ספרייה
סוקרת ד"ר נעמי בן-גור, מרצה, חוקרת, עורכת, מתרגמת וסופרת לילדים.
מאי 2023
כל שירי הילדים של לאה גולדברג– שני כרכים (416 עמ', 464 עמ')
עריכה ופרשנות: גדעון טיקוצקי
ספרית פועלים
בדרך כלל אני פותחת את הסקירה בספרים לפעוטות וממשיכה עם עליית הגיל. הפעם אני שונָה מהרגלי לרגל מה שנראה לי כאירוע מיוחד בתחום ספרות הילדים.
אולי אתם מכירים איזה מפוזר מכפר אז"ר ממקום כלשהו, כי התואר כבר הפך למטבע לשון, אבל תודו שאינכם מכירים אוטו מפוזר. ובכן, "ביום חמסין האוטו הצטנן / הוא כל הלילה השתעל ולא ישן. / ניסה לצאת החוצה וחזר, / בבוקר קם עייף ומפוזר." האוטו הזה שכח את כל התחנות ואחרי סיבובים רבים הגיע לשפת הים של תל אביב. הקהל "משתומם, נדהם ומבוהל - // [...] איזה פלא! מה מצחיק ומה מוזר! / הראית מימיך אוטו מפוזר?" זהו אחד משיריה הראשונים של לאה גולדברג שמצא עורך האסופה פרופ' גדעון טיקוצקי במכון גנזים.
אם תאמרו, הרי כבר יצאו ספרים כה רבים של יצירותיה לילדים ומה הרבותא? מה כאן החידוש? תגלו שבשני הכרכים המונומנטליים האלה, שתקצר היריעה ודלוֹת המילים מלתאר את עושרם, נאספו כל השירים לילדים פרי עטה, כ-400 במספר – המוכּרים, הנשכחים, הגנוזים, בעוד מספרם של אלה שכונסו עד היום הוא כ-200, כלומר מחצית. וזה עוד לא הכול. השירים מסודרים בסדר כרונולוגי החל משנת 1935 שבה התחילה גולדברג לכתוב לילדים בעקבות מפגש מקרי עם עורך "דבר לילדים" יצחק יציב זמן קצר לאחר עלייתה ארצה, ועד שירים שכתבה בעשור האחרון לחייה (נפטרה ב - 1970), סידור המאפשר את בחינתם ברצף ובהקשר למאורעות ההיסטוריים והתרבותיים בארץ ובעולם. פרסומם, תחילה בעיתוני הילדים – "דבר לילדים" ואחר כך "משמר לילדים" מסמן את היותם צמודים לאקטואליה. כך נמצא שיר לכבוד חנוכת נמל תל-אביב (שיר הנמל, "דבר לילדים" 19.11.1936) או שיר לעידוד קניית תוצרת הארץ (בשני נוסחים מעט שונים). שירה מגויסת? לאה גולדברג? אכן, ויש אומרים "שירה מתגייסת". כך או כך, שירה שהיא שירה. השירים מלווים בפרשנותו של העורך המחדד את ההקשרים, גם לשירת המבוגרים שלה.
כפי שמאיר את עינינו העורך באחרית דבר, בחינת המכלול מאפשרת לעמוד על התודעה הכפולה בשירתה - של מבוגרת ושל ילדה, ובהתאם גם על שני מישורי זמן מקבילים: האחד של עולם הילדות הסובב סביב עונות השנה, החגים, שנת הלימודים והאחר הוא הזמן ההיסטורי שבמהלכו נכתבו השירים – מלחמה עולמית ושואה וצמיחתה של המדינה.
בספר מופיעים גם תרגומים ועיבודים של גולדברג שניכר בהם חותמה וכן ארבעה עשר ספרונים במלואם, בצבע, שהופיעו בשעתו והפכו נדירים.
יש לציין את המיפתוח הראוי לכל שבח: מלבד השירים לפי סדר הופעתם הכרונולוגי, נמצא מפתח אלפביתי של השירים לפי כותרות ושורות ראשונות, מפתח נושאים מפורט ובו אפילו שמות פרטיים המופיעים בשירים (גם להם כמובן היבט תרבותי-היסטורי), מראי מקום לדימויים ועוד.
למי מיועד האוסף המהודר הזה? לכל אלה שחולקים את התשתית התרבותית שלנו בארץ – סבים וסבתות, הורים, מורים, תלמידים, סטודנטים וחוקרים. למרות שאין זה ספר קלאסי לילדים, זוהי קלאסיקה שאפשר לשתפם בה.
גדעון טיקוצקי הוא פרופ' חבר בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית, זכה בפרסים על חיבור ספרי עיון ועבודתו כעורך, והוא בעיני החוקר מספר אחת של לאה גולדברג.
האוסף עוצב ביד אמן על-ידי מיכל מגן.
יום צבעוני אחד
כתבה ואיירה: שירה גודמן
ספר קרטון, הקיבוץ המאוחד.
"אפור / כמו הקוקו / של סבתא יוכבד, / עכשיו היא הלכה / ואני נעצבת."
שירים קצרצרים, מתנגנים ויפים על צבעים – כל עמוד מוקדש לצבע, מלווים באיורים מתוקים. ישנם הרבה ספרים על צבעים אבל לא פשוט לכתוב כזה שאינו מאלץ את השירים להתאים עצמם לצבע אלא הצבע עולה מתוך השיר, יחד עם רגש, דימויים ושפה שמאזנת בין הנגיש והמעשיר. ספר זה עומד היטב במשימה.
מגיל שנה וחצי.
עופי עוף
כתבה: ג'וליה דונלדסון
איירה: קתרין רֶיְנֶר
עברית: רימונה די־נור
מנוקד, ללא מספרי עמ', כנרת
ישבה עופי־עוף בקן לבדה, / עם מקור מעוקל ועין חדה. / ציפורית ירוקה התקרבה לה כעת. / שמי פַּט־פֶּטִי, אולי נפטפט? / [...] אבל עופי־עוף זקפה צוארה, / ומה לפי דעתכם היא אמרה? / 'עופי־עוף! עופי־עוף! עופי מכאן! / לפטפט, לקשקש – אין לי חשק וזמן. / [...] עופי ואל תחזרי הנה שוב/ עופי־עוף / עופי־עוף! עופי־עוף!' "
כך חוזרת התבנית האפיזודלית עם ציפורים נוספות, המבקשות את קרבתה של עופי־עוף אך נדחות על ידה בגסות. עד ש... "עוף חום־כהה אל הקן התקרב. / 'שלום לך – אני פרא־עוף הטורף.' " עופי־עוף קוראת לו להסתלק כדרכה "אבל פרא־עוף / הרעים בקולו: / "לא ולא! / לא ולא! / לא ולא!" ומה אתם חושבים קרה?
