טכניקת פיסול המשפחה מחיות צעצוע בטיפול פרטני…

משפחתי וחיות אחרות-טכניקת פיסול המשפחה מחיות צעצוע בטיפול פרטני בילדים

מחברת: הלמן שירה, M.A  בחינוך מיוחד, מטפלת בעזרת בעלי חיים (בוגרת המסלול של מכון מגיד באוניברסיטה העברית) עובדת עם ילדי אומנה ובמפתן כפר נוער בית חג"י.
hellmann@nana.co.il

תקציר
המאמר עוסק  בטכניקה טיפולית-אבחונית של בניית "תמונה" משפחתית באמצעות חיות צעצוע על ידי הילד המטופל. טכניקה זו מתבססת על אלמנטים של ניתוח ציורי ילדים, אך מאפשרת למטפל להציע דרך פשוטה יותר, הגובלת בעולם המשחק של הילד.

פעמים רבות בעבודה עם ילדים אנו מתקשים לקבל מהם מידע הנוגע לקשייהם, לטראומות שאותן עברו וכדומה. אחת הדרכים לאיתור מצוקות נפשיות בכלל והתעללות בילדים בפרט הנה ניתוח ציורי ילדים. הציורים הנפוצים הם עץ, בית ודמות אדם. כאשר אנו רוצים ללמוד על מערכות היחסים של הילד נבקש ממנו לצייר דמות כחלק מקבוצה, או בצורה הנפוצה יותר -  ציור משפחה.

ילדים המצויים במתח רב או מודאגים בקשר לבעיות במשפחתם, עלולים להתקשות בציור משפחתם או אפילו להיות חרדים מכך. נוסף  על כך, ילדים רבים חוששים מכישלון או מקשיים בביצוע מטלה גרפית מורכבת כל כך.

בטכניקה המתוארת במאמר מבקש המטפל מהילד לבנות לו משפחה באמצעות בובות פלסטיק של חיות, וכל חיה שנבחרת מסמלת אחד מחברי המשפחה. בדרך זו, שנתפסת כמשחק, ומרחיקה את הילד מהנושאים הכואבים, מתקבלת תמונה משפחתית הניתנת לניתוח בכמה רמות: לפי כללים של ניתוח ציור משפחתי, לפי ידע זואולוגי, לפי סימבוליזציה וארכיטיפים, והחשוב מכול, לפי הסברו של הילד.

טכניקה זו מאפשרת לנו אף להתחיל התערבות טיפולית במקומות שאנו מעוניינים להעמיק בהם באמצעות הוראות נוספות לגבי אותה תמונה שהתקבלה.

משפחתי וחיות אחרות-טכניקת פיסול משפחתי מחיות צעצוע בטיפול פרטני בילדים
במאמר זה אתאר טכניקה טיפולית-אבחונית של בניית "תמונה" משפחתית באמצעות חיות צעצוע על ידי הילד המטופל. הטכניקה התפתחה במהלך טיפולים ומפגשים עם ילדים במסגרת טיפול בעזרת בעלי חיים. טכניקה זו מאפשרת לילד להביע רגשות, אמונות ותפיסות כלפי עצמו וכלפי בני משפחתו באווירה לא מאיימת ובסביבה מאפשרת ובטוחה. 

שימוש בציור לקבלת מידע ואבחון
אחת הדרכים לאיתור מצוקות נפשיות בכלל והתעללות כלפי ילדים בפרט הנה ניתוח ציורי ילדים.

חוקרים (שתיל, 1993: מלקיודי, 2004: רימרמן 1995 ) רואים בציורי ילדים אמצעי ביטוי ראשוני לדיבור ולכתיבה. הילד, ששפתו עדיין אינה מפותחת דיה וכושר ההבעה שלו מוגבל, משתמש בציור כאמצעי ביטוי חשוב מפני שהוא "בלתי אמצעי", ומפני שמערכת הסמלים שלו קרובה אליו ומובנת לו.

הציור כשפה עוקף את מנגנוני ההגנה ואת הצורך לנסח חוויות רגשיות מורכבות ומופשטות במילים, ומתחבר ישירות אל הלא מודע, הן האישי והן הקולקטיבי (רז, 2000).

