הגישה האקזיסטנציאליסטית בפסיכותרפיה, מתמקדת בהבנת דרכם של אנשים בעולם, ובבירור השאלה מהי משמעות המושג "לחיות" עבור כל אחת ואחד מאיתנו.
גישה זו רואה באדם יצור חופשי בעל חופש בחירה ויכולת ניווט. אחת ממטרות הטיפול, על פי גישה זו, היא לסייע למטופל לשוב וליטול את המושכות של חייו. מטרה זו מושגת תוך התחשבות "בקרקע הקיום" של כל אחד מאיתנו.
הגישה מאמינה כי ההתעסקות המתמדת בעבר אינה מספיקה, וכי אין זה מספיק לדעת כיצד אדם הגיע למקום אליו הגיע. עלינו לבחון גם כיצד אנו תורמים למצוקתנו שלנו, ומה האפשרויות העומדות בפנינו כדי להמשיך ולנוע.
הגישה האקזיסטנציאליסטית מאמינה כי החיים מהווים אתגר עבור כולנו, וכי אנו שונים בדרך ההתמודדות שלנו עם אתגרי החיים. המפתח לתחילת הצעידה קדימה וההתמודדות טמון דווקא בכאן ובעכשיו.
הגישה דורשת מהמטפל לזנוח את הבטחון המופרז בתיאוריה, וקוראת לפתיחות אמיתית לחוויה של כל מטופל ומטופל. היא מבקשת מהמטפל להיות מקצועי אבל תמיד בגובה העיניים. לא לשפוט אך לשקף ולפתוח עוד ועוד אפשרויות.
שאיפתו של המטפל בגישה האקזיסטנציאליסטית היא לנסות ולהתקרב, עד כמה שניתן, אל תמונת עולמו של המטופל ולראות כיצד נראה העולם מתוך נקודת מבטו של המטופל. כך, יכולים המטפל והמטופל, ביחד, למצוא את ההיגיון בדרכו של המטופל ולבחון אפשרויות חדשות.
הגישה האקזיסטנציאליסטית מציבה את המטפל כמלווה החוקר עם מטופליו את סערות החיים, עד אשר ידעו לצעוד בעצמם אל חופי המבטחים האותנטיים.
הגישה מתאימה במיוחד לאלו המרגישים "תקועים" ורוצים לבחון כיצד אפשר, סוף סוף, לנוע קדימה ולהשתחרר מהתיסכולים.
בין הדמויות הבולטות בגישה האקזיסטנציאליסטית נמצאים: ארווין יאלום, מרטין בובר, ויקטור פרנקל, היידגר, קירקגארד ואחרים
