סמסטר ב', פברואר – יוני 2018
עורכת: רות לב ארי
25.2.2018
תאמר נאפר- שחקן, זמר
אודי אלוני - במאי
ג'אנקשן 48
מנאר, זמרת צעירה ולוחמנית וכארים, אמן היפ הופ, מנסים לפלס את דרכם המשותפת בגטו הפלסטיני של העיר לוד, אחת מתחנות הסמים המרכזיות בישראל. סיפור אהבתם והמוזיקה שהם יוצרים כנגד כל הסיכויים מייצרים שיח חדש בעולם רווי לחצים פוליטיים, מלחמות סמים ודיכוי נשים. הסרט מתאר את חייהם של דור חדש של ערבים, לא רק בישראל, המחפשים נורמליות דרך מוזיקה ואהבה כנגד כל הסיכויים.
תאמר נפאר, יליד לוד, פלסטיני בעל אזרחות ישראלית על פי הגדרתו. בשנת 1998 החל לכתוב ולבצע מוזיקת ראפ. יחד עם אחיו סוהיל נאפר ועם מחמוד ח'ררי הקים ב-1999 את להקת "דם", המבצעת את יצירותיהן של חברי הלהקה, המושפעות מהסכסוך הישראלי-פלסטיני. תאמר נאפר כתב, יחד עם אורן מוברמן, את התסריט לסרט "ג'אנקשן 48" והוא מופיע בתפקיד הראשי. הוא זכה ביחד עם איתמר ציגלר בפרס אופיר על המוזיקה לסרט (2016), והיה מועמד לפרס השחקן הטוב ביותר.
אודי אלוני במאי הסרט "ג'אנקשן 48" הוא יוצר בינלאומי. בין סרטיו "מחילות" (2006), העוסק בהשלכות מרחיקות לכת לשירות הצבאי בתוך אוכלוסייה אזרחית, "קשמיר: הדרך לחופש" (2008), סרט תיעודי העוסק בתנועה הלא-אלימה לשחרור בג'אמו וקשמיר, הסרט פתח את פסטיבל הסרטים התיעודיים הבינלאומי בברלין. ב-2006 פרסם את ספרו "גלגול מחילות" בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אלוני חבר בוועדה המייעצת של קול יהודי לשלום ושימש כמדריך ראשי לקולנוע בתיאטרון החופש של מחנה הפליטים ג'נין. לאחר הרצח של מייסד ומנהל תיאטרון החופש, ג'וליאנו מר, בשנת 2011, ביים אלוני עיבוד ערבי של "מחכים לגודו", שעלה בניו יורק, בשיתוף בוגרי התיאטרון.net
הסרט "ג'אנקשן 48" זכה בפרס הסרט העלילתי הטוב ביותר במסגרת פנורמה בפברואר 2016, פרס יוקרתי אשר נקבע על פי בחירת הקהל.
11.3.2018
ליאור שליין, יוצר, עורך , כותב ומגיש
מאחורי הקלעים של "גב האומה"
ליאור שְלַיין הוא קומיקאי, סאטיריקן ומנחה טלוויזיה ישראלי. בשירותו הצבאי שימש כתב צבאי בביטאון חיל האוויר. שליין הוא בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת תל אביב.
בשנת 2013 נבחר על ידי עיתון "הארץ" למקום הרביעי ברשימת המשפיעים ביותר על הטלוויזיה הישראלית. בשנת 2015 נבחר למקום השביעי ברשימת המשפיעים בתרבות של המגזין "ליברל". בשנת 2016 הוכר כאביר איכות השלטון מטעם התנועה למען איכות השלטון בתחום תרבות וחינוך וב-2017 ייצג את ישראל בכנס הראשון של קרן אובמה של המנהיגים הצעירים המשפיעים בעולם.
שליין יצר , ערך והגיש בטלוויזיה פרוייקטים רבים לערוצים השונים בינהם: "משחק מכור", "גריל" ו"מצב האומה" שזכתה פעמיים בפרס האקדמיה לטלוויזיה לתוכנית הבידור הטובה ביותר, הלייט נייט "הלילה עם ליאור שליין" שזכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה לתוכנית האירוח הטובה ביותר, ועד היום מגיש ועורך את "גב האומה" שזכתה גם כן בפרס האקדמיה לטלוויזיה לתואר "תוכנית הסאטירה והמערכונים הטובה ביותר ". התכנית מביאה בכל שבוע את אירועי השבוע בחדשות באופן סאטירי ומזווית חילונית ואתאיסטית
8.4.2018
איתי אנגל, יוצר תיעודי, עיתונאי
"בלתי נראים במוסול" תיעודי, 52 דקות
איתי אנגל עיתונאי יוצר תיעודי שאינו עוצר גם במקומות המסוכנים ביותר, מטרתו על פי דבריו "שנכיר טוב יותר את השכנים שלנו, מעבר לכותרות המפחידות שמספקים לנו".