העובדה שהילד אינו מתאר בציוריו רק את מראה עיניו, אלא קודם כול את הידוע לו על האובייקט, עוררה חוקרים רבים לעקוב אחר היחס שבין ציוריו להתפתחותו (רימרמן , 1995).

הציור נותן לילד הזדמנות לספר סיפורים, להעביר מטפורות ולהציג השקפות עולם דרך מה שמציג הציור עצמו ודרך ההתייחסות שלו לציור. איכויות הנרטיבים של ציורי הילדים והעניין שהם מגלים בסיפורי הציורים שלהם נותנים בידי המטפל דרכים להבין את המשמעות מנקודת מבטו של הילד  (מלקיודי, 2004)

בדומה לגישה הנרטיבית, השימוש בציורים אצל ילדים לא רק נותן תוקף לחוויות ולרגשות שלהם, אלא גם עוזר להם ליצור מרחק כלשהו בינם לבין בעיותיהם על ידי הפיכתן למוחשיות ונראות לעין  (מלקיודי, 2004)

תהליך ההשלכה, המהווה מנגנון כלל-אנושי ראשוני שבונה את העולם החיצון בהתאם ליסודות העולם הפנימי של האדם, מביא לכך שבציור מתגלים כל הסוגים של מנגנוני ההגנה, כמו הזדהות, תגובת נגד, השלכה ועוד. הילד המצייר משליך בדרך זו את בעיותיו, את תחושותיו כלפי עצמו וכלפי אחרים, את חרדותיו ואת צורת ההפעלה של מנגנוני ההגנה (אברהם, 1989).

היבטים בין-אישיים בציור
ילדים מושפעים מאוד מיחסים בין-אישיים עם הורים, אחים, קרובי משפחה ועוד, והם משקפים את תחושותיהם לגבי אינטראקציות אלה בביטויי האמנות שלהם. הבקשה לצייר את  המשפחה היא משימה  מקובלת בעבודה הטיפולית עם ילדים, מפני שהבנת האינטראקציות במשפחה היא בדרך כלל נושא חשוב בטיפול (מלקיודי, 2004).

 הניסיונות להבין את מכלול הקשרים בין הפרט לקבוצה מבוססים על מושגים כמו הזדהות, התייחסות והשתייכות קבוצתית והעברת התייחסויות וחרדות שמקורן בילדות המוקדמת. יש עניין מיוחד בחקר ההתייחסות של הפרט לקבוצה באמצעות ציור, מאחר שהציור מאפשר לרגשות ולקונפליקטים הקשורים בחוויה הקבוצתית לבוא לידי ביטוי מהימן יותר מאשר באמצעות השפה המילולית (אברהם, 1989).

השימוש בציור משפחה כאמצעי אבחנה החל בשנות החמישים של המאה, והוצע לראשונה על ידי האלס (1951). בניסוי שערך ביקש מהנבחנים לצייר את משפחתם, ולאחר שסיימו, ביקש מהם לספר על הדמויות באופן חופשי. התברר כי הנבחנים אינם מתייחסים אל הפרטים, אלא מתארים את משפחתם כיחידה אחת ואת יחסם אליה.

קופיץ (1968, אצל רימרמן) הגיעה למסקנה כי טכניקת ציור משפחה משקפת את יחסם של הילדים להוריהם. רימרמן (1995) מצא כי ציור משפחה משמש לא רק כאמצעי אבחנה חשוב להבנת ראייתו של הילד ותפיסתו של הילד את עצמו ואת בני משפחתו, אלא גם מאפשר לילד להביע את רגשותיו ולשקף אותם בציור.

הקושי בציור משפחה
ילדים המצויים במתח רב או מודאגים בקשר לבעיות במשפחתם, עלולים להתקשות בציור משפחתם או אפילו להיות חרדים מכך. הם עשויים להיות הססניים מתוך חשש לביטחונם, משום שיש להם רגשות שליליים לגבי חיי המשפחה או שהם מודאגים מגילוי סוד המשפחה (מלקיודי, 2004).