הספר מראה לנו שגם אוהבי הבדידות צריכים לפעמים חבר או חברה, במיוחד בשעת צרה. עופי־עוף, כך למדתי מן הכתוב בסוף הספר, היא צפור אמיתית שחיה באפריקה ושייכת למשפחת הטוּרָקיים. היא נקראת go away bird בגלל הקולות שהיא משמיעה וציצת ראשה המזדקרת כשהיא נרגשת. את הקן שלה היא בונה מזרדים דקיקים וקוצניים. אף על פי שהיא מגרשת את המתקרבים אליה, היא חיה לפעמים בקבוצות גדולות כך שאולי היא די ידידותית, למרות הכול.
ג'וליה דונלדסון - מי לא מכיר – חיברה את ספרי הילדים האהובים טרופותי, לקוף יש בעיה ורבים אחרים. את הציפור עופי־עוף פגשה באפריקה.
קתרין רינר היא מאיירת עטורת פרסים, שאוהבת ומגדלת בעלי חיים, אך עד כה לא גידלה ציפורים.
יופי של ספר, מרהיב באיוריו הצבעוניים והגדולים ומתנגן באוזן בזכות תרגומה, כמו תמיד, של רימונה די־נור.
מגיל 3.
סיפור העגלה
כתבה: תמר מאיר
אייר: שי צ'רקה
מנוקד, ללא מספרי עמ', כתר.
על פי רוב אני משתדלת לסקור ספרים חדשים, אך בשל שפע הספרים וקוצר היריעה נערמים אצלי ספרים שמחכים זמן רב לתורם. אולם ספר הוא לא קוטג' עם תאריך תפוגה. מוטב נשווה אותו ליין ישן וטוב. אכן כזהו הספר הנ"ל ולא כדאי להחמיצו.
יצאו לדרכם אל הרבי: "ארבעה חסידים, / עגלון טוב לב, / עגלה ישנה, / שני סוסים זקנים. / הסוסים דוהרים, הפרסות שועטות, / הגלגלים משקשקים." פתאום נתקעה העגלה בבוץ ונעצרה. ארבעה חסידים מפשילים שרוולים ומנסים לחלצה: "הראשון מתנשף, השני דוחף / השלישי כבר זועף, והרביעי מתעייף. / והעגלה? / לא זזה. "מה עושים חסידים כשלא יודעים מה לעשות?" האחד מתחיל לפזם לעצמו ניגון מופלא, השלושה עוצמים עיניים "מצטרפים בזה אחר זה למתיקות הניגון", גם העגלון וגם ... הסוסים, הגלגלים, העגלה, כולם "מצטרפים אט־אט לניגון ומתחילים להתגלגל." האפיזודות חוזרות, העגלה שוב נתקעת, הניגון מחלץ.
זה כוחו של הניגון המבטא את רוח החסידות, והוא גם זה ששרים בתנועות וצלילים, ללא מילים. כפי שאמר אדמו"ר זקן "הניגון הוא קולמוס הנפש." כמה יפה ונכון. אפשר להיזכר באותו עניין בשיר הנפלא של יורם טהרלב "בַּלדה על הסוס עם כתם על המצח" שהלחין מתי כספי ושרה חוה אלברשטיין, המסתיים בשורות: "הרי אל הניגון הזה חיכינו מתמיד/ אותו נשיר כשיבוא משיח בן דוד"/ .
ד"ר תמר מאיר היא ראש בית המדרש לנשים 'כֻּלָנָה', חוקרת ספרות המדרש והאגדה, סופרת ומשוררת. כתיבתה מתגלגלת כניגון. לא כדאי לכם להחמיץ גם את ספרה לילדים "חנות הגלידה של פרנצ'סקו טירֶלי (כתר) שזכה לשבחים רבים. לאחרונה הוציאה גרסה משלה לסיפור הידוע "המפוחית" המבוסס על חייו של נגן המפוחית בשואה שמוליק גוגול - כיצד קיבל שמוליק הקטן מיאנוש קורצ'ק את המפוחית שכה אהב. זהו, עד כאן, בלי החלק של השואה, רק רמז דק למי שמכיר את ההמשך הביוגרפי – שמוליק מנגן כשהוא שמח וגם כשהוא עצוב, מנגן כשטוב לו ואפילו כשרע.
לאיורים הגדולים והנפלאים, המעלים חיוך, אחראי שי צ'רקה, קריקטוריסט וקומיקסאי ידוע ואהוב מאד על ילדים, המפיח בכישרון רב רוח עכשווית עם הרבה הומור בסיפורים מן המקורות. בין השאר יצר את סדרת בַּבַּא.
קראתי לבן 11 ולבת 9 שהקשיבו בדריכות וכשהגעתי לעמוד לפני אחרון - "מה עושים כשנדמה שאין מה לעשות? ואיך יגיעו אל הרבי הגדול? מספרים סיפור חסידי. תנסו" - ביקשו לדעת אם זה הצליח. קִראו את העמוד האחרון ותדעו. (אולי יאמצו את העצה כל מפגיני המהפכה/רפורמה בעד ונגד).
אני רואה בעיני רוחי חגיגה מן הספר הזה, המחזה־הקראה עם ליווי של ילדים בכלי נגינה שונים.
מגיל 6 ובעצם לכל אחד.
לואי פסטר
כתבה: תמי שם־טוב
אייר: סתיו עסיס
מנוקד ללא מספרי עמ', כנרת .
לואי פסטר, שנולד בצרפת לפני כמאתיים שנה, חי עם הוריו ושלוש אחיותיו בעיירה מוקפת טבע. הוא אהב לשוטט בחוץ ולהתבונן אולם ליער הסמוך פחד ללכת. הסתובב שם זאב חולה כלבת שנשך איכר מהעיירה. לא היתה שום דרך להציל את מי שנדבק. כששאל לואי את אביו מה גורם למחלה זו, ענה האב "שד הכלבת." אנשים באותם ימים האמינו ששדים או קללות גורמים למחלות.
