בין האש למים
בין האש למים,
בין ארץ לשמיים,
בין צמיחה לקמילה,
בין גדיעה לגדילה,
ישנו מקום,
המציץ אל התהום,
שבתוכה כל היקום.
קרא/י עוד...
צוות היגוי יקר, בינה, אורי, דינה אסתי ויורם 17.6.21
שלום רב לכם,
בשלוש שנים אלו, ליוויתם אותנו בלימודים משמעותיים ביותר, שאולי עוד ייקח לנו זמן להבין עד הסוף להפנים ולגלות את הרבדים הנסתרים והעמוקים של התכנים הרבים. עברנו ביחד תהליכים משמעותיים וגילינו בזכותכם אוצרות של חשיבה מעמיקה יונגיאנית, קלאסית, פוסט יונגיאנית, ארכיטיפלית אינטגרטיבית ועוד.
קרא/י עוד...
מדבריה של יעל גבעון (מחזור ט') 25.12.2019
"השביל הזה מתחיל כאן
בין סניף של בנק למעיין
לא סלול, לא תמיד מסומן
השביל הזה מתחיל כאן.
קרא/י עוד...
מדבריו של אודי אוחיון (מחזור ט') 25.12.2019
לימודים בבית הספר לפסיכותרפיה תמיד נתפסו אצלי כחלק אינטגרלי מתהליך הכשרתי כמטפל.
אבל איך בוחרים תוכנית לימודים מתוך שפע התוכניות הקיימות כיום?
במהלך שנותיי כסטודנט בתוכנית להכשרת מטפלים באומנויות ובהמשך כתרפיסט במסגרות שונות נפגשתי עם מרצים, מדריכים ומטפלים אשר עבדו וחוו את העולם דרך "משקפיים יונגיאניים" ותמיד חזרתי ומצאתי את עצמי מתחבר לתפיסות ולרעיונות בהם הם שתפו.
קרא/י עוד...
מאת יהודית לויזון - ביבליותרפיסטית, בוגרת התכנית לפסיכותרפיה אנליטית יונגיאנית ואנליטיקאית יונגיאנית.
בגיל 41 סיימתי את לימודי הביבליותרפיה ושלש שנים מאוחר יותר בעקבות קריאת מאמר של: רות נצר בכתב-עת של מטפלים חשתי התרגשות ותחושה שזאת "השפה" הטבעית שלי.
קרא/י עוד....
מאת שרית ציטרון - בוגרת התכנית לפסיכותרפיה אנליטית יונגיאנית וקנדידטית בהכשרה האנליטית של העמותה היונגיאנית הישראלית החדשה.
איך קרה שבחרתי בגישתו של יונג כבסיס דרכי הטיפולית?
כתבים יונגיאנים התגלו לי במקרה (או שלא) דווקא בזמן מאד מסוים בחיי, עת יצאתי לחופשת לידה וטרום חזרתי לעבודתי במרפאה הפסיכיאטרית בה עבדתי .
קרא/י עוד...
מאת זהבה יוסלבסקי - בוגרת התכנית לפסיכותרפיה אנליטית יונגיאנית וקנדידטית בהכשרה האנליטית של העמותה היונגיאנית הישראלית החדשה.
לתוכנית הפסיכותרפיה היונגיאנית בסמינר הקיבוצים הגעתי במהלך עיסוקי כמטפלת באומנות. תחושת החסר הובילה אותי להכרות עם תורתו של יונג. התחברתי לעולם מושגים חדש שלא הכרתי והעשיר את ארגז הכלים שלי.
קרא/י עוד....
מאת ד"ר חווה גולדברג - בוגרת התכנית לפסיכותרפיה אנליטית יונגיאנית ותלמידה בהכשרה האנליטית של העמותה היונגיאנית הישראלית החדשה.
ת"ס אליוט כותב בשירו: "שואבים ממקור אהבה זה וקול קורא זה לא נחדל מחקר ותכלית חקירותינו כולן תהיה להגיע למקום שממנו באנו ולדעת את המקום לראשונה דרך שער העלום... וכל דבר יבוא על תיקונו וכל דבר ודבר יבוא על תיקונו עת ישולבו לשונות האש בקשר- הכתר של השלהבות האש והוורד יהיו לאחד".