בציור המשפחה ההשלכה עשויה לפעול בשני כיוונים: בסירוב לצייר או בציור המשפחה הרצויה למצייר. הילד ימצא פתרונות שיענו גם על הצורך לשמור על הסוד וגם על הרצון לרצות את נותן ההוראה. בדרך זו, של ציור המשפחה הרצויה, מנסה הילד להתכחש לחוויות "המשפחה הפנימית הרעה" על ידי הפעלת דמיונות ואידיאליזציה. ילד המסרב לצייר משפחה אינו מוצא פתרון פנימי מתקן מסוג כלשהו. במשפחה הפנימית שלו קיימות דמויות הרבה יותר מפחידות מאשר במקרה האידיאליזציה, והן פוגעות קשה בבנייה דמיונית מפצה ( אברהם, 1989).

נוסף על כך, ציור המשפחה הוא מטלה לא קלה מבחינה מוטורית וביצועית, ובמצבים מסוימים, כגון משפחה גדולה או מורכבת, היא אפילו קשה מאוד.

טכניקת בניית המשפחה מחיות צעצוע המתוארת במאמר זה מבוססת על עקרונות תיאורטיים, מבניים ופרקטים של ניתוח ציורי ילדים והשימוש הטיפולי בהם. התוצר שמתקבל מהווה תמונה בתלת-ממד של המשפחה, וניתן לניתוח בפרמטרים של ניתוח ציורי משפחה. טכניקה זו שונה בהתמקדות בסימבולים שנבחרו לתאר את בני המשפחה ובהשלכת הרגשות, המחשבות והתפיסות של הילד עליהן.

השלכה וסימבוליקה של בעלי חיים
השלכת תכונות אנושיות על בעלי חיים מופיעה כבר בגמרא: "אמר רבי יוחנן: אלמלא לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול, גזל מנמלה... דרך ארץ מתרנגול..." (עירובין ק' ע"ב). במשך שנים רבות בתרבויות רבות השתמשו בבעלי חיים על מנת להצביע על תכונות שונות או על התנהגויות כאלה ואחרות. בתרבויות רבות נמצא מיתולוגיות ומשלים שבהם מופיעים בעלי חיים כדמויות מפתח שמהן ניתן ללמוד את המסר שאותו רצה המחבר להעביר.

המגוון העצום של בעלי חיים בעלי צורות ייחודיות הוא שמעניק כר נרחב של אפשרויות להשלכה סימבולית. לסימבולים המושלכים ישנו כוח רב יותר מאשר למילים הפשוטות.

יונג (1967) הדגיש את המשמעות של דמויות בעלי חיים כחלק מהמטען הארכיטיפי של האדם. הוא ראה בהן סמל דו-קוטבי המאחד בתוכו תכנים ארכיטיפיים בלתי מודעים עם תכנים תרבותיים מודעים. כוחו המרפא של הסימבול הוא בכך שהוא מביא לקשר בין המודע והלא מודע, ומאפשר דיאלוג ביניהם. למעשה, הסימבולים עושים טרנספורמציה של רגשות, דחפים וחרדות לחומר רוחני משמעותי (אבשלום, 2002). ההתקשרות לבעלי חיים מלווה בתהליך של העברת רגשות בלתי מודעת מן הדמות האנושית לבעלי חיים לאור מחסום רגשי המעכב בעדנו מלהפגין את רגשותינו כלפי הדמות המקורית (1951 ,.(Menninger

התפיסה האינדיאנית של נפש האדם משתמשת בדימויים של בעלי חיים לתיאור הרובד העמוק של הלא מודע הקולקטיבי. האינדיאנים מאמינים שהקוסמוס נחלק לשלושה  עולמות, שהתחתון בהם הוא עולמם של בעלי החיים, שבו יש חיבור למקומות האינסטינקטיביים, שמעניקים כוח, תמיכה והכוונה.

מעבר לסמליות הכללית התרבותית של עולם בעלי החיים, ישנה לכל חיה גם סמליות ייחודית ועשירה בפני עצמה, הקשורה בצורתה, בגודלה, באורח חייה, וכמובן גם להקשרים תרבותיים של ההתייחסות לחיה זו, לחוויות אישיות וכדומה (מעיין, 2006).

השלכה על בעלי חיים היא טבעית וספונטנית בקרב ילדים ונערים. על פי התפיסה הפסיכואנליטית הקלאסית, בעלי חיים משמשים כאובייקטים להשלכה ולהתקה של יצרי הליבידו המודחקים, והם יכולים לשמש כאובייקט השלכתי במובנים שונים ומגוונים (שליו, 1996).