תמי שם־טוב, המיטיבה להפוך ביוגרפיה לסיפור, עושה זאת הפעם על לואי פסטר, המדען שהמציא את החיסון הראשון ואת הפִסטור, הנקרא על שמו. כתלמיד היה דווקא בינוני וציוניו היו נמוכים. המורים דרשו שיתרכז במה שכתוב בספרי הלימוד ויפסיק לשאול כל מיני שאלות, אך יצר הסקרנות לדעת ולהבין גבר עליו. מי שהתפעל מתכונותיו שהצביעו על מלומד אמיתי היה המנהל שלו, שהמליץ כי ילמד בבית הספר הטוב ביותר בצרפת, שנמצא בפריז. הנער הכפרי הרָגיש לא הסתדר לבדו בעיר הבירה ובמהרה חזר הביתה. הוא היטיב לצייר ויש שהועידו לו קריירה של צייר נודד בכפרים. אולם (למזלנו) ליבו נהה אחר המדע.
זהו ספר נוסף בסדרת "מגלים וממציאים" המצוינת של כנרת, שרבים מהם כתבה תמי שם־טוב, היודעת להגיש תגליות מדעיות לקוראים צעירים בצורה נהירה ומושכת לב, כולל הלשון המאזנת להפליא בין שפה נגישה לשפה מעשירה.
קראתי את הסיפור לילד בן 11 ולאחותו בת ה-9, שהיו מרותקים, גם ההורים הִטו אוזן. כולנו סיכמנו שקשה לחשוב מה היינו עושים היום לולא המציא את החיסון.
מגיל 7.
כדאי גם לקרוא את ספרה של תמי שם־טוב על אליעזר בן יהודה שיצא עכשיו במהדורה חדשה.
עובדות מדהימות שחובה לדעת עד גיל 7
כתבה: קתרין בְּרֵרֵטוֹן
אייר: כריס דיקאסון
תרגם מאנגלית: יונתן יבין
מנוקד, 96 עמ', עם עובד.
לא מרוצים מנושאי הלימוד בבית הספר? סעו לאיסלנד, שם יש בית ספר שאפשר ללמוד בו ... הכול אודות שדונים. רוצים לעשות כסף? הנה רעיון: בשנת 2019 הודבקה בננה רגילה לקיר של גלריה לאמנות בארצות הברית. היא נמכרה תמורת מאה ועשרים אלף דולר. והנה רעיון ליצור חשמל בזיל הזול: תחנת כוח בהולנד משתמשת בקקי של תרנגולים כדי לייצר חשמל שמספיק לתשעים אלף בתים. כמו שנאמר, המציאות עולה על כל דמיון.
טרפתי דף אחר דף של 120 עובדות מדהימות על עולם החי, החלל, גוף האדם, מדע, ספורט. קצר, קליל, משעשע, בכל עמוד עובדה שלא תאמן, כתובה בקצרה, באותיות מאירות עיניים, עם איורים גדולים בקו גרפי פשוט ו"פרוע". אידיאלי להתחלת קריאה, ולא רק.
קתרין ברֵרֵטון שחיה בלונדון כתבה וערכה יותר ממאה וחמישים ספרים לילדים על מיגוון רחב של נושאים: בעלי חיים, רובוטים, חלל, ארכיאולוגיה ועוד.
כריס דיקאסון הוא מאייר אנגלי המתאפיין באיור אנרגטי ו"פרוע" של דמויות בקו גרפי פשוט.
יש לציין את תרגומו הבהיר והקולח של יונתן יבין.
מגיל שש ולכל המשפחה, לכתה, לחברים. רוצו והדהימו.
בעקבות הספר, אפשר לחפש עוד עובדות מדהימות. ילדים יכולים להביא כאלה לכתה, לאיירן בסגנונות שונים, להוסיף להן הערות וגם לתלות על הקירות.
ישנם ספרים נוספים בסדרה על עובדות מדהימות לגילים שונים שטרם תורגמו. מתי?
סופי והתרנגולות הבלתי רגילות
כתבה: קֵלי ג'ונס
איירה: קייטי קאת'
מאנגלית: ניצן לפידות
לא מנוקד, 224 עמ', הכורסא.
"מר ג'יימס בראון
מי יודע איפה?
דוד ג'ים היקר
זוכר את התרנגולת שסיפרתי לך עליה? יש לה את 'הכוח.'
פחדתי שלא תאמין לי, אבל אני חושבת שהיא היתה פעם שלך, אז אתה בטח יודע. חוץ מזה, אתה מת.
[...] שמעתי מכיוון הבית הקטן רעש שנשמע כמו חבטה וקפאתי. הנרייטה תקעה את הראש מחוץ לדלת וקפצה למטה אל האדמה, והיא צעקה וקרקרה וניהלה שיחה תרנגולית שלמה.
[...] ואז היא נעצה מבט בצנצנת – ופתאום הבנתי שהיא נפלה על הצד ואין לה מים – ו... טוב, אני פשוט אגיד את זה. הצנצנת התרוממה מהאדמה, ריחפה באוויר ונחתה ליד הרגליים שלי.
[...] אני בכלל עוד לא יודעת איך לטפל בתרנגולות רגילות, ובטח שלא בתרנגולות עם כוחות־על. נלחצתי וכתבתי מכתב לחֶברה שכנראה קנית ממנה את התרנגולת. אמרתי להם לבוא לקחת אותה."
סופי בראון, בת 12, עוברת עם משפחתה מלוס אנג'לס לחוות הקיכלי שירשו מקרוב משפחה רחוק. כשהיא משוטטת בחווה כדי להכירהּ, היא פוגשת בתרנגולת פלאית שיודעת להזיז חפצים בכוח מוחה. בהדרגה מצטרפות עוד תרנגולות בלתי רגילות, שהיו בעבר של קְרוב המשפחה, וסופי מלאת התושייה לומדת לטפל בהן. אבל מסתבר שדמות מכובדת בקהילה מצליחה לגנוב אותן. האם תוכל סופי להצילן? "החלטתי באותו רגע שאם אני צריכה לעשות משהו אסור כדי לדאוג לתרנגולות שלי [...], זה מה שאעשה."
