במה אישית עם ד"ר מירי רוזנבוים, ראש בית הספר ללימודים מתקדמים במכללת סמינר הקיבוצים.
מאת: ד"ר נעמה לב-ארי - ראש המרכז להכשרת מטפלים ביצירה ובהבעה
ואמירה אור - מטפלת באמנות ומורה בכירה בצוות ההוראה של הטיפול באמנות
תהליכי השינוי שמתרחשים עכשיו בקצב מואץ בתכניות להכשרת מטפלים באמנויות במכללה לקראת המעבר ללימודי תואר שני, לוו בפעילות אינטנסיבית מלאת יוזמה, ועבודה מערכתית של מנהלת בלמ"ת דר’ מירי רוזנבוים. מירי יזמה את שיתוף הפעולה בין המוסדות האקדמיים להכשרה לטיפול באמנויות בארץ, הניעה את התהליך וקידמה את התשתית ליצירת לימודי התואר השני בטיפול באמנויות M.A.A.T במכללות להוראה.
ספרי לנו קצת על הרקע המקצועי שלך עוד לפני עבודתך בסמינר הקיבוצים
אני מגיעה ממקצועות המדע. אחרי שירות צבאי כמדריכה בחברה להגנת הטבע, למדתי לתואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטה העברית, ותואר שני ושלישי במחלקה לזואולוגיה של אוניסרסיטת תל-אביב. בעבודת המחקר עסקתי באסטרטגיות הרביה של דבורי בר.
עם סיום התואר הראשון עבדתי בעיקר בהדרכות בבתי ספר שדה שונים בארץ, ובהמשך אף ניהלתי את בית ספר שדה איילון של החברה להגנת הטבע. בשנת 1981, לאחר שנודע לי שמחפשים בסמינר הקיבוצים מרצים, הגשתי מועמדות ובהמלצת אחד המרצים שהכיר אותי מעבודתי בחברה להגנת הטבע התקבלתי והתחלתי לעבוד כמרצה להכרת הטבע ולזואולוגיה לגיל הרך ובית הספר היסודי. מאוחר יותר עברתי ללמד גם ביולוגיה לחטיבות הביניים ואף ריכזתי את מסלול זה.
איך התרחש המעבר מהוראה לניהול ?
לאחר כעשרים שנות הוראה במכללה ומספר שנות ריכוז מסלול, קיבלתי הצעה להגיש מועמדות לניהול בלמ"ת. לאחר תהליך מיון ארוך זכיתי במינוי.
שנת 2002 (תשס"ב) היתה עבורי שנת מפנה. בשנה זו עברתי מעיסוק עיקרי בהוראה לעיסוק בניהול. מעבר לצורך להגיע לאיזון כלכלי בניהול בלמ"ת בלט הצורך לגבש את זהותו ולהתמקד בתחומי הכשרה מצומצמים ואיכותיים. בתחילת עבודתי בתפקיד החדש נקרתה בפני הזדמנות לפתח את תחום הרפואה המשלימה במכללה. בעקבות זאת הגדרתי יעד חשוב שעל פיו פעלתי: הרחבת תחומי ההכשרה למקצועות טיפוליים שונים שנלמדים במכללה. לאורך כל תהליך הרחבת ובניית תחום הרפואה המשלימה קיבלתי את מלוא הגיבוי מד"ר יוסי אסף, אז נשיא המכללה. לימודי הרפואה המשלימה התחילו בקטן, אבל מעשרה לומדים בשנה הראשונה התחום הלך התרחב ובעיקר קיבל הכרה כמקום לימוד מקצועי ואיכותי.
אחת המשימות החשובות שהגדרנו היתה למצב את המקצוע ולהביא לאקדמיזציה שלו ולהכרה שלו ע"י משרד הבריאות. הייתה לי תחושה שבסמינר הקיבוצים ניתן יהיה לפתח את כל אלה. התחום אכן העמיק והתרחב ולאחרונה גם זכינו לשיתוף פעולה מצד אוניברסיטת מידלסקס באנגליה, שמכירה בבוגרים שלנו ברפואה סינית כזכאים ללמוד שם לימודי תואר שני ברפואה סינית M.Sc.
ספרי לנו על הפגישה הראשונה שלך עם מקצועות התרפיה באמצעות אמנויות.
ההיכרות והחשיפה הראשונה שלי למקצועות הטיפול ביצירה והבעה היתה רק עם כניסתי לתפקיד. מקצועות הכשרה אלה נלמדו במכללה מסוף שנות ה-80 אז התכניות היו דו-שנתיות. מ-1994 התכנית היתה תלת-שנתית ונפתחה רק פעם בשנתיים, ומ-2003 התכניות התלת-שנתיות נפתחו כל שנה. המעבר מפתיחת מסלול בתדירות של פעם בשנתיים לפתיחת מסלול בכל שנה לווה בחששות רבים. אבל לדעתי, גם במבט לאחור זאת הייתה החלטה שהוכיחה את עצמה.
