ספרייה
סוקרת ד"ר נעמי בן-גור, מרצה, חוקרת, עורכת, מתרגמת וסופרת לילדים.
אוקטובר 2023
בוּבינה
כתבה ואיירה: אורה איתן
ספר קרטון, עם עובד.
בּוּמֶלֶך הנסיך משתעמם לבדו. הוא יוצא לשוטט ונרדם. כשמתעורר, ניצבת מולו נסיכה. זוהי בּוּבִּינָה השובבה. היא מציעה לו משחקים שונים אבל הוא דוחה אותם בשלל תירוצים: הכדור עלול לפגוע בכתר שלו, בעמידת ידיים עלולים ליפול לו המשקפיים וכן הלאה. בובינה כועסת, בועטת בכדור שלה, פוגעת לבומלך בטוסיק וזה כואב מאד. עכשיו בומלך נדרך, יוצא מאזור ההימנעות המלכותית המפונקת שלו וצורח: "אני אראה לך!" בובינה מאתגרת: "נראה אותך!" מתחיל ביניהם מרדף, במהלכו ממשיכה בובינה להתגרות בו. סופו של הסיפור – שניהם נופלים לשלולית, "מרוחים בבוץ מכף רגל ועד ראש. יד ביד מלוכלכים ושמחים, הלכו הביתה."
קדם לספר זה "בומלך" ( 2019 עם עובד) אך גם בספר זה, הגיבור הראשי הוא בעצם בומלך שעובר, כמו בספר הקודם, תהליך של שינוי, מחנוט במלכותו לחופשי ומשוחרר.
בומלך אם תרצו הוא הגרסה המודרנית של הילד, נסיך במשפחתו, על פי גחמותיו ישק דבר. וברובד למבוגר, הספרים האלה אולי מנסים להחזיר אותנו לשפיות: הלאה המלוכה המפונקת העצובה והמגבילה, קדימה הילדות החופשית, המשוחררת והשמחה.
בשני הספרים טקסט מינימליסטי ענייני, שפה נאיבית, כל מילה במקומה, מוסיקליות פנימית, איורים נפלאים עתירי הבעות המעניקים לספר דינמיות שמאיצה בנו לרוץ קדימה עם העמודים.
אצל אורה איתן, אָמָּנִית מהמעלה הראשונה עטורת פרסים, כל ספר הוא פנינה. אל תחמיצו.
מגיל 3.
מי ישן במיטה שלי?
כתבה: אלזה דֵבֶרְנוּאָה
איירה: אָניק מָאסוֹן
מאנגלית: רוני בֵּק
ספר קרטון, תכלת.
באמצע הלילה התעורר אליוט מחלום ולא הצליח להירדם שוב. הוא התגנב בשקט לחדרה של אחותו הגדולה אמילי, נכנס למיטתה ומיד נרדם. אבל אז אמילי התעוררה. אחיה הקטן תפס לה את כל המקום במיטה ועכשיו היא לא מצליחה להירדם. לאן הולכים? לחדר ההורים. הדלת הייתה סגורה והיא לא הצליחה לפתוח. עייפה נשכבה על השטיח שלפני הדלת.
המשפחה כולה נסחפת במשחק לילי של חילופי מקומות, נוסח כיסאות מוסיקליים.
הבעיה ידועה מימים ימימה והרבה ספרים נכתבו עליה. ברוח הפוסט דידקטית, הספר אינו מנסה להציע פתרון אלא מציב לעינינו מראה מחויכת. וכמו שאומרים: עד הצבא זה יעבור.
ספר משעשע, כולל האיורים.
מגיל 3.
קוטן בוטן
כתבה: ורד לֶבֶּר
איירה: כִּנרת גילדָר
מנוקד, ללא מספרי עמ', כנרת.
אפרת מצאה גוזל עזוב, הביאה אותו אל חדרה וטיפלה בו במסירות ובאהבה. הילדים בגינה צוחקים לה: "טוב שאת לא מגדלת דביבון או קרנף, או ג'ירף, או דב נמלים, או עדר פילים."
גם המבוגרים מתפלאים על הבחירה: סבתא חושבת שמוטב לאמץ דג זהב או ארנבת, סבא אומר שעדיף אוגרים כי הגוזל שברירי מדי, "אבא שלה דואג לה מאד - /'ליבך ישבר, הוא פשוט לא ישרוד.' " עכשיו מתגנב לליבה של אפרת החשש: "אולי באמת לא כדאי?" אך מיד היא מחליטה "הוא יגדל! / עוד תראו/ בוודאי". לאט לאט גדל הגוזל, "מתכסה בנוצות, מתאמן בקפיצות." הזמן עובר, אפרת ממשיכה בטיפולה המסור, עד שהיא יודעת שהגיעה העת והיא משחררת את הציפור אל השמים, אל האור.
בניגוד לספרים אחרים המספרים על ילד שמאמץ גוזל לחיית מחמד ומתקשה להיפרד ממנו בבוא היום, כאן המעשה של אפרת איננו למען עצמה אלא למען הציפור. הספר פיוטי ויפה, כולו רגש וחמלה, המקבלים ביטוי גם באיורים היפים.
בסוף הספר תמצאו מידע חשוב מרשות הטבע והגנים: "אם מצאתם מתחת לעץ גוזל או פִּרְחוֹן (גוזל בוגר שעדיין אינו יודע לעוף), נסו לחפש את הקן שלו ולהחזירו לשם. חכו מעט ושימו לב אם הוריו חוזרים לטפל בו. אם לא מצאתם והוריו לא בסביבה, שימו אותו בקופסה מרופדת והתקשרו למוקד רשות הטבע והגנים 3639* ושאלו מה צריך לעשות."
מגיל 4.
רק לא שמוליק
כתב: רן שחם
אייר: אביאל בסיל
מנוקד, ללא מספרי עמ', עם עובד.
"מי יוצא דופן: תפוז, קלמנטינה, לימון או שמוליק? / נשמע קל? / רגע, שכחתי – מותר לענות הכל, רק לא שמוליק. הבנתם? / אף פעם לא שמוליק."
ילדים אוהבים חידות, אוהבים משחקי מי יוצא דופן, אוהבים הומור ונונסנס. בספר הזה ימצאו את הכול ועוד.
בכל עמוד: מי יותר גבוה, נמוך, איטי איטי וכיו"ב. עם חידות שנשמעות קלות אבל בעצם הן מאתגרות את המחשבה ומצחיקות. מעבר לעמוד החידה, עמוד תשובה וההסבר לה, שיפעיל לכם את בלוטות הצחוק.
עם התקדמות הקריאה הילדים, וגם המבוגרים, ינסו להפעיל חשיבה אחרת בחיפוש אחר התשובה.
הוסיפו לזה את הפניה הישירה לקוראים, את הילד שמוליק המופיע בכל חידה, את הדמויות המונפשות, המקיימות ביניהן שיח ויוצרות בכך מישור נוסף, את הדינמיות והקצב וכמובן האיורים הנפלאים, הצבעוניים והמצחיקים של אביאל בסיל שהעניק לכל דמות אופי והבעות פנים.
מה קיבלנו? ספר מיוחד ומגניב, שואב את הקורא/השומע מהרגע הראשון, מזמין לדפדף בו שוב ושוב. לא בכל יום מה שכתוב על דף היחצ"נות מתקיים בספר, אבל הפעם בדיוק כמו שכתוב: מצחיק, מתוחכם, מאתגר.
אתם מוזמנים לנסות ולחבר חידות מהסוג הזה, שהן אמצעי מצוין לאתגר ולפתח את המחשבה.
מגיל 4. הנאה מובטחת בכל גיל, גם למבוגרים.
זהו ספרו הראשון של רן שחם, דוקטור למחשבים וגם ממציא צעצועים, אב לארבעה בנים – אף אחד מהם לא שמוליק.
המרפסת
מליסה קַסְטְרִיוֹן
ספר מאויר עם מילות כותרת ספורות, ללא מספרי עמ', אגם.
ילדה עוברת מן הכפר אל העיר. המעבר קשה אך זרע התקווה, תרתי משמע, צומח והופך לגינה מלבלבת במרפסת, המשנה את חייהם של הסובבים.
התמצית הקצרה הזו נפרשת לסיפור על געגוע, על בית, על צמיחה וחברות, המסופר באמצעות איורים מרובי פרטים בעלי צבעוניות נפלאה, המשקפים את נפשה של הילדה.
מליסה קַסְטְרִיוֹן היא מאיירת בריטית עטורת פרסים. זהו הספר הראשון שכולו פרי יצירתה.
כמי ששתלה לפי שנה גינה במרפסת אני יודעת להעריך את מתנתם של הצמחים.
מניסיוני אני יודעת שהורים לא מתלהבים, בלשון המעטה, מספרים ללא מילים. אם כבר משלמים אז שיהיו מילים, אך בעיקר אין להם הסבלנות והפנאי הנפשי לארוג את הסיפור מתוך האיורים, כמו שיש לילדים. הקטנים יודעים להסתכל, להבחין ולהבין בדרך כלל טוב מאתנו המבוגרים.
כדאי מאד להשקיע את המאמץ, להתבונן ולשוחח עם הילד – הוא יוכל לעשות זאת גם בעצמו – בספר המופלא הזה, המזמין דפדופים רבים. בכל דפדוף תגלו עוד ועוד פרטים, את השימוש בצבעים, ותרחיבו את הסיפור.
מגיל 4.
רובוט הקרשים הקטן והנסיכה בול-עץ
כתב ואייר: טום גולד
עברית: גילי בר-הלל סמו
מנוקד ללא מספרי עמ', מטר ואגם.
הפתיחה מסמנת לנו את הסוגה (ז'אנר): "היה היו מלך ומלכה, שמלכו בשמחה בארץ טובה, אבל לא היו להם ילדים." לילה אחד המלך פנה למדענית המלכותית והמלכה פנתה למכשפה זקנה וחכמה ביער. שניהם ביקשו להיות הורים. המדענית בנתה במלאכת מחשבת רובוט קטן ומופלא מקרשי עץ. המכשפה הפכה בעזרת קסם בול עץ לנסיכה קטנה ומושלמת. המשפחה חיה באהבה גדולה. הנסיכה הייתה אמיצה וחכמה אולם, בכל לילה כשנרדמה הפכה חזרה לבול עץ. כך נשארה עד שמישהו העיר אותה במילות הקסם: "קומי בול-עץ קטנה, קומי!" רובוט הקרשים הקטן היה אמיץ וטוב לב עד כדי כך שהרשה למשפחה של חיפושיות לְבָנוֹת (ראיתם פעם? אני לא) להשתכן בתוכו, למרות שלפעמים זה דגדג לו. בכל יום היה הרובוט מעיר את אחותו ויחד היו משחקים בגני הארמון.
בוקר אחד הגיע לממלכה קרקס נודד. הרובוט רץ לראותו ושכח להעיר את אחותו. כשראתה המשרתת את בול העץ במיטת הנסיכה זרקה אותו מהחלון.
באותו רגע נזכר הרובוט הקטן באחותו. " 'כמה אנוכי מצידי! היא מפסידה את כל ההצגה המופלאה" ורץ להעירה. הוא הביט באֵימה במיטה הריקה. דרך החלון ראה את בול העץ מתגלגל במורד המדשאה, רץ אחריו וניסה להשיגו, אך גובלין אחד (יצור דמיוני מאגדות ופולקלור) כבר אסף אותו על עגלת עצים ומכר אותו לרב חובל שהטעינו על דוברה.
מכאן מתחיל מסע חיפושים מלא חתחתים של הרובוט הקטן אחר אחותו וכשמצא לבסוף את בול העץ הנכון והקימה לחיים, נרדם מרוב עייפות, כך גם היא, ולא היה מי שיציל את השניים. המלך והמלכה התאבלו על ילדיהם.
זוכרים את החיפושיות שהרובוט שיכן ברוב טובו בתוך גופו? אז תצטרכו לקרוא בעצמכם את ההשתלשלות המופלאה עד שתגיעו לשורה האחרונה "וכולם חיים יחד באושר ובשמחה עד עצם היום הזה."
הסיפור מתכתב עם אגדות קלאסיות מבחינת האפיונים והדמויות – פינוקיו שנולד מבול עץ, אצבעונית שנולדה מצמח קטן שנתנה פיה לאם, היפוך הנסיך צפרדע. אך הסופר-מאייר, הבקי בסוגה, משלב בו אלמנטים מודרניים - בארמון יש מדענית מלכותית שבונה רובוט, ההורים פונים לעזרה לצורך צאצאים (בתחילת הסיפור קיבלנו הטרמה לשילוב של המודרני והקלאסי).