ספר מצחיק ויוצא דופן, המסופר בכמה אופנים בלתי רגילים וזרוע באיורים בסגנון קומיקס: מכתבים שסופי כותבת, בין השאר לקרוב המת ממנו ירשו את הבית ולסבתהּ המתה – שניהם חיים מאד עבורה, קורס בהתכתבות לטיפול בתרנגולות, שאלונים ורשימות למיניהן. בין לבין ניתן מידע על סוגי תרנגולות ואפיונן. כל אלה, יחד עם ערוב של דמיון ופנטזיה, גיבורה מקסימה ודמויות משנה נפלאות הופכים את הספר הזה לחוויה.
נבחר לספר השנה לגילאי 9-12 באתרים ובכתבי עת שונים.
זהו ספרה הראשון של קלי ג'ונס שעבדה כספרנית וכמוכרת בחנות ספרים.
מגיל 9. גם מבוגרים ייהנו.
המשך סדרות:
לֵבְּרון ג'יימס מלך המשחק
כתב: ריק לֵדי
מאנגלית: תומר קרמן
מנוקד, 148 עמ' כתר.
סיפור סוחף על גדול הקַלעים של ה ־ NBA שנולד לאימו בת השש-עשרה. היא גידלה אותו בתנאי עוני קשים וללא אב אך במסירות רבה, עד שהתגלה על ידי עוזר מאמן של קבוצת ילדים בכדורגל. כן, ג'יימס התחיל כשחקן כדורגל, משם המריא, תרתי משמע, לצמרת עולם הכדורסל. גרסה ספורטאית לסיפור סינדרלה שגם אלה שאינם קשורים לספורט, כמוני, יקראו בשקיקה. שלא לדבר על אוהבי ספורט, כאותו קורא צעיר בן אחת-עשרה שהתלהב עד השמיים וגם עשה על הספר יומן קריאה וקיבל מצויין.
הספר מצטרף לסדרה המצוינת על ספורטאים בהוצאת כתר.
פברואר 2023
תמיד אהיה הארנב שלך
מאת: פרנסס גילבַּרט
איורים: ג'וליאנה סְוֵוני
מאנגלית: גילי בר-הלל סמו
ספר קרטון, מנוקד, תכלת.
"גם בלילה, גם ביום, / אני שלך בכל מקום." ארנב, שדמותו המאויירת מביעה שלווה ונועם, מלווה ילדות וילדים בלילה וביום, בטוב וברע: בשעת עצב, לעת גשם וקור, בעת ריב או שמחה, "את ואני יחדיו לעד. / אף פעם לא נהיה לבד." הארנב, ללא שֵׁם, שהוא גם בובת קטיפה וגם אמיתי, מייצג ארנב פרטי של כל אחד מאתנו, קטנים וגדולים. בחזית הספר המקורי, מעל לכותרת, כתוב: "באהבה מארנב הקטיפה" ועל הכריכה האחורית ציטוט מהספר הקלאסי הנפלא של מרג'רי ויליאמס מ-1922 (יצא בתרגום עברי של מאירה פִירון בהוצאת טל־מאי 2014 - כדאי מאד) "ברגע שאתה אמיתי אתה לא יכול להפסיק להיות אמיתי. זה מחזיק מעמד לנצח."
האיורים היפים, על רקע לבן, מבליטים את הסיטואציות ואת הבעותיו ושפת גופו של הארנב.
הסיטואציות המאוירות מוכרות לפעוטות: משחק בצעצועים, בילוי בדשא, מריבה עם אח גדול שלקח לקטן את הברווזון שלו, הליכה בגשם עם מטריה.
מגיל 3.
לרשימת הספרים
גם אבא ואבא יכולים
כתבה: יונה טפר
אייר: גלעד סֶלִיקְטָר
מנוקד, 32 עמ', הקיבוץ המאוחד.
' "נסיעה טובה' אמרה סבתא, 'הבאנו שמיכה ובקבוק בשביל התינוקת, ולנגה – בובה חדשה.' " שם הספר והכריכה כבר מסמנים את הכיוון. פתיחת הסיפור מבהירה לנו שמדובר באבא ודֶדי (אבא באנגלית של חיבה) שנוסעים להביא תינוקת מפונדקאות.
נגה הקטנה מצטרפת אליהם לנסיעה לקטמנדו שבנפאל הרחוקה לקראת הלידה הצפויה. נגה שואלת "גם אני נולדתי ככה?" וההורים עונים ומסבירים לה ולקוראים הצעירים, בגובה העיניים, את אפשרות הפונדקאות. נגה נזכרת שכאשר סיפרה לחברתה בגן שבקרוב ייסעו לחו"ל להביא תינוקת, תגובת החברה הייתה: " 'אבא ואבא לא יכולים לעשות תינוק. רק אמא ואבא יכולים לעשות תינוקות.' " אז הנה אפשר.
העיר קטמנדו אליה הגיעו, מתוארת בקצרה ובצבעונית עשירה, כיאות לספר טוב. קצת לאחר ההתמקמות והציפייה לתינוקת החדשה אנחנו מטולטלים על ידי רעידת האדמה שפרצה – כמו שקרה במציאות. בתוך התוהו ובוהו הפוקד את המדינה מחפשים ההורים בדאגה ובחרדה – המתוארים באופן מעודן המותאם להכלתם הרגשית של המאזינים הצעירים - את הפונדקאית.
כולנו נושמים לרווחה. אחרי מאמצים ותלאות, שאפשר לראותם כ"צירי לידה", ועזרה מאנשים, אותרה הפונדקאית סאריקה ו"סוף סוף הגיע הרגע לו חכתה נגה. ' מאיה... מאיה... בואי אלי, אני פה! ' " בצד חיזוק דמותה של האחות הגדולה נגה, בונה הסיפור את יחסה אל התוספת המשפחתית – הציפייה, הדאגה, ההתרגשות והשמחה.
הספר הזה מצטרף בכבוד לספרים על המשפחה החדשה לסוגיה ויכול לשמש דוגמה לספר ילדים מצוין בנושא, שמנגיש אותו לקוראים הצעירים דרך הרגש והדרמה ולא בדרך דידקטית של הרצאת הדברים. וכל זאת מבלי לזנוח את המגע הספרותי. אל יֵקַל בעיניכם, דרושה מיומנות ספרותית כמו של יונה טפר, סופרת אהובה ופורייה עתירת פרסים, כדי להפוך אירוע מציאותי לסיפור משובח.