קרא/י עוד....
מדברי אורה קופרמן תלמידת מחזור ט'
בבגרותי, צעדתי באצבעותיי ובכפות ידיי ובראתי עולמות בחול.
חשתי את הגרגרים היבשים נופלים, גולשים בעדינות כשהם יוצרים להם תלוליות ועמקים.
עצבתי דימויים בחול רטוב וקר, וקרבתי אליי עולם מנוכר ואכזר.
עולם ילדות, שלא היה לי מוכר.
קרא/י עוד....
המשך בין האש למים
וביקום כעולם מקביל,
חיות ודמויות
אל פני הקרקע תוביל.
ולפתע מחשבות ותהיות,
חיבורים ותובנות.
ושוב יציאה למסעות,
אל עבר הגבעות,
בתוככי היערות,
אל תוך המצולות,
ללחום בצללים,
לאחד ניגודים,
לאסוף פנינים
אל תרמיל הנדודים.
ואז בלאט,
להתבונן מעט,
החוצה ופנימה,
ואיך הדרך הנעימה,
את המיכל המואר,
שבקצה פסגת ההר,
שבעומק התהום,
ובו יש חלום
שהוא קצת אגדה,
כמעט חידה,
לאדם- לנשמה
והכרחי כאוויר לנשימה.
זו המשימה,
לגלות בתוך הדממה,
מעבר לשממה
במעבה האדמה,
ואז
לשוב בחזרה
מתוך רצון ובחירה,
קצת אחרת מבראשית
אל הראשית
בספירליות אינסופית.
(בתאל רחל לוי)
המשך צוות היגוי יקר, בינה, אורי, דינה אסתי ויורם
התפתחנו הן כיחידים ויחידות והן כקבוצה. כל אחד ואחת מאתנו הוא לא אותו האדם ולא אותו האיש מקצוע שהגיע לפה בתחילה. באנו מתחומים שונים ומגוונים, מטפלים באמנויות, פסיכודרמיסטיות, פסיכולוגיות, ועוד. עלינו ונכנסנו ביחד אתכם לספינה הזו של לימודי פסיכותרפיה אנליטית יונגיאנית והפלגנו אתכם למסע.
היו תחנות והפתעות לא פשוטות בדרך, חלקנו התחלנו קצת חוששים, לא בטוחים שהגיעו למקום הנכון, מטילם ספק, לא מבינים, לעיתים מתוסכלים, אבל תמיד הרגשנו שיש עם מי לדבר. ואכן נפגשנו לא מעט אתכם לאורך השנים, ושפכנו את ליבנו. לתחושותינו הייתם קשובים, עשיתם ותיקנתם בפועל על מנת לשפר, לשדרג, ולענות על הצרכים והבקשות שלנו. לא מובן מאליו. על כך אנו מוקירים תודה על המקצועיות, האדיבות, ההקשבה , הליווי האישי בהדרכות, בסמינרים הקליניים, בקורסים המגוונים, בסדנאות, על המצגות, על ההפניות למאמרים, על ההשקעה, הניסיון, על הולכה והחניכה שהקניתם לנו לאורך המסע, הן האישי הפנימי האינדיבידואלי, הן בהיבט מקצועי והן הקבוצתי.
אנו יודעים שהיו גם לכם אתגרים רבים בדרך לעיתים סופות איימו להפיל את כולנו למים, למשל ענייני הסטינג, עברנו ביחד מעבר דירה מתל ברוך לדרך נמיר, ממגפת קורונה לחיי שגרה, מסביבה וירטואלית לפיזית , מעבר כתות, חדרים, כל אלו לא מנעו מאתנו להשאר על הספינה אתכם לחגורי חגורות הצלה כשהיה צריך, ולהגיע אתכם ביחד לחוף מבטחים של סוף שנה ג' תודה לאל, שכולנו בריאים, שמחים, ומסופקים.
ברצוננו לומר כמה מילים אישיות מכמה מאתנו שבחרו לכתוב ולהוקיר תודה על תובנות משמעותיות שקיבלו מכם ולהביע את הערכתנו לכם:
ציטוט. " דימויי המיתוסים הם בבואות של יכולותינו הרוחניות, של כל אחד מאתנו. באמצעות התבוננות בהם, אנו מעוררים את כוחותיהם בחיינו״
פרק 8 מסכות הנצח ספרו של קמפבל כוחו של המיתוס.