בסיפור משולבים קטעים נוסח קומיקס המזמינים את הקוראים, באמצעות כותרת ואיור, לדמיין בעצמם את ההרפתקאות של הרובוט והנסיכה, למשל: סופגניית הקסמים, הבאר רדופת השדים, הזקנה שגרה בתוך בקבוק ועוד.
זהו סיפור הרפתקאות מרגש וגם משעשע, מאויר להפליא – בכל קריאה חוזרת מגלים עוד פרטים - שמציג תא משפחתי חם ויחסי דאגה ומסירות בין אח ואחות. וכמו בחיים: טעינו, פישלנו - תיקַנו, סלחנו. ועל הכול תכסה אהבה.
טום גולד הוא קריקטוריסט ומאייר סקוטי שעבודתו זכתה להערכה בינלאומית.
ספר מיוחד ויפה, בעלילתו, בסגנונו ובאיוריו. כדאי מאד. מגיל 4 .
נכד קרטה וסבא סְנוֹקֶרֶת
כתב: מאיר שלו
אייר: מישל קישקָה
מנוקד, ללא מספרי עמ', עם עובד.
בכל דור ודור ילד רוצה להיות גיבור. מה שמשתנה זה האמצעי להפגנת הגבורה הפיזית. כשסבא של סָלי היה צעיר, היו סתם מכות, מסוגים שונים ששלֵו מפרט: פליק וראסיה, זפטה וזֵץ, בוקס וסנוקרת. סלי בן השבע שואל את סבו: "והרבצת את כל המכות האלה?" סבא עונה: "לא צריך להרביץ. מספיק שרואים שאתה יכול ויודע, ותיכף מבינים עם מי יש להם עסק." כך הצליח מאיר שלו לכתוב ספר על מכות בלי טיפה של אלימות, ובלי שמץ של דידקטיות נוסח לא יפה להרביץ, אבל עם מסר מוצפן – מכות, כבודן בעצם היתכנותן מונח.
סלי אוהב ללמוד קרטה וגם אוהב את סבא שלו. כשסבא הולך לשוק, סלי חוגר את החגורה הכחולה שלו "כדי שכולם יראו עם מי יש להם עסק" ומחליט ללכת אחרי סבא "מספיק קרוב כדי שיוכל להגן עליו... ורחוק מספיק כדי שלא ירגיש בו." הרי הסכנות אורבות על כל צעד ושעל: כלב בלי רצועה עלול לקפוץ על סבא ולהפילו, "והקורקינט החשמלי – אם לא ירד מהמדרכה אני אראה לו מה זה", ופתאום יש אריה – מנין הגיע לכאן? מטאור עלול לנחות לסבא על הראש, יש בולען באמצע מעבר החציה שצריך לסתום, דרקון שמסתתר מאחורי האוטובוס וכיוב'. מציאות מעורבת בדמיון, כדרכו של מאיר שלו, ובסמוי גם ביקורת על המרחב הציבורי המסוכן. וכל המפגעים הפוטנציאליים הללו פוחדים מהנכד הגיבור המגן על סבו "כי הוא יכול והוא יודע ... בואו נברח, לפני שהוא יַראה לנו מה זה."
אין מכות אמרנו? בסיום הסיפור מנחית סלי מכת קרטה נוראית שתפיל אתכם מצחוק, "שגם סבא יידע עם מי יש לו עסק."
זהו אחד הספרים היפים בעיני של מאיר שלו, בסגנונו האופייני של ערוב מציאות ודמיון, יחסים חמים ואוהבים במשפחה (כאן בין סבא לנכד), הבנה לנפש האדם, חכמה, קריצות והומור ולשון עשירה.
מאיר שלו הספיק לאשר את הסקיצות שהגיש המאייר מישל קישקה, אך נפטר לפני שראה את הספר מודפס. הפה צוחק והלב נחמץ על דְּאָבְדִין.
איוריו הנפלאים של מישל קישקה מוסיפים הומור ומשמעות והוא גם נידב רמז מטרים בעמוד השני.
מגיל 5, וייהנו גם המבוגרים.
מי זה אבא שלי?
כתבה: ציפי גון-גרוס
אייר: רון לוין
לא מנוקד, 110 עמ', הקיבוץ המאוחד.
"אין לי אבא. האמת, אני גם לא יודע למה אין לי אבא. כשאני שואל, אמא אומרת לי, 'יש איש אחד בעולם שהוא אבא שלך, אבל אני לא יכולה להגיד לך יותר מזה. הבטחתי וזהו. ' [...] זה לא פשוט וזה מתסכל מאד. אני מאד רוצה לדעת פרטים על האבא הזה [...] , רוצה לדעת אם אני דומה לו." עמית בן השתים-עשרה וקצת מוקף משפחה אוהבת, אמא שאומרת "אני אוהבת אותך במקום שניים", סבא שאוהב אותו "עד השמיים ועד הכוכבים" ובחזרה, סבתא שמציירת לו באוויר לב, דוֹד יניב, אח של אמא, ש"אוהב אותי. הוא אומר שאני דומה לו בהמון דברים." אבל השאלה מי זה אבא שלי, מדוע אינו רוצה אתו קשר ולא רוצה לדעת עליו שום דבר, מנקרת בו ללא הרף.
הספר חושף באמינות את עולמו של עמית, נער על סף גיל ההתבגרות: את יחסיו עם אימו ועם חבריו בבית הספר, את אהבתו הראשונה והמהוססת לאביגיל, אִתה הוא מגדל גינה קטנה מאחורי הבית. בצד ההתמודדויות עם גיל ההתבגרות המורכב, הוא מנסה לגלות מיהו אביו. הוא מתבונן עם אימו בתצלומים מטקס העלאתה לדרגת סגן אלוף בצה"ל, שואל אותה על כל קצין וקצין, ובוחן את פניה כדי לראות "על מי מהם היא תתעכב, איזו תמונה תגרום לה להבעה של הפתעה או אולי אפילו לסומק?" בד בבד הוא מהרהר במושג אב "איך יתכן שאני כולי עסוק במישהו שלא קיים, ואולי הוא קיים אבל לא פגשתי אותו מעולם. מה, מי שמוליד אותך ונעלם ואתה בכלל לא מכיר אותו יכול להיחשב לאבא?"
במהלך הספר עובר עמית תהליך קשה וכואב של השתחררות מצילו של האב העלום. כשסיימתי לקרוא מיד עלה בזיכרוני ספרה הישן והנפלא של ציפי גון-גרוס "יש רגעים שאני לא חושבת עליך" (1996, הוצאת מודן-אריה ניר) על רוני העוברת תהליך התבגרות קשה וכואב בצל מות אמהּ עד שהיא מצליחה להמשיך בחייה ללא הצל המעיב. שני הגיבורים בשני הספרים עמית ורוני, מסמנים את סופו של התהליך והיציאה מן הצל במכתב שהם כותבים לאלה שאינם – רוני לאמהּ שמתה ועמית לאביו שנעלם. יש בכך גם כדי להצביע על כוחה התרפויטי של הכתיבה.
שני הספרים נוגעים גם בנושא הכול כך נפוץ היום – הכנסת בן זוג נוסף למשפחה: ההתנגדות הרגשית של הנער או הנערה, החשש מפגיעה בקשר "הזוגי" שפיתח הגיבור עם ההורה המגדל אותו, ההתרגלות, ההכרה והקבלה.
שני הספרים גם מייחדים מקום של כבוד לאהבה ראשונה של המתבגר עם בן/בת כמסייעת משמעותית בתהליך ההתמודדות.
שני הספרים ממחישים את המושג האהוב על פסיכולוגים – צמיחה מתוך משבר, אך עושים זאת בדרך ספרותית לעילא. כי יש הרבה פסיכולוגים ויש הרבה סופרים, אבל אין הרבה פסיכולוגים שהם גם סופרים במלוא מובן המילה כמו ציפי גון-גרוס (פעמיים פרס אקו"ם, פרס ראש הממשלה לסופרים ועוד).
כמו כל ספר טוב, לכל אחד מהספרים האלה יש משמעות רחבה בהרבה מן הבעיה הספציפית שהוא עוסק בה. לכולנו מופיע צל מעיב במהלך חיינו, התוקע אותנו, עוצר אותנו, חופר בנו. הספרים האמינים, הרגישים וכובשי הלב של הסופרת והפסיכולוגית ציפי-גון-גרוס מטעינים אותנו באופטימיות – זה קורה, זה קיים, אבל אפשר לצאת מזה, להחזיר לחיינו את האיזון והשליטה ולהמשיך הלאה.
"מי זה אבא שלי?" מומלץ בחום, מגיל 12, וגם להורים ומחנכים שיקבלו בו תמונה אמינה של גיל ההתבגרות. אל תחמיצו גם את "יש רגעים שאני לא חושבת עליך" שכוחו יפה כאז כן עתה וראוי שיחודשו ימיו.
הקו החם לאהבה
לידור דוִידוב
לא מנוקד, 252 עמ', הקיבוץ המאוחד.
הרשו לי לערער על משפט הפתיחה הידוע של "אנה קארנינה" לטולסטוי: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה". הספר "הקו החם לאהבה" מראה לנו שגם במשפחות מאושרות ישנן נקודות של אומללות.
מיקה, תלמידת כתה י"א, מתנדבת בעמותת "הקו החם" המספקת מענה טלפוני לנוער במצוקה נפשית. מכיוון שאין לה הכשרה לסייע, היא מיועדת לעזור בעבודה משרדית. יום אחד היא מורשית לענות לטלפונים של הפונים, אך לא להציע עזרה. שחר, הלומד בשכבה שלה – אך הם אינם מכירים, שאביו נהרג במלחמת לבנון השנייה בעודו פעוט ואימו חיה עם גבר שמתעלל בה, מתקשר. בין השניים מתפתחת שיחה ועוד אחת ועוד, כל שיחה חושפת טפח מחייו של כל צד עד שניצתת האהבה.
למרות העדר ההכשרה של מיקה, השיחות בין השניים גורמות לשינוי גדול בחייהם ובחיי משפחותיהם, מה שמחדד את המשמעות על כוחם של הפתיחות, השיתוף, השיחה.
סיפור אמין, יפה ורגיש שכל פרק בו מסופר מפי אחת הדמויות ומזווית הראייה שלה. אמצעֵי המבע מגוונים: צ'אט בין מיקה לשחר, יומן שכותבת תמר אמו של שחר, מונולוגים. צורת כתיבה זו עושה את הספר קריא מאד.
הספר עוסק בשלל נושאים חמים: אהבת נעורים, חוסר בטחון עצמי, התמודדות עם זהות מינית ואלימות במשפחה.
זהו ספרו הראשון של לידור דוידוב שזיכה אותו השנה בפרס ברנשטיין לספרות בקטגורית
הנוער. דוידוב מנהל כיום רשתות חברתיות ובקיאותו בנושא ניכרת בסיפור. יש לו גם בלוג lidorbooks שכולל סקירות, ביקורות ועדכונים על ספרים בארץ ובעולם. יליד 1996, גדל באור עקיבא, לומד עיצוב גרפי ובעל תואר ראשון בתקשורת ומדע המדינה מאוניברסיטת תל אביב.
ספר המשך בקָנה. יש למה לצפות.
מגיל 15 וגם להורים ומחנכים שיקבלו בו הצצה לנפשם של מתבגרים וגם עשויים להפיק כמה תובנות משפחתיות. בעת כתיבת סקירה זו התפרסם כי משרד הבריאות קיצץ באופן משמעותי את התמיכה בעמותות לסיוע נפשי. מומלץ גם להם לקרוא את הספר הזה.
המשך סדרות
היומנים של אלה – מַחברת 5, חברוֹת לא לנצח
כתבה: מרדית קוֹסטֵיין
איורים: דניאל מקדונלד
מאנגלית: שרה קרן
מנוקד, 142 עמודים, כנפיים וכתר.
"אני חייבת להיות מִייבֶּל. פשוט חייבת" חושבת אלה כשהמורה מודיעה שהכתה עומדת להעלות הצגה. היא משקיעה מאמץ, מתכוננת, לומדת בעל-פה את התפקיד לקראת מבחני הקבלה, מתגברת על מזימתה של יריבתה פיץ' פרקר להפילה בפח. האם אחרי כל אלה תזכה בתפקיד הראשי? ומה תעשה כשתגלה שהחברה הכי טובה שלה, זואי, זונחת אותה ומקדישה את כל זמנה לחזרות עם תלמידה חדשה?
סיפור על חברוּת שעומדת למבחן.
סדרה מתוקה וכיפית, כתובה כיומן מאויר, מרוּוח ומאוורר מאד, מזמין קוראים מתחילים ולא רק.
מגיל 7-8.
