שיעור בהתמודדות עם מציאות חדשה
הסמסטר השני ללימודים התחיל ב-1 במרץ, כשמאות סטודנטיות וסטודנטים נכנסו בשערי המוסדות להשכלה גבוהה וביניהם סמינר הקיבוצים. אפשר להעז ולנחש שבאותו יום אף אחד מהסטודנטים לא הבחין בכניסתה הערמומית של הקורונה לאותם שערים. שבועיים לאחר מכן היא כבר הפכה לעובדה והפכה את הקערה על פיה.
הקורונה התחילה לבסס עצמה במחוזותינו אי שם סביב אמצע חודש מרץ 2020. בהתחלה צפינו בה מרחוק בחדשות ששודרו ממדינות אחרות בעולם, וחשבנו שלנו זה לא יקרה. הסטודנטים בסמינר הקיבוצים לבטח לא יכלו לחזות את המהפך שעומד להתחולל בחייהם. פתאום, ממש ביום בהיר אחד, שערי המכללה ננעלו, מותירים את הסטודנטים וההנהלה כאחד בשוק גדול. אנחנו מדברים על מוסד מוביל בתחום לימודי ההוראה, שרבים מהקורסים שלו פרונטליים ומחייבים נוכחות מלאה של כל סטודנט וסטודנטית. איך אפשר להמשיך ללמוד בלי להגיע לסמינר? זו הייתה רק שאלה אחת מיני רבות וקשות שהציבה המציאות החדשה.
חוויה "מסחררת" ולא במובן החיובי של המילה
שירן עטרי, יו"ר אגודת הסטודנטים והסטודנטיות של הסמינר, מתארת חוויה מטלטלת שעברה על כל המערכת, ובפרט על הסטודנטים. "למרות שלא הייתה הפסקה לרגע בלימודים", היא מספרת, "כן היו סחרור וחוסר ודאות. ניסינו להתוות מדיניות כמה שיותר מהר, אבל זה היה קשה, כאשר מצד אחד נמצאים סטודנטים מבולבלים שלא הבינו מה רוצים מהם ואיך עליהם להתנהל, ומצד שני המרצים וההנהלה שניסו ליצור ודאות ותחושת ביטחון, בעוד הם עצמם עוד לא הבינו מה באמת קורה".
הצורך לבסס לימודים מקוונים במוסד שבנוי על לימודים פרונטליים והכשרות מעשיות, אילץ את המערכת להמציא את עצמה מחדש. המשבר ריחף מעל כל הראשים, הסטודנטים מצאו עצמם חסרי אונים, והטלפונים במשרד האגודה לא הפסיקו לצלצל. שירן וחבריה לאגודה הרגישו שהם חייבים לעצור לרגע את הסחרור, להתאפס, לחשוב מה עושים ביחד עם ההנהלה ואיזה מענה נותנים לסטודנטים. שאלת השאלות הייתה איך מתנהלים בתקופת משבר כזו. "זה לא משהו שמישהו עשה לנו חפיפה עליו", מבהירה שירן.
הפגיעה – לא רק בחוויה הסטודנטיאלית אלא גם בהוויה הסטודנטיאלית
משבר הקורונה שינה את המציאות של רבים מהסטודנטים. המכה ניחתה עליהם מכל כיוון – הכלכלי, האקדמי, המשפחתי, הבריאותי, התחבורתי. הכול היה קשה מנשוא. סטודנטים רבים מצאו את עצמם במצבים כלכליים לא פשוטים, כשחלקם הגדול פוטרו או הוצאו לחל"ת. הכול נעצר חוץ מהתשלומים – שכר דירה, ארנונה, חשמל –אלה המשיכו לזרום ולהתפיח את המינוסים בחשבונות הבנק של הסטודנטים. רבים מהסטודנטים נאלצו לעזוב את הדירות השכורות, לחזור לבית ההורים (לפעמים בעיר אחרת), לחיות על חשבונם או לחילופין לעבוד בכל מה שאפשר כדי לסייע למשפחה. איך בדיוק משלבים לימודים בתוך כל המערבולת הזאת? איך אפשר להקדיש זמן ללמידה מקוונת כשהצורך להתקיים עומד בראש, חזק יותר מכל תעודת הוראה או אינטרס לימודי כלשהו? שירן מדגישה את הקושי העצום של סטודנטים בני מיעוטים או כאלה המשתייכים לקבוצות סיכון עם קשיים בריאותיים וכלכליים. "זו האוכלוסייה שחוותה את האתגר בצורה הקיצונית ביותר, ופגשנו אצלם סיפורים כואבים שהסתיימו לעיתים גם בנטישה ונשירה מהמערכת הלימודית".
בהקשר זה חשוב לציין, כי לרמת התמיכה של המוסד הלימודי יש משקל עצום בשימור הסטודנטים. בסמינר בולטת ההתגייסות הרחבה לעניין, אם על ידי עידוד מרצים להקלות בתקופת המבחנים הצפויה, אם באיתור סטודנטים שנעלמו מהשטח וכעת מנסים ליצור עבורם התאמות, ואם בשיחות פרטניות שהדיקנית מנהלת עם סטודנטים ובתוכניות אישיות שהיא בונה עבורם.
