התפיסה היונגיאנית

 פסיכולוגיה אנליטית – תורתו של קרל גוסטב יונג.

בהמשך לעבודתו הגדולה של זיגמונד פרויד, אשר דיבר על הלא מודע, יונג המשיך וגילה שנוסף ללא מודע האישי, קיימת שכבה נוספת עמוקה שהוא קרא לה "הלא מודע הקולקטיבי". שכבת הלא-מודע הקולקטיבי מורכבת ממערך של  תבניות יסוד שהוא קרא להם ארכיטיפים, תבניות המשותפות לכלל האנושות מעבר לזמן ולמקום.
הארכיטיפים מתגלים לנו בתודעה הערה בדימויים, בסמלים, במיתוסים, באגדות וכן בנכסי תרבות: יצירות אמנות, סרטים, ספרים, מחזות שנכתבו דרך נפשם של האמנים, במרבית המקרים באופן לא מודע, על מנת לעורר את המודעות בנפש של היחיד והקבוצה.
האדם יכול לגלותם במסתרי נפשו דרך חלומות, הגיגים, צורות הבעה ויצירתיות. תהליך האינדיבידואציה, שעבור יונג היה המושג המרכזי של הפסיכולוגיה שלו מכוון למימוש הפוטנציאלים המולדים לאורך מעגל החיים. המונח שלו "מסע הגיבור" מתייחס להתפתחות האינדיבידואלית  במחצית הראשונה של החיים אז מתרחשת בעיקר התפתחות האגו ובמחצית השנייה, בה מתרחש המסע אל העצמי. יונג שאב את הבנותיו בנוסף לתרבות המערב גם מתורות רוחניות של המזרח, מהדתות הגדולות, שאמניזם ותפיסות אזוטריות.

הגישה היא התפתחותית עם דגש על הממד הרוחני בבגרות. הסבל האישי, המצוקות והסימפטומים, אינם רק ביטוי לפגיעה בתהליך ההתפתחות האישית, בדיאלוג עם הזולת וחוסר היכולת להסתגל למציאות, אלה גם מקור לפיצוי, טרנספורמציה וריפוי.  

הטיפול היונגיאני מתייחס לרבדים השונים של הלא-מודע, למן האישי ועד הקולקטיבי, תוך הדגשת הסתגלותו של היחיד לעולמו הפנימי כבסיס לפיתוח יחס הרמוני עם עצמו ועם סביבתו.

הטיפול משתמש בכלי טיפול מוכרים בעולם הפסיכותרפואטי אך גם נעזר בחלומות ובצורות מבע אחרות של רבדי הלא-מודע השונים (ציור, פיסול, דמיון פעיל ועוד), ולהבנתם, אנו עושים שימוש בידע מתחום המיתולוגיה, אגדות העם, טקסי הפולקלור והיצירה הפלסטית והספרותית. כל אלה מהווים מצע להתפתחות היחיד ולהתמודדותו עם מצוקותיו ויכולתו לקחת חלק בחברה בה הוא חי ופועל.
בגישה הרחבה והעמוקה יש עידוד למטפל לשלב בטיפול מיכולותיו האישיות, מכישוריו ומידע נוסף שצבר בחייו.

בצד תרומתה של הגישה לתחום הטיפול הנפשי, הציעה הפסיכולוגיה האנליטית פרשנות לתרבות, לאמנות ולתהליכים חברתיים, וכן חשפה קשרים בין התפיסה הארכיטיפית לבין המדע  (פיזיקה הקוונטית מתמטיקה ונוירוביולוגיה).

תכנים אלו, אשר הורחבו ופותחו ע"י פסיכולוגים-אנליטיים, ממשיכי דרכו של יונג, בני זמננו ביניהם – נוימן, פון פרנץ, אדינגר, הארדינג, קאלשד ונוספים- מובאים אף הם בתכנית הלימודים.