כשסבא אליהו היה קטן – 4 האמת, כל האמת ורק האמת
כתב: יָנץ לוי
אייר: אבי בלייר
מנוקד, 168 עמ', כנרת.
הסדרה הזאת זכתה לכל הסופרלטיבים האפשריים, מצד ילדים, מבקרים ובעצם מכל גיל.
כל ספר, המסופר מפי הנכד על סבא כשהיה ילד בתל אביב של שנות השלושים, הוא סוחף, מכמיר לב, מצחיק, חכם, מתפקע מיצירתיות ודמיון על רקע המציאות, קצב האירועים ותהפוכות העלילה מותירים את הקורא ללא נשימה. אליהו, בן יחיד למשפחה מוכת עוני ודלות שקשה להעלות על הדעת - אפילו נעלים אין לו והוא ישן על ערימת עיתונים - הוא ילד שלמרות היותו תמים וחסר השכלה, הוא מוכשר, בעל תפיסה מהירה, חכם ואמיץ ומלא תושייה, וגם רגיש לזולת וטוב לב. דלותו מונעת ממנו ללמוד בבית ספר אולם הוא מלא סקרנות ותאב דעת, יודע לשאול ולפעול.
בספר הזה, שהוא הרביעי ואחרון ובו נקשרים יחד כל הספרים (לכן מומלץ להכירם קודם), אליהו מייצג את הוריו בבית המשפט – לשם נקלעו על לא עוול בכפם. יחף ולבוש בלויים, חף מכל מושג בכלליו ונהליו של המקום, הוא מצליח כנגד כל הסיכויים לגבור על עורך הדין הממולח של המשפחה העשירה שהעלילה על הוריו עלילת שווא, ולשחררם מן הכלא.
להצלחת הסדרה יש להוסיף גם את איוריו הצבעוניים, השובבים והמצחיקים של אבי בלייר.
האמת, רק ארבעה ספרים ויש חשק לעוד. אך יחד עם זאת, כל הכבוד לינץ לוי שידע לפרוש ממנה בשיא.
אל תחמיצו את כל ספרי הסדרה.
מגיל 8 ולכל גיל.
יוני 2023 - שבוע הספר
טים טַם והנקודות
כתבה ואיירה: ג'ני מַייליכוֹב
ספר קרטון, עם עובד.
אמא חיפושית לובשת שמלה אדומה עם הרבה נקודות שחורות, כי היא כבר גדולה. טים טם הקטנה יוצאת לחפש נקודות גם לשמלה שלה. אומר/ת לנו המספר/ת: "זה לא פשוט למצוא נקודות שחורות. / הן מתחבאות בכל מיני מקומות. / צריך ללכת בשקט / ולהתבונן מסביב / עד שרואים את הנקודה. / 'ואם לא מוצאים?' שאלה טים טם. / אז צריך ללכת בכיוון ההפוך / כי ככה רואים דברים שלא / ראינו קודם לכן." אחרי שאמא הסבירה לה – ולנו – את סוד החיפוש, טים טם מוצאת נקודה אחר נקודה ובכל פעם מדביקה אותה על שמלתה, עד שהיא "בת שבע נקודות!"
יש קסם מיוחד בנקודות. ראינו אותו בעבודותיה של האמנית היפנית יאיוי קוסמה.
יש גם הרבה קסם בספר התמים והמתוק הזה, שמזמין פעילות של חיפוש, איתור ומשחק: מציאת נקודות ומנייתן בספר, איתור נקודות בסביבתנו, ציור או הדבקה של נקודות.
ג'ני מייליכוב היא מאיירת ואמנית, בוגרת בצלאל במחלקה לתקשורת חזותית, מסלול איור. בציוריה הנאיביים והצבעוניים היא יוצרת בספריה עולמות קטנים של דמיון ותמימות. ספרה מכונת העננים של לונה (הקיבוץ המאוחד 2020) זכה בפרס קק"ל.
מגיל 2-3.
בקבוקים ונהנים
כתבה: פטרישיה אורבך
איירה: אוֹדילון מורָאיֵיס
מפורטוגזית: לֵילָה פרץ.
מנוקד, ללא מספרי עמ', רימונים.
אינני יודעת למה מופיעים על הספר הזה שמות של כותבת ומתרגמת. דפדפתי בו הלוך ושוב ולא מצאתי אף לא מילה אחת. זהו ספר שכולו איורים, ללא טקסט. בניגוד לספרים ללא טקסט שאיוריהם מתווים קו לעלילה סיפורית (וההורים לא ממהרים לקנות כי אם משלמים אז שיהיו גם מילים), בספר הזה אין עלילה. בכל עמוד מאוירת פעילות יצירתית של ילדה עם בקבוקים.
שם הספר בפורטוגזית הוא בקבוק (A Garrafa). בעמוד הראשון הילדה מרוקנת את תכולת הבקבוק לעציץ ומכאן ואילך בכל עמוד היא הופכת אותו לחפץ משחקי: נגרר על גלגלים, זרנוק של כבאים, רמקול, מפריח בועות ועוד. היא שולפת מתוך מְכַל פסולת עוד בקבוקים ובונה מהם באולינג.
יצירתי ומהנה. הקטנים יכולים לחבר לעצמם סיפור סביב האיורים ולהשתעשע במשחק דמיוני ויצירתי בחפצים שונים. על הדרך יש כאן גם מסר של איכות הסביבה: לא זורקים, מוצאים לחפץ שימוש אחר.
הרעיון אינו מקורי. ישנם ספרים, עם טקסט או בלי, על חפצים המשנים את ייעודם בעזרת יצירתיות ודמיון, אבל זהו בהחלט ספר שפעוטות יאהבו ויהפכו בו שוב ושוב.
על גב הספר נכתב, כמו בהרבה ספרים אחרים, כי הוא מלמד יצירתיות ושימוש בדמיון.
אבל במציאות מי שלומד יצירתיות ודמיון הם אנחנו המבוגרים מהפעוטות. אצלם, יצירתיות ודמיון, כמו שאומרים, עובדים שעות נוספות.
מגיל 3.
שניים שבלולַיים
כתבה: יעל גובר
איירה: נועם ויינר
מנוקד, ללא מספרי עמ', כנרת.
בסוף היום, כשעדי יצאה מהגן, היא אספה מהקיר שני שבלולים וטמנה אחד בכל יד. ואז רצה לאבא ונופפה בשני אגרופיה: " 'למה אמא לא באה? [...] היום אני אצלה!' " אבא ענה שאמא בעבודה, תחזור מאוחר יותר, ושניהם הלכו לגינה. כשאבא שאל מה יש לה ביד, ענתה: "שניים שבלוליים." אבא מתבדח (בהומור הבלבול האהוב על קטנטנים, שמזכיר את הספר הלו הלו אבא) "לא בנעליים... שאלתי מה יש לך ביד." עדי עונה "שניים שבלוליים", ואבא ממשיך להתבדח: "שמים בלעו מים?"
עדי אינה מוכנה להראות את השבלולים לאבא, "אני מראה רק לאמא." כך עובר עליה היום באגרופים קמוצים, ולאבא לא נותר אלא לשיר פזמון חוזר המתגלגל מיד על הלשון: "שניים שבלוליים בשתי הידיים. / לא בנעליים, ולא בלעו מים. / עד שאמא תחזור
מהעבודה. / עדי לא תפתח את כף ידה."
פתחה או לא פתחה? איך, מה ומתי תצטרכו לקרוא בעצמכם.
בסיפור המקסים והמיוחד הזה מוכמן בעדינות המושג בית, תחושה שאינה תלויה באמא-אבא-ילד שגרים יחד. יעל גובר העמידה אנלוגיה יפה בין השבלולים לבין עדי - הבית הוא חלק מן השבלול וגם אגרופיה של עדי משמשים להם בית. מסתבר שהיה שם עוד שבלולון קטון שהתחבא בשבלול הגדול. שמחה וחמימות של בית אינם קשורים אם גרים יחד או לא והפזמון של אבא מחזק זאת בסוף הסיפור: "בית, בית, שבלוליים, / שני בתים – איזה ששון! / פעם שם ופעם פה / שבלולון הולך לישון." האיור מלא שמחה – אבא שר, אמא צוחקת, עדי משתובבת באמבטיה.
יעל גובר, עורכת מוערכת וכלת פרס דבורה עומר, קונה לה מקום על מדף ספרי הילדים בסגנונה המובחן של חום, יופי ועדינות, וללא מילה מיותרת. כך גם בספרה הקודם דוקטור אף וזנב (כנרת). ספרים שנעים לקרוא בהם שוב ושוב.
הספר, שחף מכל תיוג של סוג משפחה, מלוּוה באיוריה היפים, מלאי ההומור והשמחה של נועם ויינר. אפשר לזהות בהם סוגים שונים של משפחות: אבא, אמא וילדה יושבים על ספסל בגינה, אבא, אבא וילד צועדים ברחוב, אמא כהת עור ואבא בהיר עם זקנקן וקוקו (עד כמה שהצלחתי להבחין) מובילים פעוט בעגלה.
נעם ויינר סיימה לימודי תקשורת חזותית בבצלאל במסלול לאיור. זכתה בשנה שעברה בפרס בן יצחק של מוזיאון ישראל .
מגיל 4.
שושנה חיפושית הזבל המשועממת
כתבה ואיירה: אורית ברגמן
מנוקד, ללא מספרי עמ', אגם ילדות.
בתחילת הספר ניתן מידע, למי שלא ידע, כמוני: "חיפושיות זבל דוחפות את הכדור שלהן אחורה, לכן הן לא רואות לאן הן הולכות. לפעמים זה יכול לגרום לתקריות מצחיקות." אם תרצו זה גם קצת מה שנקרא רמז מַטְרים.
שושנה היא חיפושית זבל חרוצה שקמה כל בוקר לעבודה. היא מגלגלת מאחוריה את כדור הזבל. בדרך נדבקים אליו כל מיני דברים והוא הולך וגדל. אבל היא כמובן לא שמה לב, רק נאנחת על חייה הקשים והמשעממים, בניגוד לחיים של אחרים: "לי אף פעם לא קורה כלום. אוף, איזה שעמום." היא לא פוגשת חברים, לא מוזמנת למסיבה ביער, לא יוצאת לבלות בעיר הגדולה, לא מטיילת בעולם הגדול.
אבל פתאום שושנה נעצרה. "משהו לחץ לה בבטן, משהו גדול שרצה לצאת החוצה לעולם..."
ביצה נפלטה מגופה והיא חפרה בור וטמנה אותה. בוקר אחד כשהתעוררה, משהו קטן טיפס לה על הגב: "בוקר טוב אמא. סוף סוף התעוררת!" ואז, כל החרקים, הממתקים והחפצים שנאגרו בכדור הזבל של שושנה הגיחו גם הם ממנו וערכו מסיבה עליזה. "איזה עולם נהדר גלגלת, אמא!" מתפעלת החיפושית הקטנה.
זהו ספר שיש בו רובד לילדים – סיפור על חיפושית זבל, ורובד הגותי למבוגרים – החיים משתנים כשנולד ילד, אוצרות עלומים בתוכנו שלא ידענו על קיומם פורצים החוצה. זהו גם ספר האומר לנו: אפשר למצוא זהב בזבל, תלוי בנקודת המבט. הסיום ההומוריסטי מחזק את המסר: חיפושית הזבל מחבקת את בתה ואומרת, "לך, ילדה אהובה שלי, מגיע כל הזבל שבעולם."
המידע המעניין על חיפושית הזבל המופיע בסוף הספר מראה לנו שגם יצורים קטנים ואולי אף בזויים, אוצרים בתוכם עולם ומלואו.
אורית ברגמן, אמנית רב תחומית עטורת פרסים, היא בוגרת המחלקה החזותית בבצלאל והיום מרצה שם לאיור. כותבת ומאיירת ספרים בארץ ובחו"ל. כמו כן כותבת מחזות ויוצרת תפאורה לתיאטרון ומאיירת עבור עיתונים ומגזינים בארץ ובעולם.
יופי של ספר. מגיל 4 וגם למבוגרים.
גַּמְצוּץ בגינה
כתבה ואיירה: איה גורדון נוי
מנוקד, ללא מספרי עמ', ספרית פועלים.
תודו שעד הספר הזה לא ידעתם מה זה גמצוץ. גם אני לא. מה שמראה לנו שגם אנחנו, המבוגרים, יכולים ללמוד הרבה מספרי ילדים טובים.
