הקורס דן ביחסי הגומלין שבין אנשים מפורסמים, תעשיות התרבות, מוסדות תקשורת, ומוסדות פוליטיים. הנחת היסוד של הקורס הוא שיחסים אלה הם דינאמיים והם משתנים בתקופות שונות ובתרבויות שונות. במהלך הקורס נבחן מספר מקרים המאפיינים יחסי גומלין אלה כשהכוונה שלנו היא להציג דפוס יחסים המשתנה בהתאם לנסיבות ההיסטוריות כגון התפתחויות טכנולוגית וכלכליות כלל עולמיות אבל גם מושפע מגורמים מבניים המעניקים קדימות לדגמים לוקאליים של אינטראקציה בין מפורסמים לפוליטיקה.

על רקע בחינתן של תיאוריות הקשורות למושג פוליטיקה של זהויות נבקש בשיעור לבחון את תרומתה של התקשורת הישראלית לתהליכי הבנייה של זהויות הישראליות החדשות שנוצרו בשנים האחרונות. מה היא התרומה של אמצעי תקשורת סקטוריאליים לתהליכי השינוי שחלו במאפייני זהויות ישראליות חדשות ומה תורם הסיקור באמצעי תקשורת ארציים מסוגים שונים (תקשורת ישנה וחדשה ) להגדרות זהות חדשות שנוצרו בישראל בעשורים האחרונים.

הסמינריון יבקש לעמוד על התמורות בהגדרה ובתפיסה של הקולנוע הדוקומנטרי היום, דרך הכרת המודוסים השונים המהווים מסגרת לדרכי ייצוג המציאות, הסוגיות האתיות הנלוות לתיעוד הקולנועי ונובעות ממנו, יוצרים פורצי גבולות, והתמקדות בז'אנרים שונים הנושקים לזה התיעודי (דוקו-דרמה, דוקו-סופ, מוקומנטרי, אנימציה דוקומנטרית, סדרות ריאליטי וכו'). במקביל, נדון במעמדם העכשווי של הקולנוע התיעודי והאסתטיקה הריאליסטי גזרת מיצירה זאת.

הקורס יעסוק בתהליכים של הגירה, מצוקות חברתיות והבניית זהות בעידן הגלובאלי כפי שהם באים לידי ביטוי בסרטי קולנוע שהופקו בעשור האחרון. נלמד רקע תיאורטי על הגירה, כלכלה וחברה בתקופתנו ונבדוק שאלות הנוגעות לייצוג של אותם תהליכים בעשייה הקולנועית. מיהם היוצרים של אותם סרטים ומאיזה רקע הם באים?, כיצד מתוארת האינטראקציה בין מהגרים למקומיים בטקסט הקולנועי?, אלו היבטים של ההגירה באים לידי ביטוי בכל מדינה ומדינה?, המהגר כאיום על הזהות, או כנכס לחברה הקולטת?

הסמינר יעסוק באתיקה ובפוליטיקה של התיעוד ובמרחב האקסיוגרפי שבתוכו פועל הקולנוע הדוקומנטרי תוך דיון בפרספקטיבות השונות של ייצוגים תרבותיים, בפרובלמטיקה שלהם, המבט המערבי ב"אחר", האתנוטופיה של יומני המסע המוקדמים, "קולנוע של אטרקציות", "סרטי מונדו" ו-shockumentary. בין היוצרים שבהם יעסוק הקורס: רוברט פלהרטי, ז'אן רוש, לואיס בונואל, גלטיירו ג'קופטי, ז'ורז' פרנז'ו, ורנר הרצוג ואחרים.

אמצעי תקשורת המונים הם אחת מהדרכים בהן משתמשות חברות כדי לעצב את הזיכרון הקולקטיבי . בתיווכם של אמצעי תקשורת ואמצעים תרבותיים נוספים ניתן להעביר מסרים לאומים לקהלים שונים, לעצב את הזהות החברתית ולגבש תפיסת עבר מקובלת ומשותפת.

פראנץ קפקא (1883 – 1924) הוא סופר יהודי צ'כי, שנתפס כאחד היוצרים החשובים והמשפיעים ביותר על התרבות המערבית של העת החדשה. הוגים ויוצרים מתחומים שונים מנהלים דיאלוג מתמשך עם הספרות של קפקא. השפעתו של קפקא ניכרת היטב גם בקולנוע, וכמה מענקי האמנות השביעית מנהלים איתה דיאלוג מתמשך.

‫הקולנוע הישראלי הוא בראש ובראשונה קולנוע של מקום במובן זה שהסרטים שנעשו ונעשים כאן משקפים את ייצוגי המקום הישראלי ומשתתפים בעיצובו. אפשר לומר שבסרטים ישראלים רבים המקום הוא מעין גיבור-על והקורות אותו הן חלק בלתי בנפרד מן העלילות שנפרסות בהם.