התרשמתי מאד מהמקצועיות וההתייחסות הרצינית של צוות תכניות ההכשרה, מרצים ומרכזים כאחד. הם בנו במשך השנים מסגרת לימודים מקצועית, מחבקת, נוכחת, ומאד אישית. מערכת היחסים עם מנהלי התכניות והצוות נבנו בהדרגה. בהתחלה בלטה החשיבה של "אנחנו" ו"אתם", אנחנו מולכם, רשויות המכללה מול המטפלים-מורים. נוצרה הרגשה בקרב מרכזי התכניות לפיה אנחנו לא מבינים לגמרי את הצרכים של תכניות הטיפול. בהדרגה, בתהליך שנמשך כארבע-חמש שנים, נבנתה אווירה טובה ועבודה משותפת.
איך את רואה את בית הספר להכשרת מטפלים במכללה כיום?
אין ספק שתחום התרפיות גדל והתחזק בהתמדה במכללה. יש לנו עכשיו ארבע תכניות הכשרה שכולן מיועדות לתואר שני: טיפול באמנות, טיפול בתנועה, פסיכודרמה וביבליותרפיה. השאיפה החשובה בעיני היא להרחיב את החשיבה הטיפולית, לשלב תחומי טיפול מגוונים ולאפשר עוד הרחבה של התחום הטיפולי.
אני רואה את החוזקה של התכניות שלנו בעיקר בצוות מסור מקצועי ומיומן. כל המרצים מגיעים עם רקע בתחום יצירתי-אמנותי ובנוסף ידע ונסיון טיפוליים משמעותיים המשולבים בכישורי הנחיה והוראה. נקודה חשובה ותורמת נוספת היא מקומות ההתמחות. יש לנו קשרים עם מקומות התמחות רבים במשרד הבריאות, במשרד החינוך ובמקומות נוספים. לשמחתי, הסטודנטים שלנו רצויים מאד ומקומות התמחות אלה פותחים לנו את הדלת ברצון.
מתי התחיל המאמץ לבניית תכנית לתואר שני?
כמוסד אקדמי אנחנו שואפים כמובן לאקדמיזציה ולשיפור מתמיד ברמת ההוראה והמחקר. שנה לאחר כניסתי לתפקיד, פרופ' תמר קרון מונתה כמנהלת המרכז להכשרת מטפלים במטרה לקדם את תכניות התואר השני בטיפול באמנויות. בהתחלה נבדקה האפשרות לגבש את התכנית לתואר M.Ed . הושקעה בזה עבודה רבה אבל המאמצים לא הניבו פרי. במשך הזמן הבנו שבתוך תואר כזה יש דרישה לכל כך הרבה שעות חינוך והוראה עד שלא נשאר די מקום ללימודי הטיפול באמנויות עצמם. במשך השנים גברה מעורבותי בנושא ה-M.A. את הדחיפה הגדולה לקידום התואר השני קיבלנו רק בזכות עבודתה של ד"ר רחל אדטו בוועדת העבודה והרווחה בכנסת, ובזכות ד"ר נעמה לב-ארי שעמדה במשימה והצליחה לרתום את כולם לעבודה מאומצת על מנת להגיש את ארבע התכניות שלנו לאישור המל"ג לתואר שני.
כיצד עזרה הפעילות התחיקתית לקידום התואר השני, איך זה התרחש?
התהליך התחיל לפני כחמש או שש שנים. ידענו שמתנהלים בכנסת דיונים במטרה לקדם את מקצוע הטיפול באמצעות אמנויות לקריאה שניה. באותו זמן נודע לנו שראשי יה"ת הסכימו לתנאי לפיו יתקבלו ללימודי התואר השני רק בעלי תואר ראשון בפסיכולוגיה או באמנות. חשבנו שזאת לא החלטה נכונה.
אחרי לא מעט דיונים בנושא בוועדת העבודה והרווחה בכנסת שבמהלכם דובר לא פעם על הצורך בלימוד המקצוע במסגרת התואר השני, השמיע לפתע עורך הדין של המל"ג שנכח בכל הפגישות את קולו, ועורר סערה באולם כשאמר שלא ידוע למל"ג על תואר שני בטיפול באמנויות. הסתבר שעד כה לא הונחה בפני המל"ג לאישור תכנית לתואר שני באמצעות אמנויות ובודאי שלא אושרה כזו. ח"כ ד"ר רחל אדטו, יו"ר הוועדה הטילה על המל"ג להכין תוך חדשיים תכנית מתווה שמגדירה את המהות של תואר שני בטיפול באמנויות. הישיבה פוזרה.