לפני שלוש שנים לא הבנתי את אוסף המילים שבציטוט הזה היום.. אני מבינה מעט יותר.
הערכה גדולה מאתנו המחזור המסיים בתשפ"א, לכם המורים והמורות שלנו שנשארתם לאורך כל השלוש שנים הללו האלים המגנים על השפיות שלנו, אורי עם סבלנות ענקית, בינה מזינה בחלב אלים, דינה מרגיעה ומאפשרת ואסתי מספקת משחקיות חשיבתית, ויורם על המסע העמוק לתוך הבנת הספר האדום.
למדתם אותנו להסתכל פנימה
למדתם אותנו על כוחה של אמא
למדתם אותנו העמקה וצניעות
ועל לתת לחלום מקום ומשמעות
״כמו פרח הלוטוס החושף את עלי הכותרת ביום קיץ חם, כך, כל חשיפה לחומרים תיאורטיים העמיקה והעצימה את החוויה הפרטית למעגלים אוניברסליים המחברים בין כל הזמנים. החוויה שלי היא של ירידה למעמקים ונגיעה במרומים. לימוד הפסיכולוגיה של יונג, עורר בי תשוקה, סקרנות, השתאות והתלהבות.״
הלימודים אפשרו לי למצוא מקום בו אני יכולה לשלב יותר בין שני כובעי המטפלת שבי, כחלק מ'האני מאמין שלי', האקדמי - מדעי והאקדמי – רוחני.
התחלתי את לימודי הפסיכותרפיה בעיצומו של משבר גיל ה 40 שהוביל אותי לתהליך אינדיבידואציה רב טלטלות, שינויים ובעיקר צמיחה. הלימודים והתאוריות אליהן נחשפתי היוו עוגן משמעותי ומחזק בתקופה זו. תודה על כך
השלוש שנים האלו היו בשבילי תחנה חשובה במסע, בה הצטיידתי בהרבה דברים טובים להמשך הדרך.
התבוננות עמוקה יותר פנימה, כוחות שמגיעים הישר מהאולימפוס, צללים שלא הכרתי והרבה רוגע ונחת מהידיעה שהסלף שלי תמיד איתי.
הדבר הכי חשוב שקרה לי בעקבות הלימודים - אינטגרציה. פתאום כל היכולות, ידע, ניסיון - הסתדרו ביחד. תואר בהיסטוריה וסוציולוגיה, שקודם חשבתי שהוא היה סתם, אומנויות וכתיבה - כל דבר מצא את מקומו. דרמה תרפיה קיבלה עבורי עומק ומשמעות מחודשת. והכי חשוב - חזר לי הקול, אחרי שנעלם לשנה. פשוט וסימבולי.
חלום שחלמתי לקראת סיום : אנחנו בתוך קערה מבעבעת - פרימה מטריה. דווקא די רגועים ובלי היסטריה... יודעים שתכף נהפוך לזהב טהור, בזכות החום והקיטור. מורותינו ומורינו עומדים מעלינו , מערבבים ושרים : תעשו ספרציה ! תפרידו מרכיבים ! נחוץ פה מורטיפיקציו לפני הקוניוקציו !!! אחד אחד אנחנו נשלפים מקערת הקסמים, מצופים בפז, פורשים כנפיים...חלומות נעימים
המשך מאת יעל גבעון
לך עליו , עלה עליו עכשיו
לך עליו , עלה עליו עכשיו ..."
(אהוד בנאי)
מתי בפעם האחרונה עליתם על שביל , בלי לדעת לאן הוא ייקח אתכם ?
מתי בפעם האחרונה פגשתם מטיילים סקרנים כמוכם, שיצעדו איתכם יד ביד לאורכו ?
מתי לאחרונה צעדתם בבטחה בעקבות מדריכים -נווטים המנוסים ברזי הדרך ?
לפני שלוש שנים יצאתי לדרך...(יש בחיים צמתים בהם אדם מוצא עצמו מחפש אחר משהו שאבד לו ).
