העידן הנוכחי מאופיין בשימוש נרחב בטכנולוגיה, מגיל הילדות המוקדמת ועד לחיינו כבוגרים. המשמעות של מציאות זו היא ישיבה מול מסכים שונים במהלך שעות רבות משעות היממה, שהרבה פעמים באה על חשבון השהות בטבע.
מחקרים רבים מצביעים על תופעה חדשה המאפיינת את בני הדור הנוכחי, הנקראת "הפרעת מחסור בטבע" -Nature deficit disorder . ריצ'רד לווב, שטבע את המושג בספרו "הילד האחרון ביער", מציין שזו אינה הגדרה רפואית ידועה, אלא יותר הפרעה חברתית. על פי טענה זו, המחסור בהימצאות במרחב הטבעי שמחוץ לדלתות החדר, מעלה את התדירות של הפרעות קשב וריכוז, תחושות של דכדוך וחרדות, בקרב ילדים ומבוגרים. בנוסף, המציאות הווירטואלית, המאפיינת משחקי מחשב, גורמת לירידה ביכולת להרגיש אמפתיה וחמלה. רגשות אלו נבנים בתוך הנפש מתוך מפגשים עם יצורים חיים אמיתיים. צמחים ובעלי חיים מהווים סובייקטים, החשים כאב אמיתי כאשר פוגעים בהם, וכמו בני אדם, עלולים לסבול ממחלות, תאונות, הזדקנות ומוות.
השייכות העמוקה של בני האדם עם צורות חיים אחרות והטבע בכללותו, נטועה בביולוגיה שלנו והיא ממשיכה להיות קריטית עבור התפתחותנו ובריאותנו הגופנית והנפשית גם בעידן המודרני. אלא שכיום, רבים מהילדים חיים בסביבות אורבניות, עקב צפיפות אוכלוסין, והחשיפה לטבע נעשית בחופשות ובסופי שבוע במקרה הטוב. בנוסף לכך, לילדים כיום יש הרבה פחות פנאי. החוגים הרבים לאחר שעות בית הספר, בצירוף הרעיון שיש לנצל את הזמן של ילדים למטרות קונסטרוקטיביות, אינם מותירים להם זמן לבלות להנאתם בחוץ. וכך, ממגוון רחב של סיבות, אנחנו כבר לא מניחים לילדים שלנו להתקרב לעולם הטבע, בוודאי לא לבדם.
העלייה בשכיחותה של תסמונת המחסור בטבע משפיעה על בני כל הגילאים, צעירים ומבוגרים, וגורמת לעליה בביקוש לגינון טיפולי, אשר נמצא במחקרים כאחת הדרכים היעילות להתמודדות עם תסמונת זו.
גינון טיפולי הוא תהליך שבו נעשה שימוש בצמחים, בפעילויות גנניות ובקרבה המולדת של אנשים לטבע, כדי להנחות תכניות טיפול ושיקום. גינון טיפולי יוצר מסגרת, שמאפשרת ניהול רגשות, התנהגות ויחסים במהלך הפעילות בגינה, ואשר ניתנת להעברה לתחומי חיים נוספים. תוך כדי העבודה בטבע לומדים המטופלים על סביבתם, על מחזורי התפתחות ועל עצמם.
האינטראקציות והיחסים עם אנשים, בעלי חיים וצמחים במרחב הגינה, מאפשרים לראות את כלל היצורים ואת הדינמיקה שביניהם, ולפתח חמלה ואמפתיה כלפיהם.
מלבד פעולות גנניות טריוויאליות, של זריעה, שתילה, קטיף וכדומה, ניתן גם להכין עבודות יצירה מהטבע, מאכלים ומשקאות מהתוצרת, ומתנות שניתן להעניק לבני המשפחה. כשהערוגה מצליחה והמטופלים נהנים מהפירות שלה, זה תורם לתחושת מסוגלות וביטחון עצמי. עם זאת, לפעמים יש התמודדות עם מצבים בלתי צפויים ובלתי נשלטים, כגון פגעי מזג אוויר, זחלים או חלזונות האוכלים מהערוגה ועוד. אלו מסייעים לתהליכי הסתגלות ולהעלאת סף תסכול.
סביבת הגינה מעוררת את כל החושים, ואלו מחברים אותנו לעצמנו, לתחושותינו ורגשותינו. כמו כן הם מחברים אותנו לטבע, ל"אמא אדמה", כישות גדולה מאתנו, שהננו חלק ממנה ושאנו יכולים לשאוב ממנה כוחות. מחזור החיים של הצמחים דומה מאוד לחיי האדם: צמחים נולדים, מתפתחים, לעיתים חולים, לעיתים נפגעים מברד, רוח או מזיקים שונים, מתבגרים, מייצרים צאצאים, מזדקנים ומתים. אך הם גם בעלי כושר התחדשות מרשים, בדיוק כמונו. יש ביניהם בעלי אופי שונה ותכונות שונות. למשל: נענע תופסת הרבה מקום ועלולה להשתלט על צמחים אחרים המצויים בקרבתה. פרחים מסוימים הינם כל כך קטנים ועדינים, שצריך להתקרב כדי לראותם. יש צמחים שדוקרים כאשר מנסים לגעת בהם.
טיפול בגינון נעשה על ידי מטפל שהוסמך לכך, אולם חשוב להקדיש זמן איכות במסגרת משפחתית, גם לילדים שאינם זקוקים לטיפול. בכל פעילות שתעשו, חשוב לשתף את בני המשפחה ולתת לילדים תפקידי אחריות שונים כגון להיות אחראים בתורנויות על כמות המים והדשן שנחוצות לצמח שאותו המשפחה מגדלת ולדאוג לו לתנאים אופטימליים לצמיחה. בנוסף הם להיות אחראים על הגיזום, הסרת העלים היבשים ואיסוף העלים הנושרים. מתן תפקידי אחריות והטיפול השוטף בצמחים מחזק את תחושת האחריות על אורגניזם חי ומפתח יכולת אמפתית, רגישות לזולת ומסוגלוּת להתכוונן לצרכי יצור אחר ולספקם.
לסיכום, צאו כמה שיותר לטבע, במקום ללכת למקומות סגורים. יש המון פעילויות שאפשר לעשות בחוץ עם ילדים ומבוגרים כאחד. אורח החיים שלנו מתאפיין במירוץ מתמיד, אבל חשוב לעשות הפוגות, לתת מרחב ולצאת אל הטבע.
*הכותבת היא ראש התכנית לגינון טיפולי במרכז למקצועות הטיפול של מכללת סמינר הקיבוצים.
