיורים הייתה מאוד רלוונטית ומרחיבת אופקים. אין ספק שאתקל בדילמות דומות ואף בדילמות הספציפיות שהועלו במהלך חיי המקצועיים. כמו כן, הדיונים הללו נגעו בשאלות שהעסיקו אותי בתחילת השנה ובהחלט סייעו בהתמודדות עם שאלות אלו.
אני מרגישה שהדיונים ובעיקר הסיורים, פתחו צוהר להתמודדויות רגשיות במפגש עם אוכלוסיות מיוחדות, הרחיבו את הידע המקצועי, אפשרו הכרות עם בעלי תפקידים בחינוך המיוחד, והעניקו כלים המסייעים בדילמות העולות משדה זה. חוויות חשובות אלו קיבלו ביטוי נוסף בסמסטר ב', עם תחילת ההתנסות המעשית. התנסות זו כללה נוכחות רבה ורחבה יותר במסגרת חינוכית מיוחדת, וכתוצאה מכך התעצמו ההתמודדויות והתעמקה ההיכרות עם עולם הוראה זה. נהוג לומר כי "אין חכם כבעל ניסיון", ואכן ההתנסות המעשית היוותה הזדמנות שאין שניה לה ללמידה ולרכישת כלים.
אופייה של ההתנסות כנשענת על עקרונותיו של מחקר הפעולה, אפשרה את לימוד מאפייני האוכלוסייה באופן מרתק, כך שהנוכחות בבית ספר "עמל" העמיקה את היכרותי המקצועית עם אוכלוסיית המוגבלות שכלית-התפתחותית. ההשתלבות במערך הכיתתי דרך פיתוח יוזמה חינוכית היוותה עבורי התנסות מעשירה ותרמה לפן המקצועי שלי כמורה לעתיד, שתרצה להוביל לשיפור תמידי בכיתתה.
דבר נוסף שאני מרגישה שתרם לי רבות הינו ההשתתפות באתר הקורס. אני חושבת שהכתיבה בפורום נתנה אפשרות לחשיבה מעמיקה על התכנים, ולהתמודדות עם רגשות שהתעוררו בעקבותיהם. הרגשתי שעיבוד מחשבותיי ורגשותיי, וניסוחם באופן שקול ואמיתי דרך המחשב, סייעו בגיבוש זהותי המקצועית. יתר על כן, האפשרות לקרוא את דבריהם של חברי הקבוצה ולהגיב עליהם יצרה דיון מפרה וחשוב.
לסיכום, הזכות לחוות את כל המפורט לעיל כבר בשנת הלימודים הראשונה מהווה לדעתי יתרון גדול ומבורך. אני מכלילה בכך גם את כתיבת פרק זה, שמאפשרת לעבד את החוויות ולהסיק מסקנות. אין ספק כי תכנית זו הייתה בעלת השפעה עצומה עלי הן בפן האישי והן בפן המקצועי. נהנתי מאוד והתחזקה אצלי האמונה כי בחירתי בעיסוק זה היא הטובה ביותר עבורי. לצד זאת, אני מרגישה שצברתי ניסיון וכלים שילוו אותי לאורך כל חיי המקצועיים " .(לין דיליאן)
סטודנטים בשנה ג' מספרים על חוויית הלימודים שלהם
"הלימודים בסמינר הקיבוצים היו בשבילי כמו "מסע של גילוי עצמי. מסע שבו למדתי להכיר את היכולות והחוזקות שלי דרך העין של הצוות החינוכי, הסטודנטים שהכרתי ודרך העצמי. החוויה הלימודית והחברתית בסמינר תלווה אותי ותעמוד לצידי לאורך כל הדרך המקצועית שלי. "(מאיר רוזמצוויג).
"הלימודים בסמינר הקיבוצים הרגישו כמו חממה. מקום בטוח לשאול בו שאלות, לטעות, למעוד, להטיל ספק ולקבל החלטות. מסגרת בטוחה לחפש את עצמך במערכת הגדולה הזו ולקפוץ למים העמוקים. להתנסות עם אוכלוסיות שונות, לראות איך כל חתיכות הפאזל, המורכבות משלוש שנים גדושות קורסים, מתחברות לתמונה אחת ברורה. כי בשטח- פוגשים הכל מהכל, וצריך לבוא מוכן... "גם המסע הכי ארוך מתחיל בצעד אחד קטן". זה הסמינר בשבילי" (רותם מאוטנר).