החצנת רגשות ומסרים באמצעות דימויי חיות יכולה לשנות משמעויות סימבוליות, ליצור דיאלוג, לעודד שינוי, להביא לצמיחה וליצור תחושה של עוצמה אישית (ערד, 2004).

הליך
במהלך עבודתי נתקלתי בילדים רבים שנמנעים ממטלת ציור משפחה ומסרבים לבצעה. לאחר הסירוב הוצגה המשימה בהתאם לגיל הילד, אך הרעיון היה אחיד: "יש לך יכולת מיוחדת לראות כרגע את בני משפחתך כבעלי חיים. לאיזו חיה הפכה כל דמות במשפחה?", או "אם היית צריך לבחור חיה לכל אחד מבני המשפחה, איזו חיה היה כל אחד מהם?". הילדים מגיבים בחיוך למטלה זו: היות וזו אפשרות לא מציאותית ולא סבירה, הרי שאין קושי לעשותה. לילדים הוצגה תיבת פלסטיק גדולה ובה למעלה מ-300 חיות צעצוע ממינים ומגדלים שונים. הילד בוחר את החיות ומסדרן לפי ראות עיניו, ובזמן זה אני מסמנת לעצמי את הליך העבודה - איזו חיה בחר ומתי, האם החליף אותה וכדומה. כאשר "המשפחה מוכנה לצילום" אני מבקשת ממנו לערוך לי היכרות עם משפחתו. הילד בדרך כלל לא מתקשה להציג את בני משפחתו בשמם האמיתי ובתפקידם במשפחה, תוך הסבר ספונטני מדוע בחר בחיה ספציפית לדמות מסוימת. לסדר הצגת הדמויות ישנה חשיבות רבה, ממש כפי שסדר ציור הדמויות בדף מהווה מקור מידע חשוב.

פעמים רבות אנו נשתמש במשפחה זו לעבודה על נושאים נוספים, ולילד תינתן אפשרות מעולם הקסמים: לשנות את משפחתו. הילד יכול לבחור מה היה משנה במשפחתו על מנת שירגיש בה טוב יותר. היות והוא משנה, למעשה, חיית צעצוע ולא דמות אדם, הרי שמשימה זו קלה בעבורו. אפשר לבקש מהילד לחלק את המשפחה לקבוצות המרכיבות אותה, והילד יזיז את החיות בהתאם לקבוצות שאותן ירצה ליצור.

אני מבקשת מהילד רשות לצלם את המשפחה שבנה על מנת שנוכל לחזור אליה בעתיד אם יהיה צורך. דבר זה מאפשר לנו להתייחס לדברים בצורה עניינית ורגועה לאחר סיום הטיפול, מעבר ליכולת לחזור לבחירות שנעשו בהמשך הטיפול.

קריטריונים לניתוח תוצר:
ניתוח ה"משפחה" שהתקבלה נעשה בכמה מישורים: לפי קריטריונים רלוונטיים של ניתוח ציורי משפחה, על פי המשמעות הסימבולית של בעלי חיים שנבחרו, והחשוב מכול, לפי הסבריו של הילד את בחירתו.

על פי ניתוח ציור משפחה
רימרמן (1995) מתייחס לכמה דברים בניתוח ציור המשפחה:

מיקומה של הדמות בציור המשפחה.  המיקום יכול להיעשות לפי סדר לידה או לפי סדר רגשי. מיקום הדמות בין דמויות המשפחה מציין את חשיבותה בעיני הילד. אם לא צייר על פי סדר הלידה, אזי הדמות הראשונה בשורה היא הדמות החשובה, והאחרונה היא הפחות חשובה. ישנה חשיבות רבה גם למיקומו של הילד בין הדמויות שצייר. ילד שמתאר את הדמויות על פי סדר לידתן, מבטא את היחסים האובייקטיבים ומתעלם מיחסים אישיים עם בני המשפחה.

מיקום הדמויות בשתי שורות, האחת מעל השנייה, מתאר העדפה לדמויות שנמצאות בשורה העליונה.

-  השמטת דמות מהציור.  השמטת דמות מבטאת, לרוב, יחס שלילי אליה ואת משאלתו של הצייר להרחיקה ולהתעלם ממנה. אם הדמות הנעדרת מהציור היא הילד המצייר עצמו, הרי שמתבטאת בכך אי השתייכותו למשפחה.