לפיץ יש גינת ירק נהדרת וכל יום היא עובדת בה באהבה "ורואה מה חדש: / מי נבט ומי גדל,/ מי ליבלב ומי נבל." יום אחד, "אמאל'ה! מה זה? אוי!" באדמה יצור מוזר, אינו דומה לשום דבר. "אני לא יצור ולא מוזר. / אני פטריה קוראים לי גמצוץ, / ואת רגזנית עם פרצוף חמוץ." פיץ מנסה לגרשו: "אבל אתה לא מתאים / לכאן בכלל, וגם לא נחוץ. / לך מהגינה שלי, גמצוץ!" הגמצוץ היה שמח לעשות זאת אבל "אני לא יכול לעוף, / ולא לנוע, / כזה אני: / תקוע." פיץ מנסה לעזור לו להסתלק, בכל מיני דרכים יצירתיות, חלקן מציע אף הוא, "אבל כלום לא הצליח, דבר לא השתנה - / גמצוץ נשאר תקוע בגינה."
כמו שאומרים, פיץ עושה מלימון לימונדה: "טוב, אם אין ברירה / אז בוא נחשוב: / עם רגל אחת / וגוף קצת מבהיל, / אולי תוכל להיות... / דחליל!"
לאט לאט פיץ מתקרבת אל הגמצוץ-הדחליל: לפעמים פטפטו, שרו, כשהתעייפה הניחה את ראשה על גזעו השמנמן ונרדמה (שימו לב להדרגתיות העדינה של בניית הקירבה.) ואז, בוקר אחד, הגמצוץ נעלם. פיץ הדואגת יוצאת לחפשו. הזחל מבהיר לה: "כך הן
הפטריות – צצות עם הגשם, / ומיד נעלמות." פיץ עצובה, "הוא יחסר לה מאד, עד הגשם הבא."
סיפור נהדר – טקסט ואיורים, על תהליך ההתקרבות אל השונה, בהדרגה, והמעבר מדחייה להתיידדות, מ"לך מהגינה שלי" ל"גמצוץ תחזור מהר" שכותבת פיץ על שלט בטוש זוהר. ובתוך זה גם על פרידה וגעגוע. בין האיורים שתול מידע קצר ומעניין על הפטרייה המיוחדת הזאת ועל מקור שמהּ.
איה גורדון נוי היא בוגרת המחלקה לעצוב גרפי בבצלאל. איירה ספרי ילדים שתורגמו והופצו בעולם. היא משתמשת בשיטה ייחודית המשלבת קולאז' של איורים וטקסטורה. זהו ספרה הראשון ככותבת וכמאיירת.
מגיל 4.
כראמל, אתה לא יכול לעוף
כתבה: מאירה ברנע־גולדברג
אייר: רמי טל
מנוקד, ללא מספרי עמ', כנרת.
עכשיו גם ילדי הגן יוכלו להכיר את כראמל, החתול המפורסם. הפעם אין זה החתול הממושקף היודע לדבר, לקרוא מחשבות, להפוך לרואה ואינו נראה ועוד, אלא כזה שאינו מוציא הגה מפיו אך רוצה לעוף. יש לו כנפיים? לא. אבל הוא בכל זאת מתעקש. אנחנו עוקבים אחר ניסיונותיו, באיורים יפים, דינמיים ומלאי הבעה, כאשר מצד אחד נשמע קולו של ההיגיון, המייצג את הסביבה: "כראמל, אתה לא יכול לעוף..." ומצד אחר קולו של המספר המעודד, המייצג את קולו הפנימי של החתול: בטח שהוא יכול, הוא רק צריך לתפוס תאוצה, למצוא נקודת זינוק טובה, לבחור את המורים הנכונים ועוד.
האם כראמל יצליח?
ספרים על דבקות במטרה ועזרה מחברים יש לא מעט וזהו עוד אחד, חביב מאד.
מאירה ברנע־גולדברג היא סופרת למבוגרים ולילדים. את פרסומה הרחב קנתה בסדרת כראמל המצליחה – פרוזה לנוער, קומיקס לראשית קריאה, טלוויזיה, הצגה, מרצ'נדייז (בעברית תִּסחוּר). הסדרה זיכתה אותה בפרס דבורה עומר (2018).
רמי טל הוא מאייר וסופר ילדים, בוגר תואר ראשון בעיצוב ובחינוך במרכז האקדמי ויצו חיפה. אייר ספרי ילדים רבים. ספרו הראשון ככותב ומאייר היה המפלצות של נעם (ידיעות ספרים וטל-מאי 2021).
מגיל 4.
מטעויות לתגליות
כתבה: תמי שם־טוב
אייר: מיכאל פאוסט
מנוקד, 64 עמ', כנרת.
אם גיליתם עובש על הלחם, תנו כבוד לפטרייה שגרמה לו. בזכות התרופה שפותחה ממנה, ניצלה האנושות מזיהום קטלני שהיה עלול להתפתח אפילו משריטה קטנה.
כל ילד מכיר את תרופת האנטיביוטיקה שהוא נוטל כשיש לו למשל דלקת בגרון או באוזניים. את הפניצילין, תרופת האנטיביוטיקה הראשונה (אנטי – נגד, ביו – חיים, החיידקים הם יצורים חיים) גילה הרופא ד"ר אלכסנדר פְלֵמינג כשיצא לחופשה ושכח לסגור את החלון במעבדה שלו. כשחזר, עמד להשליך במפח נפש את צלחות הניסוי עם החיידקים, אך פתאום משהו תפש את עינו – פטריית עובש בשם פניציליום, בצבע כחלחל־ירקרק, צמחה בתוך אחת מהן. סקרנותו התעוררה וכשבדק אותה תחת מיקרוסקופ גילה לתדהמתו שהחיידקים סביבה נעלמו. מכאן ועד להמשך בדיקותיו והפקת התרופה לקהל הרחב עברה עוד דרך ארוכה ונדרשו עקשנותו שלו ושל חוקרים צעירים בעקבותיו שהדפו את ספקנותו של עולם המדע. בזכותם יכלו עכשיו בני האדם להילחם בזיהומים שגרמו למותם.
כשקראתי את הסיפור לילד בן 11 ולילדה בת 9, הרחבתי וסיפרתי להם על מלחמת האדם והחיידקים זה בזה, כיצד החיידקים מפתחים עמידות נגד התרופות האנטיביוטיות ולכן ככל שנמעיט להשתמש בהן כן ייטב. עכשיו הבינו מדוע כשכואב הגרון בודקים קודם אם קיים זיהום חיידקי כדי לא להשתמש בתרופה שלא לצורך. הם הבינו גם מדוע יש לקחת את כל כמות התרופה שנרשמה לנו, כי אף על פי שאנחנו מרגישים שהבראנו, החיידקים שנחלשו עדיין לא מוגרו לחלוטין ועלולים להרים ראש. כך קרה, כמסופר בספר, לשוטר לונדוני בשם אלברט: "החיידקים שכמעט הובסו, התרבו שוב בתוכו, והפעם בלי שום הפרעה" משום שנגמר מלאי התרופה שהצליחו לייצר.
בספר המרתק הזה (גם למבוגרים) תוכלו לקרוא על הטעויות שהובילו להמצאת המיקרוגל, הזכוכית המחוסמת (שם־טוב דואגת להסביר לקוראים שזוהי זכוכית שכמעט אינה נשברת ואם זה קורה חלקיה נשארים קטנים ומאוחדים, אינם מתפזרים ואינם פוצעים), בצק הפליידו ועוד, המצאות שקשה לנו היום לתאר את העולם בלעדיהן.
הספר כתוב בצורה סיפורית סוחפת, בגובה העיניים של ילדים - מומחיות ידועה של תמי שם־טוב. בהקדמה היא עושה רהביליטציה לטעויות – אל תלָחצו, אל תסתירו. לפעמים טעיתם-גיליתם, דווקא טעויות יכולות לזמן לנו גילויים מפתיעים. "זו צריכה להיות הגישה לחיים" היא כותבת ומצטטת את אלברט אינשטיין שאמר, "בלב ליבו של הקושי טמונה ההזדמנות."
ספרים כאלה כדאי לקרוא עם הילד, לפתח את סקרנותו, לשוחח, להרחיב, לתת דוגמאות מחיינו.
מגיל 7.
אסטֵריקס הגָאלי
כתב: רֵנה גוֹסיני
אייר: אַלבֵּר אוּדֶרזוֹ
מצרפתית: אביטל ענבר
לא מנוקד, 48 עמ' כנרת.
הקורא שלנו נהנה עד היום משלושה ספרי אסטריקס שעברו אליו מאביו. מעתה יוכלו ילדי הדור הצעיר ליהנות מהדפסה חדשה ומרהיבה של הקומיקס שראה אור לראשונה ב־1959 בתוך חוברת קומיקס צרפתית ותורגם לעברית ב־1982. אסטריקס נחשבת לסדרה הצרפתית המצליחה ביותר אי פעם, ואחת הסדרות המצליחות בעולם. עד היום יצאו לאור 40 ספרים, שנמכרו ברחבי העולם ב־380 מיליון עותקים לפחות. הסדרה עובדה לטלוויזיה ולקולנוע, למשחקי קופסה ולמשחקי מחשב. ב־1965 קראו הצרפתים ללוויין הראשון ששיגרו לחלל בשם אסטריקס, וב־1989 הושק פארק אסטריקס, כ־35 ק"מ מפריז, שישנם האומרים כי הוא מעולה לא פחות מיורו דיסני שהוקם אחריו.
יוצרי אסטריקס ביקשו להוציא קומיקס בעל זיקה היסטורית ובחרו בחבל גאליה בשנת 50 לפני הספירה שנכבש על ידי הרומאים. נותר רק כפר קטן שכיתרו אך לא הצליחו לכבוש. שיקוי פלא שכהן-העץ של הכפר, אֹשַפיקס, יודע להכין, מעניק לאנשי הכפר כוחות על. בראשם עומד אסטריקס, לוחם קטן קומה (גם נפוליאון כידוע היה נמוך), אמיץ, תחבולן ורב תושייה, שיודע להערים על הרומאים בדרכים שונות. חברו הטוב הוא אוֹבְּלִיקְס, גדל גוף, בעל אופי תמים וילדותי, שתמיד נמצא לצידו ועוזר לו להיחלץ מצרה בשעת הצורך.
הפופולאריות של אסטריקס לא דעכה עם השנים: גיבור קטן וחסר פחד, חברות בין שני גיבורים שונים באופיים, הזדהות עם האדם הקטן שעומד על שלו מול כוח עצום הנתפש כבלתי מנוצח, איור שמתאים להומור המילולי כמו כפפה ליד – אלה ועוד הופכים את אסטריקס לסדרה קלאסית שתישאר אתנו תמיד.
מגיל 9.
המשך סדרות:
איש הכלב 7 – למי התגלגלו הכדורים
כתב ואייר: דאב פילקי
מאנגלית: ארז אשרוב
מנוקד, 236 עמ', כנרת.
איש הכלב רודף באינסטינקט אחר כדורים והגנבים משתמשים בהם כדי להסיח את דעתו. בספר זה הוא לומד, בעזרת החתול המשובט פיטי הקטן, כיצד להיגמל מן הרדיפה. אלא שבתהליך הגמילה הוא עובר לקיצוניות אחרת ומתחיל לפחד מן הכדורים. עכשיו עוזר לו החתולון פיטי לאזור אומץ ולהתגבר על הפחד. איש הכלב מצליח לבסוף לשלוט ולאזן בין יצר הרדיפה אחר כדורים לבין הפחד מהם ומגן על העיר מפני החבר'ה הרעים.
קומיקס, הומור, אבסורד, וטובים נגד רעים – מה צריך יותר מזה? לא פלא שהסדרה (שמחברהּ חיבר גם את קפטן תחתונים) כבשה מיליוני קוראים צעירים ברחבי העולם.
מגיל 7.
ילד נינג'ה, 10
כתב: אַן דוֹ
אייר: אנטון אמאדין
מאנגלית: ליאת שרון
לא מנוקד, 186 עמ', תכלת.
אודה ולא אבוש, גם אני עטה על כל ספר חדש שיוצא בסדרה. אולי בגלל הסבתא המגניבה שממציאה המצאות שמצילות את המצב, אולי בגלל הגיבורים שתמיד מסתבכים אך מצליחים להיחלץ, אולי בגלל ההומור, האבסורד, הדמיון. בספר הזה נלסון וקֶני בטוחים שיזכו בתפקידים הראשיים בהצגת בית הספר. הם כל כך בטוחים שאפילו לא טורחים להתכונן למבחן הקבלה. גם כאן, כמובן, מושיעה אותם ההמצאה החדשה והמטורפת של סבתא שהופכת דמויות מתוך ספרים ליצורים אמיתיים.
מתאים לילדים שמתחילים לקרוא בלי ניקוד: אותיות גדולות, מרווחים גדולים, מעט שורות בכל עמוד והרבה איורים בסגנון קומיקס.