לאחר כשלושה חדשים, ולאחר שהוכן מתווה לתואר שני נמשכו הדיונים בכנסת ונפתח פתח להכרה בלימודי הטיפול באמנות לתואר שני.
האם נוצר קשר עם מוסדות אחרים שמכשירים מטפלים באמנויות?
היה לי ברור שכדי לחזק את הקול של המוסדות המכשירים את המטפלים יש לעבוד ביחד וליצור שיתוף פעולה בין כל מנהלי תכניות ההכשרה בארץ. בהתיעצות עם נשיא המכללה ד"ר יוסי אסף החלטנו לזמן את ראשי התכניות למכללה ולדון ביחד במצב. לא היינו בטוחים שתהיה היענות, אבל לשמחתנו השתתפו בישיבות אלו נציגים מ-9 מוסדות אקדמיים המכשירים מטפלים באמנויות. המטרה שלנו הייתה לגבש עמדה משותפת בעיקר בשאלה מי יכול להגיש מועמדות ללימודי תואר שני בטיפול באמנויות. אחרי שלבים של זהירות והיסוס החל להיווצר שיתוף פעולה מצוין בין כל הגופים שמכשירים מטפלים באמנויות בארץ.
העובדה שנוצר שיתוף פעולה בין כל המוסדות היתה מאד מעודדת ומשמעותית וחיזקה את הקול שתרם בסופו של דבר לקידום החוק. הדרך הייתה מפותלת ומורכבת עם עליות וירידות עד שבקדנציה האחרונה של הכנסת הוחלט סוף סוף על הליכה לקראת תואר שני בטיפול באמנויות.
התקדמות זאת חיזקה את האמון שלנו בכח של מוסדות ההכשרה למטפלים. העבודה המשותפת נראתה לי חיונית. פניתי לראשי התכניות במכללות להוראה כדי שנשתף פעולה ונאבק ביחד על זכותנו להעניק תואר שני שאינו חינוך, וכך הוצע התואר M.A.A.T (מסטר בטיפול באמנויות).
שוב בעקבות המלצתה של ח"כ ד"ר רחל אדטו התקיים דיון עקרוני בנושא זה במל"ג והמל"ג אישר שהמכללות להוראה יכולות להעניק גם תואר שאינו מתחום החינוך, והוצע התואר (Master of Arts in Art Therapy) M.A.A.T פריצת הדרך הייתה כשהעבודה על נושא התואר השני תפסה תאוצה גם במכללות להוראה, ואני מקווה שהתהליך יושלם בזמן הקרוב.
איך היתה בשבילך המעורבות בתהליך הארצי ?
ברגע שהבנתי שאנחנו חייבים להיות פעילים ולקדם את יזמת החקיקה, הנושא גייס אותי לגמרי. כמובן שהיו המון רגעי משבר בתהליך וברגעים רבים לא ראינו את האור בקצה המנהרה.
אני מודעת לכך שהאפשרות להגיע אצלנו לתואר M.A.A.T היא מצד אחד פריצת דרך גדולה ומהצד השני גם שבר מאד גדול. בעיקר מכיון שחלק מהמרצים, ותיקים וטובים, לא יוכלו להמשיך וללמד. עם כל ההבנה לטובת המקצוע, מרצים שנאלצים להפסיק ללמד פחות יכולים ל"השתתף בחגיגה".
בהסתכלות רחבה זהו צעד הכרחי וברור שלא ניתן "לעצור את הרכבת".
האם אין חשש לדעתך שמעבר לתואר שני עלול ליצור השטחה של הזהות המקצועית והלמידה ההתנסותית-חוויתית?
אנחנו נמצאים כרגע על התפר בין שתי תכניות לימוד. לימודי התעודה היו מסגרת מכילה, שבה הלמידה היתה ברובה באמצעות החוויה היצירתית –דינמית. המעבר הוא למסגרת מובנית מאד שמכילה פחות שעות לימוד ופחות דגש על למידה התנסותית. אני מודעת לכך שזה נראה מפחיד. יחד עם זה אין לי ספק שבמהלך השנים תימצא הדרך לאזן בין כל המרכיבים של ההוראה.
לימודי התואר השני יהיו בסיס או תשתית מקצועית מובנית. במהלך השנים שלאחר הלימודים, כל בוגר ומטפל יבחרו לעצמם תחומי העמקה ולמידה נוספים. כמובן שתידרש הדרכה טובה להתנסויות המקצועיות בשנות העבודה הראשונות.