רפלקציה על תכנית שנה א' - שנת ההתנסות - מאת: מירנדה דהן
סטודנטית במחלקה לחינוך מיוחד, הפקולטה לחינוך מכללת סמינר הקיבוצים
החיים שלי נחלקים לשניים, עד סמינר הקיבוצים ומאז סמינר הקיבוצים. רבות תהיתי על הכיוון שאליו אפנה בחיי אך הייתי בטוחה שארצה לעשות משהו שישנה משהו בעולם, ואם לא את העולם של כולם - אז של כמה ספציפיים. רציתי לעשות טוב כי רק כך אשיג סיפוק אמיתי. הגעתי לכאן באמונה שכך ארגיש אבל הופתעתי, מסתבר שהמעטתי מאוד בסיפוק שחשבתי שאקבל ובאהבה וברצון שחשבתי שאוכל להכיל - הסתבר לי שזה פשוט אין-סופי. השנה הזו הייתה משמעותית כל כך עבורי. היא העניקה לי הרבה מעבר למה שחשבתי שאוכל לקבל; מעבר לידע המקצועי ותאורטי על האוכלוסיות המרגשות האלה, החשיפה והפגישה איתן חתמה בוודאות את העתיד שבו ארצה להיות. האנשים האלה מלאים בכל טוב וכל התקדמות שלהם מספקת ברמות שלא הרגשתי בעבר ושם אני רוצה להיות. קרה שפחדתי בהתחלה שאאבד סבלנות, שלא ארצה להמשיך או שלא אתחבר לאוכלוסייה כמו שכה רציתי, דבר כזה היה עלול לאכזב אותי מאוד לגלות. הרגישות שבה הסמינר משתמש בכל הנוגע לאוכלוסיות החינוך המיוחד - פשוט מעשיר מעשיר מעשיר. למדתי על עצמי שיש בי המון לתת ואפילו יותר לקבל, גיליתי בי אנרגיה ורעב להתחיל כבר עכשיו. הסיורים היוו כמנה ראשונה בארוחה, מעוררי טעם וחשק להתחיל את חיי ההוראה בחינוך המיוחד. הגעתי הנה מאהבה ודאגה לעולם הילדים עם בעיות ההתנהגות, ובזכות הסמינר נחשפתי לעולמות חדשים ושווים לא פחות, תלמידים חדשים וחייכנים, מקומות שבהם יש נתינה אין סופית במקומות שאחרים היו מוותרים. שם אני רוצה להיות, לתת להעניק לשפר ולשנות - ואני לא יכולה כבר לחכות. כל החששות הופחתו, ראיתי שאני לא מתייאשת, לא מפחדת, שכל צעד שלי אליהם התקבל בשני צעדים אליי, לשמוע תלמיד שעל הרצף קורא בשמי אחרי שבוע שלא נפגשנו, לראות תלמיד אחר מתפקוד נמוך יותר מצליח לפתור שאלה על הלוח, ולהרגיש את אהבתם של התלמידים - אלו דברים שלא ארצה או אוכל להחליף לעולם. לסיום, ארצה להתחיל את הערכה שלי כאשת חינוך לעתיד. כרגע, עוד אינני זכאית לתואר הזה, הדרך ארוכה ועליי לאסוף ציוד רב לפני שאתחיל במלאכה אך מהשנה האחרונה אני יכולה להבטיח כמה דברים: אני מלאה ברצון להתחיל, להכיר עוד ועוד ולעבוד איתם על קידום אישי והצלחתם, יחד - כי הם מסוגלים. אני אשת החינוך שתאמין בהם, שתדחוף קדימה, אני לא "אקטין ראש", לא אעלים עין ולא אתעצל, אילו הייתה שבועת איש חינוך כמו שהייתה שבועת חובש, הייתי נשבעת שלא אעזוב, לא ארפה ולא אוותר על אף אחד. היו הרבה לפניי, יהיו הרבה אחריי - אבל לא יהיו כמוני. וארצה להיות שם כדי לממש את כל היכולות והרעיונות שלי לשיפור חייהם, בכל תחום שתחת חסותי.