מגיל 7-8.
אווטאר – כַּשַׁף האוויר האחרון, צפון ודרום – ספר ראשון
מאת: בריאן קוֹנייֵצקוֹ ומייקל דנטה דימרטינו
כתב: ג'ין לוּאן יאנג
ציור: סטודיו גוריהירו
מאנגלית: אורנה כץ
לא מנוקד, 76 עמ', כנרת.
מה עובר על קַטַרָה וסוֹקָה, האחות והאח, בביתם שבקוטב הדרומי? בספר זה, הראשון בטרילוגיה שהיא המשכה של סדרת אווטאר, מופיעות לראשונה דמויות חדשות כמו האב, דודה אשוּנָה המפורסמת בחטיפיה שעשויים מכלב ים מיובש, ודמויות נוספות.
ספר הקומיקס הזה הלהיב את הקורא הצעיר שלנו, כמו הספרים הקודמים.
מגיל 9.
מאי 2023
כל שירי הילדים של לאה גולדברג– שני כרכים (416 עמ', 464 עמ')
עריכה ופרשנות: גדעון טיקוצקי
ספרית פועלים
בדרך כלל אני פותחת את הסקירה בספרים לפעוטות וממשיכה עם עליית הגיל. הפעם אני שונָה מהרגלי לרגל מה שנראה לי כאירוע מיוחד בתחום ספרות הילדים.
אולי אתם מכירים איזה מפוזר מכפר אז"ר ממקום כלשהו, כי התואר כבר הפך למטבע לשון, אבל תודו שאינכם מכירים אוטו מפוזר. ובכן, "ביום חמסין האוטו הצטנן / הוא כל הלילה השתעל ולא ישן. / ניסה לצאת החוצה וחזר, / בבוקר קם עייף ומפוזר." האוטו הזה שכח את כל התחנות ואחרי סיבובים רבים הגיע לשפת הים של תל אביב. הקהל "משתומם, נדהם ומבוהל - // [...] איזה פלא! מה מצחיק ומה מוזר! / הראית מימיך אוטו מפוזר?" זהו אחד משיריה הראשונים של לאה גולדברג שמצא עורך האסופה פרופ' גדעון טיקוצקי במכון גנזים.
אם תאמרו, הרי כבר יצאו ספרים כה רבים של יצירותיה לילדים ומה הרבותא? מה כאן החידוש? תגלו שבשני הכרכים המונומנטליים האלה, שתקצר היריעה ודלוֹת המילים מלתאר את עושרם, נאספו כל השירים לילדים פרי עטה, כ-400 במספר – המוכּרים, הנשכחים, הגנוזים, בעוד מספרם של אלה שכונסו עד היום הוא כ-200, כלומר מחצית. וזה עוד לא הכול. השירים מסודרים בסדר כרונולוגי החל משנת 1935 שבה התחילה גולדברג לכתוב לילדים בעקבות מפגש מקרי עם עורך "דבר לילדים" יצחק יציב זמן קצר לאחר עלייתה ארצה, ועד שירים שכתבה בעשור האחרון לחייה (נפטרה ב - 1970), סידור המאפשר את בחינתם ברצף ובהקשר למאורעות ההיסטוריים והתרבותיים בארץ ובעולם. פרסומם, תחילה בעיתוני הילדים – "דבר לילדים" ואחר כך "משמר לילדים" מסמן את היותם צמודים לאקטואליה. כך נמצא שיר לכבוד חנוכת נמל תל-אביב (שיר הנמל, "דבר לילדים" 19.11.1936) או שיר לעידוד קניית תוצרת הארץ (בשני נוסחים מעט שונים). שירה מגויסת? לאה גולדברג? אכן, ויש אומרים "שירה מתגייסת". כך או כך, שירה שהיא שירה. השירים מלווים בפרשנותו של העורך המחדד את ההקשרים, גם לשירת המבוגרים שלה.
כפי שמאיר את עינינו העורך באחרית דבר, בחינת המכלול מאפשרת לעמוד על התודעה הכפולה בשירתה - של מבוגרת ושל ילדה, ובהתאם גם על שני מישורי זמן מקבילים: האחד של עולם הילדות הסובב סביב עונות השנה, החגים, שנת הלימודים והאחר הוא הזמן ההיסטורי שבמהלכו נכתבו השירים – מלחמה עולמית ושואה וצמיחתה של המדינה.
בספר מופיעים גם תרגומים ועיבודים של גולדברג שניכר בהם חותמה וכן ארבעה עשר ספרונים במלואם, בצבע, שהופיעו בשעתו והפכו נדירים.
יש לציין את המיפתוח הראוי לכל שבח: מלבד השירים לפי סדר הופעתם הכרונולוגי, נמצא מפתח אלפביתי של השירים לפי כותרות ושורות ראשונות, מפתח נושאים מפורט ובו אפילו שמות פרטיים המופיעים בשירים (גם להם כמובן היבט תרבותי-היסטורי), מראי מקום לדימויים ועוד.
למי מיועד האוסף המהודר הזה? לכל אלה שחולקים את התשתית התרבותית שלנו בארץ – סבים וסבתות, הורים, מורים, תלמידים, סטודנטים וחוקרים. למרות שאין זה ספר קלאסי לילדים, זוהי קלאסיקה שאפשר לשתפם בה.
גדעון טיקוצקי הוא פרופ' חבר בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית, זכה בפרסים על חיבור ספרי עיון ועבודתו כעורך, והוא בעיני החוקר מספר אחת של לאה גולדברג.
האוסף עוצב ביד אמן על-ידי מיכל מגן.
יום צבעוני אחד
כתבה ואיירה: שירה גודמן
ספר קרטון, הקיבוץ המאוחד.
"אפור / כמו הקוקו / של סבתא יוכבד, / עכשיו היא הלכה / ואני נעצבת."
שירים קצרצרים, מתנגנים ויפים על צבעים – כל עמוד מוקדש לצבע, מלווים באיורים מתוקים. ישנם הרבה ספרים על צבעים אבל לא פשוט לכתוב כזה שאינו מאלץ את השירים להתאים עצמם לצבע אלא הצבע עולה מתוך השיר, יחד עם רגש, דימויים ושפה שמאזנת בין הנגיש והמעשיר. ספר זה עומד היטב במשימה.
מגיל שנה וחצי.
עופי עוף
כתבה: ג'וליה דונלדסון
איירה: קתרין רֶיְנֶר
עברית: רימונה די־נור
מנוקד, ללא מספרי עמ', כנרת
ישבה עופי־עוף בקן לבדה, / עם מקור מעוקל ועין חדה. / ציפורית ירוקה התקרבה לה כעת. / שמי פַּט־פֶּטִי, אולי נפטפט? / [...] אבל עופי־עוף זקפה צוארה, / ומה לפי דעתכם היא אמרה? / 'עופי־עוף! עופי־עוף! עופי מכאן! / לפטפט, לקשקש – אין לי חשק וזמן. / [...] עופי ואל תחזרי הנה שוב/ עופי־עוף / עופי־עוף! עופי־עוף!' "
כך חוזרת התבנית האפיזודלית עם ציפורים נוספות, המבקשות את קרבתה של עופי־עוף אך נדחות על ידה בגסות. עד ש... "עוף חום־כהה אל הקן התקרב. / 'שלום לך – אני פרא־עוף הטורף.' " עופי־עוף קוראת לו להסתלק כדרכה "אבל פרא־עוף / הרעים בקולו: / "לא ולא! / לא ולא! / לא ולא!" ומה אתם חושבים קרה?
הספר מראה לנו שגם אוהבי הבדידות צריכים לפעמים חבר או חברה, במיוחד בשעת צרה. עופי־עוף, כך למדתי מן הכתוב בסוף הספר, היא צפור אמיתית שחיה באפריקה ושייכת למשפחת הטוּרָקיים. היא נקראת go away bird בגלל הקולות שהיא משמיעה וציצת ראשה המזדקרת כשהיא נרגשת. את הקן שלה היא בונה מזרדים דקיקים וקוצניים. אף על פי שהיא מגרשת את המתקרבים אליה, היא חיה לפעמים בקבוצות גדולות כך שאולי היא די ידידותית, למרות הכול.
ג'וליה דונלדסון - מי לא מכיר – חיברה את ספרי הילדים האהובים טרופותי, לקוף יש בעיה ורבים אחרים. את הציפור עופי־עוף פגשה באפריקה.
קתרין רינר היא מאיירת עטורת פרסים, שאוהבת ומגדלת בעלי חיים, אך עד כה לא גידלה ציפורים.
יופי של ספר, מרהיב באיוריו הצבעוניים והגדולים ומתנגן באוזן בזכות תרגומה, כמו תמיד, של רימונה די־נור.
מגיל 3.
סיפור העגלה
כתבה: תמר מאיר
אייר: שי צ'רקה
מנוקד, ללא מספרי עמ', כתר.
על פי רוב אני משתדלת לסקור ספרים חדשים, אך בשל שפע הספרים וקוצר היריעה נערמים אצלי ספרים שמחכים זמן רב לתורם. אולם ספר הוא לא קוטג' עם תאריך תפוגה. מוטב נשווה אותו ליין ישן וטוב. אכן כזהו הספר הנ"ל ולא כדאי להחמיצו.
יצאו לדרכם אל הרבי: "ארבעה חסידים, / עגלון טוב לב, / עגלה ישנה, / שני סוסים זקנים. / הסוסים דוהרים, הפרסות שועטות, / הגלגלים משקשקים." פתאום נתקעה העגלה בבוץ ונעצרה. ארבעה חסידים מפשילים שרוולים ומנסים לחלצה: "הראשון מתנשף, השני דוחף / השלישי כבר זועף, והרביעי מתעייף. / והעגלה? / לא זזה. "מה עושים חסידים כשלא יודעים מה לעשות?" האחד מתחיל לפזם לעצמו ניגון מופלא, השלושה עוצמים עיניים "מצטרפים בזה אחר זה למתיקות הניגון", גם העגלון וגם ... הסוסים, הגלגלים, העגלה, כולם "מצטרפים אט־אט לניגון ומתחילים להתגלגל." האפיזודות חוזרות, העגלה שוב נתקעת, הניגון מחלץ.
זה כוחו של הניגון המבטא את רוח החסידות, והוא גם זה ששרים בתנועות וצלילים, ללא מילים. כפי שאמר אדמו"ר זקן "הניגון הוא קולמוס הנפש." כמה יפה ונכון. אפשר להיזכר באותו עניין בשיר הנפלא של יורם טהרלב "בַּלדה על הסוס עם כתם על המצח" שהלחין מתי כספי ושרה חוה אלברשטיין, המסתיים בשורות: "הרי אל הניגון הזה חיכינו מתמיד/ אותו נשיר כשיבוא משיח בן דוד"/ .
ד"ר תמר מאיר היא ראש בית המדרש לנשים 'כֻּלָנָה', חוקרת ספרות המדרש והאגדה, סופרת ומשוררת. כתיבתה מתגלגלת כניגון. לא כדאי לכם להחמיץ גם את ספרה לילדים "חנות הגלידה של פרנצ'סקו טירֶלי (כתר) שזכה לשבחים רבים. לאחרונה הוציאה גרסה משלה לסיפור הידוע "המפוחית" המבוסס על חייו של נגן המפוחית בשואה שמוליק גוגול - כיצד קיבל שמוליק הקטן מיאנוש קורצ'ק את המפוחית שכה אהב. זהו, עד כאן, בלי החלק של השואה, רק רמז דק למי שמכיר את ההמשך הביוגרפי – שמוליק מנגן כשהוא שמח וגם כשהוא עצוב, מנגן כשטוב לו ואפילו כשרע.
לאיורים הגדולים והנפלאים, המעלים חיוך, אחראי שי צ'רקה, קריקטוריסט וקומיקסאי ידוע ואהוב מאד על ילדים, המפיח בכישרון רב רוח עכשווית עם הרבה הומור בסיפורים מן המקורות. בין השאר יצר את סדרת בַּבַּא.
קראתי לבן 11 ולבת 9 שהקשיבו בדריכות וכשהגעתי לעמוד לפני אחרון - "מה עושים כשנדמה שאין מה לעשות? ואיך יגיעו אל הרבי הגדול? מספרים סיפור חסידי. תנסו" - ביקשו לדעת אם זה הצליח. קִראו את העמוד האחרון ותדעו. (אולי יאמצו את העצה כל מפגיני המהפכה/רפורמה בעד ונגד).
אני רואה בעיני רוחי חגיגה מן הספר הזה, המחזה־הקראה עם ליווי של ילדים בכלי נגינה שונים.
מגיל 6 ובעצם לכל אחד.