גלעד סליקטר, מבכירי המאיירים, שזכה לשבחי הביקורת בארץ ובעולם, מספר על האיורים:
"בספר רציתי ללוות את הדמויות, לתעד את המסע ולהעביר את התחושות הפנימיות שלהם בעקבות האירוע שקרה. יש רגעים של פחד ואימה בזמן רעידת האדמה והיה חשוב לי להתמקד בזה ובמקביל להראות תמיד שהמשפחה מאוחדת. משום שהסיפור מבוסס על אירוע אמיתי גם ניסיתי להעביר תחושה של תיעוד, מבט מבחוץ לתוך האירוע דרך משפחה אחת, עם סיפור ייחודי משלה."
מגיל 3.
לרשימת הספרים
חבר מחליף חבר
כתבה: דפנה שטרום
אייר: שחר קובר
מנוקד, 29 עמ', ספרית פועלים.
"אח ואחות הולכים בשביל / בדרך לשיעור חליל." ומה קרה בדרך? "אחרי שעה של הליכה / עוברת שם תהלוכה./ בראש צועד המתופף, / שואל: רוצים להצטרף? / לחלילן אחד יש חום, / תוכלו להחליפו היום?" הילדים כמובן נענים, אך כשהם נזכרים שפניהם היו מועדות לשיעור נגינה הם סרים למספרה ומבקשים מן הספר שיחליף אותם בתזמורת. הוא כמובן נענה ומצטרף "לשפתיו הצמיד מסרק / ובמספריו צקצק". אך לפתע הוא נזכר בלקוחותיו, ומבקש מן האופה שירוץ למספרה ויחליף אותו. האופה כמובן נענה, ופתאום נזכר שהשאיר חלה בתנור. הוא מבקש מהרופאה שתרוץ למאפייתו לבדוק אם החלה לא נשרפה. "מדדה היא את החום - / לכל ככר בפה מדחום, / בדקה הדופק לעוגה, / חבשה כעך בדאגה." כך, במבנה אפיזודלי, כל בעל מקצוע שמצטרף לתהלוכה מבקש מבעל מקצוע אחר שיחליפו בעבודתו וזה האחרון נענה ופועל על פי מקצועו: הגנן הגיע למרפאה עם מריצה. "הוא בֵּרֵך את החולים, / מהשק הוציא בצלים / ושתל להם בכיס/ חבצלת או נרקיס."
הומור של בלבול ואבסורד, האהוב מאד על קטנים, תופח ומצטבר, וכל זאת במוסיקליות נפלאה.
דפנה שטרום מלמדת ריתמוסיקה בגני ילדים, החריזה והקצב הם מרכיב דומיננטי בספריה, ביניהם "אולי נתחלף" ו"העננים אמרו לי" (ספרית פועלים.)
שחר קובר, שאייר ספרי ילדים רבים בארץ ובעולם, מעצים את ההומור ה"משוגע" באיוריו הנפלאים, מלאי החן והתנועה. אמנם הסיפור מתרחש "בעיר קטנה בין פה לשם" אך כל יוצר קרוב אצל עצמו וקובר טומן באיוריו מחווה לקרית טבעון עיר מגוריו, בשלטים: מוּמוּס - בית התה והחומוס, קפה אַנין, ועוד.
הנאה מובטחת גם למבוגרים.
מגיל 3.
לרשימת הספרים
כל הכבוד, תום!
כתבה: ג'יין אוקונור
אייר: אֵנְדְרוּ ג'וינר
מאנגלית: גליה אלוני־דגן
מנוקד, ללא מספרי עמ', תכלת.
תום כבר יודע לעשות דברים בעצמו, וזוכה מהוריו ל"כל הכבוד" – כשהוא עוזר להכין ארוחת בוקר, כשהוא גורב גרביים ונועל נעליים, כשהוא מטפס בעצמו על סולם המגלשה וגולש. הוא אפילו מבין כבר שילדים גדולים יודעים לחלוק ועוזר לתינוקת על שפת הים שרוצה את הכף שלו. כדי להדגיש את שלב הבגרות והעצמאות, "לא תמיד הייתי ילד גדול. פעם הייתי תינוק" שברח כשהיה צריך להתלבש, שאהב לזרוק אוכל ולמרוח אותו על הפנים, שמשך לכלב בזנב.
עד שמגיעים לדרמה: ביום של צביעה בבית צובעת עצמאותו של תום את הסיפור, תרתי משמע, בבלגן גדול. ההורים הפעם אינם מוחאים כפיים ורק אומרים: "אבל שכחת להקשיב. ילדים גדולים מקשיבים."
ילדים צעירים, אם מתוך כוונה טובה, אם מתוך סקרנות, אינם יכולים לצפות את תוצאות מעשיהם. ההורים אינם גוערים בתום והסיפור מסתיים בשאלתו "אני יכול לעזור?" כשכל אחד מוזמן לענות עליה כמיטב הבנתו.
תורמים לסיפור ולהומור האיורים בקו קריקטוריסטי.
ספר חכם ומצחיק הנוגע באחד הנושאים המרכזיים בגיל הרך: עצמאות וגבולותיה.
מגיל 3.
לרשימת הספרים
בארץ השמיכה
כתבה ואיירה: נָטָלִי בֶּלְהָסֶן
מנוקד, ללא מספרי עמ', כנפיים וכתר.
הספר הזה הזכיר לי שכאשר היית ילדה היה לי סדין אהוב עם פרחים ורודים. הרגשתי שאני ישנה בשדה של פרחים. מספרת הילדה שבספר: "יש לי יש שמיכת טלאים, / שסבתא תפרה לי בכל הצבעים. / ואם קשה לי בחושך להירדם לבד, / אני יוצאת לטייל בשבילי הבד." זהו "מסע לילי" על טלאי השמיכה – פה אדמה, שם שדות קמה וכותנה, פרחי בר של הדבורה והפרפר - הילדה מתאפקת, לא קוטפת דבר; מטע של שקדיות, שדה חמניות. יש גם דרמה קטנה בדרך: היא תולשת שושנה ו"חוט שלא ראיתי / משתחרר / ונקרע. / שלולית החורף כועסת נורא. / עולים הגלים, / דגים צוללים, / ומיד מתחילה סערה." הכול בא על תיקונו, תרתי משמע, בעזרת זחלי הפרפר שמביאים חוט של משי, הקיפוד מעניק קוץ המשמש כמחט. "בדיוק אז אני נזכרת / איך סבתא שלי תופרת" והתפר שנפרם – נרקם.