דרך ארוכה,חדשה-ישנה, לא מוכרת -מוכרת, שביקשה התמסרות, פתיחות, חשיבה, התמדה. ספגתי את יופיים של הנופים שנגלו אלי...הקשבתי לקולות, לצלילים...אספתי אל תרמילי כריכים של חכמה עתיקה.....
הגעתי אל הספסל למנוחה ( עם סיום תכנית הלימודים) והתבוננות לאחור :
זכיתי בחוויה. ידע. העמקה. משמעות. התפתחות. טעם של עוד. געגוע....
המשך מאת אודי אוחיון
זכורים לי אף קורסים במהלך הלימודים בהם כאשר מרצים מסוימים, אשר היו מזוהים עם משנתו של יונג, לימדו כמה ממושגיו הבולטים וספרו על הבנתו ופרשנותו את הנפש האנושית, מצאתי את עצמי נפעם ומתרגש וחשתי כי הנה, לחוויות ולתופעות השונות שחוויתי ופגשתי בחיי באופן ספונטני, טבעי ואינטואיטיבי - יש שמות..., הסברים..., תיאוריות.
וכך, כאדם וכמטפל שאכן מתרשם כי סמלים ודימויים הם שפתה הראשונית והעיקרית של הנפש, כמי שמתעניין בטבע ובתרבויות עתיקות וכמי שעולם החלומות מרתק ומפעים אותו, חשתי כי לימודי פסיכותרפיה בגישה האנאליטית-יונגיאנית הם ההמשך הישיר, הטבעי והנכון עבורי.
חשוב היה לי ללמוד במסגרת שהגישה הטיפולית והמרכזית שבה, על עקרונותיה, ערכיה ותפיסת עולמה, עלו בקנה אחד עם עולמי כאדם וכמטפל ואכן חשתי כי ההעמקה וההתמחות במסגרת ההכשרה האנאליטית-יונגיאנית שחוויתי בתוכנית המוצעת במכללת סמינר הקיבוצים אכן היוותה עבורי בית חם ועוגן תיאורטי וחווייתי, סביבם המשכתי לגבש את תפיסתי וזהותי האישית והמקצועית.
המשך מאת יהודה לויזון
לאחר חיפוש הגעתי ב-1997 לקבוצת דיון שהתקיימה בביתו של ד"ר גוסטב דרייפוס בחיפה במשך שלש שנים. זכיתי אז להכיר שניים מטובי המורים היונגיאניים: בינה ויילר וד"ר אורי ירון שלשמחתי התאפשר לי ליהנות מהידע שלהם ומאישיותם בהמשך מסעי "היונגיאני".
זכיתי להימנות עם המחזור הראשון של ביה"ס לפסיכותרפיה יונגיאנית ב"סמינר הקיבוצים" בין השנים: 2000-2003. העולם היונגיאני שנפתח לפניי על עושרו הרגשי, הרוחני והתרבותי, דרך הלימודים התיאורטיים, הסדנאות, הסמינרים הקליניים וההדרכה האישית, באמצעות צוות מקצועי ורציני, תרמו לי להתפתחות אישית ומקצועית עמוקה.
מ-1995 עם סיום לימודי הביבליותרפיה ועד היום אני עובדת ב"אהבה" פנימייה טיפולית לילדים ולנוער פוסט-טראומטיים. בהדרגה הציר: ביבליותרפיה, תיאוריית האישיות היונגיאנית והנושא של טראומת-ילדות ניבנה בתוכי כדיאלוג.
ההעמקה בנושא זה התאפשרה דרך המשך מסע ההתפתחות האישי ב"תכנית ההכשרה של העמותה היונגיאנית החדשה" בין השנים: 2005-2008, כשהלימודים בביה"ס לפסיכותרפיה שימשו לו כשער.
ב-2010 נתתי הרצאה כקנדידטית באחד ממפגשי העמותה על המודל של: "מיתוסים וטראומה" שפיתחתי. היה זה אירוע מכונן לגבי שלאחריו הוזמנתי להעביר סדנא בביה"ס לפסיכותרפיה יונגיאנית ויותר מאוחר קורס בנושא טראומת-ילדות.
זה היה מאד מרגש עבורי לחזור כמרצה למקום בו הייתי תלמידה. ב-2011 קיבלתי פרס מקצועי מטעם: "עמותת אמינות" על פיתוח המודל והפצתו בקהילות יידע. אין לי ספק שההכרות עם העולם היונגיאני והבסיס המכובד שקבלתי בביה"ס לפסיכותרפיה גרמו לי לטרנספורמציה ולהמשך תהליך האינדיבידואציה.