-  דמיון בלבוש או צורה.   מבטא תלות או הזדהות בין הדמויות.

 -  הגדלת או הקטנת דמויות.   מציינת את חשיבותן, עוצמתן או סמכותן בעיני הילד.

 -  הקשר בין הדמויות והמרחב ביניהן (אברהם, 1989).

קריטריונים נוספים מופיעים בנ"ל.

כל אותם קריטריונים ניתנים לבחינה גם במשפחה המורכבת מחיות צעצוע: האם נבחרה חיה גדולה או קטנה, האם נבחרה אותה חיה לייצג כמה דמויות במשפחה, האם חסרה דמות מסוימת, מי ניצב ליד מי וכדומה.

על פי המשמעות של בעלי חיים בתרבות
"בחירת חיות, כסמל להורים או בני משפחה, מתקשרת לסמליות החיה: בחירת חיה מסוכנת לאדם מגלה את הסכנה הנפשית הנשקפת לילד מן הדמויות המצוירות." (אברהם, 1989)

כפי שצוין לעיל, לבעלי החיים ישנה סימבוליקה ומשמעות תרבותית וכלל-אנושית. משמעות הארכיטיפים של החיה, כפי שהציעו יונג ובטלהיים (שלו, 1996), מספקת לנו מידע על אודות תכנים מודעים ושאינם מודעים שהחיה מייצגת. פרשנות טוטמית-אינדיאנית נותנת פרספקטיבה נוספת (אנדרסון, 1999). מקורות דתיים שונים מכילים תכונות המיוחסות לבעלי חיים וכן משלים וספרי ילדים. יש לתת את הדעת על מוצאו התרבותי של הילד בהליך הניתוח ועל בחירת הסמליות של החיה על מנת שבאמת נגיע כמה שיותר קרוב לעולמו של הילד.

על פי ידע זואולוגי
יש לייחס חשיבות למחלקה ולקבוצה הזואולוגית של החיה. האם כל בני המשפחה הם עופות ורק הילד המטופל הוא זוחל או יונק? דבר זה יכול להצביע על תחושה של חוסר שייכות למשפחה ולתחושת שונוּת וחריגות.

תכונות פיזיולוגיות של החיה, כגון חוזק, גודל, תזונה, אופן רבייה וכדומה.

כל פרט מידע זואולוגי יכול לספק לנו מידע נוסף על הבחירה ועל מחשבתו של הילד על הדמות שעבורה נבחרה.

על פי הסברי הילד את בחירתו
המשמעות החשובה ביותר, למעשה, היא הסברו של הילד. הילד מתבקש להציג את משפחתו תוך הסבר להתאמת החיה לדמות שעבורה נבחרה. הילד בחר את החיה מתוך היכרותו עם הדמויות ומתוך עולם ידע וסמליות המובנים לו, ולכן לדבריו יש משקל רב. הילד יכול לבחור חיה בהתאם לתכונה מסוימת של הדמות שמתקשרת לחיה, לפי דמיון חיצוני או פשוט לפי הרגשות שיש לו כלפי הדמות והחיה המעוררת אותם בו.

יש לשים לב אם בחר לפי תכונות חיוביות או שליליות, מי מהדמויות קיבלה אפיון חיובי ומי קיבלה אפיון שלילי.

מקרה לדוגמה
א' ,ילד בן 12, הגיע לטיפול בגלל קשיי התנהגות על רקע ADHD. ההורים דיווחו על קושי גדול במשפחה להכיל אותו ואת התפרצויות הזעם והתסכול שלו. הוא ילד שני מבין ארבעה ילדים. א' נמנע מלדבר על עצמו ביחס למשפחתו. כשהתבקש לבחור חיה שתתאים לכל אחד מבני משפחתו, ניגש למשימה בשמחה, כאל משחק.

ניתן לראות במבט ראשון כי בהסבריו הוא שייך תכונה שלילית לרוב חברי המשפחה למעט לו עצמו ולאמו. שוני נוסף ניתן לראות בשייכות הזואולוגית. עבור רוב בני הבית נבחרו יונקים, למעט האם, שעבורה נבחרה חיה ממחלקת העופות, והאח הגדול, שעבורו נבחר זוחל.