יחודו של הספר הוא באיורים הנפלאים של הטבע הארצישראלי שהמחברת יצרה משלל בדים, חוטים וחרוזים. די והותר בעושרם ויופיים, את הטקסט המחורז אפשר היה לקצר.
זהו ספרה הרביעי של נטלי בלהסן. ספרה הראשון, פיוטי ונפלא, העוסק בבדידות, "גברת מגזרת" (הקיבוץ המאוחד 2011) שאוייר במגזרות נייר מקסימות של האומנית נעמי שפירא, זכה בעיטור אנדרסן ותורגם ליפנית, סינית וקרואטית. כל ספריה נבחרו למצעד הספרים של משרד החינוך.
אפשר לעקוב עם הילד אחר הנופים שבשמיכה וגם לחבר סיפורים על מצעיו, כיד הדמיון הטובה.
מגיל 3.
לרשימת הספרים
ורוד, כחול, אפשר הכל!
אֵליס גְרָאוֶול וּמיקָאל בְּלַייס
מאנגלית: דנה טל
מנוקד, ללא מספרי עמ' (חבל מאד), תכלת.
כשילדי היו קטנים, חטף בני צעצוע שגם בתי חשקה בו והכריז: "זה צעצוע של בנים." ענתה לו בתי בטון נחרץ: "בין בנים ובנות אין שום הבדל, חוץ מהפיפי." הימים היו ימי שלוט הסטריאוטיפים המגדריים ולשמע תשובתה ידעתי שהצלחתי להטמיע בחינוכה את מסרֵי השוויון שהאמנתי בהם.
בעיתוי שנראה כי אין מוצלח ממנו, שבו גורמים בממשלה מבקשים להחזירנו שנות אור לאחור, יוצא הספר המצוין הזה בעברית. הוא דן במיניות ומגדריות, בזכותו של כל אחד להיות מה שהוא, להיקרא איך שהוא רוצה – היא, הוא, הם, פעם כך ופעם כך, ולזכות בהכרה ובאהבה של הסביבה.
כמו שאני תמיד אומרת, לא חשוב רק המה - תוכנו של הספר, אלא גם האיך – הסגנון. הספר מציג לנו שאלות, מאתגר אותנו למחשבה ולנקיטת עמדה: מי קבע את החוקים והסטריאוטיפים? האם אנחנו חייבים לפעול על פיהם? מה קורה אם אנחנו לא רוצים? הוא מעודד אותנו להכיר בזהותנו: "איך הייתם מתארים את המגדר שלכם?" ולנקוט פעולה: "באיזה כינוי גוף תרצו שאנשים ישתמשו כשהם מדברים עליכם?" וכל זה בשפה תמציתית, בגובה העיניים, בעיצוב ואיורים יפים וגם עם הומור.
בכפולה הראשונה למשל מוצגות תמונות של חפצים, צעצועים, משחקים ופעילויות - כדורגל, בלט, בובות, משאיות, ואנו נשאלים: האם יש פה דברים ששייכים רק לבנות או רק לבנים או בשביל כולם?
הספר מעלה את שלל האפשרויות המגדריות שפרצו לחיינו ולוקח להן זמן להיטמע בתודעתנו ובזרם החיים. להבדלים בגופנו קוראים המבוגרים בן ובת, המדענים - זכר ונקבה, "אבל התשובה לשאלה מי אנחנו באמת היא הרבה יותר מסובכת מאשר השמות האלה. מעטים מאתנו נולדים 'אינטרסקס', וזה אומר שהמין שלנו הוא לא זכר ולא נקבה. בלב, אנחנו יכולים להרגיש שאנחנו בת, או בן, או אף אחד מהם או שניהם. [...] לרגשות האלה קראים זהות מגדרית."
תקצר היריעה מלהציג את כל מעלותיו של הספר. בצד המצב הרצוי/המתחייב הוא מספר על המתנגדים, "יש אנשים שלא חושבים שלכל בני האדם מגיעות אותן זכויות" ועל ההיסטוריה שבמהלכה היו חוקים וכללים שאמרו לנו איך להתנהג. החוקים והסטריאוטיפים המוצגים עוסקים בפעולות, באורח חיים, ברגשות, בעמדות פוליטיות ותרבותיות: נשים לא היו אמורות להטיס מטוסים, לרוץ מרתון ולהצביע בבחירות, גברים לא היו אמורים לטפל בתינוקות ולנקות את הבית, לפחד או להיות עצובים." לצערי חלק מן החוקים האלה שייכים לא רק להיסטוריה, ראו מה קורה היום באירן. הקורא מאותגר בשאלה: "האם לדעתכם החוקים והכללים האלה הוגנים?"
המחברות אינן מתעלמות מן המציאות: "היום עדיין קשה יותר לנשים לנהל חברות גדולות. רוב מנהיגי העולם הם גברים. ובמקביל, החברה לא מעודדת גברים לעבוד במקצועות טיפוליים."
לקינוח אנחנו מתוודעים לגברים ולנשים שהלכו נגד הזרם: זוג הגברים הראשון שהתחתן בארה"ב, האישה הראשונה שטסה לחלל, הנערה שנלחמה על זכותן של ילדות ללכת לביה"ס במדינתה פקיסטן.
בסוף הספר תמצאו כמה עובדות מעניינות על מגדר ובגדים, מן העבר וההווה: תמונה של פרנקלין דלאנו רוזוולט מגיל ארבע, אחד הנשיאים של ארה"ב, בשמלה לבנה מתנפנפת ושיער ארוך, כי כך היה נהוג לפני מאתיים שנה. גברים בארצות שונות שלובשים חצאיות. והאם ידעתם שגברים בפרס העתקה נעלו נעלי עקב כי כך היה להם קל יותר לרכוב על סוסים, לעמוד זקוף ולירות בחיצים? תודו שלא.