השנה אעביר שוב קורס בנושא טראומת-ילדות לתלמידות שנה ב', אני חשה כמו תמיד גאווה והתרגשות על: "השיבה הביתה."
המשך מאת שרית ציטרון
זכורני איך נכנסתי לחנות ספרים קטנה בסמטה צדדית שיוצאת מרחוב ראשי סואן והמוכר האדיב שפינה מקום לעגלה הגדולה בחלל הקטן, שאל אותי באיזה ז'אנר של ספרים אני מתעניינת . פסיכולוגיה ,עניתי באופן אוטומטי . הוא הפנה אותי למדף ספרי הפסיכולוגיה שעליו הונחו בסדר מופתי ספריו של פרויד, וויניקוט, קוהוט ועוד רבים וטובים שידעתי והכרתי ושיננתי ואת ספריהם במהלך לימודי ובמסגרת עבודתי וחלקם אף נרכשו והוצגו בגאווה בחדר עבודתי. עלעלתי בספרים החדשים שיצאו בתחום הפסיכולוגיה וכשהמשכתי להתבונן ולעלעל תוך שאני כבר עומדת על קצות אצבעותיי על מנת להתבונן בספרים שבמדף העליון, צחק אליי המוכר ואמר שאינני צריכה כל כך להתאמץ ועלי להמשיך ולהביט רק ישר שכן במדפים העליונים הקטגוריה היא כבר ספרות רוחנית . מכיוון שעדיין עמדתי על קצות האצבעות וכוחי עדיין לא תש, המשכתי להסתכל ואת עיני משך ספר בשם "המסתורין בכפות ידינו " של יעל האפט ז"ל. את המחברת לא הכרתי אבל שמו של הספר ובעיקר המסתורין והמסתוריות שאולי מתחבאת בו הביא אותי למשוך אותו מתוך המדף וכשהתאמצתי מידי תוך מהלך המשיכה ונפלתי, נפל גם הספר לתוך ידיי.
יש לציין כי הגישות הפסיכולוגיות שהכרתי והתוודעתי אליהם עד אז ועבדתי לאורם והמשיכה מאז ומתמיד ועוד מהיותי ילדה אל המסתורין והקסם שבמיתולוגיה ובאגדות הילדים כמו גם למיסטיקה היהודית ולשאלות פילוסופיות ומטה פיזיות על משמעות החיים, לא הצטלבו והתחברו ונותרו כשני קוים מקבילים שאינם מתחברים ומשיקים זה לזה .
באותו הלילה , עת כבו אורות הבית ובני הבית כבר החלו במלאכת החלימה התחלתי לקרוא בספר ועולם חדש התגלה בפניי. ספר זה הוליד בתוכי רצון לקרוא עוד ספרים לגישה שמעולם לא הכרתיה אך את שמה שמעתי ממרחקים - הגישה היונגיאנית . אולי תהא זו מליצה לכתוב כי גיליתי יבשת חדשה שטרם התוודעתי והכרתי אך בתוך תוכי ידעתי על קיומה גם שמעולם לא ביקרתי בה . כמו געגוע לרגש שמעולם לא חוויתי אך חשתי בחסרונו.
הגילוי הוביל לצורך מוחשי להמשיך וללמוד את הגישה וכך מצאתי את עצמי נרשמת לתכנית לפסיכותרפיה אנאליטית-יונגיאנית בסמינר הקיבוצים.
לכל שיח יש האתיקה הייחודית שלו. האתיקה של האדם פרויד הובילה לאתיקה של השיח הפרוידיאני עד היום, למרות כל התמורות והפיצולים שחלו בו . האקדמיה, חשפה בפנינו התלמידים את הגישות הפרוידיאניות והפוסט פרוידאניות כמו גם את גישות יחסי האוביקט. פרויד וממשיכיו היו "השד" שממנו ינקתי. פרויד היה הבית הטיפולי הראשון שבו גדלתי ואת שפתו דיברתי, שפת הפיצוּליות של הסובייקט והדגשת הממד של הלא–מודע בחיי האדם. התודעה, האגו, חוק שימור האנרגיה ,שפת הדטרמיניזם והסיבתיות. תפיסת האדם כעץ הצומח מתוך הטבע הביולוגי יצרי שלו, הבנת ופירוש החלום בדרכים עוקפות צנזור וכד'.