לואי פסטר
כתבה: תמי שם־טוב
אייר: סתיו עסיס
מנוקד ללא מספרי עמ', כנרת .
לואי פסטר, שנולד בצרפת לפני כמאתיים שנה, חי עם הוריו ושלוש אחיותיו בעיירה מוקפת טבע. הוא אהב לשוטט בחוץ ולהתבונן אולם ליער הסמוך פחד ללכת. הסתובב שם זאב חולה כלבת שנשך איכר מהעיירה. לא היתה שום דרך להציל את מי שנדבק. כששאל לואי את אביו מה גורם למחלה זו, ענה האב "שד הכלבת." אנשים באותם ימים האמינו ששדים או קללות גורמים למחלות.
תמי שם־טוב, המיטיבה להפוך ביוגרפיה לסיפור, עושה זאת הפעם על לואי פסטר, המדען שהמציא את החיסון הראשון ואת הפִסטור, הנקרא על שמו. כתלמיד היה דווקא בינוני וציוניו היו נמוכים. המורים דרשו שיתרכז במה שכתוב בספרי הלימוד ויפסיק לשאול כל מיני שאלות, אך יצר הסקרנות לדעת ולהבין גבר עליו. מי שהתפעל מתכונותיו שהצביעו על מלומד אמיתי היה המנהל שלו, שהמליץ כי ילמד בבית הספר הטוב ביותר בצרפת, שנמצא בפריז. הנער הכפרי הרָגיש לא הסתדר לבדו בעיר הבירה ובמהרה חזר הביתה. הוא היטיב לצייר ויש שהועידו לו קריירה של צייר נודד בכפרים. אולם (למזלנו) ליבו נהה אחר המדע.
זהו ספר נוסף בסדרת "מגלים וממציאים" המצוינת של כנרת, שרבים מהם כתבה תמי שם־טוב, היודעת להגיש תגליות מדעיות לקוראים צעירים בצורה נהירה ומושכת לב, כולל הלשון המאזנת להפליא בין שפה נגישה לשפה מעשירה.
קראתי את הסיפור לילד בן 11 ולאחותו בת ה-9, שהיו מרותקים, גם ההורים הִטו אוזן. כולנו סיכמנו שקשה לחשוב מה היינו עושים היום לולא המציא את החיסון.
מגיל 7.
כדאי גם לקרוא את ספרה של תמי שם־טוב על אליעזר בן יהודה שיצא עכשיו במהדורה חדשה.
עובדות מדהימות שחובה לדעת עד גיל 7
כתבה: קתרין בְּרֵרֵטוֹן
אייר: כריס דיקאסון
תרגם מאנגלית: יונתן יבין
מנוקד, 96 עמ', עם עובד.
לא מרוצים מנושאי הלימוד בבית הספר? סעו לאיסלנד, שם יש בית ספר שאפשר ללמוד בו ... הכול אודות שדונים. רוצים לעשות כסף? הנה רעיון: בשנת 2019 הודבקה בננה רגילה לקיר של גלריה לאמנות בארצות הברית. היא נמכרה תמורת מאה ועשרים אלף דולר. והנה רעיון ליצור חשמל בזיל הזול: תחנת כוח בהולנד משתמשת בקקי של תרנגולים כדי לייצר חשמל שמספיק לתשעים אלף בתים. כמו שנאמר, המציאות עולה על כל דמיון.
טרפתי דף אחר דף של 120 עובדות מדהימות על עולם החי, החלל, גוף האדם, מדע, ספורט. קצר, קליל, משעשע, בכל עמוד עובדה שלא תאמן, כתובה בקצרה, באותיות מאירות עיניים, עם איורים גדולים בקו גרפי פשוט ו"פרוע". אידיאלי להתחלת קריאה, ולא רק.
קתרין ברֵרֵטון שחיה בלונדון כתבה וערכה יותר ממאה וחמישים ספרים לילדים על מיגוון רחב של נושאים: בעלי חיים, רובוטים, חלל, ארכיאולוגיה ועוד.
כריס דיקאסון הוא מאייר אנגלי המתאפיין באיור אנרגטי ו"פרוע" של דמויות בקו גרפי פשוט.
יש לציין את תרגומו הבהיר והקולח של יונתן יבין.
מגיל שש ולכל המשפחה, לכתה, לחברים. רוצו והדהימו.
בעקבות הספר, אפשר לחפש עוד עובדות מדהימות. ילדים יכולים להביא כאלה לכתה, לאיירן בסגנונות שונים, להוסיף להן הערות וגם לתלות על הקירות.
ישנם ספרים נוספים בסדרה על עובדות מדהימות לגילים שונים שטרם תורגמו. מתי?
סופי והתרנגולות הבלתי רגילות
כתבה: קֵלי ג'ונס
איירה: קייטי קאת'
מאנגלית: ניצן לפידות
לא מנוקד, 224 עמ', הכורסא.
"מר ג'יימס בראון
מי יודע איפה?
דוד ג'ים היקר
זוכר את התרנגולת שסיפרתי לך עליה? יש לה את 'הכוח.'
פחדתי שלא תאמין לי, אבל אני חושבת שהיא היתה פעם שלך, אז אתה בטח יודע. חוץ מזה, אתה מת.
[...] שמעתי מכיוון הבית הקטן רעש שנשמע כמו חבטה וקפאתי. הנרייטה תקעה את הראש מחוץ לדלת וקפצה למטה אל האדמה, והיא צעקה וקרקרה וניהלה שיחה תרנגולית שלמה.
[...] ואז היא נעצה מבט בצנצנת – ופתאום הבנתי שהיא נפלה על הצד ואין לה מים – ו... טוב, אני פשוט אגיד את זה. הצנצנת התרוממה מהאדמה, ריחפה באוויר ונחתה ליד הרגליים שלי.
[...] אני בכלל עוד לא יודעת איך לטפל בתרנגולות רגילות, ובטח שלא בתרנגולות עם כוחות־על. נלחצתי וכתבתי מכתב לחֶברה שכנראה קנית ממנה את התרנגולת. אמרתי להם לבוא לקחת אותה."
סופי בראון, בת 12, עוברת עם משפחתה מלוס אנג'לס לחוות הקיכלי שירשו מקרוב משפחה רחוק. כשהיא משוטטת בחווה כדי להכירהּ, היא פוגשת בתרנגולת פלאית שיודעת להזיז חפצים בכוח מוחה. בהדרגה מצטרפות עוד תרנגולות בלתי רגילות, שהיו בעבר של קְרוב המשפחה, וסופי מלאת התושייה לומדת לטפל בהן. אבל מסתבר שדמות מכובדת בקהילה מצליחה לגנוב אותן. האם תוכל סופי להצילן? "החלטתי באותו רגע שאם אני צריכה לעשות משהו אסור כדי לדאוג לתרנגולות שלי [...], זה מה שאעשה."
ספר מצחיק ויוצא דופן, המסופר בכמה אופנים בלתי רגילים וזרוע באיורים בסגנון קומיקס: מכתבים שסופי כותבת, בין השאר לקרוב המת ממנו ירשו את הבית ולסבתהּ המתה – שניהם חיים מאד עבורה, קורס בהתכתבות לטיפול בתרנגולות, שאלונים ורשימות למיניהן. בין לבין ניתן מידע על סוגי תרנגולות ואפיונן. כל אלה, יחד עם ערוב של דמיון ופנטזיה, גיבורה מקסימה ודמויות משנה נפלאות הופכים את הספר הזה לחוויה.
נבחר לספר השנה לגילאי 9-12 באתרים ובכתבי עת שונים.
זהו ספרה הראשון של קלי ג'ונס שעבדה כספרנית וכמוכרת בחנות ספרים.
מגיל 9. גם מבוגרים ייהנו.
המשך סדרות:
לֵבְּרון ג'יימס מלך המשחק
כתב: ריק לֵדי
מאנגלית: תומר קרמן
מנוקד, 148 עמ' כתר.
סיפור סוחף על גדול הקַלעים של ה ־ NBA שנולד לאימו בת השש-עשרה. היא גידלה אותו בתנאי עוני קשים וללא אב אך במסירות רבה, עד שהתגלה על ידי עוזר מאמן של קבוצת ילדים בכדורגל. כן, ג'יימס התחיל כשחקן כדורגל, משם המריא, תרתי משמע, לצמרת עולם הכדורסל. גרסה ספורטאית לסיפור סינדרלה שגם אלה שאינם קשורים לספורט, כמוני, יקראו בשקיקה. שלא לדבר על אוהבי ספורט, כאותו קורא צעיר בן אחת-עשרה שהתלהב עד השמיים וגם עשה על הספר יומן קריאה וקיבל מצויין.
הספר מצטרף לסדרה המצוינת על ספורטאים בהוצאת כתר.
פברואר 2023
תמיד אהיה הארנב שלך
מאת: פרנסס גילבַּרט
איורים: ג'וליאנה סְוֵוני
מאנגלית: גילי בר-הלל סמו
ספר קרטון, מנוקד, תכלת.
"גם בלילה, גם ביום, / אני שלך בכל מקום." ארנב, שדמותו המאויירת מביעה שלווה ונועם, מלווה ילדות וילדים בלילה וביום, בטוב וברע: בשעת עצב, לעת גשם וקור, בעת ריב או שמחה, "את ואני יחדיו לעד. / אף פעם לא נהיה לבד." הארנב, ללא שֵׁם, שהוא גם בובת קטיפה וגם אמיתי, מייצג ארנב פרטי של כל אחד מאתנו, קטנים וגדולים. בחזית הספר המקורי, מעל לכותרת, כתוב: "באהבה מארנב הקטיפה" ועל הכריכה האחורית ציטוט מהספר הקלאסי הנפלא של מרג'רי ויליאמס מ-1922 (יצא בתרגום עברי של מאירה פִירון בהוצאת טל־מאי 2014 - כדאי מאד) "ברגע שאתה אמיתי אתה לא יכול להפסיק להיות אמיתי. זה מחזיק מעמד לנצח."
האיורים היפים, על רקע לבן, מבליטים את הסיטואציות ואת הבעותיו ושפת גופו של הארנב.
הסיטואציות המאוירות מוכרות לפעוטות: משחק בצעצועים, בילוי בדשא, מריבה עם אח גדול שלקח לקטן את הברווזון שלו, הליכה בגשם עם מטריה.
מגיל 3.
לרשימת הספרים
גם אבא ואבא יכולים
כתבה: יונה טפר
אייר: גלעד סֶלִיקְטָר
מנוקד, 32 עמ', הקיבוץ המאוחד.
' "נסיעה טובה' אמרה סבתא, 'הבאנו שמיכה ובקבוק בשביל התינוקת, ולנגה – בובה חדשה.' " שם הספר והכריכה כבר מסמנים את הכיוון. פתיחת הסיפור מבהירה לנו שמדובר באבא ודֶדי (אבא באנגלית של חיבה) שנוסעים להביא תינוקת מפונדקאות.
נגה הקטנה מצטרפת אליהם לנסיעה לקטמנדו שבנפאל הרחוקה לקראת הלידה הצפויה. נגה שואלת "גם אני נולדתי ככה?" וההורים עונים ומסבירים לה ולקוראים הצעירים, בגובה העיניים, את אפשרות הפונדקאות. נגה נזכרת שכאשר סיפרה לחברתה בגן שבקרוב ייסעו לחו"ל להביא תינוקת, תגובת החברה הייתה: " 'אבא ואבא לא יכולים לעשות תינוק. רק אמא ואבא יכולים לעשות תינוקות.' " אז הנה אפשר.
העיר קטמנדו אליה הגיעו, מתוארת בקצרה ובצבעונית עשירה, כיאות לספר טוב. קצת לאחר ההתמקמות והציפייה לתינוקת החדשה אנחנו מטולטלים על ידי רעידת האדמה שפרצה – כמו שקרה במציאות. בתוך התוהו ובוהו הפוקד את המדינה מחפשים ההורים בדאגה ובחרדה – המתוארים באופן מעודן המותאם להכלתם הרגשית של המאזינים הצעירים - את הפונדקאית.
כולנו נושמים לרווחה. אחרי מאמצים ותלאות, שאפשר לראותם כ"צירי לידה", ועזרה מאנשים, אותרה הפונדקאית סאריקה ו"סוף סוף הגיע הרגע לו חכתה נגה. ' מאיה... מאיה... בואי אלי, אני פה! ' " בצד חיזוק דמותה של האחות הגדולה נגה, בונה הסיפור את יחסה אל התוספת המשפחתית – הציפייה, הדאגה, ההתרגשות והשמחה.
