קבוצת "קולנוע מסייע"
ענבל כהן-רווה, עו"ס, "נעורים"
inbalc@holon.muni.il
המאמר דן בווידיאו ככלי טיפולי השלכתי שבאמצעותו ניתן לגייס את המתבגרים לפגוש את עולמם הפנימי. כיום המדיום הקולנועי מהווה מוקד משיכה גדול עבור המתבגרים, ועל כן ההתנגדות שבני נוער מגלים לעתים כלפי טיפולים פוחתת כאשר מוצע להם טיפול בווידיאו. נוסף על כך, הכוח של קבוצה מסייע ותורם לצמיחה ולשינוי, כי קבוצת השווים מהווה מוקד משיכה משמעותי נוסף של המתבגר. המאמר מתאר כיצד בתהליך זה נוצרת בהדרגה דינמיקה קבוצתית סביב יצירת סרט קבוצתי העוסק בתכנים אשר מעסיקים את בני הנוער. יוצג מאמר המתאר כיצד עוברת הקבוצה תהליך טיפולי מרתק ומורכב, שבו חברי הקבוצה מתבוננים בעצמם דרך שיקוף של מסך קולנועי ודרך שיקוף של חברי הקבוצה. מסע זה מסייע בחיבור לעולמם הפנימי ובהתמודדות עם אתגרי גיל ההתבגרות.
מבוא
גיל ההתבגרות נחשב לגיל סוער שבו המתבגרים מתמרדים נגד סמכות המבוגרים וסמכות ההורים בפרט; גיל שבו המתבגרים מנסים לרכוש את עצמאותם ולהיפרד מהתלות בהורים, שבו קבוצת השווים הופכת להיות קבוצת ההתייחסות החשובה יותר, ושיש בו פער בין ההתפתחות הפיזית לבין ההתפתחות הנפשית (פרידמן, 2011).
לדעת אריקסון (1965, מתוך פרידמן, 2011), גיל ההתבגרות הוא השלב שבו חייב היחיד לגבש לעצמו זהות אישית. המשימה המרכזית היא היפרדות והתרחקות מן ההורים במטרה להתפתח כאדם בזכות עצמו; השגת אוטונומיה נתפסת כשלב הכרחי בדרך לבגרות. יחד עם זאת, היפרדות זו היא באופן בלתי נמנע קונפליקטואלית ומורכבת עבור המתבגר והסובבים אותו.
לא קל לגייס את המתבגרים למסגרת טיפולית רצופה ועקבית. כחלק משלב התפתחותי תקין, הצורך של המתבגר בתחושת עצמאות, התחושה שהוא יודע מה טוב עבורו (לעתים בניגוד לדעתם של הוריו), ועיסוק מוגבר בקבלתו לקבוצת השווים - מקשים על כניסה למסגרת הטיפולית.
המטפלים משתייכים לעולם המבוגרים בראות עיניהם של המתבגרים, ולפיכך התקשרות טיפולית עלולה להיחוות כחוסר נפרדות, כפי שהם שחשים לעתים ביחסים עם הוריהם. החשש מחודרנות ומאי-נוחות עלול לגרום להתנגדות רבה לטיפול פרטני. טיפול קבוצתי יכול להוות פתרון הולם לקושי זה. הימצאותם של כמה מתבגרים במרחב הטיפולי נותנת להם תחושה נינוחה יותר, ויותר מכך, סקרנות ומוטיבציה להגיע לטיפול. מעבר למטרה הטיפולית המוצהרת שלשמה הופנו המתבגרים, לקבוצה יש יתרון נוסף, שאינו פחות חשוב, והוא רכישת המיומנות החברתית וכן יחסי הגומלין שהמתבגרים יוצרים במפגשם עם קבוצת השווים.
קבוצת "קולנוע מסייע" הוקמה על ידי מרכז "נעורים" - מרכז הורים-מתבגרים במחלקת הרווחה בחולון, בשיתוף עם תוכנית "הקולנוע המסייע" השייכת למרכז "שרון ישראל".