המפגש עם הגישה היונגיאנית ועם התכנים שנלמדים במסגרת התוכנית לפסיכותרפיה כמו גם ההדרכות האישיות לכל אורך התוכנית והאנליזה האישית היוו עבורי גילוי של החדש מחד והזכרות מאידך - קשר למאגר אין סופי של ידע וחוויה מחוצה לי ובתוכי . הלימוד הפרונטלי והחוויתי חשף בפני עולם שלם על נפש האדם וההבנה כי הנפש לעולם מתפתחת ושואפת לחיפוש משמעות ולהבנה וקשר עם רבדיה העמוקים.
המעברים בחיינו והתפתחותנו כמטפלים דורשים מאתנו במהלך חיינו המקצועיים והאישיים להתגבר על הטבע, לגלות כוחות ומשאבים ולחבור אליהם כדי להפוך את הדרך לחופשית, כדי להשיג קיום חופשי ברוחנו. נדרשים מאתנו מאמצים מרובים, נדרשת נכונות נפשית ושכלית ונחוצים כישורים של התמדה ושל מרד, של הרס ובנייה מחדש. המרד ב"אבות" וב"אמהות" כחלק אימננטי של כל גיבור וגיבורה שיוצאים למסע ההתפתחות שלהם כמוהו כשלב התפתחותו של יונג עצמו שנפרד מאביו הרוחני פרויד ובמכתבו אליו הוא כותב : "אני נותן לזרטוסתרא לדבר במקומי: "מי שאינו פוסק להיות תלמיד למורהו אינו גומל לו כראוי. ולמה זה לא תרצו לתלוש מזֵרי? מעריצים אתם אותי, אך מה הדין, אם באחד הימים הערצתכם תתמוטט? היזהרו לנפשכם מלהיקבר בהימוט עליכם אנדרטה. [...] טרם חיפשתם את עצמכם: והנה מצאתם אותי. זו דרכם של המאמינים כולם. [...] על כן אני מצווכם לאבד אותי ולמצוא את עצמכם; ורק לאחר שהתכחשתם לי כולכם, אשוב אליכם".
גם נאומו הראשון של זרתוסטרה בספרו של פרידריך ניטשה "כה אמר זרתוסתרה " פותח במשפט: "שלשה גלגולים של הרוח אני מונה לכם: איך יהיה הרוח לגמל והגמל יהיה לאריה והאריה יהיה לילד בסוף"
הרוח האנושית ככלל , המגולמת במחשבותיו, רגשותיו, תשוקותיו, יצירתיותו, כמיהתו ובחירותיו של אדם מסוים, המתייחסת למכלול הסבוך והמופלא של עולמו הפנימי, אינה דבר סטטי ואינה חסרת צורה בהכרח. היא ניתנת לעיצוב, להתמרה, להכוונה ויצירה עצמית, כלומר, להתפתחות .
הגישה היונגיאנית, אינה מתיימרת להיות תאוריה מדעית.
המטפל אינו אמפריציסט , פוזיטיביסט או לוח חלק. המטפל היונגיאני בהתפתחותו האישית מתחבר לזרמים התת קרקעיים בנפשו ולדרכי חשיבה חוויתית- מיתית. חלומותיו כחלומותיהם של מטופליו ידברו את שפת הסמל ויטוו את הדרך. החקר והעומק שבלימודי גישה זו עם המפגש החוויתי והסובייקטיבי של כל אחד ואחת עם מקורות החיים בנפש, מפגישים את המטפל עם העולם שנשכח ונזנח בתקופתנו, בתקופה שבה הרג האדם את האל ואת האלוהות והרוחניות שבתוכו ונותר מרוקן ובודד מבלי שייגע ויינגע משורש נשמתו.