לאיזה גיל הספר מיועד?
מידע לילדי גן צריך להינתן מתוך הקשר לעולם החוויות שלהם. אם הילד נתקל למשל בשכן שלובש שמלה או מדבר על עצמו בלשון נקבה, והוא תוהה ושואל, אפשר לקרוא לו מהספר את המידע הרלוונטי, לא מוכרחים הכול. (אגב, אותו דבר גם בהצגת נושאים כמו שואה, מוות וכד'). ככל שמידת החשיפה של הילד לנושא עולה, אפשר להרחיב – זהו ספר שגדל עם הילד. יחד עם זאת כדאי לכלול במגוון הספרות לגיל הרך גם ספרים המציגים את הנושא ברמת התפישה המתאימה (ראו למשל את הספר שנסקר למעלה "גם אבא ואבא יכולים").
כל הכבוד להעברה לעברית של שם הספר, במקור: Pink, Blue and You.
לרשימת הספרים
היצורים שלא עוצרים
כרך ראשון: איך בני האדם השתלטו על העולם
יובל נוח הררי
איורים: ריקרד זפלנה רואיז
מאנגלית: מיכל אלפון
לא מנוקד, 165 עמ', דביר.
"בהתחלה בני האדם התקרבו אל האש בזהירות רבה והסתכלו עליה ממרחק. אולי הם גילו שאחרי שברק מכה בעץ מבודד ומבעיר אותו, הם יכולים לשבת מסביב לעץ הבוער וליהנות מהאור והחום. וחשוב עוד יותר – כל עוד העץ בוער, אף חיה מסוכנת לא תעז להתקרב אליהם". כשלמדו להכיר את האש מקרוב והבינו שהיא פראית ואכזרית, גילו שבכל זאת יש לה חוקים משלה והתחילו להתיידד אתה. הם קרבו מקל ארוך לעץ בוער ועכשיו הייתה להם אש על מקל וזה היה שימושי מאד. אחר כך הם למדו כיצד להצית אש בעצמם. "השימוש שבני האדם עשו באש הפך אותם ליוצאי דופן."
כבר ידוע שיובל נוח הררי יודע להנגיש לנו את ההיסטוריה בצורה סיפורית מעניינת. הפעם הוא מספר כיצד הפך האדם ליצור השולט בעולם. הוא לוקח אותנו בעקבותיו למסע מיידעי עשיר ומרתק, שכולל גם ארכיאולוגיה והיסטוריה, חילוקי דעות ומסקנות שונות ובכך גם מדגים לקוראים הצעירים כיצד מידע אינו בהכרח חד משמעי ויכול להיות פתוח. חשוב מאד במערכת החינוך שלנו, במיוחד היום, כשיש בה זרמים הטוענים למידע אבסולוטי על ההיסטוריה ובריאת האדם והעולם.
מגיל 8 וגם למבוגרים.
גיא וגלי – תעלומת החדַשדוּש
כתבה: נוֹפְיה בר־ניצן
איורים: רון לוין
מנוקד, 128 עמ', כנרת.
ילד חדש מגיע לקיבוץ. דוקא בחברה סגורה כזו, ובימים של תחילת החופש הגדול, הילדים מצפים לפגוש מישהו חדש. אך החדַשדוּש כינוי שהדביקו לו, מסתגר בביתו ומתבודד והילת סוד אופפת אותו. כל מה שמצליחים לגלות עליו הוא רק שמו - גיא. סקרנותם של הילדים מתגברת, הם מבקשים להתקרב אליו, שולחים לביתו משלחות אך בכל פעם אחד ההורים פותח להם את הדלת ודוחה אותם בתירוצים שונים. כל תכנוניהם ותִחמוניהם אינם מקדמים אותם בפתרון התעלומה. מי שלבסוף חושפת את הסוד היא גלי, ילדה עדינה וטובת לב, מפיה אנחנו שומעים את הסיפור. גלי רוצה לעזור לו מצד אחד אך מכבדת את רצונו לשמור את סודו מצד אחר.
לא אגלה לכם כמובן את הסוד, רק אספר שמשפחתו של גיא עזבה את העיר ועברה למקום חדש משום שבבית הספר לא קיבלו אותו כמו שהוא (איך הוא ולמה זהו הסוד).
סיפור יפה מאד ורגיש שעוסק בביטחון עצמי, איך אנחנו רואים את עצמנו, איך אחרים רואים אותנו ואיך אנחנו חושבים שהם רואים אותנו. כתוב כהלכה מבחינת קצב האירועים והמתח. הסופרת מיטיבה לאפיין את דמויות הילדים והדינמיקה החברתית.
שמחתי לראות שזו עומדת להיות סדרה ושם הספר הבא כבר מסקרן: החרם על דניאל (אגלה לכם רק שדניאל , שהקניט תחילה את גיא וטפל עליו האשמות שונות, הוא זה שהביא להיפתחותו ולשילובו בחברת הילדים).
נוֹפְיה בר־ניצן, אם לארבעה, היא העורכת הראשית של עיתון הילדים "אותיות וילדים".
רון לוין היא מאיירת ואנימטורית.
אף על פי שגיבורי הספר עולים לכתה ו, הוא מתאים מגיל 7 ליודעי קרוא, וכדאי שגם ילדים בוגרים יותר לא יירתעו מהניקוד ויקראו.
מתאים מאד לקריאה מפי המורה בכתה.
המשך סדרות:
קִילְיָאן אֶמְבַּפֶּה נער הזהב
קֵוִין אַשְׁבִּי וּמַיְקֶל פַּארְט
מאנגלית: תומר קרמן
מנוקד, 155 עמ', כתר.