התובנה - כולנו באותה סירה וחייבים לנווט אותה לטובת הסטודנטים
באגודת הסטודנטים נערכו קודם כל כדי למפות את המצב - להבין איפה האתגרים ולאפיין את הקושי. "בשבוע הראשון העלנו מבול דרישות להנהלה," מספרת שירן," עד שבשלב מסוים הבנו שכולנו באותו צד, נלחמים באותו אויב. כולנו שותפים במשבר הזה וצריכים לנהל אותו יחד ולעשות את המקסימום עבור הסטודנטים." יחסי הגומלין בין מייצגי הסטודנטים לבין ההנהלה והמרצים נשאו פרי גם כאשר לעיתים התגלעו מחלוקות. כולם התאחדו במאבק מול משרד האוצר ותיאום ציפיות עם המל"ג מתוך תחושה שאלה מנותקים מהשטח. חלק ניכר מהסטודנטים שהיו רוצים להילחם את המלחמה הזו ולהצטרף להפגנות, פשוט לא יכלו לעשות זאת – יפסידו עבודה? יפסידו שיעורים מקוונים?
אתגר הלמידה מרחוק – מעז יצא מתוק
האתגר הראשון שהסטודנטים נאלצו להתמודד עימו במסגרת הלמידה המקוונת היה העומס חסר הפרופורציה. מטבע הדברים, המרצים חשו צורך להוכיח שהם מלמדים ושהסטודנטים לומדים, ולכן העמיסו עליהם אינספור מטלות. "זה משהו שלא קורה בלימוד הרגיל," מבהירה שירן. "מרצים לא מחלקים מטלות לימודיות אחרי כל שיעור פרונטלי, וכאן המטלות שצפו וקצפו עד שהדברים הגיעו לאט לאט לכדי איזון." צריך להבין שהלמידה המקוונת, חשובה ככל שתהיה, יכולה להיות מאוד מאתגרת ומתישה ודורשת יכולת קשב וריכוז גבוהה. מצד שני, בהרבה מובנים ובקורסים מסוימים הלימוד מרחוק עשה חסד, ויש כאלה שתומכים בהמשכיותו גם בימים כתיקונם. יתרה מזאת, הלמידה המקוונת הוכיחה שהיא אפשרית בכל נושא, כאשר אפילו בהכשרה מעשית בבתי ספר הועברו שיעורים מקוונים. הקורונה לימדה רבים וטובים, שהדרך המסורתית אינה הדרך היחידה, ושהכורח וחוסר הברירה מולידים יכולות התמודדות ויצירתיות רבה.
הפער בין המשודר לנקלט
כל צעד שנעשה בסמינר נותב לרווחת הסטודנטים ולמציאת הפתרונות המיטביים עבורם, אך בסופו של יום מתגלה פער ניכר בין מה שהמערכת משדרת לבין מה שהסטודנט בשטח מקבל או מרגיש. הסטודנטים שעסוקים במשבר שלהם מתקשים להתרצות או לראות את התמונה השלמה הכוללת ניסיונות לייצר פתרונות פרטניים לסטודנטים, החל מתוכניות עבודה פרטניות ועד לקבוצות תמיכה, ועל הדרך מגוון פעילויות מקוונות יצירתיות ביוזמת האגודה - מסיבת די ג'יי, שבוע גאווה, שבוע קיימות, אימונים בלייב ועוד.
בעוד בפקולטות השונות ניסו ליצור מדיניות ומתווה שעליו עובדים ומייצרים יציבות, באו הנחיות הממשלה שהשתנו כל רגע ואילצו לחרוג מהמתווה, כאשר כל שינוי כזה יצר עוד חוסר ודאות אצל הסטודנטים. באגודת הסטודנטים מעולם לא עבדו בצורה כל כך אינטנסיבית עם צורך להיות קשובים יותר לשטח, לחדד עוד חושים לזיהוי הקשיים והמורכבויות, להיות רגישים לסטודנטים, נחרצים מול ההנהלות, ולחתור לאיזונים שקשה להשיגם יחד במקביל.
סטודנטים מתנדבים ויוזמים למרות הכול
לצד השבר והקושי, סטודנטים בכל רחבי הארץ יזמו יוזמות ברוכות וביצעו מחוות מחממות לב. מסקרים שנערכו בשיתוף התאחדות הסטודנטים הארצית עולה כי למעלה מ-7,000 סטודנטים וסטודנטיות התנדבו במהלך תקופת הקורונה. למרות הקשיים שחוו ולמרות עדויותיהם על מורכבות התקופה, הם יצאו לסייע לקשישים, אם בחלוקת מזון ותרופות ואם בשיחות טלפון. בין המיזמים השונים של סטודנטים בכל מוסדות החינוך, ראוי לציין את מיזם ה"גרנד סטורי", מאחוריו עומדות סטודנטיות לעיצוב שנה ג' בסמינר הקיבוצים. אלו יצרו באינסטגרם מיזם איורים מרהיב, כאשר הזמינו אנשים לדבר עם סבא וסבתא שלהם ולאייר את הסיפור שלהם. מדהים לראות איך מתוך השברים צומחים לפעמים הדברים היפים ביותר.