מרבית הטכניקות בעבודה קבוצתית עושות שימוש במדיום המילולי. המתבגרים, אשר לעתים מתקשים בהבעתם המילולית (בשל מחסומים קוגניטיביים, רגשיים, ביצועיים והתפתחותיים), מוצאים את עצמם מתחברים דווקא לאמצעים הבלתי מילוליים בטיפול, אשר מסייעים בעקיפתם של מחסומים והגנות המצויים בתוכם (שגיא, 1996).
וידיאו כהצצה לנפש
טכניקות טיפול יצירתיות אמנותיות הן דרך להתרחק משיממון המציאות ולהשתחרר ממעצורים (אוקלנדר, 1994 מתוך שגיא, 1996). האמנות היא עולם ללא גבולות הבנוי על סימבולים, דימויים ומטפורות, והוא ייחודי בכך שהוא מקבל את ביטויו רק במפגש עם עולם המציאות. עולמות אלו נפגשים בחפיפה חלקית, ויוצרים אזור משותף שבו מצויים הקסום והאסור יחד עם הרציונלי, המאורגן והמותר. הקסום חפץ להתפרץ ולבוא לידי ביטוי לא פחות מהחלקים הרציונליים. אחת מאיכויותיה של האמנות היא יכולתה להתקשר אל החלק הלא-מודע של נפש האדם (יפתח, 1992).
ההצלחה של טיפול השלכתי באמצעות וידיאו עבור מתבגרים היא עצומה: ההתנגדות שמגלים בני הנוער כלפי המסגרות הטיפוליות איננה קיימת כלל בטיפול בווידיאו. לרוב שיתוף הפעולה הוא מלא (כסלו, 1999).
המדיום הקולנועי מהווה מוקד משיכה בטיפול. הוא עונה לרבים על הצורך להופיע ולהיראות על המסך. בחיי דור המתבגרים של ימינו המדיום הקולנועי וכן המחשב והפייסבוק תופסים מקום מרכזי. תרבות הזוהר, הפרסום וההצלחה משפיעה מאוד על רבים, והמדיום הקולנועי "מדבר בשפה שלהם". מדיום זה נותן ביטוי לצורך של המתבגר (כצורך נרקיסיסטי) לגבש את זהותו כיחיד בתוך קבוצה. הן מסגרת הטיפול בווידיאו והן מערכת היחסים הנוצרת בין המטפל לבין מטופל מתאימים לשלב הנפשי המיוחד שבו נמצא המתבגר, המצוי בתהליך התפתחות לקראת היותו מבוגר עצמאי ואוטונומי. בשלב זה מתפתחות האינדיבידואליות ותחושת הערך העצמי לצד תהליך פרידה מההורים (כסלו, 1999).
הטיפול בווידיאו מציע נדבך חשוב מאוד, אשר בולט פחות בתחומים אחרים של תרפיה באמנות - הצפייה של המטופל בעצמו וביצירתו. תוך כדי הצפייה נתבע המטופל להתייחס ישירות לעצמו. הוא איננו יכול להתכחש למראה עיניו ולהתעלם ממנו. זוהי נקודה קריטית בתהליך של פיתוח מודעות וקבלה עצמית.
היכולת לשמר את החומר המצולם ולצפות בו שוב ושוב באמצעות קלטת הווידיאו האישית שמקבל כל מטופל, תורמת להעמקת תהליכים הנפשיים ולהפנמתם.
הטיפול בווידיאו, כיאה לשיטת טיפול בתחום האמנות, סובב סביב ביטוי הבעתי יצירתי ואישי מאוד. לכן חשובות מלכתחילה ההתחברות, המשיכה והסקרנות לכלי זה.