השער שנפתח אל העולם היונגיאני מפגיש את המטפל עם התפיסה שהופכת לגילוי ככל שהוא מעמיק וחודר אל תוך ה"יער " שהאני אינו מגלה עצמו בתוך עצמו וקיימת בנפשנו אינטנסציה גבוהה יותר שלה הוא קרא עצמי (self) שהיא מעבר לחלקי הנפש ושמתוכה צומחת הרוח כמו גם ההבנה כי הלא מודע הינו אוטונומי ולא הודחק מהמודע כפי שחשב פרויד וכל חוקי הטבע מתקיימים בו והידע והכוחות והטוב והרע וכדי לפלס את הדרך בתוך החושך נזקק האדם לסמלים ולדיאלוג בין חלקי הנפש .
בסיום שלוש שנות לימוד ומתוך זיקה עמוקה לחוויה וההנאה האין סופית מהידע העצום אליו נחשפתי והחיבור האישי אל האמונה והמיתוס , המשכתי בלימודים יונגיאניים מתקדמים שהרי למעמקים אין סוף כמו גם לידע ולחוויה. יונג עבורי הוא שלב התפתחותי כאדם וכפסיכותרפיסטית. היבשת החדשה שגיליתי וחקרתי ועדיין חוקרת ויתכן וכל חיי אמשיך לחקרה, היא בבחינת גשר וחיבור בין כוחות שבעבר נותרו מפוצלים ומבודדים והחלו מנגנים ביחד .
המשך מאת זהבה יוסלבסקי
בלימודי ההכשרה נפגשתי עם עולם החלומות, הסמלים, המיתוסים, הלא מודע הקולקטיבי ועוד רבים. היום תפיסתו של יונג השתלבה גם בעבודת הטיפול שלי וגם בחיי האישיים, בניסיון לחבר את התת מודע החכם, היצירתי שמתגלה לי ולא מפסיק להפתיע. היכולת להמשיך מלימודי הסמינר לתוכנית ההכשרה האנליטית, מאפשרת לי להמשיך ולהתפתח לשכבות עמוקות יותר, ועל כך אני מודה וממליצה.
המשך מאת ד"ר חווה גולדברג
החקר והניסיון להבין את עצמי את העולם סביבי ובעיקר את האנשים הובילו אותי תמיד להמשיך ולחפש את אלכימית הנפש, את ההבנה שלנו את עצמנו. האם יש ידע עצום שלא פגשתי ( ובודאי שכך הוא... ) לימודים מרובים והתנסויות רבות שנבעו ממקור זה הגיעו בשלב מסוים של חיי למבוי סתום. איך ממשיכים להבין מנקודה זו בצומת הדרכים המקצועית והאישית? גיששתי כמו אדם שיש לו מפה עמומה שאיננה מסמנת לו מקום ברור כמי שמפענח מפה קדומה. ניסיתי לחבר קצוות מתוך ניסיוני והבנותיי ולעשות איזה שהוא סדר.
ואז כמו בצמתים בהם יש בשלות מספקת ורצון עז למצוא... נקלעה בדרכי
(ויונג יגיד שלא במקרה) חברה. אני מספרת לה על מצוקתי והיא אומרת לי בפשטות ובבהירות: אני יודעת מה ייתן לך את המענה- הלימודים היונגיאניים."
עד אז לא הכרתי דבר וחצי דבר על קרל גוסטב יונג , תפיסותיו תורתו והבנותיו את העולם האנושי. במקומות בהם למדתי לא הוזכרה תפיסתו, ואם הוזכרה הרי שהיה זה באקראי או באזכור כמו של הערת אגב. מצאתי את עצמי תוהה האם אכן זוהי תשובה מתאימה ? האם ההרחבה וההעמקה הללו יהיו החלק הנוסף והחסר? ומבלי לבדוק יותר מדי מצאתי את עצמי נרשמת ללימודים בבית הספר ללימודי הפסיכותרפיה היונגיאנית.
המפגש עם הגישה היונגיאנית ועם התכנים שנלמדים במסגרת התוכנית לכל אורך התוכנית על כל חלקיה והאנליזה האישית היוו עבורי גילוי של החדש.. הלימוד ההעמקה העצמית המפגש עם הרבדים הסמויים מן העין המשותפים לכל בני האדם והבאים לידי ביטוי כמעט בכל מרכיב בחיינו וחשף בפני עולם שלם על נפש האדם וההבנה כי הנפש לעולם מתפתחת ושואפת לחיפוש משמעות ולהבנה ולקשר עם רבדיה העמוקים.