איתי אנגל הצטרף, בפעם הראשונה, לכוחות עיראקיים שיעים שנתמכים על ידי איראן והחיזבאללה, הם אלה שיצאו לשחרר את מוסול, הבירה של דאע"ש בעיראק. "
הוא הבין שדאע"ש לא באמת נעלם בעיראק וסוריה, ולוחמיו נטמעים בין התושבים שאינם יודעים עוד במי לבטוח. אל מול התבוסות לכאורה של דאע"ש עולה כוח גדול של שיעים שיוצר לעצמו שטח עצום שמשתרע מאיראן עד דרום לבנון, וממתין לשעת כושר.
איתי אנגל החל את עבודתו העיתונאית כעורך חדשות החוץ בגלי צה"ל ב-1989. בצד סיקור אירועי החוץ השוטפים הוא ערך והגיש את מגזין החוץ שלימים זכה ב"פרס מפקד גלי צה"ל". ב-1993 עבר לחדשות ערוץ 2, שם ערך כתבות דוקומנטריות עבור "אולפן שישי" מאוחר יותר עבר ל"עובדה".
ב-2017 זכה אנגל בפרס סוקולוב "על הצטיינות בעבודה עיתונאית והטבעת חותם על התקשורת האלקטרונית, על ההנגשה לצופה הישראלי של אזורי לחימה וסכסוכים בוערים ומרוחקים תוך מידה לא מבוטלת של סיכון אישי. בכל שנות עבודתו היטיב איתי אנגל להבליט את הפן האנושי של מלחמות, קורבנות וסבל.
22.4
לינה צ'פלין, יוצרת
שמוניסטים, תיעודי, 55 דקות
"שמוניסטים" מתעד את הבמאית לינה צ'פלין, בת 82 יוצאת למסע בן שנה, ובו היא מצלמת שלוש גיבורות בשנות ה-80 של חייהן: וינר, משוררת, סופרת ומתרגמת, בת 81, חברה קרובה של צ'פלין, נעמי פולני, מייסדת להקת "התרנגולים" שמלאו לה 89, ודליה גולומב, בתו של אליהו גולומב, ממייסדי ארגון ההגנה, ומי שנוסעת גם בגיל 89 להדריך סיורים של ארגון מחסום ווטש בגדה המערבית.
ב"שמוניסטים" צ'פלין החליטה ללכת קרוב מאי פעם לעצמה - להביט במראה דרך נשים אחרות, חברות לגיל ולעשור, שאותו היא מכנה "טרגדיה". "החלטתי לעשות את הסרט בגלל המלה 'שמוניסטים'". אהבתי את איך שזה נשמע בעברית", הסבירה לאיתי שטרן ("הארץ" 6.12.2016): "כששמעתי שנעמי פולני אומרת את המלה הזאת, חשבתי שזה שם נחמד מאוד, וזה מעניין אותי כי אני בעצמי שמוניסטית. קראתי כל מיני דברים על הזקנה והבנתי שזו בעיה בינלאומית".
לינה צ'פלין, מהבמאיות הפורות והוותיקות ביותר בישראל, ביימה יותר מ–50 סרטים. היא עלתה מבריה"מ, יחד עם בעלה סלבה צ'פלין, בשנת 1976, והם נהפכו לצמד בולט בעולם היצירה המקומי ויצרו יחד את הסרטים העלילתיים ביניהם "חצוצרה בוואדי" ו"היה או לא היה" בין סרטיה הדוקומנטריים : "נוף עם מאיר פיצ'חדזה", "יואל, ישראל והפשקווילים" ופרק מתוך הסדרה "תקומה" שעסק במזרחים.
6.5
אבנר הופשטיין, עיתונאי
על תביעות השתקה ותחקירים
אבנר הופשטיין עיתונאי חוקר למעלה מ- 20 שנה, למד מדעי המדינה לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב, ובמקביל למד עיתונאות בבית ספר כותרת. עבד בעיתון דבר עד שנסגר. בשנת 1998 עבר לכתוב ככתב חוקר ברשת המקומונים של ידיעות אחרונות. בהמשך היה לכתב תחקירים ומגזין במוספים 'שבעה ימים' ו'שבעה לילות' מבית ידיעות אחרונות, ומבקר טלוויזיה במוסף "ערוצים" של העיתון.