קבוצת "קולנוע מסייע"
מרכז "נעורים", מרכז טיפולי למתבגרים ולהוריהם, הוקם בסוף שנת 2010. הצוות הטיפולי מורכב מעובדים סוציאליים וממטפלים בהבעה וביצירה לסוגיהם. כמה מטרות למרכז: צמצום מצבי סיכון של מתבגרים וטיפול בבעיות הרגשיות וההתנהגותיות של המתבגר על מנת לאפשר התפתחות נורמטיבית והשתלבות תקינה במסגרות השונות, חיזוק היחסים בין המתבגרים לבין הוריהם ושיפור תפקוד ההורים סביב הקשר עם המתבגר, סיוע בשמירה על שלמות המשפחה בקהילה (מניעת סידור חוץ-ביתי), גיוס שירותים נוספים בקהילה לטיפול במתבגרים ובהוריהם (חינוך, בריאות, מתנ"ס ועוד), וכן סיפוק משאב מקצועי לאנשי מקצוע בשירותים למתבגרים/ות בסיכון בקהילה.
הטיפול במרכז נעשה בכמה דרכים: טיפול משפחתי, הדרכת הורים, טיפול דיאדי, טיפול פרטני למתבגר/ת (בהתאם לצורך), טיפול קבוצתי למתבגרים/הורים וסדנאות העשרה בתחומים שונים הקשורים לגיל ההתבגרות.
על מנת לגייס את המתבגרים למרכז ולעזור להם להפחית את החרדה בכל הקשור להגעתם לטיפול, הוקמה קבוצת טיפול באמצעות וידיאו כחלק מהטיפולים הקבוצתיים הניתנים במרכז.
אוכלוסיית היעד
הקבוצה מיועדת לאוכלוסיית המתבגרים בני5-12 1 אשר הופנו על ידי העובדת הסוציאלית של המשפחה. המכנה המשותף לכולם הוא קיומן של בעיות רגשיות וחברתיות, קשיי קשב וריכוז וקשיים במערך המשפחתי.
את הקבוצה מנחות עובדת סוציאלית קלינית ממרכז הורים-מתבגרים ומנחה המגיעה מתחום הקולנוע (ממרכז "שרון ישראל"). שילוב תחום הקולנוע ככלי הבעתי יצירתי ואישי עם עולם הטיפול מסייע לנו לגעת בעולמו הפנימי של המתבגר.
מיקום הקבוצה
הקבוצה התקיימה במבנה אשר מיועד להתכנסות ולפעילות קבוצתית ונקרא "פינה בקהילה". זהו מבנה אשר בתוכו חדר גדול, מטבח ושירותים. מסביב למבנה שטח פסטורלי תחום בעצים ובדשאים.
מיקום המרחב הקבוצתי ועיצובו חשובים כשלעצמם, בהתחשב בכך שמדובר באוכלוסיית מתבגרים. כחלק מהתנגדות המתבגרים לטיפול שהוזכרה לעיל, ברור כי מקום כמו לשכת הרווחה ירתיע מתבגרים רבים מלהגיע לטיפול. לעומת זאת, מקום נעים ומזמין יכול להפחית את ההתנגדויות. אם כן, המטרה הייתה להקנות אווירה חמימה ואינטימית, לנסות ולהידמות ל"בית" שבתוכו פרטים מתנהלים באינטראקציה זה עם זה.
נוסף על כך, המרחבים בתוך המבנה ומסביבו מהווים יתרון עצום לשימוש ב"סט הקולנועי" - השטח המצולם להכנת הסרט. אין ספק כי גם כאן המתבגרים יימצאו עצמם נמשכים יותר לצלם את סרטם במרחב פתוח מאשר במבנה משרדי סגור. מבחינה סימבולית יש חשיבות לאפשר את המרחב הפוטנציאלי - המרחב המשחקי, כפי שקורא לכך וויניקוט (וויניקוט, 2004), על מנת לאפשר את היצירתיות ואת היכולת לשחק בקרב הילדים והמתבגרים.
מבנה ותהליך קבוצתי
המפגשים התקיימו אחת לשבוע במשך 15 שבועות, וכל מפגש ארך שעתיים וחצי.