ניתן לראות כי החיה שבחר לייצוגו שלו הייתה הזאב. בהקשר לאדם שלא משתלב חברתית אנו משתמשים בביטוי "זאב בודד", וא' אכן חש במשפחתו ובחברת בני גילו בודד מאוד ולא מובן. הזאב גם נתפס כחיה מסוכנת, בסיפורים "כיפה אדומה" ו"שלושת החזרזירים" ובסיפורים נוספים הוא מייצג את הרע ואת הדמות הגורמת לצרות בסיפור. א' נתפס בעיני בני משפחתו כ- "troublemaker", דבר שמשפיע על תפיסתו העצמית כמקור הצרות והקשיים בבית. דבר זה עלה בהמשך הטיפול, כפי שיתואר בהמשך.

לאחר הצגת המשפחה ועיבוד התכנים שעלו דיברנו על כך שבחירת החיות הייתה על פי תכונות שליליות. ניסינו לראות אם א' יכול למצוא בכל אחת מן החיות תכונה חיובית יותר, ולאחר מכן ניסינו למצוא משהו חיובי בכל אחד מבני המשפחה. ההסברים של א' מופיעים בטבלה הבאה:

כאשר א' דיבר על תכונות חיוביות של בעלי החיים שבחר עלה ביתר שאת הנושא שהועלה על ידי ההורים, והוא תיוגו של א' כילד הרע של המשפחה. העלאת נושא זה דרך הזאב אפשרה לנו לגעת בנושא מבלי שא' ירגיש מותקף או מואשם שוב.

החלטתי להתקדם עם א' שלב נוסף. שאלתי אותו איזו משפחה של חיות היה רוצה שתהיה לו, אם תינתן לו האפשרות לשנות. א' בחר את המשפחה הבאה:

א' סידר את המשפחה בזוגות כי "ככה יהיה הכי טוב, שניים בכל מקום" (מקום החיה - יבשה, ים, אוויר):  אנפה            דובה  לבנה                כריש

                  עיט                   זאב                    דג חתול

א' החליף את כל החיות שבחר לחברי המשפחה, למעט את עצמו. בראייתו, כפי שעלה במפגשים מוקדמים יותר, הוא אכן לא רואה את תפקידו בקשיים שמתעוררים ביחסים במשפחה, אף שהוא בחר בזאב עבור עצמו. כמו כן, ניתן לראות שהדוב הלבן, שהיה שלילי בבחירתו לייצג את האב, הפך לחיובי כאשר נבחר לייצג את האם. 

 בשלב זה בקשתי מא' להסביר את הבחירה. א' בחר להסביר רק שתי בחירות שעשה, והתמקד יותר בחלוקה לזוגות. א' הסביר שהכי טוב שיש שניים בכל מקום, וככה אף אחד לא ירגיש לבד. הוא גם אמר שהבחירה נעשתה כך שבני כל זוג דומים זה לזה בהרבה דברים.

 יש חשיבות רבה לסידור בזוגות שא' עשה. ניתן לראות כי א' בחר בחיה מאותה מחלקה כמו אמו (הם צמד מבחינתו במשפחה הרצויה). אמו, שהייתה עוף בבחירה הראשונה, הופכת לנגישה יותר עבור א' כזאב, היות והיא הופכת ליונק טורף שחי על האדמה, בדומה לו. אחיו הגדול, שעמו יש לו קשיים רבים, נמצא בצמד עם האב, שעליו יש לא' ביקורת רבה. שניהם מיוצגים באמצעות חיות מים, שמרחב המחיה שלהן אינו נושק למרחב המחיה של א' ואמו, המיוצגים כחיות יבשה.

בבחירתו להישאר זאב מבטא א' את תחושתו הקיומית במשפחה כי "אדם לאדם זאב", ואולי זוהי הדרך ההישרדותית הטובה ביותר שמצא עבורו.

סיכום

קבלת המידע על היחסים בתוך המשפחה ועל תפיסת המשפחה בעיני הילד חשובה מאוד לטיפול בילד ובקשייו, גם אם אינם מוגדרים כבעיות במשפחה (כגון הזנחה, התעללות וכדומה). עולמו של הילד, זהותו והתפתחותו מושפעים רבות מיחסיו במשפחה וקשורים אליהם בקשרים עבותים.