לאחר מכן היה לשליח העיתון בחוף המערבי של ארצות הברית בשנים 2002 - 2009 .
בשנת 2010 הצטרף לחברת החדשות של ערוץ 10 ככתב במאי ב"השבוע", מהדורת יום שישי של הערוץ. ב 2012- עבר לשמש כעיתונאי עצמאי וכתב במספר גופי תקשורת ביניהם ערוץ 1, אתר וואלה, עיתון הארץ, העין השביעית, ומגזין ליברל. ב 2014- ועד 2017 הצטרף לגלי צה"ל ובהמשך מונה לראש דסק התחקירים של התחנה.
בשנת 2007 זכה בפרס ארגון בני ברית לעיתונות על סיקור קהילות יהודיות נעלמות בברזיל ובשנת 2014 זכה בציון לשבח במסגרת פרס פראט לתקשורת וסביבה לצד עבודתו התקשורתית הופשטיין משמש כחבר סגל האוניברסיטה הפתוחה, מרכז סדנאות כתיבה ועריכה, ומלמד תקשורת באוניברסיטת תל אביב ובמכללת עמק יזרעאל.
כיום הוא ערוך תכנית תחקירים עתידית ב"רשת". הוא נשוי פלוס שלושה ומתגורר במזכרת בתיה.
27.5
עמית ברויאר, יוצרת ומפיקה
תפקיד הדיגיטל בחברה, תרבות ותקשורת
עמית ברויאר, יוצרת ומפיקה אשר מחלקת זמנה בין קנדה לישראל, עוסקת כיום בעיקר במיזמים דיגיטליים בינלאומיים. בין יצירותיה האחרונות: "שבעת החטאים" על פי 7 במאים קנדיים מובילים, "גלות, המיתוס נחשף" על מהות הגלות וקיומה, "מלכודת גוונטנמו" על מחנה המעצר השנוי במחלוקת ועוד.
בשנים האחרונות עמית עוסקת ביצירה דיגיטלית אינטראקטיבית, בין היתר הפיקה את סדרות הרשת "מכתבי אהבה לעתיד" עם חברת קסנופיל הקנדית, "11 ספטמבר שלי" ואת סדרת הרשת בשפה הצרפתית "אנה" הנמצאת כיום בשלבי סיום.
עמית תמחיש כיצד תחקיר אמיץ בקולנוע ולימודי מדיה הוא חלק בלתי נפרד מהפקת מדיה בעידן משתנה ותציג תהליכי עבודה בבניית הסיפור הדיגיטלי ותפקידו בחברה, תרבות ותקשורת.
עמית ברויאר עטורת פרסים, ביניהם פרס הקולנוע ב-2002 על תפקידה המשמעותי בקולנוע התיעודי הישראלי כמו גם בייסוד הערוץ התיעודי של נגה תקשורת בין 1997- 2001. כמו כן זכתה לפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע (1993,1995, 1999,) בפרס דוקאביב לסרט הטוב ב-2001 ובפרסים בינלאומיים רבים.
עמית מרצה ומשתתפת בכנסים בינלאומיים רבים בין היתר בפסטיבל ברלין, HOT-DOCS בקנדה, לייפציג, SXSW, IDFA, ועוד.
17.6
רון פלדמן, יוצר הסדרה ושחקן
"רון" סדרת טלוויזיה קומית
רון (רון פלדמן) הוא רווק מובטל בן 33 החי בדירה מתפוררת, הסדרה עוסקת בניסיונותיו להתקדם בחייו למרות כל הקשיים. רון מתאפיין כבחור עצלן, שפשוט לא עושה כלום עם החיים שלו. דרך מעלליו מוצגיםחיי היומיומיים בישראל בתקופה הנוכחית. במהלך הסדרה פוגש רון במסגרת לימודי נהיגה מונעת את ענת, והם הופכים להיות חברים טובים. הסדרה זכתה לביקורות משבחות, לדוגמה ניב הדס, "הארץ" "הסדרה "רון" מצילה את כבודו האבוד של הלוזר..." / סמדר שילוני, ynet: זה טוב, אבל נגמר כל כך מהר
רון פלדמן, במאי הסדרה והשחקן הראשי בה יצר וכתב את הסדרה יחד עם ענת אורן.
מודי בר און הוא עורך התוכן של הסדרה, והופיע בתפקיד אורח בסדרה.
רון פלדמן בוגר מסלול טלוויזיה בבית הספר לאמנויות הקול והמסך במכללת ספיר. הסדרה נוצרה תחילה כפרויקט הגמר של רון. שזכה במקום הראשון בפרס הפורמט הטלוויזיוני בפסטיבל קולנוע דרום 2012.