הפגישות הראשונות התמקדו במשחקי היכרות (משחקי חימום עם כדור) ובגיבוש הקבוצה. כדי לקשר את הפגישה לעולם הקולנועי ולעולם הטיפולי, נפתח כל מפגש בטקס של תיאור מצב רוחם של המשתתפים באותו יום. מיד בהגיעם של המשתתפים לאזור הנקרא "המרחב הטיפולי" (חדר הטיפול) היה עליהם לכתוב על נייר (שעוצב עבורם בצורת מצלמה) ולהמשיך את המשפט: "אני נכנס לקבוצה בסרט של...". כלומר, כבר בכניסתו המתבגר חש במעבר בין ה"חוץ" - סביבתו הטבעית היומיומית, לבין ה"פנים" - המרחב הטיפולי שיוצר פאוזה, רגע להתכנסות ולהרהור על היום שחלף. לפעילות זו רווח שניוני מלבד הפן הטיפולי, והוא גיבוש הקבוצה והתלכדותה. כמובן שבמפגש הראשון והשני נטו חברי הקבוצה לתאר את מצב רוחם כ"סבבה", "מעולה", "רגיל", כיאה לתחושת הזרות שחשו זה כלפי זה, אך כבר במפגש הרביעי הם העזו להביא תכנים אישיים יותר. לדוגמה, נערה משתפת שיתפה את הקבוצה במצב רוחה באותו יום ותיארה אותו כמצב רוח "ליצני". כאשר נשאלה למה כוונתה, היא ענתה כי חברתה הטובה "עושה עליה חרם" ומפיצה שמועות לא נכונות לגביה (בכינוי גנאי על מוצאה), אך היא תמיד מחייכת כמו ליצן עצוב. סיפור זה גרם לשאר חברי הקבוצה לחוש כי ניתן לבטוח בקבוצה, ואף הם החלו לספר על חוויותיהם מהיום שעברו.
נוסף על הניסיון לגיבוש הקבוצה, כבר מתחילת המפגשים מקבל כל מטופל ידע תיאורטי קולנועי. מידע זה כולל את השלבים השונים ביצירת סרט, כמו כתיבת תסריט, בימוי, משחק, תפאורה, צילום, עריכה ועבודת צוות. מידע זה מרגש מאוד את המתבגרים, ומגביר את הערכתם העצמית ואת התחושה כי הם וסביבתם מתפעלים מהידע שרכשו.
המתבגרים קיבלו מידע על המשימה הקבוצתית , ה"קתרזיס", אשר מגולם בסרט סיום קבוצתי. במפגשים הבאים החלה הקבוצה לעבוד על אימפרוביזציות שונות ועל הכנת סרט הסיום.
עולם הקולנוע ככלי טיפולי בקבוצת "קולנוע מסייע"
ההשתייכות לקבוצת טיפול בווידיאו מעניקה כשלעצמה תחושה של אליטיסטיות ונבחרות. העיסוק ב"עולם הקולנוע" - מדיום אשר כבש את העולם ומזוהה, יותר מכל מדיום אחר של אמנות, עם כוח, פרסום והצלחה - מעניק למטופלים כבר מההתחלה תחושה של "גאוות יחידה" וחשיבות עצמית, מעין כרטיס כניסה לחברה.
השפה הקולנועית נרכשת מהר מאוד. המתבגרים בימינו גדלים על עולם הקולנוע והטלוויזיה, והם מבינים שפה זו וקולטים אותה במהירות. ישנם כמה שלבים בסיסיים הכרוכים בהכנה לסרט: כתיבת התסריט, בחירת המדיה האמנותית (לדוגמה, משחק ושירה, משחק וריקוד) חלוקה לתפקידים (שחקן, במאי, צלם, עוזר צלם, אחראי סאונד, אחראי ציוד). בתהליך מעורבים כמה תחומי יצירה: כתיבה, צילום, בימוי ומשחק. עולם עשיר זה מאפשר למתבגרים לבחור, להתנסות ולהתפתח בתחומים שונים ולגלות את נטיות לבם ואת כישרונם. מרחב האפשרויות גם מאפשר לכל אחד לתרום את חלקו במקומות שבהם הוא מרגיש בטוח (כסלו, 1999).
