מאת ובבימוי: מאור זגורי
תנועה: מירי לזר
עיצוב תפאורה ותלבושות: אדם קלר
מוסיקה: הראל מויאל
תאורה: עומר בן סעדיה
ע.במאי: רונית סטרשנוב
מפיקה: מוריה בן אבות
 

חברים, משפחה ודמיון - זה כל מה שיש לך בתור ילד. המחזה עוסק במה קורה כשרק אחד מכל השלושה נשאר. אני זוכר, פעם, לפני אלף שנים או שבוע שעבר, אני לא זוכר בדיוק - בצהרי שנות ה-80 במושב, יצאתי מהבית עם חבר אחרי שראינו סרט מצוין. קנינו ארטיק, זרקנו חבל וטיפסנו על הגג של אולם הספורט. ישבנו על הגג עם לשון כחולה, יחפים וצרובי שמש, מוקפים במאות קילומטרים של מדבר ומיררנו על למה החיים שלנו הם לא כמו בסרט. 

אני כתבתי סיפור קצר. כל מה שקרה אחר כך הוא יצירה משותפת. עצמנו עיניים ובמשך קיץ שלם ברחנו מתל אביב אל המושבים, הקיבוצים והשכונות בהם גדלנו. נופי ילדותנו. מתוכם גאו הזכרונות הכאבים ובעיקר האובדן. אובדן חבר או קרוב, אובדן התמימות ויותר מכל אובדן הבתולים וערכך ביחס לזה. תודה לכל היוצרים ולמהלך החיים על שהביא אותי אליכם.