הספר הזה מצטרף בכבוד לספרים על המשפחה החדשה לסוגיה ויכול לשמש דוגמה לספר ילדים מצוין בנושא, שמנגיש אותו לקוראים הצעירים דרך הרגש והדרמה ולא בדרך דידקטית של הרצאת הדברים. וכל זאת מבלי לזנוח את המגע הספרותי. אל יֵקַל בעיניכם, דרושה מיומנות ספרותית כמו של יונה טפר, סופרת אהובה ופורייה עתירת פרסים, כדי להפוך אירוע מציאותי לסיפור משובח.
גלעד סליקטר, מבכירי המאיירים, שזכה לשבחי הביקורת בארץ ובעולם, מספר על האיורים:
"בספר רציתי ללוות את הדמויות, לתעד את המסע ולהעביר את התחושות הפנימיות שלהם בעקבות האירוע שקרה. יש רגעים של פחד ואימה בזמן רעידת האדמה והיה חשוב לי להתמקד בזה ובמקביל להראות תמיד שהמשפחה מאוחדת. משום שהסיפור מבוסס על אירוע אמיתי גם ניסיתי להעביר תחושה של תיעוד, מבט מבחוץ לתוך האירוע דרך משפחה אחת, עם סיפור ייחודי משלה."
מגיל 3.
לרשימת הספרים
חבר מחליף חבר
כתבה: דפנה שטרום
אייר: שחר קובר
מנוקד, 29 עמ', ספרית פועלים.
"אח ואחות הולכים בשביל / בדרך לשיעור חליל." ומה קרה בדרך? "אחרי שעה של הליכה / עוברת שם תהלוכה./ בראש צועד המתופף, / שואל: רוצים להצטרף? / לחלילן אחד יש חום, / תוכלו להחליפו היום?" הילדים כמובן נענים, אך כשהם נזכרים שפניהם היו מועדות לשיעור נגינה הם סרים למספרה ומבקשים מן הספר שיחליף אותם בתזמורת. הוא כמובן נענה ומצטרף "לשפתיו הצמיד מסרק / ובמספריו צקצק". אך לפתע הוא נזכר בלקוחותיו, ומבקש מן האופה שירוץ למספרה ויחליף אותו. האופה כמובן נענה, ופתאום נזכר שהשאיר חלה בתנור. הוא מבקש מהרופאה שתרוץ למאפייתו לבדוק אם החלה לא נשרפה. "מדדה היא את החום - / לכל ככר בפה מדחום, / בדקה הדופק לעוגה, / חבשה כעך בדאגה." כך, במבנה אפיזודלי, כל בעל מקצוע שמצטרף לתהלוכה מבקש מבעל מקצוע אחר שיחליפו בעבודתו וזה האחרון נענה ופועל על פי מקצועו: הגנן הגיע למרפאה עם מריצה. "הוא בֵּרֵך את החולים, / מהשק הוציא בצלים / ושתל להם בכיס/ חבצלת או נרקיס."
הומור של בלבול ואבסורד, האהוב מאד על קטנים, תופח ומצטבר, וכל זאת במוסיקליות נפלאה.
דפנה שטרום מלמדת ריתמוסיקה בגני ילדים, החריזה והקצב הם מרכיב דומיננטי בספריה, ביניהם "אולי נתחלף" ו"העננים אמרו לי" (ספרית פועלים.)
שחר קובר, שאייר ספרי ילדים רבים בארץ ובעולם, מעצים את ההומור ה"משוגע" באיוריו הנפלאים, מלאי החן והתנועה. אמנם הסיפור מתרחש "בעיר קטנה בין פה לשם" אך כל יוצר קרוב אצל עצמו וקובר טומן באיוריו מחווה לקרית טבעון עיר מגוריו, בשלטים: מוּמוּס - בית התה והחומוס, קפה אַנין, ועוד.
הנאה מובטחת גם למבוגרים.
מגיל 3.
לרשימת הספרים
כל הכבוד, תום!
כתבה: ג'יין אוקונור
אייר: אֵנְדְרוּ ג'וינר
מאנגלית: גליה אלוני־דגן
מנוקד, ללא מספרי עמ', תכלת.
תום כבר יודע לעשות דברים בעצמו, וזוכה מהוריו ל"כל הכבוד" – כשהוא עוזר להכין ארוחת בוקר, כשהוא גורב גרביים ונועל נעליים, כשהוא מטפס בעצמו על סולם המגלשה וגולש. הוא אפילו מבין כבר שילדים גדולים יודעים לחלוק ועוזר לתינוקת על שפת הים שרוצה את הכף שלו. כדי להדגיש את שלב הבגרות והעצמאות, "לא תמיד הייתי ילד גדול. פעם הייתי תינוק" שברח כשהיה צריך להתלבש, שאהב לזרוק אוכל ולמרוח אותו על הפנים, שמשך לכלב בזנב.
עד שמגיעים לדרמה: ביום של צביעה בבית צובעת עצמאותו של תום את הסיפור, תרתי משמע, בבלגן גדול. ההורים הפעם אינם מוחאים כפיים ורק אומרים: "אבל שכחת להקשיב. ילדים גדולים מקשיבים."
ילדים צעירים, אם מתוך כוונה טובה, אם מתוך סקרנות, אינם יכולים לצפות את תוצאות מעשיהם. ההורים אינם גוערים בתום והסיפור מסתיים בשאלתו "אני יכול לעזור?" כשכל אחד מוזמן לענות עליה כמיטב הבנתו.
תורמים לסיפור ולהומור האיורים בקו קריקטוריסטי.
ספר חכם ומצחיק הנוגע באחד הנושאים המרכזיים בגיל הרך: עצמאות וגבולותיה.
מגיל 3.
לרשימת הספרים
בארץ השמיכה
כתבה ואיירה: נָטָלִי בֶּלְהָסֶן
מנוקד, ללא מספרי עמ', כנפיים וכתר.
הספר הזה הזכיר לי שכאשר היית ילדה היה לי סדין אהוב עם פרחים ורודים. הרגשתי שאני ישנה בשדה של פרחים. מספרת הילדה שבספר: "יש לי יש שמיכת טלאים, / שסבתא תפרה לי בכל הצבעים. / ואם קשה לי בחושך להירדם לבד, / אני יוצאת לטייל בשבילי הבד." זהו "מסע לילי" על טלאי השמיכה – פה אדמה, שם שדות קמה וכותנה, פרחי בר של הדבורה והפרפר - הילדה מתאפקת, לא קוטפת דבר; מטע של שקדיות, שדה חמניות. יש גם דרמה קטנה בדרך: היא תולשת שושנה ו"חוט שלא ראיתי / משתחרר / ונקרע. / שלולית החורף כועסת נורא. / עולים הגלים, / דגים צוללים, / ומיד מתחילה סערה." הכול בא על תיקונו, תרתי משמע, בעזרת זחלי הפרפר שמביאים חוט של משי, הקיפוד מעניק קוץ המשמש כמחט. "בדיוק אז אני נזכרת / איך סבתא שלי תופרת" והתפר שנפרם – נרקם.
יחודו של הספר הוא באיורים הנפלאים של הטבע הארצישראלי שהמחברת יצרה משלל בדים, חוטים וחרוזים. די והותר בעושרם ויופיים, את הטקסט המחורז אפשר היה לקצר.
זהו ספרה הרביעי של נטלי בלהסן. ספרה הראשון, פיוטי ונפלא, העוסק בבדידות, "גברת מגזרת" (הקיבוץ המאוחד 2011) שאוייר במגזרות נייר מקסימות של האומנית נעמי שפירא, זכה בעיטור אנדרסן ותורגם ליפנית, סינית וקרואטית. כל ספריה נבחרו למצעד הספרים של משרד החינוך.
אפשר לעקוב עם הילד אחר הנופים שבשמיכה וגם לחבר סיפורים על מצעיו, כיד הדמיון הטובה.
מגיל 3.
לרשימת הספרים
ורוד, כחול, אפשר הכל!
אֵליס גְרָאוֶול וּמיקָאל בְּלַייס
מאנגלית: דנה טל
מנוקד, ללא מספרי עמ' (חבל מאד), תכלת.
כשילדי היו קטנים, חטף בני צעצוע שגם בתי חשקה בו והכריז: "זה צעצוע של בנים." ענתה לו בתי בטון נחרץ: "בין בנים ובנות אין שום הבדל, חוץ מהפיפי." הימים היו ימי שלוט הסטריאוטיפים המגדריים ולשמע תשובתה ידעתי שהצלחתי להטמיע בחינוכה את מסרֵי השוויון שהאמנתי בהם.
בעיתוי שנראה כי אין מוצלח ממנו, שבו גורמים בממשלה מבקשים להחזירנו שנות אור לאחור, יוצא הספר המצוין הזה בעברית. הוא דן במיניות ומגדריות, בזכותו של כל אחד להיות מה שהוא, להיקרא איך שהוא רוצה – היא, הוא, הם, פעם כך ופעם כך, ולזכות בהכרה ובאהבה של הסביבה.
כמו שאני תמיד אומרת, לא חשוב רק המה - תוכנו של הספר, אלא גם האיך – הסגנון. הספר מציג לנו שאלות, מאתגר אותנו למחשבה ולנקיטת עמדה: מי קבע את החוקים והסטריאוטיפים? האם אנחנו חייבים לפעול על פיהם? מה קורה אם אנחנו לא רוצים? הוא מעודד אותנו להכיר בזהותנו: "איך הייתם מתארים את המגדר שלכם?" ולנקוט פעולה: "באיזה כינוי גוף תרצו שאנשים ישתמשו כשהם מדברים עליכם?" וכל זה בשפה תמציתית, בגובה העיניים, בעיצוב ואיורים יפים וגם עם הומור.
בכפולה הראשונה למשל מוצגות תמונות של חפצים, צעצועים, משחקים ופעילויות - כדורגל, בלט, בובות, משאיות, ואנו נשאלים: האם יש פה דברים ששייכים רק לבנות או רק לבנים או בשביל כולם?
הספר מעלה את שלל האפשרויות המגדריות שפרצו לחיינו ולוקח להן זמן להיטמע בתודעתנו ובזרם החיים. להבדלים בגופנו קוראים המבוגרים בן ובת, המדענים - זכר ונקבה, "אבל התשובה לשאלה מי אנחנו באמת היא הרבה יותר מסובכת מאשר השמות האלה. מעטים מאתנו נולדים 'אינטרסקס', וזה אומר שהמין שלנו הוא לא זכר ולא נקבה. בלב, אנחנו יכולים להרגיש שאנחנו בת, או בן, או אף אחד מהם או שניהם. [...] לרגשות האלה קראים זהות מגדרית."
תקצר היריעה מלהציג את כל מעלותיו של הספר. בצד המצב הרצוי/המתחייב הוא מספר על המתנגדים, "יש אנשים שלא חושבים שלכל בני האדם מגיעות אותן זכויות" ועל ההיסטוריה שבמהלכה היו חוקים וכללים שאמרו לנו איך להתנהג. החוקים והסטריאוטיפים המוצגים עוסקים בפעולות, באורח חיים, ברגשות, בעמדות פוליטיות ותרבותיות: נשים לא היו אמורות להטיס מטוסים, לרוץ מרתון ולהצביע בבחירות, גברים לא היו אמורים לטפל בתינוקות ולנקות את הבית, לפחד או להיות עצובים." לצערי חלק מן החוקים האלה שייכים לא רק להיסטוריה, ראו מה קורה היום באירן. הקורא מאותגר בשאלה: "האם לדעתכם החוקים והכללים האלה הוגנים?"
המחברות אינן מתעלמות מן המציאות: "היום עדיין קשה יותר לנשים לנהל חברות גדולות. רוב מנהיגי העולם הם גברים. ובמקביל, החברה לא מעודדת גברים לעבוד במקצועות טיפוליים."
לקינוח אנחנו מתוודעים לגברים ולנשים שהלכו נגד הזרם: זוג הגברים הראשון שהתחתן בארה"ב, האישה הראשונה שטסה לחלל, הנערה שנלחמה על זכותן של ילדות ללכת לביה"ס במדינתה פקיסטן.
בסוף הספר תמצאו כמה עובדות מעניינות על מגדר ובגדים, מן העבר וההווה: תמונה של פרנקלין דלאנו רוזוולט מגיל ארבע, אחד הנשיאים של ארה"ב, בשמלה לבנה מתנפנפת ושיער ארוך, כי כך היה נהוג לפני מאתיים שנה. גברים בארצות שונות שלובשים חצאיות. והאם ידעתם שגברים בפרס העתקה נעלו נעלי עקב כי כך היה להם קל יותר לרכוב על סוסים, לעמוד זקוף ולירות בחיצים? תודו שלא.
לאיזה גיל הספר מיועד?