בחירת התפקיד יכולה להשתנות במהלך הזמן. לדוגמה, נער מופנם הנראה צעיר מכפי גילו והסובל מאנקופרזיס, מערך עצמי נמוך ומדחייה חברתית סירב בתוקף להיות מצולם כשחקן בסרט. לעומת זאת, הוא הרגיש חזק בתחום הטכני. לכן העדיף לקחת על עצמו תמיד את תפקיד המצלם. עם הזמן קיבל פידבקים חיוביים מהקבוצה על היותו אינטליגנטי ובעל תפיסה מהירה, ולא אחת חיפשו הנערים את קרבתו. ואכן, עם הזמן הוא חש נינוח יותר. באחד המפגשים היה צורך בתפקיד של "אח קטן" בסרט. הקבוצה פנתה אליו מיד בבקשה שישחק בסרט. הנער, שחש עכשיו בטוח במקומו בקבוצה, הסכים מיד. הוא תיאר כיצד "בחוץ" צוחקים על היותו קטן ודחוי, ואילו בקבוצה מתייחסים אליו בחמימות כאל מעין "אח קטן" של כולם שיש לשמור עליו ולדאוג לו. יחד עם זאת, עקב היכולות הקוגניטיביות הגבוהות שלו, שאותן הביא לקבוצה, חברי הקבוצה כיבדו את דעותיו ואת קו מחשבתו, ולא אחת הוא קידם מאוד את צילום הסרט ולקח בו תפקיד אחר, בוגר יותר.
עם התקדמות המפגשים התגבש הרעיון לסרט. על מנת לעזור לקבוצה במלאכת היצירה, הם התבקשו לעשות אימפרוביזציות שונות ותרגולים שמנחות הקבוצה יזמו. גם כאן נעזרו המנחות בטכניקות מעולם הביבליותרפיה. לקבוצה תוארו כמה מצבים, ועל המתבגרים היה להמשיך את הסיפור. לדוגמה, מצב שבו נערה רואה את חברותיה משוחחות ומצביעות עליה. מה היא חושבת? חברי הקבוצה, כל אחד בתורו, נתנו את פרשנותם. לבסוף החליטו המתבגרים איזה משפט הכי מתאים לצילום הקטע. לאחר מכן הם התחלקו לתפקידים השונים וצילמו.
לקראת סוף המפגשים למתבגרים היה צורך לראות את החומר המצולם. היכולת של המטופלים לראות את עצמם על פני המרקע, במיוחד בתצלום תקריב (close-up), נותנת הכרה למי שהם, וכן מחזקת ומגבירה את הערך העצמי שלהם. "אבק הכוכבות" נלווה לתחושות אלו ומעצים אותן (כסלו, 1999). כמו כן, ה-mirroring, חוויית הצפייה של המטופל בעצמו, נותנת למטופל "מראה" על העצמי של חברי הקבוצה כשהם מתבוננים בעצמם "מבחוץ". לדוגמה, נערה
המשתמשת במראה החיצוני להשגת תשומת לב מנערים ונערות. דרך הפיתוי היא חשה שרואים אותה ומתייחסים אליה. התנהגות זאת הייתה שחזור עגום לילדותה, שבה עברה הטרדות מיניות רבות והייתה חשופה למראות שילדה בגילה לא נחשפת אליהם בדרך כלל. זוהי הדרך שהכירה. לפתע, לאחר התבוננות באימפרוביזציות השונות, הכריזה בקול כי איננה מבינה מדוע היא משחקת בשיערה כל הזמן. נפתח דיון בנושא, ובנות הקבוצה שיקפו לנערה כיצד הן רואות את התנהגותה. כך קיבלה הנערה משוב כן ואמפתי (לעומת ביקורות קשות מצד נערות בבית הספר, שבשלהן חשה מותקפת ודחויה).