מה יהיה המבנה של התכנית?
התכנית נבנתה לפי מתווה המל"ג, וכוללת כ-50 ש"ס שעות לימוד אקדמיות, 12 ש"ס שעות לימוד לא לשקלול ו-600 שעות עבודה מעשית. הלימודים יארכו שנתיים ובשנה השלישית ישלימו עוד 960 שעות עבודה מעשית מודרכת (מעבר ללימודי התואר).
מה התרחש בתחומים הנוספים שניהלת ?
כיום אני יכולה לומר שניהול בלמ"ת כולל שלושה תחומים עיקריים: תחום הפיתוח המקצועי של המורים, תחום הנחיית קבוצות והנחיית קבוצות הורים ותחום הכשרת המטפלים. בראיון זה כלל לא דיברתי על שני התחומים הראשונים והתמקדנו בתחום הכשרת המטפלים. בתקופה שכיהנתי כראש הבלמ"ת הרחבנו את תכניות הטיפול השונות: למשל, הכפלנו את מספר שעות הלימוד בתכנית להכשרת מטפלים באמצעות בעלי חיים ואני מקווה שבעתיד ניתן יהיה להגיש גם תכנית זו לתואר שני.
תכנית נוספת שנפתחה היא טיפול באמצעות שטח, ה-Wilderness Therapy, שפועלת בקשר עם עמותות וארגונים שמפעילים תכניות התערבות באמצעות האתגר שבשהייה בטבע. וכמובן ממשיכה תכנית הגינון הטיפולי ועוד תכניות וותיקות נוספות.
במבט לשנים הבאות, מה נראים לך האתגרים המרכזיים בבלמ"ת?
גם בתשובה זו אני מתמקדת רק בתחום הטיפול שבאחריותי (ולא בפיתוח המקצועי או הנחיית הקבוצות). האתגרים העיקריים שאני רואה הם:
הבאת תכניות נוספות של הכשרה לטיפול לאקדמיזציה. תואר שני להכשרת מטפלים באמצעות בעלי חיים, תואר שני בתחום הפסיכותרפיה והיעוץ האקזיסטנציאליסטי, תואר ראשון להכשרת מטפלים ברפואה סינית ולהכשרת מטפלים בנטורופתיה.
יוזמה, קידום וסיוע בהגדרת המקצועות להם אנו מכשירים, זאת באמצעות חקיקה בכנסת או ישירות מול משרדי הממשלה השונים, לפי הצורך.
העמקה והרחבה של תחומי טיפול נוספים.
ומה את מתכננת לעשות אחרי הפרידה, לאחר כשלושים שנות עבודה וניהול במכללת סמינר הקיבוצים?
במהלך השנים היו לי צמתים של התלבטות בין לימודי המדע ותחומי טיפול שונים. בתחילת שנות השמונים התלבטתי אם להמשיך בלימודי הדוקטורט או ללמוד רפואה משלימה. התחלתי ללמוד נטורופתיה בתכנית מטעם אגודת הצמחונים שהיתה מהראשונים בתחום בארץ. ויתרתי על כך לאחר שנתיים.
התלבטות נוספת לפני שהתחלתי את הדוקטורט היתה אם ללמוד וטרינריה. לאורך הדרך אני זוכרת חוויה של רגל אחת במדע ורגל אחרת בטיפול וסיוע. כרגע אני לומדת בתכנית לטיפול ויעוץ אקזיסטנציאליסטי ונהנית מאד מההשתהות, השחרור ומההתבוננות פנימה.
העיסוק בנושאים בין אישיים בשנות ההוראה והניהול איתגר אותי ועורר אצלי רצון להמשיך ולהתמקצע בתחום הטיפול. נראה שהלימודים האלה מובילים אותי למסלול הטיפולי. ודאי אמשיך ללמוד ולשלב עוד כלים טיפוליים ורוחניים. המפגש האישי, אחד על אחד, מרתק אותי.
משהו לסיום?
אני מציעה לבוגרי התכנית ולאנשי המקצוע בתחום לא לזנוח את המאמץ להגדרת המקצוע ולחקיקה מקדמת. אסור לוותר על זה! אני מקווה מאד שגם מכללת סמינר הקיבוצים תמשיך לקדם במרץ את הנושאים האלה.
אנחנו מודות למירי על השיחה הזאת, מאחלות לה הנאה רבה מהמשך הדרך המקצועית ובעיקר רוצות להביע הערכה לפעילות האינטנסיבית שלה, ליוזמות שנקטה ולתרומה הרבה שלה לחיזוק תחומי הטיפול באמנויות.