מידע לילדי גן צריך להינתן מתוך הקשר לעולם החוויות שלהם. אם הילד נתקל למשל בשכן שלובש שמלה או מדבר על עצמו בלשון נקבה, והוא תוהה ושואל, אפשר לקרוא לו מהספר את המידע הרלוונטי, לא מוכרחים הכול. (אגב, אותו דבר גם בהצגת נושאים כמו שואה, מוות וכד'). ככל שמידת החשיפה של הילד לנושא עולה, אפשר להרחיב – זהו ספר שגדל עם הילד. יחד עם זאת כדאי לכלול במגוון הספרות לגיל הרך גם ספרים המציגים את הנושא ברמת התפישה המתאימה (ראו למשל את הספר שנסקר למעלה "גם אבא ואבא יכולים").
כל הכבוד להעברה לעברית של שם הספר, במקור: Pink, Blue and You.
לרשימת הספרים
היצורים שלא עוצרים
כרך ראשון: איך בני האדם השתלטו על העולם
יובל נוח הררי
איורים: ריקרד זפלנה רואיז
מאנגלית: מיכל אלפון
לא מנוקד, 165 עמ', דביר.
"בהתחלה בני האדם התקרבו אל האש בזהירות רבה והסתכלו עליה ממרחק. אולי הם גילו שאחרי שברק מכה בעץ מבודד ומבעיר אותו, הם יכולים לשבת מסביב לעץ הבוער וליהנות מהאור והחום. וחשוב עוד יותר – כל עוד העץ בוער, אף חיה מסוכנת לא תעז להתקרב אליהם". כשלמדו להכיר את האש מקרוב והבינו שהיא פראית ואכזרית, גילו שבכל זאת יש לה חוקים משלה והתחילו להתיידד אתה. הם קרבו מקל ארוך לעץ בוער ועכשיו הייתה להם אש על מקל וזה היה שימושי מאד. אחר כך הם למדו כיצד להצית אש בעצמם. "השימוש שבני האדם עשו באש הפך אותם ליוצאי דופן."
כבר ידוע שיובל נוח הררי יודע להנגיש לנו את ההיסטוריה בצורה סיפורית מעניינת. הפעם הוא מספר כיצד הפך האדם ליצור השולט בעולם. הוא לוקח אותנו בעקבותיו למסע מיידעי עשיר ומרתק, שכולל גם ארכיאולוגיה והיסטוריה, חילוקי דעות ומסקנות שונות ובכך גם מדגים לקוראים הצעירים כיצד מידע אינו בהכרח חד משמעי ויכול להיות פתוח. חשוב מאד במערכת החינוך שלנו, במיוחד היום, כשיש בה זרמים הטוענים למידע אבסולוטי על ההיסטוריה ובריאת האדם והעולם.
מגיל 8 וגם למבוגרים.
גיא וגלי – תעלומת החדַשדוּש
כתבה: נוֹפְיה בר־ניצן
איורים: רון לוין
מנוקד, 128 עמ', כנרת.
ילד חדש מגיע לקיבוץ. דוקא בחברה סגורה כזו, ובימים של תחילת החופש הגדול, הילדים מצפים לפגוש מישהו חדש. אך החדַשדוּש כינוי שהדביקו לו, מסתגר בביתו ומתבודד והילת סוד אופפת אותו. כל מה שמצליחים לגלות עליו הוא רק שמו - גיא. סקרנותם של הילדים מתגברת, הם מבקשים להתקרב אליו, שולחים לביתו משלחות אך בכל פעם אחד ההורים פותח להם את הדלת ודוחה אותם בתירוצים שונים. כל תכנוניהם ותִחמוניהם אינם מקדמים אותם בפתרון התעלומה. מי שלבסוף חושפת את הסוד היא גלי, ילדה עדינה וטובת לב, מפיה אנחנו שומעים את הסיפור. גלי רוצה לעזור לו מצד אחד אך מכבדת את רצונו לשמור את סודו מצד אחר.
לא אגלה לכם כמובן את הסוד, רק אספר שמשפחתו של גיא עזבה את העיר ועברה למקום חדש משום שבבית הספר לא קיבלו אותו כמו שהוא (איך הוא ולמה זהו הסוד).
סיפור יפה מאד ורגיש שעוסק בביטחון עצמי, איך אנחנו רואים את עצמנו, איך אחרים רואים אותנו ואיך אנחנו חושבים שהם רואים אותנו. כתוב כהלכה מבחינת קצב האירועים והמתח. הסופרת מיטיבה לאפיין את דמויות הילדים והדינמיקה החברתית.
שמחתי לראות שזו עומדת להיות סדרה ושם הספר הבא כבר מסקרן: החרם על דניאל (אגלה לכם רק שדניאל , שהקניט תחילה את גיא וטפל עליו האשמות שונות, הוא זה שהביא להיפתחותו ולשילובו בחברת הילדים).
נוֹפְיה בר־ניצן, אם לארבעה, היא העורכת הראשית של עיתון הילדים "אותיות וילדים".
רון לוין היא מאיירת ואנימטורית.
אף על פי שגיבורי הספר עולים לכתה ו, הוא מתאים מגיל 7 ליודעי קרוא, וכדאי שגם ילדים בוגרים יותר לא יירתעו מהניקוד ויקראו.
מתאים מאד לקריאה מפי המורה בכתה.
המשך סדרות:
קִילְיָאן אֶמְבַּפֶּה נער הזהב
קֵוִין אַשְׁבִּי וּמַיְקֶל פַּארְט
מאנגלית: תומר קרמן
מנוקד, 155 עמ', כתר.
מרגע שקיליאן למד ללכת, "הוריו לא הצליחו לגרום לרגליו לעמוד במקום לרגע אחד. אם זה לא היה כדור אמיתי, זה היה גרב או צרור ניירות מעוך." יום אחד, כשהלך ברחוב עם אימו, הקפיץ וכדרר כדור בין העוברים ושבים, בעט בעצמה ו... "הכדור התרומם מעל המכוניות והתנגש בדוכן פירות וירקות" מעבר לכביש. "תפוחי אדמה, עגבניות, ירק ובצלים התפזרו לכל עבר." האֵם התנצלה וביקשה לשלם. אולם המוכר, שהכיר את קיליאן ומשפחתו, סירב לקבל את התשלום ורק פנה אל הילד: " 'העונש שלך יהיה... לבעוט ככה בשביל פריז סן־ז'רמן. '"
למרות ההפסד של צרפת במונדיאל האחרון בקטר, אמבפה, שבגיל תשע־עשרה היה למבקיע הצרפתי הצעיר ביותר בגביע העולם (2018 צרפת נגד פרו), הוא שחקן נערץ ומעורר השראה. הספר פורש את חייו באופן סיפורי שעניין גם אותי, שרחוקה מאד מכדורגל. זהו סיפור על חלומות ועל משפחה, המוכיח שאין דבר העומד בפני הרצון.
ספרים נוספים בסדרה זו על כוכבי כדורגל: כריסטיאנו רונאלדו, ליאו מסי, לברון ג'יימס, נימאר הקוסם.
מגיל 8.
רונלדו שולט
סַיְמוֹן מַגְפוֹרְד, דן גרין 
מאנגלית: ארז אָשרוב
מנוקד, 127 עמ', כנרת.
גם רונאלדו לא ניצח במונדיאל האחרון על המגרש, אבל ניצח בזירה הכלכלית בעשרות מיליונים של אירו. מבחינה ספרותית, אמבפה מנצח. הספר על רונאלדו רובו עובדות ומספרים. החלק של הסיפורים, בסגנון עובדתי, הוא מזערי. בעצם חלק הארי של הספר הוא איורי שחור לבן כך שאין להבהל ממספר העמודים. בכל זאת למדתי כאן שאימו של רונאלדו קראה לו כך על שם רונלד ריגן, שחקן הקולנוע ונשיא ארצות הברית לשעבר. ולמה הוא ידוע רק כרונאלדו? כי שמו המלא: כריסטיאנו רונאלדו דום סַנטוס אָוִיֵרו לא נכנס על חולצה. הספר מציין את טכניקת המשחק המיוחדת של רונאלדו, בזכותה נאמר עליו: כשאתה משחק עם רונאלדו בקבוצה שלך, אתה מוביל 0-1 מההתחלה. וכמובן מפרט את כל זכיותיו ושיאיו.
עוד בסדרה: מֶסי שולט.
למכורים.
יומנו של חנון – מלחמת הלהקות
ג'ף קיני 
מאנגלית: ארז אשרוב
לא מנוקד, 218 עמ', כנרת.
גרג מלווה את הלהקה שהקים אחיו רודריק ומהר מאד מגלה שלא הכל זהב: מריבות, לילות ללא שינה, תקלות לא צפויות. הכול כמובן בקצב מסחרר, תפניות מפתיעות והומור מטורף, שהותירו אותי עם לסת שמוטה.
אז תפנימו קוראים יקרים: רוצים להיות עשירים וסלבים? דעו שיש לזה מחיר.
ספר 17 בסדרה שתורגמה ל־65 שפות, נמכרה ביותר מ-275 מיליון עותקים וכובשת את רשימות רבי המכר. גם אצלינו היא נכללת בקטגורית הספרים האהובים במצעד הספרים של משרד החינוך. אז אפשר כבר להפסיק לספור.
מגיל שקוראים חופשי בלי ניקוד.
לרשימת הספרים
כראמל - סכנה בביצה
כתבה: מאירה ברנע־גולדברג
אייר: רמי טל
לא מנוקד, 220 עמ', כנרת.
החתול הסֵלֵבּ חוזר בספר הרפתקאות נוסף, שביעי במספר, בסדרה שכבשה את לב הקוראים ומופיעה גם בפורמט קומיקס חדש, בסדרת טלוויזיה בכאן חינוכית ובהצגה של תיאטרון אורנה פורת. האם יש המלצה טובה מאלה?
מפניני חכמת החיים שבספר: "הפתרונות מגיעים בסופו של דבר, כשאנחנו סבלניים ומחכים להם בעיניים פקוחות".
מתאים לילדים שכבר קוראים בעצמם.
ההמצאה המדהימה 4 – הכפפה
כתב: גל פורת
אייר: אביאל בסיל
מנוקד, 127 עמ', ספרית פועלים.
ספר נוסף בסדרה המצליחה על אבא של עמרי שמקצועו ממציא פטנטים. ההמצאות שהוא ממציא לבנו מסתברות כהרבה יותר מוצלחת ממה שתכנן. הפעם הוא ממציא כפפה שאמורה לתת לבנו קצת יותר כוח, אבל מסתבר שהיא נותנת לו כמעט כוח־על.
פטנטים קשורים בתודעתנו בדרך כלל עם רווחי עתק, אבל בספרי הסדרה הרווח הוא חברתי. כל ההמצאות בכל הספרים, שעובדות על חושים וכישורים, משמשות לעמרי להיטיב עם העולם: בספר הראשון הוא מציל כלב מהתעללות, בשני הוא חושף גניבה בחנות צעצועים, בשלישי הוא גורם להסרת חרם כיתתי מילדה, והפעם הוא מציל נפשות. היחס לזולת וקשרי החברות בספרים מחממים את הלב.
קריאה זורמת וכיפית. מגיל 7. הספרים מצוינים לקריאה של המורה בכתה. אחרי פרק או שניים הילדים ירוצו לחפשם בספריה.
מַיינקראפט – אתגר הדרקון , מלכודת המעמקים
מאת סְפֶה ר' מונסטר ושרה גְרֵיילי
מאנגלית: שלומי שוורצוולד
לא מנוקד, 94 עמ', כתר.
ספר שני בעיבוד גרפי של משחק המחשב המפורסם. והפעם, אחרי שחמשת החברים הביסו את הדרקון, לפניהם אתגר חדש: מציאת אנדרטה תת ימית.
וזו חוות דעת של חובב ספרים גראפיים בן 11 (היום יש יותר ויותר כאלה): בספר יש התמודדות עם בריונות, הפסקת אש עם פיראטים והרבה הפתעות. יפה מאוד, ממליץ.
מגיל 8.
א
אווטאר – כַּשַׁף האוויר האחרון, צפון ודרום – ספר ראשון
איש הכלב 7 – למי התגלגלו הכדורים
ב
ג
ד
ה
היומנים של אלה – מַחברת 5, חברוֹת לא לנצח
ו
ז
ח
ט
י
כ
כשסבא אליהו היה קטן – 4 האמת, כל האמת ורק האמת
ל
מ
מַיינקראפט – אתגר הדרקון , מלכודת המעמקים
נ
ס
ע
עובדות מדהימות שחובה לדעת עד גיל 7
פ
צ
ק
קִילְיָאן אֶמְבַּפֶּה נער הזהב
ר
רובוט הקרשים הקטן והנסיכה בול-עץ
ש
ת