בהדרגה נבנה התסריט לסרט סיום. בעזרת כלי השלכתי נוסף, קלפים טיפוליים, שיתפו המתבגרים את הקבוצה בחייהם ובקשייהם. כמה סיפורים השתלבו זה בזה, וחברי הקבוצה החליטו לקרוא לסרט הסיום "הסיפורים שהתחברו".
העבודה המשותפת על סרט הסיום העניקה חוויה משמעותית למתבגרים בעבודת צוות, קבלת החלטות, שיתוף מלא של כל חברי הקבוצה, העלאת קונפליקטים והצעת פתרונות אפשריים, ובעיקר - העלאת תכנים שמעניינים את חברי הקבוצה ושזורים זה בזה בסרט אחד.
מפגש הסיום נערך כאירוע חגיגי ורשמי שבו מוצג סרט הסיום להורים ולחברים.
תחושת גאווה והערכה אפיינה את המתבגרים בסוף התהליך. כל משתתף קיבל את הסרט וכן תעודת סיום על השתתפותו בקורס קולנוע. החשיבות של קבלת סרט הסיום כ"אובייקט מעבר" המסמל את התהליך הרגשי, המסע שעברה הקבוצה הן מבחינה רגשית והן מבחינה חברתית, גדולה לא פחות מחשיבותו של התוצר עצמו.
סיכום
המדיום הקולנועי מסקרן ומעורר עניין בקרב רוב המתבגרים בימינו. השפעות הטלוויזיה ניכרות, והופכות את המצלמה ואת ההצטלמות לסוג של ערך בפני עצמו. משחק מול מצלמה ופרויקט של סרט בכיכובם העניקו למתבגרים בקבוצה תחושת ערך והכרה בעיני משפחותיהם וחבריהם שהגיעו לצפות בסרט הסיום. הם חשו זכות וגאווה להיות חלק מפרויקט שכזה. ההורים הצטערו על סיום הקבוצה, ונתנו ביטוי לחשיבות של הקבוצה כמקום שבו ילדיהם התקבלו והשתייכו חברתית אולי בפעם הראשונה.
הסרט עסק בחייהם וצולם בסביבתם המוכרת. הפרויקט ענה על צורכיהם הרגשיים, אך יותר מכך, בזכות המדיום הקולנועי אפשר לשנות את העלילה ולחשוב על זוויות והתפתחויות אחרות. כך נוצרת ההבנה שכפי שיש להם כוח לשנות את העלילה, כך גם יש להם כוח לשנות את חייהם.
במובן זה ניתן לומר כי שליחותה הטיפולית של קבוצת "קולנוע מסייע" היא לתרום להעצמתם של המתבגרים על ידי הכוונתם למוקדי הכוח והיצירה שבתוכם. הספונטניות, הדמיון והעושר פנימי, אשר לא קיבלו ביטוי במסגרות השונות בחייהם, זוכים לבמה ולהכרה אולי לראשונה (אסלמן, 2002).
ביבילוגרפיה
אסלמן, ש. (2002). נוער יוצר סרטים, עמותת להב.
וויניקוט, ד. ו. (2004). משחק ומציאות, עם עובד, תל-אביב.
יפתח, א. (1992). לשרות עם המלאך, רשפים, תל-אביב.
כסלו, ע. (1999). הווידיאו - ראי הנפש - טיפול בווידיאו כשיטת טיפול לקבוצות ילדים ונוער, ילדים - המועצה לילד החוסה, תל-אביב.
פרידמן, א. (2011). מחוברות - אמהות ובנות, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
שגיא, א. (1996). שימוש באמצעים בלתי מילוליים בטיפול בנוער מנותק, קידום נוער - עיריית רמלה, רמלה.