התחלתי לבחון לעומק את מהותו של המטפל היונגיאני שמתחבר לזרמים התת קרקעיים בנפשו ולדרכי חשיבה חווייתית- מיתית . החלומות ,שהיו תמיד עבורי ארץ מרתקת ומפעימה כחלומותיהם של המטופלים מדברים משדרים ומלמדים אותי המטפלת את הצורך להקשיב לשפה הלא מדוברת הרגילה. החקר והעומק שבלימודי גישה זו עם המפגש החוויתי והסובייקטיבי של כל אחד ואחת עם מקורות החיים בנפש, מפגישים את המטפל עם הצניעות, הבלתי יודע המקשיב והתוהה יחד עם המטופל. אין דרך אחת להבין ובכל פעם עוד היבט הנסתר מן העין.
השער שנפתח אל העולם היונגיאני מפגיש אותי המטפלת עם התפיסה שהופכת לגילוי ככל נעמיק נחווה ונחקור. אני רוצה להדגיש את הרוח האופטימית של הגישה היונגיאנית ששבתה את ליבי. אמנם לא לכל אדם יש מזור, אך רוח של תקווה המרחפת בתוך התפיסה הזו אומרת כי ישנם מקורות גם אם אינם אישיים הרי שהם כלל אנושיים, מהם ניתן להפיק את המשך ההתפתחות ואת ההתמודדות הנחוצה לאדם בחייו בעולם זה.
בסיום שלוש שנות לימוד, המשכתי בלימודים יונגיאניים מתקדמים. הנפש אמרה לי זה לא מספיק, צריך להמשיך ולחקור את ההיבטים השונים שאינם נגלים. דחף זה הביא אותי להמשיך וללמוד בתוכנית להכשרה האנליטית היונגיאנית. ואין ספק שהדרך המלווה בגילויים, חלקם מכאיבים, בכל פעם מחדש מספרים ומחזקים כי הלא מודע נימצא שם בכל עת ומוכן להתגלות...
האם הכל בא על תיקונו? כפי שרשם ט"ס אליוט? לא , אבל אנחנו בדרך האינסופית של החקירה והגילוי?
המשך מאת אורה קופרמן
המשכתי לצעוד משם הלאה, כשאני לוקחת איתי יד ביד את הילדה שמצאתי בחוף ובים, ואת האישה שמצאתי מחדש, כדי להמשיך לחפש.
חיות ודמויות, שליוו אותי בדרכי התחלפו באחרות, ומצאתי עצמי שוחה בלי פחד בתוך הלא-מודע ויחד איתו לעבר המסלול בפסיכותרפיה יונגיאנית, שהסביר את הדרך שעברתי, ושמן הסתם, עברו רבים אחרים לפניי.
היה זה בשבילי מסע אל הלא נודע שהחזיר אותי שוב ושוב אל המשחק בחול.
הלימודים היו עבורי מסע עם זקני השבט לעבר שבטים אבודים בתוכי.
הם היו הידיעה שאני רוצה להבין ולגעת וככל שרציתי יותר, הבנתי שאני מתרחקת, כי גרגר שנגעת בו אינו דומה לגרגר אחר.
בשבילי הם היו כמו נוצה שעפה ברוח.
כנגד כל הסיכויים ניסיתי לתפוס אותה בדרך, ומצאתי, שבמקום להתאכזב, גיליתי דרכים אחרות.
הייתה שם האפשרות לזוז כמו האפשרות לשהות, היכולת לשאול שאלה שלא תהיה לה תשובה או שתהיינה אלף תשובות, האפשרות לעוף כמו האפשרות לצלול, האפשרות לזרום או היכולת לחדול.
הייתה שם אפשרות להיות ספקן, לתהות, לטעות, לבהות, לבכות, לאחות את הקרעים, וגם להתמלא ולצחוק על אבות זועמים ועל אלת הצמתים.
הלימודים איפשרו לי לחבק עץ, בלי להיות מוזרה, ולחוש איך נישמתי מתחברת לנשמת העולם, וממנו חזרה.
הלימודים איפשרו לי לנשום את הדרך שלי פנימה, והרחיבו את יכולתי בצפייה וביכולת לשהות ללא ציפייה בדרכם של אחרים.