ישנן טכניקות רבות לקבלת מידע זה, בדרכים עקיפות וישירות, והנפוצה שבהן המופיעה בספרות המקצועית היא הטכניקה של ציור משפחה. שימוש בטכניקה של בניית משפחה מחיות צעצוע, המוצגת במאמר זה, מהווה כלי עקיף עוד יותר, ומסלק התנגדויות רבות וקשיים המופיעים בתגובה למשימת הציור.

הבקשה לבנות את המשפחה מחיות צעצוע מתקבלת בשמחה ובשיתוף פעולה על ידי ילדים בטווח גילים וקשיים נרחב למדיי. המשימה נתפסת כמשחק, ופעמים רבות הילדים מבקשים ביוזמתם לבצע שוב משימה זו.

מעבר לשיתוף הפעולה שמושג עם המטופלים, משימה זו מאפשרת קבלת מידע רב ומגוון, מודע ושאינו מודע, הפותח אפשרויות עבודה והתעמקות בכל אחד מהרבדים העולים תוך שיתוף פעולה ופתיחות מצד הילד. המנסים להבין את השימוש בדימויי החיות בטיפול, חייבים להכיר בעובדה כי במשך מאות שנים סייעו לנו דימויי החיות להבין אחרים, להבין את מקורותינו ולהבין את עצמנו. בהתייחסותנו לדמות של חיה בעצם אנו מתייחסים לתכונות הבולטות שלה ולמשמעויותיה הסימבוליות. חוויה זו מביאה אותנו להכיר את הטווח הרחב ואת המורכבות של עוצמות וחולשות שאנו מסמלים על ידי בעלי החיים, ואשר נמצאים בכל אדם (ערד, 2004(.

בטיפול הנעזר בבעלי חיים ישנה אפשרות להשתמש בבעל החיים האמיתי, במידת הצורך, על מנת לקרב את הילד לחיה שנבחרה לסמל דמות מסוימת, ובדרך זו להביא לשינוי דפוסי התחברות ותקשורת עם אותו אדם במציאות. 

ביבליוגרפיה

אברהם, ע. (1989). הגלוי והנסתר בציורי דמויות אנוש. תל אביב רשפים.

אבשלום, ל. (2002)."גורמים קורטיביים בטיפול-הגישה היונגיאנית", סיכום הרצאה.

אנדרוס, ט. (1999). שפת החיות. כתר.

מעיין, א. (2002). המסע בין נאקה לאתון בחיפוש אחר הצד המיטיב של האם הגדולה:היבטים ארכיטיפליים במפגש הטיפולי בעזרת בעלי חיים. חיות וחברה 31,19-8 ,.

מלקיודי, ק.א. (2004). הבנת ציורי ילדים. ישראל אח

רז, מ. (תש"ס). אלימות והתעללות במשפחה והשתקפותן בציורי ילדים. מסכת משפחה 1, 33-25.

רימרמן, י. (1995). ציורי ילדים כאמצעי הבעה ואבחנה. תל אביב אוצר המורה.

שליו, א.(1996). המרפא הפרוותי. צ'ריקובר.

שתיל, י. (1993). הפסיכוגרפיה של הילד.

Arad, D.(2004). If Your Mother Were an Animal, What Animal Would She Be? Creating Play-Stories in Family Therapy: The Animal Attribution Story-Telling Technique (AASTT). Family Process, Vol. 43, No. 2:249-263

Hulse, W.C. (1951). The emotionally Distrubed child draws his Family, amer. J. of child behavior 3:152-172.

Jung,C.G.(1967) symbols of transformation. Routledge & Kegan Paul, London.

Menninger, K.A.(1951) Totemic aspect of contemporary attitudes towards animals. In Psychoanalysis and culture. Wilbur, G.B. & Muensterberger W (eds.). new York International University Press.

[1] יש לעיין במקורות נוספים המספקים מידע על אודות המשמעות הסמלית של בעל החיים הנבחר בתרבויות שונות. הבחירה במקור זה נעשתה לשם הדגמה בלבד. במהלך העבודה עם הילד היה הניתוח מעמיק הרבה יותר, אך אין זה המקום לפרט את כל המידע שנאסף ביחס לבחירה ספציפית זו.