מרגע שקיליאן למד ללכת, "הוריו לא הצליחו לגרום לרגליו לעמוד במקום לרגע אחד. אם זה לא היה כדור אמיתי, זה היה גרב או צרור ניירות מעוך." יום אחד, כשהלך ברחוב עם אימו, הקפיץ וכדרר כדור בין העוברים ושבים, בעט בעצמה ו... "הכדור התרומם מעל המכוניות והתנגש בדוכן פירות וירקות" מעבר לכביש. "תפוחי אדמה, עגבניות, ירק ובצלים התפזרו לכל עבר." האֵם התנצלה וביקשה לשלם. אולם המוכר, שהכיר את קיליאן ומשפחתו, סירב לקבל את התשלום ורק פנה אל הילד: " 'העונש שלך יהיה... לבעוט ככה בשביל פריז סן־ז'רמן. '"
למרות ההפסד של צרפת במונדיאל האחרון בקטר, אמבפה, שבגיל תשע־עשרה היה למבקיע הצרפתי הצעיר ביותר בגביע העולם (2018 צרפת נגד פרו), הוא שחקן נערץ ומעורר השראה. הספר פורש את חייו באופן סיפורי שעניין גם אותי, שרחוקה מאד מכדורגל. זהו סיפור על חלומות ועל משפחה, המוכיח שאין דבר העומד בפני הרצון.
ספרים נוספים בסדרה זו על כוכבי כדורגל: כריסטיאנו רונאלדו, ליאו מסי, לברון ג'יימס, נימאר הקוסם.
מגיל 8.
רונלדו שולט
סַיְמוֹן מַגְפוֹרְד, דן גרין 
מאנגלית: ארז אָשרוב
מנוקד, 127 עמ', כנרת.
גם רונאלדו לא ניצח במונדיאל האחרון על המגרש, אבל ניצח בזירה הכלכלית בעשרות מיליונים של אירו. מבחינה ספרותית, אמבפה מנצח. הספר על רונאלדו רובו עובדות ומספרים. החלק של הסיפורים, בסגנון עובדתי, הוא מזערי. בעצם חלק הארי של הספר הוא איורי שחור לבן כך שאין להבהל ממספר העמודים. בכל זאת למדתי כאן שאימו של רונאלדו קראה לו כך על שם רונלד ריגן, שחקן הקולנוע ונשיא ארצות הברית לשעבר. ולמה הוא ידוע רק כרונאלדו? כי שמו המלא: כריסטיאנו רונאלדו דום סַנטוס אָוִיֵרו לא נכנס על חולצה. הספר מציין את טכניקת המשחק המיוחדת של רונאלדו, בזכותה נאמר עליו: כשאתה משחק עם רונאלדו בקבוצה שלך, אתה מוביל 0-1 מההתחלה. וכמובן מפרט את כל זכיותיו ושיאיו.
עוד בסדרה: מֶסי שולט.
למכורים.
יומנו של חנון – מלחמת הלהקות
ג'ף קיני 
מאנגלית: ארז אשרוב
לא מנוקד, 218 עמ', כנרת.
גרג מלווה את הלהקה שהקים אחיו רודריק ומהר מאד מגלה שלא הכל זהב: מריבות, לילות ללא שינה, תקלות לא צפויות. הכול כמובן בקצב מסחרר, תפניות מפתיעות והומור מטורף, שהותירו אותי עם לסת שמוטה.
אז תפנימו קוראים יקרים: רוצים להיות עשירים וסלבים? דעו שיש לזה מחיר.
ספר 17 בסדרה שתורגמה ל־65 שפות, נמכרה ביותר מ-275 מיליון עותקים וכובשת את רשימות רבי המכר. גם אצלינו היא נכללת בקטגורית הספרים האהובים במצעד הספרים של משרד החינוך. אז אפשר כבר להפסיק לספור.
מגיל שקוראים חופשי בלי ניקוד.
לרשימת הספרים
כראמל - סכנה בביצה
כתבה: מאירה ברנע־גולדברג
אייר: רמי טל
לא מנוקד, 220 עמ', כנרת.
החתול הסֵלֵבּ חוזר בספר הרפתקאות נוסף, שביעי במספר, בסדרה שכבשה את לב הקוראים ומופיעה גם בפורמט קומיקס חדש, בסדרת טלוויזיה בכאן חינוכית ובהצגה של תיאטרון אורנה פורת. האם יש המלצה טובה מאלה?
מפניני חכמת החיים שבספר: "הפתרונות מגיעים בסופו של דבר, כשאנחנו סבלניים ומחכים להם בעיניים פקוחות".
מתאים לילדים שכבר קוראים בעצמם.
ההמצאה המדהימה 4 – הכפפה
כתב: גל פורת
אייר: אביאל בסיל
מנוקד, 127 עמ', ספרית פועלים.
ספר נוסף בסדרה המצליחה על אבא של עמרי שמקצועו ממציא פטנטים. ההמצאות שהוא ממציא לבנו מסתברות כהרבה יותר מוצלחת ממה שתכנן. הפעם הוא ממציא כפפה שאמורה לתת לבנו קצת יותר כוח, אבל מסתבר שהיא נותנת לו כמעט כוח־על.
פטנטים קשורים בתודעתנו בדרך כלל עם רווחי עתק, אבל בספרי הסדרה הרווח הוא חברתי. כל ההמצאות בכל הספרים, שעובדות על חושים וכישורים, משמשות לעמרי להיטיב עם העולם: בספר הראשון הוא מציל כלב מהתעללות, בשני הוא חושף גניבה בחנות צעצועים, בשלישי הוא גורם להסרת חרם כיתתי מילדה, והפעם הוא מציל נפשות. היחס לזולת וקשרי החברות בספרים מחממים את הלב.
קריאה זורמת וכיפית. מגיל 7. הספרים מצוינים לקריאה של המורה בכתה. אחרי פרק או שניים הילדים ירוצו לחפשם בספריה.
מַיינקראפט – אתגר הדרקון , מלכודת המעמקים
מאת סְפֶה ר' מונסטר ושרה גְרֵיילי
מאנגלית: שלומי שוורצוולד
לא מנוקד, 94 עמ', כתר.
ספר שני בעיבוד גרפי של משחק המחשב המפורסם. והפעם, אחרי שחמשת החברים הביסו את הדרקון, לפניהם אתגר חדש: מציאת אנדרטה תת ימית.
וזו חוות דעת של חובב ספרים גראפיים בן 11 (היום יש יותר ויותר כאלה): בספר יש התמודדות עם בריונות, הפסקת אש עם פיראטים והרבה הפתעות. יפה מאוד, ממליץ.
מגיל 8.
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
כ
ל
מ
מַיינקראפט – אתגר הדרקון , מלכודת המעמקים
נ
ס
ע
עובדות מדהימות שחובה לדעת עד גיל 7
פ
צ
ק
קִילְיָאן אֶמְבַּפֶּה נער הזהב
ר
ש
ת